ב"ה

תקנט. ובין כתפיו שכן (דברים ל) שהוא ענין של בית המקדש, וכן אבני האפד על שתי כתפיו לזכרון (שמות כח:יב), וכן בכמה עניני קדשה. כתפיו, האותיות החיצונות כ"ו כמנין הוי"ה ב"ה, ובפנים תפ"י ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

תקס. איתא במס' זבחים (קיח:, חק לישראל, פרשת שמות יום ה') כי אתא רב דימי אמר רבי בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים, ובכלן לא שרתה אלא בחלק בנימין. הס"ת של שילה נוב גבעון ובית עולמים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות והכולל, א"נ כמנין רבי נחמן מאומן. ובכל"ן בגמטריא נ נח, ל'א שרת'ה אל'א בחל'ק – אותיות היסוד ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תקסא. כאיש גבורתו, שמואל הורוביץ ז"ל מצא לפעם הראשונה את ספרי רבינו הקדוש והתיקון הכללי בשנת התרפ"ב, אותה שנה שסבא ישראל קיבל את הפתק הקדוש. ואולי זה היה בבחי' הרמה המבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה כה), שע"י שהוא קיבל ונכנס לענין של רבינו המקובל דור דור ממוהרנ"ת, הרים את סבא ישראל שיקבל כבר את דרך הפתק הקדוש מרבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

תקסב. בזמירות ליל שבת קודש, רבון כל עולמים, ובעוד מקומות מצינו שהשי"ת נקרא 'מלך אביר', וזה רמז להאי צדיק, מאן מלכי רבנן (גיטין סב., לקוטי מוהר"ן קלה) שראשי תיבות שמו למפרע אבי"ר – ר' ישראל בער אודסר.

תקסג. בזמירות למוצאי שבת 'אגיל ואשמח בלבבי': 'איש צמח תצמיח' ראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תקסד. פוקח עורים, בקיצור כוונות לרמח"ל כז"ל הם ס"ג ומ"ה שהיתה חסרה מהם הארת הע"ב בלילה, שע"ב מאיר לב"ן, ואז היו עורים, בי בחינת הראיה לא היתה מאירה בהם. ובזמן שחוזרת הלאיר נקרא שנפקחים, ע"כ. והנה ס"ג ומ"ה הם ק"ח של פוקח, וי"ל פ"ו (בגמטריא אלהי"ם) הוא שם ע"ב עם האותיות וד' אותיות שם הוי"ה. והנה נ נח, בגמטריא ק"ח, נחמ נחמן בגמטריא ע"ב ב"ן ע"ב ב"ן עם השני כוללים, השני זמנים, א' שהע"ב מאיר ישר ורק לב"ן וב' שע"ב מאיר לכולם.

ימי שמואל - בענין ההשמטות ומה ששלחו בו יד

ב"ה

בעזה"י בעוד כמה חדשים יצא לאור הספר החשוב ימי שמואל, הזכרונות של ר' שמואל הורוביץ ז"ל, והנה עד כה אי אפשר להשיג אלא מה שהוציאו שהוא מצונזר מאד, וגם שלחו יד בכתבים באופן מטורף. כי זה שהוציא את הספר, בלי להזכיר שמות היה מקושר לאיזה זרם של אחד מהמפרסמים של שקר, ועל כן הוא ראה על נכון לשנות פה ושם ולהוציא כל דבר בהתאם לדרכם ורוחם של התנועה שלהם. ובהיות שהזרם הזה בחרו הרבה בהפקרות, ובפרט שהבעל לא יקשיב לאשתו, אז השמיט כל החרטות שר' שמואל כתב על התנהגות הראשונות שלו, והשמיטו כל פעם דברים כאלו, כמו סיפור שפעם סמוך סבא ישראל היה מחכה עמו לאוטובוס ללכת למירון לעבוד את השם יתברך, ובא אשתו וצעק עליו איך הוא עוזב אותה לעת אתה כאשר היא סמוך ללידה וכו', וסבא ישראל פייס אותה הרבה, איך שאדרבה הוא הולך להתפלל עבורה שהכל יהיה נח וקל לה וכו', עד שנחה דעתה והסכימה ונתן לו רשות וברכתה ללכת. וכנראה זה לא מתאים לרוחם של הזרם הנ"ל שהאיש יתיחס לאשתו.

ובכל מקום שר' שמואל הורוביץ כותב שהוא שקד על לימודי ספרי רבינו, הוא ראה על נכון לשנות את זה לש"ס וכדומה, כראוי.

עוד השמיט מה שר' שמואל מספר איך כאשר הוא היה אורח אצל אחד במוסקו הוא סבל הרבה משני דברים, אחד לחיצת אחד מבני הבית שדאג מאד על עוצם הסכנה שהיה כרוך בזה שהיו מארחים אותו, ושנית מהבת, בחורה בתולה, ובשביל זה הוא עזב את ביתם והלך לישון בבית הכנסת. וכנראה זה לא מתאים שאיש צדיק כמו ר' שמואל יהיה לו בלבולים מזה שיש בחורה בבית איתו, ולכן השמיטו. וכן השמיטו מה שר' שמואל מתלונן על הפריצות שראה ברחוב שם, ולכאורה זה גם כן לא מתאים כנ"ל.

עוד השמיטו מה שהיה באיזה פורים שר' שמואל וחבירו השתכרו מאד ומתוך ריבוי הקפיצות שלהם גרמו שבירת הגודל של איש בן שישים שעבר מיפו והיה יושן בשטיבל. ולמחרת ר' שלמה ווקסלר והגבאי צעקו עליהם מאד על הנהגתם ואמרו שיסלקו את ר' שמואל משם (וידוע שלא היה לו שום מקום להיות חוץ מזה כמסופר שם). ואחר כך ר' אלטר בן ציון בא ושמע מה שהיה, והוא צעק מאד על ר' שלמה ווקסלר איך הוא מוכיח כך, ומאיים בכלל, ושאם הוא יאמר דברים כאלו אי פעם הוא (ר' אלטר) יסגר את השיטבל לגמרי מכל החסידים, כי השטיבל שייך לאנשי פולין וכו'. ואחר כך בא האיש הנ"ל שנשבר לו הגודל, ובכה והתנצל מאד מר' שמואל הורוביץ על שהוא גרם לכל המחלקת הזה, והרי אדרבה ראוי להם להיות אוהבים זה את זה מאד, שכל העולם יתקנאו מאהבתם וכו', עד שכל האנשים הנ"ל עשו שלום ביניהם, עד שגברו האהבה עוד הרבה יותר מקודם. וסיפור נפלא זה גם כן לא מתאים להנ"ל.

כל זה טעימה ממה שיצא לאור בקרוב בעזה"י. תתפללו על זה.

נ נח נחמ נחמן מאומן.