כל המדרגות לפי היגיעה אבל יש סיעתא דשמיא גם כן

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

תסח. ענה ואמר זאת הוא קנאה גדולה בודאי, שיש צדיק גדול שעוסק בעבודת השם ביגיעות ועבודות גדולות כמה שנים בגוף ונפש, ולא ינוח כלל מעבודתו יתברך וסובל כמה צרות ויסורין, ואחר כך בא רך בשנים והשיג במעט זמן כל ההשגה והמדרגה שזכה הצדיק הנ"ל שעבד כמה שנים. וכמו שמצינו במדרש (קהלת רבה פרשה ה) שרבי בון עבד לשלשים [עשרים ושמונה] שנה מה שעבד תנא אחר בכמה שנים. (ואין אני יודע כונת הדברים. כי מקדם אמר שבודאי אי אפשר שיהיה פתאום נעשה צדיק גדול בלי יגיעות וטרחות ועבודות, אף על פי שהוא בן צדיק ובן גדולים. וספר משל נאה על מפרסם אחד רך בשנים שנתפרסם פתאום, ובודאי לא כל הרוצה לטל את השם יטל. המשל היה מענין האיש שנתגדל בוואליחאי אצל היעדניראל שגדלו פתאום, וכונתו היה להכעיס להאחרים שהיה להם גדלה יתרה וכו'), ע"כ.

לכאורה יש ליישב בקלות, שלצדיק גדול עם נשמה גדולה, בודאי יעבוד הרבה ויטרח ויגע עד שישיג כל המעלות של הצדיק הקטן ממנו, אבל בשביל הצדיק הגדול זה יהיה רק ההתחלה, ודרוש ממנו להשיג הרבה יותר.

ואולי יש ליישב עוד, שאף על פי שהכל תלוי ביגיעה, עם כל זה יש הרבה לתלות בס"ד, למשל אם יש סיעתא דשמיא מיד יבחור לעבוד על המדה שבאמת צריך להתיחס עליה מיד, ואילו בלי הסיוע, יתכן שיבזבז הרבה זמן בנסיון לתקן שאר מידות עד שיבין או עד שיגיע להמדה הנכונה. וכן בכל דבר, עם סיעתא דשמיא יכול לרוץ מנקודה לנקודה כל פעם קולע מיד אל השערה, עולה בזריזות מחיל אל חיל, ובלי הס"ד כל דרגה יכול לקחת המון זמן עד שיבחנו וישיג איך לתקנו וכו'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יזכור יום המיתה והמוות

 ב"ה

יט:יד זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים. הסופי תיבות של: ימות באהל כל הבא אל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי וסופי תיבות של: ימות באהל כל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

כי ימות, עם האותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. זאת התורה אדם, עם הג' תיבות, בגמטריא פתקא נ נח נחמ נחמן מאומן.

חז"ל אמרו שצריך להמית את עצמך באהל התורה. ומה פשר המשך הפסוק. יש לאמר כמו שהזהיר האריז"ל שכל הגלוים אסור להתיחס עליהם עד שמן השמים ממש מכריחים. אז כל האורות האלו בחינת בהלו נרו , אהל לשון אור, צריך להחזיק כטמאים. ואפילו משה רבינו היה בערפל שבע ימים טרם עלותו. נ נח!

ידוע מה שפירש החפץ חיים, שהאדם יראה את עצמו כאילו הוא מת, וכבר אין לו שם עסקים בעולם הזה, וכולו פנוי לתלמוד תורה. אכן אם כבר רואה את עצמו כמת, לא יסתפק בהכי, כי אז בודאי יכול להשיג את התורה בבחי' עתיק שהוא המעביר ומראה את יחוד השם בנבראים. ובאמת נראה שזה עצה אמיתית בפנימיות העבודה, לראות את עצמו כמו מת, דהיינו שא', באותו עת אין לו יכולת לפעול כלום – רק שעכשיו יכול לפעול בתורה ומצות עבור אותו מת שיהיה לעתיד. ב' – כמו המת שעבר ובטל מן העולם, ואין נשמתו תופסת מקום גשמי כלל, ואינה נמצאת בשום מקום אלא כפי תוקף מהותה, כמו כן יש לכוון בכל דבר, לקשר עצמו לשמות השם, ודוק.

ועיין בליקוטי הלכות יורה דעה א', הלכות שחיטה ה:ה-ו ענין החכמה הגדולה לזכור היטב תמיד יום המיתה, ע"ש באריכות. והרי הצידיקים האמיתיים הגדולים כבר היו עוסקים לתקן במעשיהם עבור הנצחיות, כמו שכתב הרמח"ל על משה רבינו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

זכות השגת התורה כל המדרגות על ידי בחירה וטרחה ויגיעה

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

קסה. האיש אמר לו: מי יוכל לבוא לזה לזכות למדרגתכם כי יש לכם נשמה גבוהה מאד בודאי?! והקפיד רבנו זכרונו לברכה מאד על זה. ואמר: זהו החסרון שלכם, שנדמה לכם שעקר גדולת והשגת הצדיקים הגבוהים הוא רק מצד הנשמה הגבוהה שיש להם כי באמת לא כן הדבר, רק כל אחד ואחד יכול לזכות לבוא למדרגתי להיות כמוני ממש. כי העקר תלוי רק ביגיעות ועבודות באמת. וכן שמעתי גם כן כדברים האלה מפיו הקדוש כמה פעמים שהעקר תלוי רק ביגיעות ועבודות וכו' (שמ), עכ"ל.

מבואר הדבר שהעיקר תלוי ביגיע, וטעות לומר שהוא רק מצד הנשמה, אבל בודאי זה וזה גרם, כי הצדיק בגלל נשמתו היה משתדל יותר, ומסוגל יותר, והיה ראוי יותר, אלא שעם כל זה, העיקר הולך אחר היגיעה והעבודה, וק"ל. וכן תמצא בספר עזרא בפירושו של ר’ משה דוד וואלי ז"ל, שבתחילת פרק ז (פסוק ו) הוא מפרש מעלתו של עזרא הסופר שהיה מפני שרש נשמתו ופי שנשמתו היתה מתוקנת בתיקון השלם, ואילו אחר כך (פסוק י) הוא כז"ל טעם בסמוך למה עזרא הסופר זכה שתשרה עליו השראה כל כך יקרה וחשובה. והוא, לפי שטרח הרבה ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ולפום צערא אגרא, דהא באיתערותא דלתתא איתער לעילא, וזהוא שאמר: כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורה ה’ ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט. והסוד הוא, שטרח הרבה מאד להמשיך את האורות של היסוד והת"ת דאינו רזא "דחוק ומשפט", ולכן נמשכו לו לשרות עליו בקביעות ולהיות הוא דוגמתן למטה, כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו, עכ"ל. והרי מבואר שזה וזה גרם לו, מצד נשמתו היה כבר מוכשר לזה, והוא קיים תפקידו בפעולה שלים ביגיעה וטירחא, וזכה.

 

בהקדמה לספר עמק המלך יצא להוכיח שכמה ספרים לא נכתבו על יסוד אמת, והביא פירוש מאחד על מה שאיתא בריש ספרא דצניעותא, שרבי יהודה שאל: אי כלילין הני (-ה' פרקים של ספרא דצניעותא) מכלהו עדיפי, אמר רבי שמעון: הכי הוא למאן דעאל ונפיק, למאן דלא עאל ונפיק לאו הכי, ע"כ. ופירוש בעל הספר ההוא על לשון 'לא דמי מאן דעאל' בעולם הזה בסודות וחידושי רזין דאורייתא, מעולם הנשמות קודם בריאתו, עד שמפני זה זכה דנפק בחידושי רזין דאורייתא לעולם הבא, למאן דלא עאל ונפיק ולא הביא עמו לא לעולם הזה ולא לעולם הבא, וסברתו בזה, שזאת הסיבה למי שמתגלים לו שערי החכמה, ולמי שנשאר יתום ממנה, ע"כ הוא הביא דעת אותו הספר, ומה שהבנתי בזה, שכאילו הכל נפסק מראש, שרק נשמה שבא לעולם הזה עם הסודות יכול לזכות לעסוק בהם בעולם הזה, אבל נשמה שלא בא לעולם הזה עם סודות לא יכול לזכות להם בעולם הזה.

ועל זה כתב ז"ל אבל מעיד אני עלי שמים וארץ כי הוא נשאר יתום מזה הסוד, ואין דעתינו להאריך בענין הזה, אין כאן מקומו, יבוא ביאורו בספר גן המלך, חלק שני מזה הספר, רק צריכין אנו 'למודעי' חלק קטן ממנו, כדי שנבטל דבריו. הגם כי מי שיש לו עינים בראשו ומוח בקדקדו, יודע שענין זה אינו תלוי בבחירה, מאחר שתורתנו מוכרחת ואין זה דרך האר"י זלה"ה ודרך תורתנו הקדושה, ואינו צריך לפירוש על זה במקצת, ע"כ.

ולז"ל בשלמות את דבריו, ומה שנראה לענ"ד שהוא שולל פירוש אותו ספר כי אותו פירוש שולל את הבחירה, ודרך האר"י ודרך התורה הוא דוקא בדרך בחירה, וכל אחד שבא לעולם, איך שבא, יכול לזכות לסודות התורה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חשיבות כל פסיעה

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

תקנט. שבכל פסיעה שהאדם הולך ממקום למקום, הוא בא בכל פעם בעולמות אחרים (הובא בהלכות תחומין הלכה ב), ע"כ. ובזה יש הבנה חדשה בענין שכר פסיעות.

עיין ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכד - שלפעמים מגיע לאדם הרהור תשובה והשתוקקות להשם יתברך באיזה מקום, שצריך שם באותו המקום דיקא להתחזק בזה ההרהור תשובה וכו' ולא ימתין ולא יזוז ממקומו וכו' כי כשיזוז ממקומו, יכול להיות שיפסק וכו' ע"ש (ורמז לזה כתבתי במסכת יבמות דף יד.).

וכן מצינו שרבינו אמר על עצמו (חיי מוהר"ן קכא) בכל פסיעה ופסיעה של נסיעתי אני מכריע את כל העולם כלו לכף זכות (וכן בחיי מוהר"ן קנה). חיי מוהר"ן רי – בענין נסיעתו יש סודות נוראות בכל פסיעה ופסיעה וכו'מכל שכן בנסיעה האחרונה הזאת שנסע להסתלק שם אשר לא יכלה רעיון סודות נפלאות עצומות ונסתרות רבות שהיה בכל פסיעה ופסיעה ובכל ענין וסבה של עניני הסתלקותו. חיי מוהר"ן רצא – ואמר שבכל פסיעה ופסיעה שלהם כשנסעו אליו נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה. ואמרו לו הלא גם כמה יגיעות יש לנו וכמה פסיעות אנו הולכין קודם ששוכרין העגלה לנסע. השיב בודאי גם זה בכלל, כי גם מאלו הפסיעות נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה.

ועיין בחיי מוהר"ן אות סה, סיפור מצדיק שהיה לו עבודה ללכת בביתו אנה ואנה כך וכך פעמים, ופעם אחת חיסר והלך פחות פסיעות, ועי"ז נפל לעצבות. ושם הפסיעות היו הלוך ושוב, ולא להגיע לאיזה מקום אחר, ויש לעיין אם זה אותו ענין שרבינו גילה כאן בענין ההולך ממקום למקום.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת בא - רמזים על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן מתוך ספר לקוטי נ נח

בא

י:א ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות של: ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני: מואשבאעכנ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. "למען ש" ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, "עבדיו למען שת" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה, עם השבע אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

י:ג כה אמר ה' אלהי העברים עד – מתי מא --- ... מתימא – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – וזה התשובה על: עד מתי?!

י:ח ויאמר אלהם לכו עבדו את ה', עבדו את עם האותיות והתיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

י:יא לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אתה אתם מבקשים, 'ועבדו את' עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן 'מבקשים' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

י:טו ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים. ו"יכס את" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של "עשב הארץ ואת"בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של "העץ אשר הותיר" ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

י:כז ואנחנו לא נדע מה נעבד את ... ה' עד באנו שמה. ואנחנו לא נדע מה נעבד את ראשי תיבות לאומן, היינו עד שלא נבוא לשמה – לאומן, לא נדע (אלחנן נ נח). והוסיף עוד חבר (ש.י.ג.) ואנחנו לא נדע, שנזכה לתכלית הידיעה שלא נדע.

יב:יז ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם. הסופי תיבות של המצות כי בעצם היום ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:יט שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של מחמצת ונכרתה עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן אותיות היסוד של: ונכרת הנפש ההוא מעדת ישראל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:כב ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. הסופי תיבות של: המזוזת מן הדם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: בסף ואתם לא תצאו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:כג ועבר ה' לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח ה' אל הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף. הסופי תיבות של הפתח ולא יתן המשחית לבא אל ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:ל ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת. וי-"קם פרע"-ה עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: אין שם מת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:לג ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים. הסופי תיבות של ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים עם הט' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. מתים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:לה ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת. וישאלו ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הסופי תיבות של כסף וכלי זהב ושמלת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יב:לו וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: וה' נתן את חן העם, עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: את חן העם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של וישאלום וינצלו את מצרים עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:לט ולא יכלו להתמהמה. התמהמה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים.

יב:מא ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. הסופי תיבות של שנה וארבע מאות שנה ויהי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של מאות שנה ויהי בעצם היום, וכן הסופי תיבות של צבאות ה' מארץ, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים. הסופי תיבות של היום הזה יצאו כל צבאות ה' עם אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יב:מג ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו. הסופי תיבות של: ה' אל משה ואהרן זאת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיובת של: חקת הפסח כל בן עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יב:מד וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו. הסופי תיבות של מקנת כסף ומלתה אתו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:נא ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם. הסופי תיבות של: בעצם היום הזה הוציא ה' את, אי נמי של: היום הזה הוציא ה' את בני ישראל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:ג ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ. "משה אל העם" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! הסופי תיבות של ממצרים מבית עבדים כי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה', עם הט' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יג:ה והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה. הסופי תיבות של נשבע לאבתיך לתת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של ארץ זבת חלב בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יג:ט למען תהיה – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן היה.

יג:יג וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה. בבניך תפדה בגמטריא בניך נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וכן הסופי תיבות של: חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יג:יד והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הויאנו ה' ממצרים מבית עבדים. הסופי תיבות של הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:טז והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים. טוטפת, טו"טפת, טו – חמשה עשרה אותיות של נ נח נחמ נחמן מאומן, טפת עם הג' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ובמקום אחר כתבנו עוד.

הסופי תיבות של ידכה ולטוטפת בין עיניך כי עם החמשה אותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:טז רש"י מביא מחז"ל (סנהדרין ד.) ש'פת' באפריקי זה שתים, ולפי זה פתק, זאת אומרת שתי פעמים ק' = מאתים, גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וע"ע מש"כ בזה בפרשת שמע, בפרשת ואתחנן (דברים ו:ח).

נ נח נחמ נחמן מאומן

מעשה מבעל תפילה - יד של החכם

ב"ה

ושאלו את החכם, אם אינו יודע מן היד של המלך, והשיב להם, שהיד הוא אצלו, אך מעת שנתפזרו על ידי הרוח סערה כנל, שאז נעלם מהם המלך וכו' כנל, מאז הוא אינו רוצה להסתכל כלל בתוך היד, כי היא שיכה רק אל המלך, רק שחקק תבנית היד על אבן, כדי שישתמש בזה קצת לצרך ענינו, אבל בהיד עצמו אינו מסתכל כלל, עד כאן לשונו.

ויש הרבה להאריך בכל זה. כי יש בזה מענין מה שרבינו גילה שחכמות לא צריכים כלל בעבודת השם, אפילו חכמה אמיתית של התורה. וכן לכאורה על היד היה חקוק איפה המלך, וכל המסילות של כל הפיזור של רוח הסערה, כי הכל היה רשום. אבל תמים תהיה עם ה'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עבודת הצדיק הקטן

ב"ה

רבינו גילה בספר המדות, ערך צדיק אות קכג

כָּל צַדִּיק יֵשׁ לוֹ דְּבַר עֲבוֹדָה, שֶׁצַּדִּיק אַחֵר, אֲפִלּוּ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיג עֲבוֹדָתוֹ.

ויש איזה רמז בעלמא לזה מהפסוק (ויצא כח:טז) וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. כי אנכי זה בחי' אימא עילאה שהיא למעלה מקב"ה בחי' הוי"ה, וכאן יעקב עסק בעבודה קטנה של שינה, כי עד אז היה לומד י"ד שנים בלי שינה, והוא אומר שאכן הוא לא ידע שיש עבודה כזו.

ועוד עיין בקל"ח פתחי חכמה פתח ה שכז"ל הרי יש ספירות עליונות שאינן נראות אפילו מן העליונים עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כל כבודה בת מלך פנימה

ב"ה ידוע שכבר מזמן האריז"ל עיקר עבודת השם נהיתפילה, מה שפעם היה תורה, כי היו מקושרים לגבוה בקדושה ובטהרה והיו מוכנים לקבל דברו, והיינו ללמוד התורה, שוב היו צריכים לעשות עיקר העבודה בתפלה להיות מוכנים ומקושרים כראוי לשמוע וללמוד תורה. ובאחרונה בא רבינו וקבע שבכלל תפלה היא העיקר והתכלית של עולם הזה ומרוממת אפילו מלימוד תורה.

והנה ידוע שתפלה היא במלכות בחי' נוקבא, ובאשר שהיא עבודת היום, לעומתה נשפעים כחות יתירות לבחינת המלכות לאפשר שיהיו תפילות כראוי. אמנם ההשפעות האלו צדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו בם, ואם לא משתמשים בם לקדושה, כמו שרואים היום שבעוונותינו הרבים מעט הננחים שאוחזים בדברי רבינו, מעט הברסלבים הנאמנים לה פתק הקדוש ועוסקים בתפלה כמו שהורה רבינו הקדוש. ולכן רוב ההשפעה שנמצאת בעולם עבור זה יונקים ממנה הפימיניסטים ומיניהם להקדים הפריצות והניאוף באלפי דרכים אי אפשר לספור, וכבר שינו כל דרכי החיים וה סטנדרד והנימוס של העולם, השם ירחם.

ואין לנו על מי לסמוך, רק כל תפלה ותפילה, חוץ מענין המבוקש התפלה בעצמה לוקחת את הכח הזה ומהפכתה לטובה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

איך אפשר לחיות עם אלהים?

ב"ה

הרגשתי טוב את השאלה הזו, איך בכלל אפשר, אפילו להצדיק הכי גדול, לחיות עם אלהים. הלוא השם יתברך הוא ממש אין סוף, ובכל מדה ומדה שגילה לנו הוא גם כן אין סוף, אז אפילו הצדיק הכי גדול איך יכול להשוות מעשיו עד כדי כך?

ועל כרחך צריכים להתעמק ולהבין שהצדיק לא רק עובד את השם יתברך כאילו שהוא עומד מולו ועובד אותו, אלא שהצדיק עובד את השם יתברך משני הצדדים, מצד אחד הוא ממש עומד לפני השם יתברך לשרתו, ומצד שני הוא ממש יודע שכל ישותו הוא גם כן השם יתברך - זה צריך ביטול לחלוטין עד שאדם זוכה להתלבש כל עצמיותו עם נשמתו - שהוא חלק אלוה ממעל, וממילא צדיק שהוא כבר בית לאלהות, יכול לעבוד באין סוף לפני האין סוף ב"ה.

שנזכה לדעת באמת מזה הלכה למעשה....

נ נח נחמ נחמן מאומן

בגדים הם להתלבש בהם לא יותר

ב"ה

שיחות הר"ן אות ק: "ותתפשהו בבגדו" (בראשית לט יב), שהבעל דבר והסטרא אחרא תופסת את האדם בבגדו, דהינו שמטריד אותו בטרדת בגדיו ומלבושיו, ע"ש כל דה"ק. ויש להעמיק בזה כי לכאו' אין זה מוגבל לעולם הגשמי בלבד, אלא בכל דרגה ודרגה יש את פנימיות העבודה בדביקות להאין סוף ב"ה כמו שהוא מוצג באותה דרגה, ויש גם את הלבושים השייכים לאותה העבודה, וצריכים לא להיות נטרד מהן, אלא להתאמץ בעצם העבודה.

לעלות ולהתחדש עד שממש בושין ממה שהיה! נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה שיחות הר"ן

קעג-ד: ע"ש איך שרבינו היה עולה ועולה כל פעם, בעליה כל כך שהיה מתביש ממדרגתו הקודם. וזה חידוש ורום מעלת רבינו מה שזכה יותר מכל הצדיקים, דיעו' בספר עבודת ישראל (פ' שמיני, הובא בספר בעש"ט א'קו) ז"ל אני בעצמי פעם אחד ראיתי הריב"ש ז"ל בחלום, ושאלתי אותו מפני מה בתחילת עבודתי כאשר נכנסתי אל הצדיקים ללמוד ממעשיהם, והרגלתי את עצמי לעבודת השם יתברך, הרגשתי בעצמי שינוי לטובה מיום ליום, בעסק התורה לשמה ובכוונת התפילה ושאר מעשים, ועתה אינני מרגיש כלל השינוי, ונדמה לי כמו יום אתמול כן היום, וכמו כן יום מחר, והשיב לי בדרך משל, כשהתינוק לומד אותיות א' ב' או סדור או חומש, מדי יום בומו ניכר השינוי בו שלומד יותר ממה שלמד אתמול, למשל בשבוע העבר למד פרשה אחת חומש ועתה לומד ב' פרשיות, וכיוצא בו, מה שאין כן כשהולך ומתגדל ולומד בעצמו גמרא עם פרש"י ותוספות עם הפוסקים, והוא מפלפל גדול, אין ניכר בו שינוי יום מיומו, אמנם לפי ראות עיני השכל בודאי מה שהאדם נעתק בגדלותו יום מיומו במדריגה, הוא גדול אלף אלפים פעמים מכל המדריגות שהתינוק נעתק בכל השנה כי המה בקטנות עכ"ל ודפח"ח, עכ"ל.

והנה התשובה שהוא קיבל מהבעש"ט לא הסתפק בו מוהר"ן, כי אילו מוהר"ן היה תמיד עולה כל כך עד שהוא ממש הרגיש והתבייש ממה שהיה קודם, והוא פלאי.

והנה בדברי העבודת ישראל יכולים לומר שמי שזוכה לבחי' זו של 'ראות עיני השכל' הוא יכול לראות היטב איך שהוא מתקדם, ויתכן לומר שבעל ראות עיני השכל יכול להתבייש ממדרגות קדומות אפילו לפי תשובת הבעש"ט. ובודאי אפילו בכה"ג היה חידוש גדול מי שהיה זוכה לבחינה כזו, ועם כל זה אינו נראה כן מדברי רבינו כלל, אלא שרבינו ממש היה עולה כל כך, עד שהרגיש כל כולו בושה ממדרגתו הקדומה.

נשמת רבינו - יחידה שביחידה - - וההבטחה של כמוני ממש

ב"ה -- מלקוטי נ נח 

חיי מוהר"ן:

רסז (כז): שמעתי בשמו שאמר, שהשיג יחידה בתכלית מדרגה עליונה. כי זה ידוע, שנפש דנשמה גבוה יותר מיחידה דרוח, וכן כיוצא בזה בכלם; והוא השיג יחידה בתכלית מדרגה העליונה. ע"כ. ע' בזה בספר קנאת ה"צ להרמח"ל ח"ב פרק עתיד הקב"ה להעמיד להם דוד אחר שלכאורה יוצא שרבינו השיג להיות המעטר להמשיח (וכמו שהאבות ודוד המלך בעצמם הם יהיו מעטרים למשיח ע”ש. ודו”ק בסיפורי מעשיות, למשל לענין הקבצן החרש שמגלה את הגנני ואכמ”ל), ובזה יש להבין מה שסבא אמר (ישראל סבא פרק רק בטחון) שמשיח יהיה תמיד של רבינו. וכן ע"ש בספר קה"צ בפרק הקלקול על ידי חטא אדה"ר והתיקון ע"י התורה ובית המקדש, שכתוב שם שאותו חלק של היחידה שיהיה מעטר להמשיח, פרח ונמלט בחטא אדם הראשון, שזה ידוע לנו על נשמת רבינו הקדוש.

[והנה בענין שורש נשמת רבינו הקדוש עיין בשער הגלגולים הקדמה ז' שבו מבואר השורש של נשמות בחי' ינוקא, ובחינות נשמות חדשות, ואיזה נשמות יכולים בחייהם להשיג תכלית נשמה לנשמה דאצילות, כי יש שנמנע מהם לגמרי, ויש שיכולים רק בקושי על ידי הפקדת נשמתם והחלפה בעת השינה, ויש שמקבלים הרוח רק בגיל י"ג והנשמה מבן כ', שבודאי רבינו השיגה בעוד בקטנותו, ואכמ"ל. אכן צ"ע ממה שרבינו גילה בשיחות הר"ן (קסה) שכל אחד יכול לבוא למדרגתו להיות כמוהו ממש, שלכאורה לפי דברי האריז"ל הנ"ל ממש אי אפשר שסתם בן אדם – ורובא דרובא דבני אדם – ישיג מעלות הנר"נ, ובפרט כפי מה שרבינו גילה שהוא השיג יחידה שביחידה, שזה בעצמו צע"ג מדברי האר"י, וכל שכן פלא מופלא מאד להגיד שכל בן אדם יכול להשיגה. ולכאו' מוכרחין לומר שהכמוני ממש, זה רק לענין דברים מסויימים בשיעור קומתו ז"ל, ולכאו' לא תהיה רק בעיבור נשמת רבינו בעצמו, כמבואר בשער הגלגולים כי כן הדרך שכל דור יש כמו משה ואהרן וכו', כי נתעברין בתוך הצדיקים, אכן גם מבואר שם בריש הספר שהחלק שמתעבר זה רק דרגות שהצדיק כבר עבר עליהם. ובכל הענין הזה יכולים לפלפל הרבה ואכמ"ל.

שוב מצאתי יסוד דברי רבינו הקדוש בדברי האר”י (שער הגלגולים הקדמה לו ד”ה ונחזור לענינינו) שכז”ל לפי שהיה ר' עקיבא יכול להשיג יותר ממשה לסבת הנז”ל, כי הוא מקין ומשה מן הבל וכו' אין בו יכות להשיג רק עד כתרי אותיות וכו'. האמנם אחר כך משה רבינו ע”ה השיג הכל על ידי מעשיו העצומים עכ”ל הרי מבואר שעל ידי הגדלת המעשה אדם יכול לבוא להשיג אפילו למה שלא היה ראוי לו להשיג לפי שורש נשמתו. ואין כאן מקום להאריך בזה עוד].