טבע - שלא כדרך הטבע - מלובש בטבע

ב"ה

טבע

ט', ו-ב*ע = ק"מ, הרי קמט, בגמטריא נחמן ע"ה. טבע, טית ב"ע, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

הנה שורש הטבע מבואר בספר סוד היחוד של הרמח"ל (גנזי רמח"ל רסח-ט, ועיין אדיר במרום תרעח, מכון רמח"ל), כי כאשר יצאו הקולות מפה של אדם קדמון, וכדי להביאם אותם למה שצריכים להנהגת העולם, קודם היה סתימת הפה, ואז מ-קו"ל, ע"ב נשאר בפנים, וס"ג נשאר בחוץ, וכנגד זה יש התיקון הראשון והעיקרי של הזקן, בלע. עוד נתחשך ס"ג בסוד שברים תרועה, שהיה פיסוק וחולשה בקול, וכנגד זה יש התיקון השני והעיקרי של הזקן (כי ג' תיקונים הראשונים הם העיקרים בבירור המלכים), יובב. ואז ז"ל והיה מתחשך הרבה כנ"ל, ואז מה שבתחלה היה עומד כולו בכח הראוי, עתה נחלק לב', לפשוט ומילוי, והפשוט נעלם, והמילוי נראה יותר, וסודו – הבל. ואז הוקבע שיהיה להנהגת העולם שתי הבנות, אחת – שטחית, והיא הנדונת מן החושים, והיינו הטבע, והיא הבל שאינה אמיתית, ואחת – פנימית, שהיא אמת, שהיא לפי התורה. אך כמו שהפשוט נסתר, כך אמת נסתרת, ובני אדם אינם רואים אותה, ומשתקעים בדברי ההבלים של העה"ז, עכ"ל, וכנגד זה יש התיקון השלישי של הזקן, חושם.

חושם בגמטריא נ נח נחמ נחמן. בלע יובב חושם, עם הי"א אותיות ג' תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ועיין בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח:י שגילה בענין השיר שיתחדש לעתיד לבוא – נ נח נחמ נחמן מאומן. ז"ל וכשיהי' חידוש העולם לעתיד, אז יתנהג העולם ע"י נפלאות, היינו ע"י השגחה לבד שהיא בחי' נפלאות שלא כדרך הטבע וכו' וכו' אז יתנהג כל העולם כולו על ידי השגחה לבד כמו ארץ ישראל, ואז יתבטל הטבע לגמרי, ויתנהג העולם ע"י השגחה לבד שהיא בחי' נפלאות שלא כדרך הטבע, ואז יתער שיר חדש, בחי' (תהלים צח) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, היינו השיר שיתער לעתיד שהוא ניגון של השגחה בחי' נפלאות וכו' כי יש ניגון של בחי' דרך הטבע וכו' וכו' עיין שם.

ועיין בספר ישראל סבא עמ' קנו: 'שצריכים לפרסם פלאות השם, שהפתק יכול לעשות נסים מלבש בדרך הטבע. השם יתברך סבב סבות והרגשתי לפרסם אותו בכל העולם, שיקבל מי שיקבל, מי שלא יקבל - לא יקבל. צריכים לפרסם!'

וע' י"ס עמ' קנא 'וזה הפתק הגיע אלי בדרך נס מלבש בדרך הטבע'.

  נ נח נחמ נחמן מאומן

צריכים הצדיק הכי גדול

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה ל

ל:ב וצריך כל אחד לבקש מאוד מלמד הגון כזה, שיוכל להסביר ולהבין אותו שכל עליון וגדול כזה, דהיינו השגות אלקות, כי צריך לזה רבי גדול מאוד מאוד, שיוכל להסביר שכל גדול כזה על ידי השכל התחתון וכו' כמו שמצינו בעת שהיו ישראל במדרגה קטנה מאוד, דהינו במצרים שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה, היו צריכים רבי גדול ומלמד גדול ונורא מאוד, דהיינו משה רבינו עליו השלום, כי כל מה שהוא קטן ומרוחק ביותר, צריך מלמד גדול ביותר וכו' ע"ש.

צ"ע בדברי רבינו מה כוונתו מה שהשוה ענין הצורך לרבי גדול כדי להשיג שכל עליון למה שישראל במ"ט שערי טומאה במצרים הוצטרכו למשה רבינו, אם זה רק השוואה בעלמא או שזה אותו דבר. כי בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח' רבינו גילה הענין שצריכים צדיק כמו משה רבינו כדי לתקן את הדמיון של העם, כדי שיזכו לנבואה. ורבי נתן כתב על זה התורה תנינא ח' בליקוטי הלכות (אורח חיים ב, ברכת הריח וברכת הודאה ד:ט) ז"ל על כן צריכין לחפש ולבקש מאד ולהתפלל לה' יתברך הרבה מאד שיזכה להתקרב לצדיק אמתי שיש לו בחינת רוח נבואה. כדי שיתברר המדמה שלו, כדי שיזכה לאמונה שלמה, ואז זוכין לאמונת חדוש העולם וכו' ע"ש. ועיין מש"כ בתורה רמה, שהשכל והנבואה דרך אמונה הם לכאורה שני ענינים שונים לגמרי.

ועיין מש"כ בשיחות הר"ן אות עו, ודנתי שם בענין השגה דרך שכל או דרך נבואה, והבאתי שם מש"כ בספר המדות, ערך דעת ב:ט חכמי הדור הם כנפי הדור, לפי חכמתם כן התקרבות הדור והשגתם או להפך, הינו התרחקות חס ושלום מהשם יתברך. ולעתיד לא יצטרכו להשיג אלקותו על ידי חכמות, כי יקוים בנו: "ולא יכנף עוד מורך וכו'" עכ"ל. וצ"ע גם בזה, שהרי מבואר שלא יצטרכו להשכל – והוא לכאורה כענין המבואר בתורה ל' כאן, אכן האם הנבואה לא יהיה דרך הצדיק, כמו שמצינו בזוהר הקדוש שכל הנביאים נבאו רק דרך משה רבינו. ועמש"כ בספר המדות, ערך אמונה מא – לעתיד לבוא כל אחד הזעיר מחברו בשנים, יהיה יותר למעלה.

מצאתי בספר יד יוסף (פרשת בלק דרוש ב', מובא בלקט קדמונים על ספר שמואל א:ג:ג) ז"ל ונר אלקים טרם יכבה, נראה שזה הפסוק בא לתת טעם וסבה כיון שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וענו, מוכן בכמה הכנות, אם כן איך שרתה הנבואה על שמואל שהיה נער עדין... לזה בא ונתן סבה כי באמצעות המכון יחול השפע על בלתי מוכן, ובאמצעות עלי הכהן זכה שמואל שרתה עליו נבואה. ולזה אמר, ונר אלקים טרם יכבה, ירצה להיות שנבואה זאת היתה טרם שיכבה נר אלקים, דהינו עלי שהיה נר אלקים, דנר ה' נשמת אדם. ועוד סבה שנית כי, שמואל שכב בהיכל ה' אשר שם ארון (ה)אלקים וכו' ובאמצעות הכנת המקום וכו' שרתה עליו הנבואה, ע"כ. ולכאורה זה בענין הנבואה השייך לתורה תנינא ח', לא לענין השגה בדרך השכל המבואר כאן בתורה ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תוכחה של הצדיק על איש העושה מצוה

תורה ל:ז ועקר התגלות החסד וכו' הוא על ידי תוכחה וכו' וצריכין אנו לקבל תוכחתם, אף על פי שתוכחה שלהם היא לפעמים דרך בזיון, שמבזים אותנו, אעפ"כ צריכין אנו לקבל תוכחתם כדי לקבל על ידו את החסד כנ"ל. כי מה שתוכחתם הולכת לפעמים בדרך בזוי, צריך לדון אותם לכף זכות, כי אין אדם נתפס על צערו וכו' ע"ש.

והוא קצת פלא לאור מה שרבינו גילה בתורה רפ"ב ובתנינא תורה ח', שהדרך היחיד ליתן תוכחה הוא בדרך של השיר של חסד, שאינו מבזה ומביש כלל את ריח השומעו, וצריכים לבנות את האדם על ידי הנקודות טובות, ואילו כאן רבינו מטיל את החיפוש לזכיות על השומע התוכחה, שהוא צריך לדון המוכיח המבזה אותו לכף זכות.

וי"ל שכאן התוכחה הוא על מעשה המצוה, כמבואר שהצדיק קיבל בלבולים מהתפלות, והצדיק מבחין בין המתפללים כפי בחינת העזות דקדושה שיש בהתפלה ובהתורה של כל אחד, ואז הצדיק מוכיח את המתפלל על תפילתו שלא היה בשלימות כמו שצריך, והרי מבואר שהתוכחה בא על טוהר המעשה והתפלה של אותו אדם, ואולי כביכול ניתן לומר שהצדיק קצת אשם בזה שהוא מוכיח את העושה מצוה. ולכן על האדם השומע להיות עכשיו כאילו הוא הצדיק, ולהתחזק באותו עזות דקדשה שלו (כמו שמבואר בתנינא תורה ח' שזוכין להשיר פשוט כש"ר על ידי עזות דקדשה) ולחפש רק את הזכות והטוב - לדון את הצדיק המוכיחו לכף זכות. ואז החסד נתגלה על ידי התוכחה, ודו"ק.