כוחו של בלעם בפיו היה רק נגד בחי' מדבר וישראל

 ב"ה

פרק בלק

כב:כט ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך.

התעללת בי לו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של: בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי, בגמטריא נ נח ע"ה.

הסופי תיבות של: ויאמר בלעם לאתו כי התעללת בי, בגמטריא נון חית מם נון. הסופי תיבות של: כי התעללת בי לו יש חרב בידי כי ע"ה בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י ז"ל לו יש חרב בידי, גנות גדולה היה לו דבר זה בעיני השרים, זה הולך להרג אמה שלמה בפיו, ולאתון זו צריך לכלי זין, עכ"ל. וקשה למה באמת היה צריך כלי זין, ודוחק לפרש שהיה צריך לחכות עד אותו רגע של זעם א"ל. ונראה שכוחו בפיו אינו אלא כנגד בני אדם שחיותם מבחינת מדבר (וכידוע מחקירת הגר"ח בסיפור (כתובות סו:) שר' יוחנן בן זכאי ראה בת נקדימון בן גוריון מלקט שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים וכו' ואמר אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום, אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום וכו', וביאר הגר"ח שצומח, חי, מדבר, כל אחד כאשר לוקחים ממנה מעלתה חוזרת לדומם, ור' יוחנן בן זכאי הוכיח שכן מעלת ישראל על סתם מדבר אינה סתם תוספת אלא מעלה של מהות, ולכן כאשר לקוחים המעלה אינו נשאר סתם מדבר, אלא שפל מכולם. ועל זה אמר אשרכים ישראל וכו'. ולכן י"ל שכוחו של בלעם בפיו היה רק נגד מעלת מדבר וישראל), ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אכילת הצדיק הכי גבוה

 ב"ה

ספר המדות, ערך אכילה, חלק ב

ב:ז אכילת הצדיקים גדולה יותר מהקרבנות ומזווגן, ע"כ.

ציינו למדרש רבה (בראשית רבה סה:יט) על הפסוק (בראשית כז:כ) כי הקרה אל אלקיך לפני, ז"ל: רבי יוחנן ורשי לקיש, חד מנהון אמר: אם לקרבנך המציא לך הקב"ה, שנאמר (בראשית כב:יג) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל, למאכלך על אחת כמה וכמה. ואוחרנא אמר, אם לזווגך המציא לך, דכתיב (בראשית כד:יב) הקרב נא לפני היום וכו', למאכליך על אחת כמה וכמה, עכ"ל. ולכאורה אין הכרח מזה, כי הכוונה פשוטה, שאכילה יותר הכרחי לחיי האדם, ואם השם יתברך דואג על צרכיו הפחות נצרכים כל שכן ידאג שיהיה לו אוכל. ואולי משום זה אכילה יותר גדולה, כי הוא ממש מחיה את נפש הצדיק.

ובספר בית לוי ביאר הטעם כי על ידי אכילה מעלה האוכל לבחי' מדבר, שזה ייעוד ותכלית הבריאה. ולכאורה אין זה טעם מספיק, כי גם בזווג מוריד נשמות שהם בבחי' מדבר. ואולי בזווג הוא תיקון פרטי, לאותה אשה ולאותה וולד הילוד, משא"כ באכילה מתקן בכללי את כל הבריאה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כי לא יראני האדם וחי -- נ נח!

ב"ה

בעבר כתבתי הפירוש הנחמד של ספר השגות אלקות (המוחרם).

עוד פירוש, כי יש ד' בחינות בטבע, דומם צומח חי מדבר, ורק לחי ומדבר יש עינים, ולכן כתוב, לא יראני האדם וחי.

ויש לי עוד פירוש על פי המבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ד' בענין בחי' הנסיון של כל הד' בחינות, וב"ה אכתבנו שם

נ נח נחמ נחמן מאומן!