כתר. כתר חכמה ע"ה בגמטריא רבי נחמן מברלסב. כתר חכמה בינה, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 ב"ה

חכמה ובינה עם הב' תיבות בגמטריא נחמן. אי נמי, חכמה בינה, עם הח' אותיות בגמטריא נחמן. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

רפואה על ידי חכמה

 ב"ה

מזמור שיר חנכת הבית לדוד וכו'

תהלים ל

ל:ג

ל:ג יְקוָ֥ה אֱלֹקָ֑י שִׁוַּ֥עְתִּי אֵ֝לֶ֗יךָ וַתִּרְפָּאֵֽנִי.

שועתי בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

בסידורים נקדו שמות הוי"ה במזמור זה לפי הספירות, וכאן הניקוד בפתח שהוא חכמה. ולכן יש בו רפואה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה עד, שכיון שבא לחכמה נתרפא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חכמה אמיתית אינה מתיחסת להנהגה חיצוניות של הטבע

 ב"ה

עוד הוכחה שבדעת התורה לא מתחשבים בחכמות וטבע עולם הזה, הרי מצינו שאדם הראשון קרא שמות לכל הבהמות וחיות, וזה היה ברוב חכמתו, ואילו לפי המבואר במסכת עבודה זרה ח. הוא עוד לא ידע שיש חושך בלילה, ועוד לא ידע ענין שהימים מתקצרים בחורף ומתארכים בקיץ. וע"כ חכמתו הגדולה לקרוא שמות לכל הבריות היתה חכמה עלאה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עשירות כבוד חכמה וגאוה של השם יתברך

 ב"ה

איגרת הרמב"ן

כי המתגאה בלבו על הבריות מורד הוא במלכות שמים, כי מתפאר הוא בלבוש מלכות שמים, שנאמר י' מלך גאות לבש וגו'. ובמה יתגאה לב האדם, אם בעושר ה' מוריש ומעשיר. ואם בכבוד, הלא לאלקים הוא, שנאמר והעושר והכבוד מלפניך, ואיך יתפאר בכבוד קונו. ואם בחכמה, מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. נמצא כי הכל שוה לפני המקום, כי באפו משפיל גאים וכו' עיין שם. הקדים לכתוב אצל עושר, שהשם יתברך מוריש ומעשיר, וכן כתב בסוף לענין חכמה, שהשם יתברך נותנה ולוקחה, אבל לענין כבוד כתב שאינו אלא שהשם יתברך. אכן אותו פסוק שהביא ראיה שהכבוד של השם יתברך כתוב בו גם עושר, ואילו בעשירות לא כתב אלא שהשם יתברך הוא המעשיר. והרי מצינו גם לענין כבוד שנאמר למשל (שמואל א:ב:ל) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. וי"ל שכיון שכבוד אינו דבר ממשי, כיון שכתוב שהוא שייך להשם יתברך, על כרחך כל כבוד שיש שייך להשי"ת. מה שאין כן מה שכתוב עשירות, לא מכריח בעשירות הנמצא אצל אדם פרטי שאינו של אותו אדם, רק שאין לו להתפאר עליו משני הטעמים שכתב, כי גאות הוא לבושו של השי"ת, ובמה יתגאה כי ה' מוריש ומעשיר.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

הרוצה להחכים ידרים

ב"ה

הרוצה להחכים ידרים וכו' נראה לפרש, ואולי כבר קדמוני בזה, דהיינו שיגור בצפון ארץ ישראל ששם בפרט היו הישיבות, וזה הכוונה של ידרים, כי בישיבתו בצפון על כרחך כל פניותיו יהיו לכיוון בית המקדש. 

וכן על דרך זה הרוצה להעשיר יצפין, היינו שיגור בדרום ארץ ישראל וכו'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בעל השגה - מה התנאים - מתוך הספר לקוטי נ נח

ב"ה 

עו: בעל השגה אין יכולין להיות כי אם כשהו למדן בגמרא פרוש רש"י ותוספות, ע"כ (וע' פרפראות לחכמה על תורה כא:ה שציין לזה ולתורה נג). והנה עיין בספר המדות, ערך דעת ב:ט חכמי הדור הם כנפי הדור, לפי חכמתם כן התקרבות הדור והשגתם או להפך, הינו התרחקות חס ושלום מהשם יתברך. ולעתיד לא יצטרכו להשיג אלקותו על ידי חכמות, כי יקוים בנו: "ולא יכנף עוד מורך וכו'" עכ"ל. וצ"ע מה זה ההשגות אלקות שיהיה לעתיד שלא על ידי חכמות, האם זה גם בלי למדנות הנ"ל משיחות הר"ן. וכן מה שראתה שפחה על הים, האם זה היה בחי' השגת אלקות הזה שלעתיד שלא על ידי חכמות? ואיזה השגה יש אם לא חכמת אלקות, שהוא יתברך וידיעתו אחד. או שלא ישיגו דרך חכמות, אבל עצם ההשגה בודאי יהיה ידיעה? ועמש"כ בהקדמה לספר שגם כן הנחנו בצ"ע איך להגדיר הענין שמצינו צדיקים גדולים שלא היו ידועים כלמדנים מופלגים ע"ש.

ומה שהרמח"ל גילה ביחוד היראה שמיד כאשר בן אדם יראה מהש"י וכו' זוכה לידיעות, הלוא זה ידיעות.

וספר השגת אלקות שלפני כמה שנים עיינתי בו ומסקנתי היה שהוא מדומיין לגמרי, וכמה דברים שהוא כותב שם נגד השכל וכמעט כפירה (למשל שכל רוחני הוא אלקות חס ושלום ומש"כ שם על החלל פנוי), אכן בעיקר טענתו שכל אחד יכול סתם להשיג השגה נפלאה, לכאורה אי אפשר לפסול טענתו רק ממה שרואים שהוא בכלל רחוק מלהיות למדן, והרי רבינו קבע בשיחות הר"ן הנ"ל שלהיות בעל השגה צריכים להיות למדן,  שלכאורה רק מזה יצא בדאי, כי לפי הספר המדות, יתכן הדבר מאד, ואדרבה נראה שעכשיו באחרית הימים זה כבר התחיל ויפרח מאד. וצ"ע.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כבוד הוא אלוקי מה שאין כן חכמה

ב"ה 

כתוב באגרת הרמבן:

וּבַמֶה יִתְגָּאֵה לֵב הָאָדָם? אִם בְּעֹשֶׁר – "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (שמ"א ב ז). וְאִם בְּכָבוֹד – הֲלֹא לֵאלֹהִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דה"א כט יב): "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְפָנֶיךָ", וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ? וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה: "מֵסִיר שָֹפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקַח" (איוב יב כ). נִמְצָא: הַכָּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כִּי בְאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים, וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַ שְׁפָלִים. לָכֵן הַשְׁפִּיל עַצְמְךָ, וִינַשַֹּאֲךָ הַמָּקוֹם.

What cause does one have for pride?  Perhaps his wealth? "The Lord impoverishes and enriches" (I Samuel 2:7). Perhaps his honor? It belongs to God, as it is written (I Chronicles 29:12), "Wealth and honor come from You." So how could one adorn himself with G-d's honor? And one who prides himself in his wisdom surely knows that God "takes away the speech of assured men and reasoning from the sages" (Job 12:20). Thus, all are equal before God, since with His anger He lowers the proud and when He wishes He raises the low. So humble yourself and G-d will raise you up!

ומדוייק הדבר שאצל עשירות וחכמה הוא כותב שזה ביד השם להעלות או להוריד, אבל לענין כבוד הוא כותב שהוא ממש של השם יתברך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חודש אב

ב"ה

אב - זה רבינו - רבינו זה האבא!

אב - ראשי תיבות אומן בא!

אב - זה אחד שתים = נ נח!

משנכנס אב ממעטין בשמחה - כאשר נכנס אב, בחי' אב בחכמה בחי' שכל בחי' רבינו נ נח - אז משיגים ענוה (-ממעטין) על ידי שמחה!

נ נח נחמ נחמן מאומן

חדשות והסכנות הטמונים בהן

ב"ה 

חיי מוהר"ן אות קצד

אָמַר, מִי שֶׁמְּגַלֶּה חָכְמָה חֲדָשָׁה בָּעוֹלָם, הַיְנוּ אֵיזֶה חָכְמָה חִיצוֹנָה מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם לַסּוֹף אֵין אַחֲרִיתוֹ טוֹב וְיֵשׁ לוֹ מַפָּלָה עַל־יְדֵי אוֹתוֹ הַחָכְמָה בְּעַצְמָהּ שֶׁגִּלָּה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ מִכַּמָּה חַכְמֵי הָאֻמּוֹת שֶׁהִמְצִיאוּ חֲדָשׁוֹת, כְּגוֹן קוֹלוֹמְבּוּס שֶׁגִּלָּה אֶרֶץ אֲמֶרִיקָה וּלְסוֹף מֵת בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת מֵחֲמַת זֶה כִּי מָסְרוּ אוֹתוֹ בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ מֵחֲמַת זֶה כַּמְבֹאָר בְּסִפְרֵיהֶם. וְכֵן כַּמָּה חֲכָמִים שֶׁלָּהֶם כְּגוֹן זֶה שֶׁהִמְצִיא תַּחְבּוּלָה לְהִנָּצֵל מֵרְעָמִים לַסּוֹף מֵת עַל־יְדֵי הָרַעַם, וְכֵן אֶחָד הִמְצִיא אֵיזֶה מַרְאָה נִפְלָאָה לַסּוֹף שָׂרְפוּ אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל זֶה. וְכֵן כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת. וְכֵן אַסִיקְרָטוּס רֹאשׁ הַפִילוֹסוֹפִים הַקַּדְמוֹנִים, לְסוֹף הֵמִיתוּ אוֹתוֹ בְּסַם הַמָּוֶת מֵחֲמַת חָכְמָתוֹ. וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה פִילוֹסוֹפִים שֶׁהִמְצִיאוּ חֲדָשׁוֹת וְהָיָה לָהֶם מַפָּלָה עַל־יְדֵי־זֶה.
גַּם בְּעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵינוֹ מַסְכִּים עַל אֵלּוּ הַלּוֹמְדִים וְהַגְּדוֹלִים שֶׁרוֹצִים דַּיְקָא לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת, כְּגוֹן אֵיזֶה דִּין חָדָשׁ אוֹ אֵיזֶה הַנְהָגָה חֲדָשָׁה, וְכַוָּנָתָם אֵינָהּ עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ רַק לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת. וְאָמַר שֶׁהִיא תַּאֲוָה אֵצֶל הַגְּדוֹלִים לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת דַּיְקָא וְלֹא הָיָה דַּעְתּוֹ מַסְכִּים עַל זֶה כְּלָל, כִּי אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת רַק הָעִקָּר שֶׁיִּהְיוּ כַּוָּנָתוֹ אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ:

והנה להבדיל מצינו בכמה מקומות בחז"ל (שקלים יד., תענית ח., יבמות קכא:, ב"ק נ.) שהקב"ה מדקדק עם החסידים כחוט השערה, ודייקא בהענין שלהם, בנקודת החסידות שלהם, נלקו. וכמו למשל נחוניא חופר שיחין, בנו נפטר בצמא.

הרי יתכן שכן הענין של הממציא חדשות, אף כי החדשות הם בחכמה חיצוניות, של מידה ותשמישיה לא בעצם החכם, עם כל זה, כיון שהגיעו להרעיון, להוליד רעיון חדש באותו חכמה, הרי תפסו באותו ענין, ונפלו תחתיה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הסכנה שיש בגילוי סודות אפילו אמיתיות לגמרי שעל ידי זה בדורות הבאים בונים משכלם לחתור לעבודה זרה רחמנא ליצלן

ב"ה

אתמול ליד ציון הקדוש של רבי עקיבא אחד מהחברים פתח בשבילנו את הספר הקדוש שיחות הר"ן, והוא פתח לסימן ס' – ובו רבינו גילה שיש סכנה גדולה בגילוי סודות, אפילו שהסודות תהיו בתכלית האמת ויהיו נשמעים לאנשי אמת, אבל יבוא דור חדש אחר כך, ויחכמו עוד, ויבנו בחכמתם על הסודות האלו שנתגלו חידושים שלהם, ונוסף הוא על שונאינו, כי יבוא למסקנות של עבודה זרה רחמנא ליצלן.

וכן עיין כעין זה בלקוטי הלכות (יורה דעה סימני בהמה וחיה טהור ד:לב) שלפעמים אסור לגלות את האמת, וחייבים לכסות את האמת, כי אנשים יטעו בו, עיין שם.

ואין לנו שום השגה בהשיקול הקדוש של רבינו הקדוש ותלמידו היקר סבא ישראל כאשר החליטו לגלות הסודות שגילו, וכמה התפללו על זה למעלה מהשגתינו, ועיין לקוטי תפילות כא קצת תפילה על זה, והם ידעו היטב הסכנה הגדולה ומה שבאמת למעשה יצאו אנשים לתרבות רעה ואמונות כזביות על דרך המבואר בשיחות הר"ן הנ"ל, והם החליטו בשיקול דעתם הקדוש והטהור שעם כל זה כן ראוי לעשות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

והחזירנו בתשובה שלמה לפניך

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תורה לה - דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם וכו' ומאן ההוא אתר, הוא חכמה, ע"ש ומבואר בהמשך (אות ה) שהחכמה מקבלים מאור הפנים, בחי' באור פני מלך חיים, בחי' חכמה, ע"ש.

ולפי זה יש לפרש מה שאנו מתפללים בשמונה עשרה בברכת השיבנו אבינו לתורת וכו' והחזירנו בתשובה שלמה לפניך, שהתשובה שלנו יגיע לאור הפנים - להחכמה - לאתר דאתנטילת משם. ויש לכוון עוד שנזכה להיות בחי' פני ה', כמו שכתוב אצל אברהם אבינו התהלך לפני, וזה, אפילו רק לחשוב קצת במוח לשער את הענין, הוא איום ... שנזכה להכל בזכות רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן!

והנה במקום אחר הערנו על הזהר שגילה ענין זרקא, שרבינו מביא שזה ענין לחזור בתשובה לאתר דאתנטילת שהוא חכמה, שלכאורה תשובה היא בחי' אימא עילאה בחי' בינה, וזה חידוש פלא שבינה ירים את האדם למעלה ממנה לבחי' חכמה. וכבר הראנו עוד מקומות שמצינו כזה (כמו בקבלת שבת בהבו לה' בני אלים, שהי"ג תיקוני דקנא דעשיה מעלים את חכמה דעשיה לנצח שיצירה, ובסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מהקבצן החטוטרת שהיה בחי' תכלית מיעוט המחזיק את המרובה היה גשר לבחי' למעלה מן המקום). ואכן בסיום הברכה של השיבנו - חותמין: הרוצה בתשובה. ורצון זה בחי' כתר, וכבר מבואר בספרים, את הקשר המיוחד שיש לבינה וכתר, עיין שם. והרי מצד אחד האדם החוזר בתשובה בא בכח בינה, ומצד שני הוא מעורר ממש את הכתר, הרוצה בתשובה, עד שהוא יזכה לעלות לחכמה. שנזכה בעזה"י.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

ברכת מחיה מתים - כתר וחכמה - נ נח

ב"ה

בשמונה עשרה, ברכה שניה

מכלכל חיים בחסד - מחיה מתים ברחמים רבים

נראה לי שאלו שני הנהגות, הראשון של חכמה והשני של כתר (וכמבואר בספר קנאות ה"צ להרמח"ל ובעוד מקומות שלפעמים הכתר הוא הראשית ולפעמים החכמה. ובחטא אדם הראשון ירד ההנהגה מכתר הוא הראשית לחכמה, ע"ש ואכמ"ל).

כי חיים זה בחי' חכמה כידוע (לקוטי מוהר"ן תורה לה ובעוד הרבה מקומות), ותחית המתים הוא בחי' כתר, כי הוא ממש מהפך את המיתה לחיים (וע' ביחוד היראה עמ' שיח, ד"ה ותראה כי ז"ס, בענין הג' דברים שצריכים מפתח מן השמים, שאליהו לקח שנים מהם, שהם גשמים, חיה, ותחית המתים, וכולם צריכים הארת הכתר עיין שם). ובלקוטי מוהר"ן רבינו גילה שתחית המתים זה מהחלק הענוה - הביטול והאין שזכינו להתבטל להשם יתברך, זה החלק הוא שקם לתחיה.

וכן להלן:

מי כמוך בעל גבורות - ומי דומה לך.

החכמה כאילו מדמה את עצמו להכתר, כי הכתר הוא בחי' אין, והחכמה רץ להשיג אותה, במטי ולא מטי, ונשאר בחוץ, ואז כל רצונה להיות הכי מבוטל לכתר, אז להיות כמוהו. אבל "ומי דומה לך" שפשוט משתיק ומדמם את עצמו בביטול גמור - שיהיה רק השם יתברך ולא הוא בכלל.

עמוד והתבונן על זה, כי כאשר תחשוב טוב על שני המעלות האלו, ועוצם המעלה של כתר על החכמה, יתעורר לבך גם כן בכיסופין וברצונות והתשוקקות חזק לא"ס ב"ה.

ובמקום אחר כבר הארכתי בברכה זו ובמילים האלו, שמאירים ביותר על פי תורה ו' מלקוטי מוהר"ן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עיקר חכמתינו לעיני הגוים זה להיות ננחים

ב"ה

בפרשת השבוע, פרשת ואתחנן:

וּשְׁמַרְתֶּם֘ וַֽעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָֽעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל-הַֽחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם-חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה:

"נבון" בגמטריא נ נח.

וכן ואמר-"ו עם חכם ו"- ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן

הרי לא הליבה ולא כלום, רק נ נח זה עיקר החכמה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חכמות בגוים תאמין

ב"ה 

חז"ל אמרו חכמה בגוים תאמין.

רבינו אמר חכמות בגוים תאמין.

כי יהדות זה תמימות ופשיטות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נ נח נחמ נחמן מאומן על פי לקוטי מוהר"ן תורה א

ב"ה בלקוטי נ נח (70) פרשתי את נ נח נחמ נחמן על פי תורה א' בלקוטי מוהר"ן, ויש להוסיף בפשטות:
דהנה מבואר בתורה ש'נחת' הוא מה שמאיר הח' בחי' חכמה לתוך הנ' בחי' המלכות, זה בחי' הוי"ה מאיר לאדנ"י, ועי"ז יש חן, שעושה את הת'. והנה הוי"ה אדנ"י ותיו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.