תורה ג' בלקוטי מוהר"ן The Early Bird Catches The Worm

HH recently I explained this to be referring to the cheeluzoan and the shamir. Now I'm thinking it can be any work, for this is what we find by David who boasted that he was early to rise, and perhaps due to this he was able to say in the Psalms, I am a worm!

[See Likutay Nanach on Likutay Moharan Torah 3]

תורה ג' – הלומד תורה בלילה ניצל מכוונות שלא לשמה להיות רבי, וזוכה להמשיך משני צפרים דקדשה וכו' עיין שם. ורבינו פירש בזה מאמר שמרגלא בפמא דאנשי עכשיו וכו' על החזנים. והנה יש לפרש בזה עוד מאמר שמרגלא בפמא דאנשי עכשיו: שהצפור המשכמת מוקדם תופסת התולעת – the early bird catches the worm. דהיינו מי שקם בהשכמה מוקדם בחצות לילה, תופסת מידת הענוה הנמשלת לתולעת [וכן דרשו חז"ל להדיא לענינינו בענין הצפור של טהרת המצורע שלוקחים אותו עם הארז והאזוב ושני תולעת, וכתב רש"י (מצורע יד:ד) ז"ל לפי שהנגעים באין על גסות הרוח וכו' מה תקנתו ויתרפא, ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב], ואינו מרים רוחו ומחשבתו ללמוד בשביל גדלות, ולכן דייקא מכנים לו צפור, כי על ידי זה הוא זוכה להמשיך נבואה ונגינה מהשני צפורים דקדשה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עשירות מופלגת בא היום דרך ירידה לטומאה לא עלינו - פרשת מצורע

ב"ה

ע' בספר שיחות הר"ן אות ד - עכשיו בעתים הללו קשה מאד מאד שיהיה מעות לאיש כשר וכו' על כן בהכרח שיהיה לו חס ושלום ירידה גדולה מאד קודם שבא לעשירות ע"ש. י"ל שזה ממש הענין שמצינו כאשר בני ישראל באו להנחיל את ארץ ישראל קבלו בשורה בפרשת מצורע (ויקרא יד:לד) כי תבאו אל ארץ כנען וכו' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם, ופרש"י ז"ל בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן, ע"כ. ובזוהר ובמפרשים פרשו למה דוקא היו צריכים למצוא את האוצרות דרך טומאת נגע צרעת, ע"ש, ועל כל פנים כן הוא הדבר, כי רבינו התחיל לכבוש את ארץ כידוע, ולכן כמו אז בכיבוש הראשון, כן עכשיו בכיבוש האחרון, האוצרות של כסף מתגלים בירידה לטומאה לא עלינו.

וע"ע מש"כ בלוקטי נ נח שם, שיסוד הדבר מוסכם כפי מה שהרמח"ל כותב בדעת תבונות בענין הימים האלו (כמדומני שזה נמצא בבלוג, ע' במפתחות - שיחות ד).

נ נח נחמ נחמן מאומן

כנגע נראה לי בבית - כף הדמיון - פרשת מצורע

ב"ה

ע' בפרשת מצורע על הפסוק כנגע נראה לי בבית (ויקרא יד:לה) ופרש"י ז"ל אפלו תלמיד חכם שיודע שהוא נגע ודאי, לא יפסק דבר ברור לומר נגע נראה לי, אלא "כנגע נראה לי", עכ"ל. והמפרשים כתבו כי רק באמירת הכהן נעשה נגע ממש. אכן ראיתי מובא שהר"א מזרחי כתב בשם רבותיו שהטעם הוא מפני שלמדה תורה דרך ארץ, שלא יאמר אדם טמאה אפלו על הדבר הברור לו ודאי, אלא יאמר בלשון ספק. וזה שאמרו חז"ל (ברכות ד.) למד לשונך לומר איני יודע, ע"כ. והוא קצת תמוה, אלא שכותב כן בדרך קבלה. אכן לפי מה שגילה רבינו בסוף תורה כח שאין לקרוא את היצר הרע אלא בשם כח המדמה עין שם, י"ל שהרי הטומאה של הנגעים הוא מהס"א שכל כחו אינו אלא הדמיון, ובפרט הוא משתדל להחליש דעתינו ולהפיל אותנו בייאוש, ולכן דוקא כאשר הוא מראה כחו ואותותיו, אנו משתמשים בכלי זינו, ואומרים כנגע, בכ"ף הדמיון, שאפילו אם הוא באמת נגע ממש על פי הכהן, אינו אלא כפי דמיון הס"א, הגם שנהיה חייבים להתיחס להלכה לדמיון הזה, עם כל זה אינו אלא דמיון בעלמא, ואין להתפעל יותר מדי עליה.

נ נח נחמ נחמן מאומן