אין עוד מלבדו - אין עוד מלבדי

 ב"ה

פרשת וישב

לז:יב וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם.

וילכו אחיו, עם הט' אותיות וב' תיבות, בגמטריא נ נח. וילכו אחיו לראות, עם הי"ד אותיות והכולל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. וילכו אחיו לרעות את, עם הט"ז אותיות וד' תיבות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב. את ע"ה בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח.

הסופי תיבות של: וילכו אחיו לראות את, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה ע"ה. הסופי תיבות של: את צאן אביהם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י ז"ל לרעות את צאן, נקוד על את, שלא הלכו אלא לרעות את עצמן (ב"ר פד:יג), עכ"ל. והענין נלע"ד כי מובא בספרי קודש שקומת השכינה הוא על פי הדעת של צדיק הדור. וזה הענין שהשבטי י"ה הלכו לרעות את עצמן, דהיינו להגדיל שכל ודעתם בהשם יתברך. אמנם דיברו חז"ל בלשון גנאי, כי הכל תלוי בצדיק הדור, בחינת יוסף. וכיון שלא בטלו עצמם לו, ולא התקשרו אליו, לא היה להם חלק בעיקר הקמת השכינה, כמו שאיתא בזוהר מובא בליקוטי מוהר"ן תורה ב'. ונמצא שבעיקר לא היו רועים אלא את עצמם. והיום כבר ידוע בעולם שאלו מדברים תמיד על אלקים, באמת מכוונים על עצמם, שמה שהם קובעים וחושבים, זה האלקים שהם בדו לעצמם. והרבה שצועקים 'אין עוד מלבדו' באמת צועקים – 'אין עוד מלבדי', רחמנא ליצלן. עיין בזה בחלק ה' מאומן – פרק מה ענין התגובה שמע ישראל.

ובזה יש להבין דברי רבינו יצחק ב"ר יהודה הלוי מבעלי התוספות בספרו פענח רזא, פרשת ראה אות צז, ז"ל שאל מין אחד את הר"ר נתן ב"ר רבינו משולם סיבת אריכות הגלות הזה כ"כ ולא כן גלות בבל שבא על ע"ז שאין עון חמור ממנה, ואעפ"כ לא היה כם אם ע' שנה, והשיב דבבית ראשון עשו צלמים ואשרות וכלים שלא לקיימא, אבל בבית שני עשו ע"ז מבני ישראל עצמן, דהיינו דאותו האיש ותלמידיו (ימשו"ז) והפכו עליהם הנבואות הקדושות וקבעוהו לע"ז קיימת ומקובלת לעובדיה, לכן הדבר חמור ע"ש. והקשו עליו ממסכת יומא ט: שחורבן בית שני היתה בגלל שנאת חנם. ולפי דברינו מובן מאליו ששניהם אותו דבר, שכל מה שבונים קומת השכינה מבלי הצדיק האמת, וכל שכן וכל שכן כאשר בונים דמות עבודה זרה במקומה, בעצם בונים השיטה שכל אחד קובע לעצמו – אין עוד מלבדי, וזה האב לכל השנאת חנם.

מפתחות: וילכו לרעות את צאן אביהם - לקמ"ת סג דף כט:.

נ נח נחמ נחמן מאומן

השבטים לקחו את יוסף והשליכו אותו לבור - וישב לז:כד

ב"ה

ויקחהו וישלכו אתו הברה (בראשית לז:כד).

יש לפרש, כי בסתמא יוסף הצדיק היה הולך יותר עם האמונה הקדושה ברורה, והשבטים השליכו את כל זה אחר גיבם, ואמרו שזה כולו בורות, כי היו חכמים יותר ביותר....

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבינו זה האבא רבינו זה האמא

ב"ה

סבא חיזק אותנו שרבינו הקדוש הוא האבא והוא האמא (וכן עיין בלקוטי מוהר"ן תורה ד' ובעוד מקומות). והנה יש י"ב שבטים, י"ב פעמים א"ם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

והנה עיין בלקוטי מוהר"ן תורה יז:ח בענין מה שאפילו איש פשוט מישראל אומר אני בריה קלה בים - ים הינו: המם הוא ארבע עולמות, יוד הוא בחינת החכמה שמתפשט בכל העולמות, כמו שכתוב (תהלים ק"ד): "כלם בחכמה עשית," ע"ש. בי"ם - ב"י פעמים מ' בגמטריא 480, עם הב"י, 492 בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

סוס ורוכבו רמה בים. סוס רמה ורוכבו רמה, ב' פעמים רמ"ה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

צריכים להיות חדש

ב"ה

רבינו הקדוש אמר (חיי מוהר"ן טו) 

מי שרוצה להיות יהודי, דהינו לילך מדרגא לדרגא אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל 

וכן רבינו אמר (שיחות הר"ן נא)

אין טוב להיות זקן (קז) הן חסיד זקן, והן צדיק זקן, זקן אין טוב. כי צריך רק להתחדש בכל יום להתחיל בכל עת מחדש.

וכן רבינו גילה שכל אחד מישראל צריך לקשר נשמתו בכל הי"ב שבטי י"ה (לקוטי מוהר"ן לו)

 כי תקון של הרהורי זנות שבא לאדם, שיאמר 'שמע' ו'ברוך שם'. כי תאות נאוף היא באה מעכירת דמים, הינו מטחול, שהיא לילית, שהיא שפחה בישא, אמא דערב רב (הק' התקונים ובתי' ג' מתקונים אחרונים). שהיא מלכות הרשעה. ומלכותא דשמיא, הוא בבחינת גבירתא, "אשה יראת ה'" (משלי ל"א) שהיא בבחינת ים של שלמה העומדת על שנים עשר בקר, שהם שנים עשר שבטי יה (זהר ויחי רמ"א). וכשאדם מקבל עליו על מלכות שמים באלו הפסוקים, שכולל את נשמתו בשנים עשר שבטי יה, ומפריש את נשמתו מנשמת ערב רב, הבאים מאשה זונה, שהיא שפחה בישא, שהיא בבחינת (בראשית ט"ז): "מפני שרי גברתי אנכי בורחת", שהתאוה בורחת ונפרדת ממנה. ואם אינו משתדל לגרש את האשה זונה, אזי הוא בבחינת (משלי ל'): "שפחה תירש גברתה"; כי בשני פסוקים אלו, יש שתים עשרה תבות, נגד שנים עשר שבטי יה. וארבעים ותשע אותיות, כנגד ארבעים ותשע אותיות שבשמות שבטי יה. ובקבלת על מלכות שמים, הוא בחינת ים של שלמה. הוא נפרד מנשמותיהן דערב רב, שהיא שפחה בישא, אשה זונה, ונכלל בנשמות שבטי יה, בחינת אשה יראת ה'

וע"ע בתורה יט, שעל ידי ביטול תאוות ניאוף אותיות של מעשה בראשית מאירים בכח.

ולכן אתי שפיר מה שהאריז"ל גילה בכוונות לתיקון חצות על הפסוק ורוח נכון חדש בקרבי, "חדש" בגמטריא י"ב פעמים של הי"ב צירופי הוי"ה (12*26=312), כי ידוע שהי"ב צירופים הם כל אחד לאחד משבטי ישראל. ובאמת כל הבריאה בכלל, בחי' הויה, הוא בראשית, בשביל ראשית, בשביל השבטי י"ה. ויהודי צריך להיות תמיד חדש באור השם, אור אין סוף ב"ה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שמירה לשינה

ב"ה

היצר הרע תוקף מאד, ובעיקר במחשבות והרהורים. ולפעמים עיקר ההגנה זה שינה. ממש בפשטות כדי שיהיה כח ללחום נגדו, להיות חזק במחשבות טהורות ולא לסור אחרי פתויו, ויותר מזה, כי הרי בשינה, חדשים לבקרים רבה אמונתך, מקבלים אמונה חדשה, ומוחין חדשים (וכן יש לראות להתפלל הג' תפילות שהם ג' מסכים נגד היצר הרע, כמבואר בלקוטי מוהר"ן), וזה עיקר ההגנה נגד השטות והפתויות של היצר הרע.

אלא האדם שהוא תחת עוצם התגברות שצף וקצף של היצר הרע, מבול של מחשבות רעות שיורים בתוך מוחו כל שניה ורגע, קשה לו מאד לשכב ולישון, כי אין לו שום מנוחה, ואם הוא סתם שוכב לישון הוא בסכנה עוד יותר גדול, שהוא בלי שום הגנה ועלולה למשוך אחר ההרהורים חס ושלום.

על כן מצאתי עצה לזה ב"ה, והוא לחזור במחשבה על האלף בית, ולנסות לראות את האותיות בעין השכל (- כידוע שזה בעצמו דבקות להאין סוף ברוך הוא), כי זה לא לוקח הרבה כח בכלל, ומאד פשוט, ויכול לתפוס את כל המחשבה בזה, ולחזור עוד הפעם ועוד הפעם הכב-כז אותיות הקדושות, עד שתצליח ליפול לשינה ב"ה.

וכדי שיהיה לך עוד טעם בתרגיל הזה, אסדר לך ההשוואה איפה הא"ב שייכים לעומת הגוף (כפי ספר יצירה נוסח הגר"א)

בגד כפר"ת - 

ב - עין ימין (לבנה, חכמה). כ - עין שמאל (נגה, חיות)

ג - אוזן ימין (מאדים, עושר). פ - אוזן שמאל (כוכב, ממשלה)

ד - נחירה ימין של החוטם (חמה, זרע). ר - נחירה שמאל של החוטם (שבתאי, שלום)

ת - פה (צדק, חן)

הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק (וע' לקמן בעצה הבאה). שמות של המזלות והחדשים לפי ספר היצירה, אבל הרמח"ל יש לו סדר אחר ביחס בין השבטים להחדשים ואכמ"ל.

ה - רגל ימין (שיחה, ניסן - טלה)                                             - יהודה    יהו"ה : מזרח

ו - כליה ימין (הרהור, איר - שור)                                            - יששכר  יהה"ו : מזרח               וי"ה (תפארת, משה)

ז - רגל שמאל (הליכה, סיון - תאומים)                                      - זבולון    יוה"ה : מזרח

ח - יד ימין (ראיה, תמוז - סרטן)                                            - ראובן    ויה"ה : דרום

ט - כליה שמאל (שמיעה, אב - אריה)                                      - שמעון   והי"ה : דרום                 יה"ו (חסד, קהת)

י - יד שמאל (מעשה, אלול - בתולה)                                       - גד        והה"י  : דרום                            מנורה

ל - מרה (תשמיש, תשרי - מאזנים)                                          - אפרים  היו"ה  : מערב

נ - דקין (ריח, חשון - עקרב)                                                  - מנשה    היה"ו  : מערב               וה"י (יסוד, גרשון)

ס - קיבה (שינה, תמוז - קשת)                                                - בנימין    הוי"ה  : מערב                            ארון

ע - כבד (רוגז, טבת - גדי)                                                      - דן         הוה"י  : צפון

צ - קרקבן (לעיסה, שבט - דלי)                                               - אשר      ההי"ו  : צפון               הו"י (גבורה, מררי)

ק - טחול (שחוק, אדר - דג)                                                    - נפתלי     ההו"י  : צפון                          שלחן

                                                                                                                                 מעלה: יו"ה

                                                                                                                                   מטה: הי"ו

אמ"ש

א - גויה (אויר, רויה)

מ - בטן (ארץ, קור)

ש - ראש (שמים, חום)

ועל דרך זה יש עוד עצה ב"ה.

והוא כי מבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה לו) בזה הלשון: כי תאות נאוף היא באה מעכירת דמים, הינו מטחול, שהיה לילית, שהיא שפחה בישא, אמא דערב רב (הקדמת התיקונים, ובתיקון ג' מתקונים אחרונים), שהיא מלכות הרשעה. ומלכותא דשמיא הוא בבחינת גבירתא, אשה יראת ה', שהיא בבחינת ים של שלמה, העומדת על שנים עשר בקר, שהם שנים עשר שבטי י"ה (זוהר ויחי דף רמא). וכשאדם מקבל עליו על מלכות שמים באלו הפסוקים, שכולל את נשמתו בשנים עשר שבטי י"ה, ומפריש את נשמתו מנשמת ערב רב, הבאים מאשה זונה, שהיא שפחה בישא, שהיא בבחינת (בראשית טז): מפני שרי גברתי אנכי בורחת. שהתאוה בורחת ונפרדת ממנה, ואם אינו משתדל לגרש את האשה זונה, אזי הוא בבחינת (משלי ל): שפחה תירש גברתה, עד כאן לשונו.

ולפי זה יוצא עצה חזקה מאד ב"ה, לחשוב על שמות הי"ב שבטי י"ה, והנה סדרתי אותם למעלה ב"ה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אנא בכח - ובפרט השם הקדוש אבגית"ץ

ב"ה

לקוטי נ נח, רמזים אות:

טז. אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה: אבגית"ץ, שהוא שם של חסד בעולם היצירה כידוע. וביותר דייקנות הוא חסד שבגבורה, כי הוא השם הראשון של מ”ב, והשם של מ”ב הוא בגבורה [ובזה א”ש ממש ענין הנ נח כדלקמן, שהוא בחי' תפילה בדין, ועם כל זה הוא שיר של חסד].

אבג"י, זה רמז לשיר פשוט - א, כפול - ב, משלש - ג, מרובע - י', כידוע שא' ב' ג' ד' = י' (וכ"כ בס' רזיאל, שלכן שם הוי"ה מתחיל בי' רמז לאבג"ד, ואח"כ ה"ו), שלכן יש י' אותיות נ נח נחמ נחמן. תץ ע"ה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

נראה לפרש עוד למה דוקא בכולל, שת"ץ הוא לשון הירוס, וכמובא בהיחודים של האריז"ל לכוון אבגא (לשון שטן) תץ. וגם בגימט' פתי וכו' (וידוע שבלשון הקדוש מלה משתמשת לשני המשמעות). ונ נח נחמ נחמן מאומן יתירה אחד, בגימט' תצא, ושם הוי"ה ככה: שין מם יוד-הה-וו-הה = תצב, לשון מצבת, לשון תקומה הפך הירוס התץ (גם גימטריא שק"ץ). וזה ענין המבואר בליקוטי מוהר"ן שהצדיק מש"ה עומד בין שמ"ד לרצו"ן. [ובענין תצ"ב יש לדרוש הרבה על פי המשנה באבות (ה:ו, וע' בפסחים נד) שצבת בצבת עשויה – בין השמשות כמו מקום קבורת משה, וע' בחיי מוהר"ן שטז-שיז, ובברכות ו: ושבת דף ל, כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, ואכמ"ל].

והר"ת של הז' שמות של אנא בכח, א, ק, נ, ב, ח, י, ש בגימטריא תע"א שהוא הגימטריא של י"ז תמוז ע"ה (ובסתמא שייך להשם הקדוש היוצא מהר”ת של “תפול עליהם אימתה ופחד”).

והסופי תיבות בגמטריא כשרה ע"ה, שרה, בחי' השיר פשוט כש"מ כמבואר במקום אחר.

והראשי תיבות והסופי תיבות ביחד הם בגמטריא אבגית"ץ נ נח נחמ נחמן מאומן!

שוב שמעתי מי"ס נ"י שאי' בס' ליקוטי הגר"א שהסוד של שמירת הברית בפסוק כי הוא כסות"ה לבדה, בגימטריא תצ"א (ונלע"ד, שזה רמז על ההוצאה והכנסה שבמדת יסוד. וע”ע מש”כ בס”ד על לקוטי מוהר”ן תורה כט: בסוף שייך לאות ח). והגרי"א חבר, הראה לשם אבגית"ץ, שתצ"א הוא בסוד שמירת הברית, ונשאר בג"י, רמז לג' אבות וי"ב שבטים (הרי שגם הם מורים ששמירת הברית תלוי בצדיקים דוקא). וי"ס נ"י אמר לי שיכולים לפרש שבג"י הם הט"ו אותיות של נ נח נחמ נחמן מאומן.

שוב מצאתי בעזה"י בפרשת ואתחנן (דברים ג:כט) ונשב בגיא מול בית פעור. מול-בי, עם השני תיבות בגימטריא צ', הרי בגי"א צ"ת – אבגיתץ, ונש"ב ראשי תיבות נחמן בן שמחה. בית פעור, הראשי תיבות והסופי תיבות – תרפ"ב, השנה שסבא קבל את הפתק.

עוד יש לראות בשם אבגית"ץ שבחילוף האותיות ב"ג בא"ת ב"ש לש"ר, יוצא שיר תצ"א – נ נח נחמ נחמן מאומן.

(אבגית"ץ בגמטריא אהבת חנם, אבל עוד לא מצאתי בחז"ל ביטוי כזה שהוא המצאה של הרבנים ונראה שהוא נגד התורה הקדושה, כי הזוהר הקדוש מגנה מאד את ענין חנם ומשבח מאד את האגר שלם, ובאנגלית אהבת חנם פירושו כולל ניאוף ר"ל. יש אהבה שאינה תלויה בדבר זה מהתורה. הרי שלכאו' זה הגמטריא מראה שאהבת חנם הוא כח וענין בדיוק ליהפך מהקדושה והשם הקדוש אבגית”ץ.
שוב מצאתי אולי איזה שורש קדושה להרעיון אהבת חנם והוא בתחנון של שני וחמישי - והוא רחום, שאנו אומרים כי כן דרכך לעשות חסד חנם, והרי חסד הוא בחי' אהבה. ועם כל זה, אהבת חנם זה ביטוי של גוים ולא של קדושה כנ"ל ).

נ נח נחמ נחמן מאומן!

שובבי"ם ת"ת תיקון עילאה על ידי נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

בלקוטי מוהר"ן תנינא רבינו גילה שהסופי תיבות של ראשית ספר שמות: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו, הם: תהלים תשובה, וגילה שלכן בפרשות אלו של שובבי"ם ת"ת יש להרבות בתשובה על ידי תהלים דייקא, כי על ידי תהלים יכולים לעלות בשער ובשרש השייך לו במ"ט השערים שהם לעומת המ"ט אותיות שיש בשמות השבטים, ע"ש כל דבריו הקדושים, וגילה שם שכל זה בבחינת שובה אלי, ושער הנ' הוא בחי' תשובת השם יתברך כביכול, בבחינת ואשובה אליכם ע"ש. וידוע ששער הנ' כולל כל השערים.

והנה כל שער מהנ' שערים כולל עשר ספירות, כי כולם בחכמה (בחי' י') עשית, כידוע. והרי תשובתינו במ"ט שערים מגיע ל490 שערים. והשער שלמעלה מזה, שזה כבר בבחינת ואשובה אליכם, הוא השער 491 בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ומזה נוכל להבין מה טוב חלקו, אשרי ואשרי לו, בזה שמחזיק בשם הקדוש הזה, נ נח נחמ נחמן מאומן מאומן, שם רבינו הקדוש ראש בני ישראל - ראש לכל הי"ב שבטים במ"ט אותיותיהם שהם המ"ט שערים, בעל השדה וגן הנשמות, שצופה ומביט להביא כל נשמה ונשמה לתיקונו הנצחי.

נ נח נחמ נחמן מאומן