החלום של רבינו להיות בארץ ישראל

ב"ה 

בספר חיי מוהר"ן אות צג. יום שני כ"ד איר תק"ע באומין, ספר לי חלום שחלם לו באותו הלילה. וראה בחלום שהיתה חתנה והלך גם כן אל החתנה והיה יודע שם החתן. והסתכל וראה שם אדם מעולם הבא הינו אדם מת. ויתפלא מאד ואמר בדעתו הלא אם יראו אותו העולם יהיה רעש גדול מאד. והיה יודע שם זה המת גם כן, ואמר שהשמות אלו של החתן ושל המת אינם שמות העצם רק הם שמות ממש שמרמזים למה שמרמזים כמו כל שמות הקדושים. אחר כך ראו גם העולם את המת הנ"ל ודברתי עמהם הלא זהו מת, ואמרו אף על פי כן, ולא היה אצלם שום חדוש כלל.                        אחר כך הוטב בעיני לילך שם לאיזה בית הכנסת באשר שמשם יהיה טוב יותר להסתכל על החתנה, וסבבתי שם (כזה) והיה מורה בעצבע איך היה מסבב, ובאתי אל הבית הכנסת והיו מזמרים שם (הינו במקום החפה) להחתן בזו הלשון: "איין בחור איז דער. איין חתן איז דער" בחור אחד הוא זה, חתן אחד הוא זה. וגם ידעתי את הנגון והיה נגון יפה, נגון של שמחה. והייתי מסתכל שם מן הבית הכנסת הנ"ל, אחר כך גם שם לא הוטב בעיני והלכתי לביתי. ובאתי לביתי ומצאתי שהחתן הוא שוכב על הארץ ונערתי אותו, הלא מזמרים לך כל כך וכו' כנ"ל ואתה שוכב כאן.             (והדברים סתומים מאד, ואחר כך אמר רבנו ז"ל בעצמו שהוא פלא ששם היו מזמרים ל וכל כך וכאן הוא שוכב. והדבר סתום ונעלם מאד) ואמר שבחלום נראה לו שהמקום ששם בית הכנסת יש לו שם אחר והמקום שהלך שם לביתו יש לו שם אחר (ואמר שידע ושכח, ואני מספק אם על הנגון אמר שידע ושכח אם על אלו השמות של המקומות אמר שידע ושכח, אבל שמות הנ"ל של החתן והמת אמר שהוא יודע אותם עדיין) ואמר שיש עוד בזה דברים שראה בחלום הנ"ל, עכ"ל.

והנה לקמן באות קצז, רבי נתן מביא שיחה ארוכה של רבינו שממנו נמשך לספר מהחלום הנ"ל, כי קודם רבינו דיבר על איך שיש לו רצון להשליך את העולם ולא לעסוק לקרבם, ונמשך לגלות שעיקר העבודה הוא הבחירה, לדעת במה לבחור, ועל זה היה לו יסורון איך לבחור, אם לעסוק בעיקר בעזרת החיים או המתים, ומזה רבינו המשיך לגלות בחירתו להיות באומן ולהיות קבור שם, ואחר כך סיפר החלום הנ"ל.

הרי שיש סמיכות גדול לפרש שהחלום קשור מאד למקום קבורתו ולענינים הנ"ל. ואולי נוכל לפרש שבית הכנסת  זה בחינת ארץ ישראל, ושם בארץ ישראל רבינו נתגלה בשם החדש שלו, נ נח נחמ נחמן מאומן, והוא שם ממש המרמז למה שמרמז לא סתם שם העצם. ולאחר פטירת תלמידו היקר, וגם הוא בעיקר בחתונה באומן, אבל קמו אנשים שטענו, ששניהם אחד, חתן אחד הוא זה, והיה נדמה שיותר טוב לראות את החתונה משם בארץ ישראל, אבל בסוף לא הוטב בעיניו, והרי רבינו עוד נשאר שוכב באומן. ועוד לא נגמר, כי יש עוד דברים בחלום, כי עיקר החלום של רבינו ושל כולנו להביא את הציון לארץ ישראל בב"א.

ועוד צריך הרבה עיון בכל זה, וכתבתי רק לפתוח את הרעיון.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים

ב"ה
ידוע שנ נח הוא בחינת קול השופר, בחינת הרם כשפ"ר קולך, שיר פשוט כפול משולש מרובע. ועי' בלקוטי הלכות (נדרים ה:ד) שעיקר הגאולה זה לעורר מהשנה ולבוא לארץ ישראל ולבנות בית המקדש. וזה בשוב ה' שיבת ציון, שוב שיבת זה מה שחוזרים כל פעם אחורה, נ, שוב נח, שוב נחמ וכו'. נ נח נחמ נחמן ע"ה בגמטריא שנה. עד שמגיעים למאומן, בחי' ואמונתך בלילה וכידוע שזה תפקיד השנה להתחדש האמונה.
אז מתכלית השינה והתרדמה בוקע ויוצא קול השופר של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן לעורר ולגאולה, יש ענין (ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן) שמהפך הכל לטובה. אז צריכים כבר לזכות לשיבת ציון, להשיב את הציון לדבי"ר ביתו, לירושלים. ואז היינו כחולמים - מאומן.
ולכן סופו של דבר, סופי תיבות שיבת ציון היינו כחולמים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים, ד' אמות של ארץ ישראל.
נ נח נחמ נחמן מאומן

אור זרוע לצדיק - רבי עקיבה

ב"ה

האריז"ל גילה שרבי עקיבה רמוז הסופי תיבות של הפסוק

אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה

והרמח"ל שקבור לידו, ויש אומרים שהוא התיקון לארבעים שנה הראשונים של ר' עקיבה, גילה יחוד נפלא לפסוק זה בקיצור הכוונות שלו על כל נדרי של יום הכיפורים - עת שנהרג ר' עקיבה על קידוש השם (או קרוב, כי יש כמה דעות, ועל כל פנים עיקר יום הזיכרון להריגתו הוא ביום כיפור).

ועכשיו תראה שאותיות היסוד - האותיות שלפני הסופי תיבות - של ולישרי לב שמחה, הם רחל - אשת רבי עקיבה!

ורחל אמנו נפטרה ונקברה לא עם יעק"ב בעלה אלא בדרך אפרתה, כאשר יעקב חזר לארץ ישראל, אפרתה עם הכולל שנת התרפ"ב שסבא ישראל קיבל את הפתק. וכן ציון רחל אשת רבי עקיבא קרוב לציון רבי מאיר בעל הנס תלמיד רבי עקיבא ששם סבא ישראל קיבל את הפתק הקדוש.

ובמקום אחר כתבנו איך ר' עקיבא ראשי תיבות עתיקא קדישא ישראל בער אודסר ועוד רמזים כי ליד הציון שלו סבא עשה התקעת כף עם ר' ישראל קרדונר שמזה נצמח הגאולה.

אור זרוע - עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!
(וכתוב חסר: אור זרע - ולפי זה, צריכים להוסיף מנין האותיות).

שמחה עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

אור זרוע לצדיק ראשי תיבות אזל שפירושו ללכת.

ולישרי לב עם האותיות בגמטריא ירושלים!

ולישרי אותיות לי שיר, לי, לרבי נחמן, וכן לי מבואר בלקוטי מוהרן שהוא הקשר בין הרבי להתלמיד שקיבל הפתק.

לצדי - בגמטריא מאומן עם הכולל וכן - לצדי"ק-ול"ישרי קול עם הכולל בגמטריא מאומן.

אז כנראה בכח סבא ישראל יביאו כבר את רבינו הקדוש מאומן לירושלים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

להביא את ציון רבינו לירושלים

ב"ה

במסכת סוטה פרק א' משנה אחרונה (ט):

יוֹסֵף זָכָה לִקְבּוֹר אֶת אָבִיו וְאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ) וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים. מִי לָנוּ גָּדוֹל מִיּוֹסֵף, שֶׁלֹּא נִתְעַסַק בּוֹ אֶלָּא משֶׁה. משֶׁה זָכָה בְעַצְמוֹת יוֹסֵף וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ. מִי גָּדוֹל מִמּשֶׁה שֶׁלֹּא נִתְעַסַק בּוֹ אֶלָּא הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד) וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי. וְלֹא עַל משֶׁה בִלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא עַל כָּל הַצַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח) וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְיָ יַאַסְפֶךָ:

והרי רמז בזה לקבורת רבינו הקדוש (שידוע בעת קבורתו פתאום היה אור גדול וכאשר חזרו לראות ראו שרבינו כבר שוכב שם מעצמו), כי הגמטריא של ו"הלך לפניך צדקך כבוד" הוא בדיוק "נ נח נחמ נחמן מאומן" – ה' יאספך. על כן צריכים להתפלל הרבה שנזכה להביא את הציון רבינו לירושלים בב"א.

נ נח נחמ נחמן מאומן

קבורת משה רבינו בחוץ לארץ

ב"ה

בענין קבורת משה רבינו בחוץ לארץ - תראה מה שהרמח"ל כתב, ותבין החשיבות להביא את ציון רבינו הקדוש לארץ מהרה ממש....

בספר קנאת ה' צבאות של הרמח"ל (נדפס בספר גנזי הרמח"ל עמ' קכה-ו) כז"ל והנה צריך שתדע שהנקבר בארץ אם הוא צדיק נאמר בו (ברכות יח): צדיקים במיתתם קרויים חיים, מפני שכיון שהוא נקבר, הנה סודו להיות מתפרש ממנו הרע של זוהמת הנחש, והוא נטהר. ואז עומד שם כך עד זמן שנאמר בו (יחזקאל לז:יג) בפתחי את קבורתיכם. אבל מתי חוץ לארץ, אף על גב שמצד זה הם חיים, כי זוהמת הנחש סרה מהם, אבל יש טומאה אחרת ששורה עליהם, והוא טומאת ארץ הטמאה. ועל כן צריך להם צער גלגול מחילות (כתובות קיא.), שעל ידי זה מסתלק מהם גם בחינת הטומאה הזאת, והם נטהרים לגמרי.

והנה משה הוצרך להקבר חוץ לארץ, להיות בתוך הקליפות עם ישראל, ואז ניטל ממנו בחינת השלום, שנאמר בו (ישעיהו נז:ב): יבא שלום ינוחו על משכבותם, וסודו חזרת הנשמה אל השרש. והנה אם משה היה הולך לנוח אל שרשו מיד, הנה כמו שתיקן הוא תיקון גדול בחייו, כן במעלה גדולה היה מסתלק אחרי מותו. אבל כיון שהוצרך להקבר בחו"ל לתיקון ישראל, הנה הוצרך להתהלך בדרך אחרת, ולסבול כמה יסורין, והוא סוד (יהושע א:ב): משה עבדי מת, ועת קום עבור, כי כל המקרים שעברו על ישראל מהכנסם לארץ והלאה, הכל היה נמשך אחר בחינה זו שמשה נשאר חו"ל. ועל כן בבא אליהו, שהוא פנחס, שניתן לו סוד השלום, לעשות שלום בעולם, הנה ראשית הכל יהיה שלוחו של משה, שאז נאמר בו, "יבוא שלום", ויזכה למנוחה גמורה.

והנה עתה הוא חסר מאור התורה חסרון גדול מפני היותו בקליפות, וסוד הענין, כי כל עונג הנשמות אינו אלא השגת התורה, וזה מה שניתן למשה ולסובלי החלאים בצמצום גדול. והנה מפני טומאת ארץ העמים הוא נראה במראה אחר שאינו מראה הודו, והוא סוד (ישעיה נג:ב) "ונראהו ולא מראה ונחמדהו", וזה נקרא (זהר תצא רפ.) "צולמא דלאו הגונה ליה". ובאמת שעיקר גוף האדם הוא העצמות, כי שם הבנין שלם, והבשר והעור אינם אלא תיקוני האברים. ובהיותו נשאר בסוד הארה מצומצמת, הנה באמת העור והבשר כלים ממנו, ואף על פי שבמותו נאמר (דברים לד:ז): "לא כהתה עינו ולא נס ליחה", זהו בבחינת הפטרו מן העולם. אבל בסוד התלבשו בקליפות נשאר רזה, בסוד עצמות לבד בלא עור ובשר. וכל זה הוא סוד "ונראהו ולא מראה ונחמדהו". ועל ידי אליהו יחזרו לו כל האורות והתיקונים, והוא יהיה נתקן בשרשו בסוד מה שתיקן בחייו, בסוד כלת משה כנ"ל. וזה יהיה לו מעלה גדולה לאין חקר, ויהיו ישראל גם כן נתקנים עמו בתיקון רב מאד.

עד כאן לשונו הקדוש לענינינו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

להביא הציון של רבינו הקדוש לארץ ישראל

ב"ה מספר לקוטי נ נח 

810. להביא הציון של רבינו הקדוש לארץ ישראל

א] על פי הלכה מותר ומצוה לעשות כן. ויותר מזה פסק ר' לוי בן חביב ז"ל (סימן לח) '...שאפילו אם גילה דעתו בפירוש להקבר בחוץ לארץ, ושאינו רוצה להקבר בארץ ישראל, מכל מקום מותר לבניו להעלתו לקברו בארץ ישראל ומצוה נמי איכא, ושכן דעת כל הפוסקים'. וידוע שדרכו של מוהר"ן היה שלא להתעקש על שום דבר, ובפרט על דבר הלכה. ורבינו הקדוש אמר (חיי מוהר"ן קנו, נסיעתו לנאווריטש אות ו) המקום שלי הוא רק ארץ ישראל מה שאני נוסע אני נוסע רק לארץ ישראל ולפי שעה אני רועה בברסלב וכיוצא, ע"כ ועוד אמר בפירוש (חיי מוהר"ן קסב, נסיעתו לנ' אות יב) שהיה רוצה לנסע לארץ ישראל הינו לנסע עוד הפעם לא"י ולהסתלק שם, אך הוא מתירא שמא לא יוכל להגיע לשם, ע"ש. ולכן ראוי לנו להתחזק מאד בענין זה, עד שיסכים מוהר"ן, ויבוא לארץ ישראל:

ב] ישראל סבא עמ' שו: אינני יודע, אינני יודע, אולי רצון רבנו להיות על ראש השנה כמו שהיה - שנבוא לאומן, אינני יודע. מי יודע, אנחנו לא יודעים. אולי, אולי .... אם היה רוצה רבנו הקדוש ארץ ישראל, לא היה צריך שום פעלה, היו מסכימים כל הממשלה וכל העולם היו מקבלים אותו בשמחה ומביאים אותו על אוירון. נו, נראה .... אני לא השתדלתי על זה, לבקש ולעורר ולהביא את רבנו לארץ ישראל. ככה לדעתי, שאם רבנו היה רוצה לבוא לארץ ישראל יש לו כמה דרכים וכמה עצות איך להשתדל בזה. לא צריכים להשתדל בשביל להביא את רבנו לארץ ישראל, כי אם הוא היה רוצה לבוא לארץ ישראל, היה כבר בא מזמן לארץ ישראל. הוא היה מוצא הרבה עצות ודרכים לנסע ולבוא לארץ ישראל בלי השתדלות.

ככה אני חושב, שרבנו לא מסתכל שיקבלו אותו בא"י, הוא לא רוצה לראות ישראל בחלול שבת ובלי אמונה ובלי המצוות, זה לא שיך לנו. הוא לא מתגעגע אחרי הכנסת, אחרי מחללי שבת ועושים מה שעושים ועוברים על כל התורה. הוא לא מתגעגע אחרי הכפירה והפריצות. זה אצלו לא כלום, לא בא בחשבון, זה לא נקרא אנשים, נקרא חמור, חמורים, בהמות. לפי דעת רבנו ז"ל. אע"פ שלרבנו הקדוש יש עצות לתקן גם אותם, הוא יתקן את כל העולם, זה ענין לחוד וזה ענין לחוד. אנחנו לא מבינים, הוא יתקן גם מחללי שבת וכו' וכו'.

רבנו ז"ל הוא לא רק בארץ ישראל, הוא עולמי, כל אחד שהוא יהודי ומאמין בשם ובתורה, אז רבנו הקדוש לא צריך שהוא יעשה דבר, אדרבא אנחנו צריכים לנסע לבקש את רבנו, לנסע לחוץ לארץ לרבנו שיתפלל עלינו, כן. וכו' וכו'

רבנו הקדוש הוא נתן להציונים את ירושלים ובית המקדש והכל, ולא הסתכל בפניהם ולא נגע בהם, בכל הציונים. 'הציונים רוצים את ירושלים? כן, הכל, אני אתן לכם הכל, רק אלי אל תגיעו, אל תדברו אתי, אל תבואו אלי!'

בזיון גדול לציונים, 'קחו ירושלים וקחו והכל. לכו, לכו, מי צריך לכם?'

הציונים חשבו שעכשיו הם כבשו הכל, כל המלחמה, כל ארץ ישראל וירושלים, הם חשבו שעכשיו הכל שלהם, אבל זה היה הקבר שלהם והם נקברו שמה. רבנו הקדוש הוא עשה להם קבר לכל הציונים, 'קחו ירושלים', הוא עשה לכלם קבר בארץ ישראל, קבר!

ראש השנה - באומן, והם ישבו בביתם ואכלו וישנו. כל העשירים הגדולים של העולם יבואו לאומן על ראש השנה והם יראו, כן. להודיע לכל הציונים, לכל הכופרים, שידעו שיש אומן בעולם. הם יאמרו: 'מה, לאיפה לנסע?'

מי הם הציונים? אלו שלא רוצים לשמר התורה, לא רוצים לקבל התורה - ילכו, ילכו לגויים! וכו' וכו' ע"ש.

ג] אלו הדברים שהביאו בס' ישראל סבא, ובחרו לא להביא עיקר דעתו של הסבא בעל הפתק, שידוע ומפרסם לרבים איך שהוא כמעט הצליח להביא את הציון הקדוש לארץ ישראל, וכבר השיג רשיון משני הממשלות וכו' וכו' (ושמעתי שהסבא אמר שאז היה עת רצון, אבל עכשיו אם רבינו רוצה, הוא יבוא בעצמו), וכן שמענו בשם צפורה בתו, שסבא עבד ופעל עבור זה קשות במשך ארבעים שנה.

ונלע"ד שביאור הדברים הוא שלולא שהיה לנו רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן, עיקר עבודתינו עבודת הקודש היה ללחום כנגד הציונים הכופרים שקמו להסטות כלל ישראל וכל העולם מהאמונה בהשם יתברך בורא העולם ואכמ"ל. אכן מאחר שיש לנו רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן, אין לנו ליפול למלחמה זולה כזו, שאילו כן היינו כאילו מודים שיש כח להרע והזידונים ח"ו. אלא עיקר עבודתינו הוא להודות שכח הטוב הוא חזק מאד עד כדי כך שבאמת אין שום רע כלל בעולם, אין שום עצבות בעולם, אין שום יאוש בעולם כלל! וזה הענין של הנחמנים להפיץ ולהאיר לכל העולם האמת הזו שיש כבר האור של רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן והוא מספיק ודי להעולם, שעל ידו נזכה לדעת ולהאמין לראות ולהרגיש שאין יש אלא טובת האדון יחיד ישתבח שמו לעד.

והנה כל כמה שאנשים רחוקים מהמסר הזה והיה במחשך מעשיהם, כן יתנהג רבנו הקדוש ויעשה עבודתו שלא להיות במקומם אתר הציונים והכופרים. אכן אם ימצא בנו אנשים שמאמינים בכחו הגדול שלפניו הציונים והכופרים אין עולים בשם כלל, ומספיק דיבור אחד ממנו להפוך כולם לגמרי, בודאי בא יבוא במהרה, והבן.

וכל מה שאנו משתדלים להביא הציון של רבינו הקדוש לארץ ישראל, אפילו בעובדות ופעולות חיצוניות (היינו מלבד עיקר עבודתינו שיהיה בתפלה גם לרצות ולפייס את רבינו הקדוש בעצמו), כמו לפרסם חשיבות הענין, מוליד ומיקים ומשלים ההכרה בעולם, שארץ ישראל אינה מדינה כשאר מדינות העולם ח"ו, ואינה מדינה של הציונים ימ"ש ח"ו שחושבים שכלל ישראל יחיו כבהמות והרבה פחות ר"ל, אלא שארץ ישראל הוא הארץ של רבינו הקדוש, נ נח נחמ נחמן מאומן, ארץ שתמיד עיני ה' אלקינו בה, בהשגחה פרטית גלויה, ארץ של תורה ומצות ואמונת השי"ת עולה על הכל. כל זה נוצץ ומבריק ומאיר בלב העם כאשר שומעים ומדברים ועוסקים בענין החשובה הזאת להביא רבינו הקדוש לארץ ישראל. וממילא, הוה כל הפעולות והדיבורים הכשר והכנה גם בפנימיות וגם למעשה, שכבר יתוקן, ורבינו הקדוש יסכים ויבוא, על ידינו או שלא ידינו, לארץ הקדושה, בב"א.

ד] מה שרבינו אמר שמקומו באומן מוכן מששת ימי בראשית, אינו קשה, א' שהוא ז"ל כבר היה קבור שם מאתים שנה, ועוד, הלוא גם קבורת משה רבינו מול בית פעור בהר נבו שאיש לא ידע מקום קבורתו והתורה מספרת כל זה, לא עכב את משה רבינו להתחנן מהש"י שיתן לו לפחות להיות קבור בארץ ישראל.

ה] ע' ביאור הלקוטים לר' אברהם בן הר"ן תורה קנה באריכות איך שהמקום של רבינו הוא רק בארץ ישראל, ורק לפי שעה קטנה הלך לחו"ל.

ו] וע' בספר ימי שמואל ח"ב פרק רכד, שמשמע מדבריו שהשתדל מאד על זה, והאשים מאד כל אלו שלא אחזו בזה. אכן לא כתוב שם בפירוש, וכידוע שהרבה מעיקר ספר ימי שמואל מעלימים ומונעים מהציבור, ובתסמא מפני המחלוקת אם לא מפני גאוותתן.

שוב מצאתי כמעט בפירוש בספר ימי שמואל (ח"ב פרק רא) ז"ל וכבר אמרתי באמן שיש שלשה דברים וכו' הרועה הוא ציון רבנו הקדוש הנמצא באמן, המרעה הוא ארץ הקדש, הצאן זה אנשי שלומנו: מעט ברוסיה, מעט בארץ הקדש, והשאר בפולין, אבל צריך שיהיה הכל ביחד, אין שלמות יותר מזה, השם יתברך יזכו לזה בקרוב אמן, כן יהי רצון עכ"ל. הרי מוכרח מדבריו שצריכים להביא את הציון הקדוש לארץ ישראל כדי שיהיה ביחד עם ארץ ישראל.

ז] בהפטרה פרשת נח -- ישיעה נג. {ח} מֵעֹ֤צֶר וּמִמִּשְׁפָּט֙ לֻקָּ֔ח וְאֶת-דּוֹר֖וֹ מִ֣י יְשׂוֹחֵ֑חַ כִּ֤י נִגְזַר֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים מִפֶּ֥שַׁע עַמִּ֖י נֶ֥גַע לָֽמוֹ: {ט} וַיִּתֵּ֤ן אֶת-רְשָׁעִים֙ קִבְר֔וֹ וְאֶת-עָשִׁ֖יר בְּמֹתָ֑יו עַ֚ל לֹא-חָמָ֣ס עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א מִרְמָ֖ה בְּפִֽיו: והנה בגמרא (סוטה יד) פרשו שזה קאי על משה רבינו וכן מפורש על פי משה רבינו בעצמו בזוהר הקדוש (כי תצא דף רפב). אכן בישיעה פרש"י ז"ל את כל הפסוקים שם שקאי על עם ישראל. ופרש ויתן את רשעים קברו . מסר את עצמו להקבר ככל אשר יגזרו עליו רשעי האומות שהיו קונסין עליהם הריגה וקבורת חמורים במעי הכלבים : ע"ש. ויש לפרש את זה על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, כי נגזר מארץ חיים -- ארץ ישראל, ויתן את רשעים קברו -- להיות באומן. ובזה י"ל מש"כ על לא חמס עשה וכו', שהטעם שאנו לא זוכים להביא את רבינו לארץ ישראל הוא על לא חמס עשה - חמס בגמטריא נ נח, חמס עשה עם האותיות והתיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן - וכיון שזה חסר אנו לא זוכים, וזה - ולא מרמה בפיו - חמס = נ נח, בפיו = נחמ, מרמה = נחמן מאומן! אז צריכים להתחזק מאד עם נ נח נחמ נחמן מאומן בלב בפה ובעשיה ב"ה, ונזכה לראות את ציון רבינו בארץ ישראל ובביאת גואל צדק בב"א.

עוד בהפטרה (ישעיה נד:ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך. הנה כבר כתבנו בפנים הספר שמי נח, אותיות מחני, מהפסוק (כי תשא לב:לב) ואם אני מחני נא מספרך, שמשמאל לימין נקרא 'אני נחמן' והראשי תיבות מאומן וכו' ע"ש. וכן 'נשבעתי' זה נשב-עתי, נש"ב – ראשי תיבות נחמן בן שמחה, שהוא איש עתי (לשון מוכן לכך). 'מעבר מי נח ע' ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ישעיה נד:י כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך. הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וחסדי מאתך לא, 'מאתך ל' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ישעיה נד:טז-יז ואנכי בראתי משחית לחבל. כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכו' זאת נחלת – 'נחלת' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה – עבדי ה' וצדקתם מאתי – צדקת 'םמאתי' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – נאם ה'.

ח] בתורה ו' רבינו מדבר על השלושה מצות שנצטוו בני ישראל בכניסתם לארץ ישראל, ומדבר שם על הארת הרבי להתלמיד ע"ש, ושם בתורה מפרש הענין שניקוד שם קס"א, לשון אסק – לעלות, בסגול, הוא בגמטריא ש', וכתב שם ז”ל “סגול עולה שי”ן, וס”ג (דהיינו עוד שם ה' שעולה ס”ג)...” עכ”ל. ומאד מענין שבשו"ע סימן שס"ג בפתחי תשובה אות ב' מבואר שיש מצוה בזה להביא ציון רבינו לארץ ישראל.

ט] פתק ראשי תיבות פה תהיה קבורתכם, וע' מה שפירשנו בזה בס"ד ברמזים אות רח, וי"ל לענינינו שבפתק רבינו גילה דעתו שהוא רוצה שתהיה קברו פה בארץ ישראל.

י] ב"ה נ נח נחמ נחמן מאומן - יש פה תמיה למה רבינו חתם את שמו מאומן, והלוא הוא לא נולד שם, והחסידות נקרא על שם חיות בברסלב, אז למה הוא חותם מאומן? ונראה לכאו' מזה שכבר רבינו מגלה רצונו להיות בארץ, ואז נדע טוב שהוא מאומן ובא לארץ ישראל!

יא] תצא רוחו ישב לאדמתו (תהלים קמו:ד), האותיות שלפני הסופי תיבות (שהם בחי' יסוד שלפני מלכות, בחינת הצדיק), תשצ"ח גמטריא נחמן (כי ן' סופית בגמטריא ת"ש). תצ"א בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, הרי כאשר הננח מתגלה בעולם הגיע הזמן להשיב את רבינו לאדמתו, ארץ ישראל.

יב] ברמזים אות תמב – שהס"ת של המשך הפסוק פקד יפקד – אלהים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם ע"ה בגמטריא התקע"א. רמז על רבינו הקדוש שנפטר אז, להביא אותו לארץ ישראל.

יג] בכוכבי אור, סיפורים נפלאים, כז"ל המשל ממלך שרץ אחר צבי ולא יכל להשיגו, והעמידו את עצמם השרי מלוכה ואמרו אדוננו המלך נחזר וכו', ענה המלך ואמר אני את הצבי מכרח לצוד, ומי שרוצה לחזר יחזר וכו', עכ"ל.

והנה צבי הוא בחי' ארץ ישראל כמו שאמרו רז"ל שצבי הוא לכל הארצות, וכן בלקוטי מוהר"ן (נה:ט – שוב ראיתי בהוצאה אחרת, שרבינו בעצמו סיפר הנ"ל בקשר לתורה נה). וצבי הוא גם כן בחינת משה רבינו, כי צבי בא"ת ב"ש מש"ה, וכן צבי הוא לשון רצון, שזה בחי' משה רבינו כמובא בלקוטי מוהר"ן. והנה מאן מלכי רבנן, והאחרון הידוע לנו שנסמך מרבינו להיות תלמיד יקר שלו, הוא סבא ישראל. ולפי זה י"ל שסבא היה משתדל להשיג את הצבי, דהיינו להביא את ציון רבינו, בחי' משה, לארץ הצבי. ואנשים שהיו עמו טענו שנגמר, ולחזר לארץ ישראל ולשכח מהציון של רבינו ח"ו. וסבא לא עיכב בעדם, ואמר מי שרוצה לחזר יחזר, אבל אני מוכרח להמשיך לנסוע לאומן ולהשתדל להביא את הציון לארץ ישראל (חידשתי בס"ד בהילולא של רבינו התשע"ו).

יד] ע' ברמזים אות רכב.

קונטרס 'המקום שלי הוא רק ארץ ישראל. בעניין העלאת עצמותיו של רבי נחמן מאומן לארץ ישראל' ניתן להשיג מתנועת 'בני ישראל' ת.ד. 16498, ירושלים.

נ נח נחמ נחמן מאומן