מחילת חטא אדם הראשון בזכותו של המשיח

 ב"ה

ספר המפואר לר' שלמה מלכו, עמ' לב ד"ה ואף על פי שאלו

ז"ל ובזמן הגאולה ימחול הקב"ה חטאו של אדם בזכות הגואל, ואז הנשמות תהיינה מאירות באור החיים וטהורות ונקיות מהנזק שקיבלו בחברת הגוף אשר בו, ורוח ונפש שהם עץ הדעת טוב ורע שבסיבתם הנשמות הטו מן הדר הישר, ועד שתהיו כל הנשמות שלמות יתעכב ויתאחר מלבוא משיח בן דוד, כמו שאמרו רז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, פירוש, עד שתהיו תמימות נקיות ושלמות, עכ"ל.

נראה שמפרש, עד שיכלו כל הנשמות [ממה] שבגוף.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הגוף של הגר - דף יומי מסכת יבמות דף כג

 ב"ה

דף כג. לכי מגיירה גופא אחרינא היא, משמע שהגוף עצמו משתנה. וק"ק על מש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה לג ז"ל אבל מי שאין גופו קדוש כל כך, בפרט גר, שאף על פי שנשמתו גבוה מאד, אף על פי כן גופו נוצר מטפה טמאה, ואיך אפשר לשנות זאת, ע"ש. ועמש"כ בתורה קט.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תחיית המתים לומדים ממשה רבינו

 ב"ה

צ: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים וכו' שכתיב (דברים לא:טז) ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם, ע"כ.

יש עוד כמה דרשות בחז"ל מפסוקי התורה, אבל עדיף להביא ממשה רבינו, כי הגוף של משה רבינו היה בריאה בפני עצמה, כמו שכתוב (שמואל א:יב:ו) ה' אשר עשה את משה, וכמבואר בדרשות הר"ן, שעל כרחך גוף המוכן לדבר עם השם יתברך בכל עת, על כרחך הוא בריאה מיוחדת (ובכתבי הרמח"ל מבואר שצדיקים גדולים יש להם גוף אחר, ובמקום אחר חקרנו אם יש לרבינו הקדוש כח בזה, ואכמ"ל). ועיין ברש"י בפרשת בראשית (ב:ז) וייצר, שתי יצירות, יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים, אבל בבהמה שאינה עומדת לדין, לא נכתב ביצירתה שני יודי"ן, ע"כ. והרי גופו של משה הוא כמו הגוף של שאר בני אדם לתחיית המתים, והרי בגופו של משה רבינו בעצמו הוכחה שיש מציאות של שלימות הגוף, ובודאי השם יתברך יביא את כל העולמות לשלימות הזה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לקוטי מוהרן סא - מיני גוף

ב"ה

לקוטי מוהרן סא:ג

כשהגוף זך ונקי יכול לקבל נשמה גדולה.

אולי זה הסוד שהרמחל גילה בפירושו על הסבא דמשפטים, עיין שם שיש בחינת בן ובחינת עבד, ואף על פי שאינו אפשר להכיר ולהבחין את זה אבל זה שבבחינת בן יש לו גוף אחר!
ועיין בדרשות הרן שהביא פסוקים והוכיח מסברא שמשה רבינו היה בריאה מיוחד בפני עצמו.
נ נח נחמ נחמן מאומן

לא יפסיק

ב"ה

במסכת ברכות, במשנה ראש פרק ה' (ל:), אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש וכו' אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק.

ונראה לפרש בעזרת השם יתברך, נחש היינו הגוף כמו שאיתא בזוהר הקדוש שעור הגוף הוא ממישכא דחויה כידוע, אז אפילו מתגברת על האדם, בחי' ידי עשו על עקב יעקב, לא יפסיק, אז צריכים את בחינת הביטול של לא, לא ראשי תיבות אנכי לא יהיה, שבשני הדיברות האלו כולנו שמענו אותם מפי הגבורה ופרחה נשמותינו, אז על ידי בחי' זו של לא נוכל להפסיק מכח הגוף ולהתפשט מהגשמיות כראוי בעת התפילה וכמובא ברמ"א בשולחן ערוך.

וי"ל עוד לשון המשנה: חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את לבם למקום. אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, אפילו נחש וכו'.

על פי המבואר בלקוטי מוהר"ן תורה יד, שכדי לזכות לתפלה צריכים להעלות הכבוד לשרשו ביראה - וצריכים לראות שהיראה יהיה בלב שלם (אות ז - ועיין בסוף התורה שזה דבר בפני עצמו), שעל ידי זה זוכים לשלום בעצמיו, שעל ידי זה זוכים לתפלה, שעי"ז זוכים לשלום כללי. ולפי זה י"ל לשון המשנה שהחסידים היו מכוונים את לבם למקום כדי שתפלתם תהיה אפילו לשלום הכללי, וזה על ידי שמחזירים הכבוד - בחינת מלך - לו ישיבנו (כי בצרתם לא צר, מבואר בגמרא שכל פעם שכתוב א' י"ל כמו ו'), וזה מכניס המפוזר, ומוציא יקר מזולל, וניצול מהנחש שהוא התגברות הגוף שמפסיק את השלום, וזה על ידי ל"א כנ"ל, לא יהיה לך אלהים אחרים, בחינת יראה (בחי' רוח כמבואר ביחוד היראה), אנכי ה' אלקיך בחי' כבוד (בחי' נפש, כמבואר ביחוד היראה), שצריכים להעלות את הכבוד ליראה.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

שיר השירים הוא רפואה לכל הגוף

ב"ה 

רבינו הקדוש גילה בספר שיחות הר"ן:

אות - רמג

צוה לאחד שהיה אצלו חולה בתוך ביתו שיקום קדם אור היום ויאמר שיר השירים כולו. ואמר: שכל הרפואות שבעולם כולם כלולים בשיר השירים, וכן היה שתכף היה שנוי להחולה וחזר לאיתנו: 

והנה יש להבין קצת את הכיוון על פי פירוש מיוחדת של המלבי"ם - שירי הנפש - על שיר השירים, שמלך שלמה הוא היצר הרע, ובנות ציון וכן נשיו ופלגשיו, כולם רומזים על תכונות הגוף כוחותיה ופעולותיה. (ואילו האשה היפה היא הנשמה, שמשתוקקת לדודה - אביה שבשמים) עיין שם. ולפי זה כבר מובן שכל שיר השירים מדבר על כל החלקים והכוחות ורצונות ותכונות וכדומה של הגוף, ועל כן כבר שפיר מובן איך קריאתה שייך לרפואת הגוף.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

הגוף קודם לנפש! נ נח

ב"ה

ספר המדות, תשובה אות פד: תקון הגוף קדם תקון הנפש, ע"כ. ע' בקיצור הכוונות של הרמח"ל סדר ערב יום הכפורים ז"ל ועל כן צריך להרבות באכילה ושתיה בערב יוה"כ – ליקח גם החיצוניות הראוי ליוה"כ. ונחשב כאלו התענה תשיעי ועשירי, כי אי אפשר להתענות ולקבל סוד האכילה הפנימית אם לא קבלנו בתחלה כל החיצוניות וכו' ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

צער הפשטת הגוף מהנשמה

ב"ה

תורה רנ – ע' מש"כ תורה טו:א.

תורה רנ: ואף על פי שיש יסורין שבהכרח מרגישים אותם, כגון היסורים שבאים מחמת ההרכבה, כמו יסורים שיש מיציאת הנשמה מן הגוף, והם יסורי החולה שבאים מחמת שמתחלת הנשמה להתפשט מן הגוף, ומחמת שנקשרה הנשמה בהגוף בקשר אמיץ וחזק, על כן בהכרח מרגיש היסורים בעת הפרוד עכ"ל.

ע' בספר פנות המרכבה לרמח"ל (שכולו בנוי על סוד הפתק, כמבואר במקום אחר אצלינו בס"ד), פנה רביעית (גנזי רמח"ל עמ' שלא) שכז"ל ולבוש הנשמות הולך לפי הגוף וכו' וגם אם לא היה חוטא אדם, היה צריך התפשטות זה, אלא שהיה בדרך יותר מתוק, בלא צער כלל. ולפי שהגוף הוא עפר, גורם עכירות ללבוש הנשמה. וצריך שאיזה צער יעבור על הנשמות גם כן, כדי לפשטן מן הלבוש הזה שלהם. וזה סוד יום הדין הגדול וכו' ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תפלה לצורך הגוף, נשמה - שלום בעצמי -- ולצורך העולם כללי - - שלום כללי -- שמירת השפע מהגנבים והגלגלים

תורה יד:ט מבאר שרבה בר בר חנה היה מתפלל רק על צורך נשמתו, וכאשר לא מצא פרנסתו טען שגנבו ממנו השפע, והשיבו לו שגלגל הוא החוזר לעולם. ולולא דמסתפינא נראה לעניות דעתי, שכל זה רק על המתפלל לצורך נשמתו, כי גם זה לא תכלית המכוון כמבואר בספר הקדוש אדיר במרום (עמוד לז) ז"ל כי הנה מי שעושה מצות אפילו שלא על מנת לקבל פרם, אף שהוא עשה רק לתיקון נשמתו, הנה אמרו עליו בתיקונים: כל חסד דאינון עבדין לגרמייהו הוא דעבדין (תיקון ל׳ נתיב תניינא). רק צריך האדם לקחת על עצמו תיקון השכינה, וזהו נקרא באמת מחצדי חקלא, עכ"ל, ונראה שזה בחינת התפלה על שלום הכללי המבואר בתורה פה, ותפלה כזה שמתקן את כל העולם, ודאי ישמור על כל השפע של כולם אפילו מהגלגלים.

וי"ל שזה פירוש סיום המאמר שרבינו לא פירושה בפירוש 'נטר עד למחר כי השתא ומשכח לה' כי מחר הוא בחינת עולם הבא, בחינת עונג הנשמה, כי השתא הוא עולם הזה של הגוף, וצריכים לשמור שניהם על הצד ולא להתפלל רק על תיקון השכינה ועל ידי זה ודאי משכח לה, וא"ש בס"ד.