מעשה מבעל תפילה - תיקון תאוות ממון וביקוש המלך

ב"ה

והודיע הממונה הדבר הזה להגיבור: באשר שהוא הולך עמם לבקש מקום החרב, וכונתו, אולי יזכה בדרך הלוכו למצא את המלך ואנשיו.

וכו'

וצוה הבעל תפלה לאנשים שלו שיתפללו על זה שיצליח השם דרכם, שיזכו למצא המלך עם אנשיו וכו'

עד כאן לשונו.

ומדויק שהעיקר אצלם היה למצוא את המלך, ולא כל כך התעניינו בתיקון של השקועים בתאוות ממון.

אכן אחר כך, כאשר קבלו את החכם, כתוב שהסכימו "אלמלא לא נתבדרנו ונתפזרנו כי אם בשביל אותה המדינה להחזיר אותם למוטב היה די לנו בזה"

הרי שתיקונם לכאורה עוד יותר חשוב לעת עתה מלמצוא המלך, כי אפילו הפיזור מהמלך היה שוה וכדאי בשביל זה.

אלא שעיקר התיקון יהיה על ידי מציאת המלך, ולא בעסק תיקונם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מעשה מבעל תפילה

ב"ה
בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, סיפור יב מבעל תפילה מסופר איך שהיה רוח סערה ונעשו כיתות כיתות כל כך בחר בתכלית שלו, וכל כת בחרו להם מלך שהיה הכי קרוב להתכלית שבחרו. ולבסוף אחד מאנשי המלך הקדוש לקח המלכות כפי ענינו. אכן מסופר שם על כת שבחרו בתאוות ממון, והם לא בחרו מלך אחד, אלא הם עשו להם הרבה אלוהות, ולבסוף האיש בעל האוצרות של המלך הקדוש נהיה להם למלך - כי הם ראו אותו כאלהי האלהים חס ושלום, אבל לא שהוא החליף מלך שקדמה לו כבשאר הכיתות.
ודוק.
נ נח נחמ נחמן מאומן

תיקון הברית

ב"ה
לקוטי מוהרן תורה כג מבואר שעל ידי פגם הברית רחמנא ליצלן נעשים פנים חשוכות ונופלים לידי אל אחר אסתריס ולא עביד פירין ונופל לתאוות ממון, והשכינה צועקת עליו ק"ם קולות (ע' וע').
וצריכים להקים את השכינה והברית הקדושה על ידי אמת ואמונה עיין שם.
השם ישמור וירחם עלינו ועל כולנו.
נ נח נחמ נחמן מאומן

תורה כג - תאות ממון וטוב זה יסוד

ב"ה

תורה כג – יעקב אבינו תיקן תאות ממון בהכנסו לשכם, ובאות ג, רבינו מגלה יותר כשהקב"ה רוצה לגרש אויביו של צדיק הוא מפיל את האויב בתאות ממון ע"ש. וזה מה שהיה בשכם אחר שיעקב אבינו תיקן אצלו תאות ממון, ושכם נעשה אויב ליעקב, אז הקב"ה הפילם לתאוות ממון, ומרוב תאוותם לממון הסכימו להמול וכו'.

תורה כג:ג ואין טוב אלא צדיק (יומא לח:) הינו ברית. עי' בספר ערוך ערך טיב, שכן פירש שהוא האבר, וכן יש לפרש במסכת שבועות (יח.).

נ נח נחמ נחמן מאומן

ענין צרעת בפרשת השבוע מובן על פי תורה ל'

ב"ה עיין בזה בפרפראות לחכמה מסכת סוטה דף מו. (אחר הפירוש שלו על לקוטי מוהר"ן יש חידושים על הש"ס) שמפרש קצת את ענין הצרעת על פי לקוטי מוהר"ן תורה ל, שהוא ענין של תאוות ממון.