אל הנער הזה התפללתי

ב"ה

הגמרא במסכת ברכות (דף לא:) כותבת ששמואל הורה הלכה לפני עלי רבו בזה ששחיטת קדשים לא צריך להיות על ידי כהן אלא מותר וכשרה על ידי כל אדם. והמורה הלכה לפני רבו חייב מיתה, ועלי אפילו הבטיח לחנה בן אחר יותר חשוב ממנו, אבל חנה התעקשה שדוקה אל הנער הזה התפללתי.

והנה חז"ל הקשו על קרח שהיה פקח איך הוא נפל ונכשל לחלוק על משה רבינו וכו', וגילו שקרח ראה ברוח קדשו שעתיד לצאת מצאצאיו שמואל הנביא, אז הוא בטוח שהיה צודק נגד משה רבינו. והמפרשים כתבו שדוקא משום זה עלי חשש כל כך מההוראה של שמואל, אפילו שהיה עוד קטן, כי כיון שהיה מצאצאי קרח הרי כבר סימן בידו שהוא חולק על הצדיק, ואכן הוראתו היה בענין שלא צריכים כהן כמו שקרח חלק על הכהונה.

אבל חנה התעקשה "אל הנער הזה התפללתי" שכיון שהוא נער זה יפה לו, להיות חזק ותקיף בדעתו, אפילו שהוא קטן ואין הוראתו הוראה ממש להתחייב כמורה הלכה לפני רבו, טוב שיהיה לו דעה חזקה. וכן באמת היה מדת ששמואל, שלפני מיתתו העיד שלא נהנה כלום מאף אחד, והוכיח את עם ישראל חזק שהם חייבים כליה על זה שלא היו חזקים לעמוד על עמדם וביקשו מלך - אף על פי שזה מצוה מן התרי"ג מצות, וכבר שאלו חז"ל מה אשמתם בזה, אבל על כל פנים זה שמואל שהוכיח אותם חזק על זה וטען עליהם שהם מאסו אותו - כי זה היה מדתו להיות תקיף בדעתו. והרי הוא ממש התיקון של קרח, כי קרח כבר טען כל העדה כולם קדושים - אבל זה היה התרסה ומרידה נגד הצדיק, ואילו שמואל גם כן טען שכל אחד צריך להיות תקיף בדעתו - אבל באופן שזה להקים את רוח הצדיק. כי דוקא הצדיק רוצה למלאות את העולם עם אנשים, דהיינו בני דעת (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז) - אנשים תקיפים בדעתן, וחזקים ומאמינים גם בעצמן (שיחות הר"ן קמ), ואדרבה בזה שאנשים לא חזקים בדעה אמיתית זה מרידה בצדיק, כי אז לא עומדים אפילו באמיתת הצדיק האמת, וממאסים את השם ממלוך עליהם, ואז באים לצורך של הרבה רבנים שאין זה אלא רבות השקר.

ולכן במחלקת של קרח דתן ואבירם יצאו נצבים (פרשת קרח - במדבר טז:כז) כאילו הם חזקים ותקיפים בדעתן - אבל תקיפתן היה ממש עזות של הסטרא אחרא, ואילו חנה טענה לפני עלי הכהן (שמואל א:א:כו) אני האשה הנצבת עמכה בזה, שהייתה צריכה להיות חזק מאד ותקיף בדעתה להגן על שמואל הנביא, כי היה הנידון חשיבות תקיפת הדעת לשם שמים. וכן צב"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הנצבת, עם האותיות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

אל הנער הזה התפללתי (שמואל א:א:כז)

ב"ה

כבר ידוע לנו שההלכה שהמתפלל צריך לכוון תפילתו שיעלה דרך ארץ ישראל, דרך ירושלים, דרך בית המקדש, דרך קודש הקדשים, דרך הצדיק - כי עיקר בית המקדש, עיקר אבן השתיה הוא הצדיק האמת (כמבואר בבא בתרא על הפסוק לה' מצוקי ארץ, שהצדיק בבחי' אבן השתיה, וכן בעוד הרבה מקומות בדברי חז"ל), ולכן בא הנבואה שלעתיד לבוא הגוים יתפללו אל היהודים (ישעיה מה:יד "ואליך ישתחוו אליך יתפללו"). כי היהודים אז יהיה להם ממש הצורה והתפקיד של בית המנוחה להשכינה הקדושה.

ולפי זה י"ל שזה מה שחנה אמרה אל הנער הזה התפללתי, שמקום השכינה שחנה היתה בונה בעבודת השם שלה, שדרכה היה מכוונת תפילותיה, היה כפי נשמת שמואל הנביא, ולכן לפי הגמרא (ברכות דף לא:) ששמואל הורה הלכה לפני רבו אלי הכהן ונתחייב מיתה, ועלי הבטיח לחנה בן אחר יותר גדול, וחנה סרבה, וטענה שהיא לא מוותרת על שמואל, כי אל הנער הזה התפללתי, כי זה היה בחי' תוכנית בית הקדושה שלה, ועוד הרי בית המקדש הוא בין כתפיו, בחי' נחית פורטה כמבואר במס' זבחים (נד:), ולכן דוקא רצתה שמואל הנביא.

נ נח נחמ נחמן מאומן