כח האמת ומהות ושבח החיים אמיתים

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן

סו:ג מפלה לרשעים גם בעולם הזה, וזה נעשה על ידי אמת, ע"ש.

עיין תורה צח – נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות, דהיינו שמגלה לרשע מה שפגם, ואין ענש גדול מזה.

הנה ידוע שהמבול היה צריך להיות ברכה, רק כיון שהיו רשעים נתהפך לרע. ונח וביתו ניצלו בתיבה. ושם לא אמרינן שמהתיבה יצא השצף, כי התיבה בחי' אמת, כמבואר בתורה קיב – צהר תעשה לתיבה, ומבואר שם ז"ל כי הדיבורים המאירים, היינו דיבורי אמת כנ"ל, הם מראין לו הפתח וכו' לצאת מהחשך ע"ש. כי שם מדובר על איש פרטי הנמצא בחשך שצריך להתפלל באמת, והאמת מאיר לו. ואילו מפלת הרשעים על ידי האמת המבואר כאן בתורה סו, מבואר שצריך להיות שכולם מדברים האמת.

 

סו:ג וזה פירש (תהלים קמו) אהללה ה' בחיי, היינו כשאין נצרך לבריות, וזה בחיי, בחיי דייקא, היינו שאני חי מחיים שלי, שאינו נצרך לחיות שום אדם ע"ש.

עיין בהקדמה לספר חיי מוהר"ן מה שמוהרנ"ת פירש על "חיי". וקראתי שם החבור הזה בשם חיי מוהר"ן מחמת שרבו מספר מחייו הקדושים וכו' ע"ש. ולא הזכיר ענין זה שלא נצרך לאחר, כי זה בכלל מה שכן ביאר שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מסכת מועד קטן דף כח - בדף יומי ח' אדר - הערות על פי תורת רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

כח.

ששים זו היא מיתת ביה בידי שמים, אמר מר זוטרא מאי קרא דכתיב תבא בכלח אלי קבר, בכלח בגימטריא שיתין הוו.

עמש"כ בספר המדות ערך אהבה ב:א שכל"ח ראשית תיבות כי לעולם חסדו. והרי לעיל הביאה הגמרא ששנות שמואל נ"ב שנה, ואיתא בירושלמי (ברכות ד:א) כיון שחנה התפללה, וישב שם עד עולם, ועולמו של לוי הוא נ' שנה וכו'. וכן כאן, חסדו של השם נותן לבן אדם בכל"ח שנה.

 

רב סעורים אחוה דברא הוה יתיב קמיה דרבא חזייה דהוה קא מנמנם (-גוסס), א"ל לימא ליה מר (-למלאך המות) דלא לצערן, א"ל מר לאו שושביניה הוא וכו' א"ל (-אחר פטירתו בא רבא אליו, ואז שאלו) הוה ליה למר צערא, א"ל כי ריבדא דכוסליתא (-מקיז דם), רבא הוה יתיב קמיה דר"נ, חזייה דקא מנמנם וכו' כמשיחל בניתא מחלבא וכו'.

עיין בליקוטי מוהר"ן תורה רנ ז"ל ואף על פי שיש יסורין שבהכרח מרגישים אותם כגון היסורים שבאים מחמת ההרכבה, כמו יסורים שיש מיציאת הנשמה מן הגוף, והם יסורי החולה שבאים מחמת שמתחלת הנשמה להתפשט מן הגוף, ומחמת שנקשרה הנשמה בהגוף בקשר אמיץ וחזק, על כן בהכרח מרגיש היסורים בעת הפרוד, אף על פי כן היסורים קלים מאד ונוחים להתקבל בעת שיודע בדעת ברור שהכל בהשגחה, ע"ש.

וי"ל שכוונת הצדיקים האלו היו שמלבד היסורים המוכרחים מטעם הפירוד הנ"ל, לא היה צער מיתה. עוד י"ל שמחמת גודל דעתם לא הרגישו צער, אבל לפי זה ק"ק מה רצו לבקש ממלאך המות שלא יצערם, ואינו קשה, כי תמיד צריכים לבקש שלא לבוא לידי נסיון, ושמא יגביר הצער וכדומה. עוד י"ל שצדיקים כבר עשו פירוד והמשילו את נשמותיהם על גופם, ולכן כבר אין להם צער בענין זה.

 

רבא הוה יתיב קמיה דר"נ, חזייה דקא מנמנם (-גוסס) וכו' וכו' א"ל (רבא לרב נחמן שבא לרבא אחר פטירתו) ה"ל למר צערא, א"ל כמישחל בניתא מחלבא, ואי אמר לי הקב"ה זיל בההוא עלמא כד הוית לא בעינא דנפיש ביעתותיה, פרש המיוחס לרש"י: דמלאך המות, ע"כ, היינו אף על פי שלא ציער אותו בלקיחת נפשו. אכן במתיבתא הביא מרבינו שלמה בן היתום (ד"ה בינתא) שנראה שלא פירש זאת על מלאך המות, אלא על העולם, שאמר רב נחמן, לא הייתי רוצה לחזור לחיות בעולם הזה משום 'שרבות אנחותיו ואימותיו ובעתותיו', ע"כ.

עיין בספר חיי מוהר"ן אות תמו, שרבי נתן לקח עצה מרבינו רבי נחמן לא לחזור לעולם הזה בגלגול, ע"ש באריכות.

 

כח: ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן (-בנהי על המת) אחנא תגרי אזבזגי מיבדקו (- אחינו הסוחרים, במקום סחורתם וקניינם נבדקים, האם נאמנים הם או לא).

אולי יש בזה רמז על המבואר בספר ברית מנוחה, שהזהיר כמה פעמים בענין השם "אזבוגה" שנפלו בו ויצאו מהדרך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

דרכיך השם הודיעני ארחותיך למדני - תהלים כה - תחנון

ב"ה

עכשיו בתחנון (לפי מה שהבנתי מנהג ברסלב כפי מה שנהג רבינו הקדוש להגיד את עיקר התחנון, שהוא מזמור כה, וליפול על יד שמאל אפילו כאשר נקשר בתפילין, וכן מצינו שרבינו היה אומר תחנון בדרך לכאורה שלא בבית כנסת), ומבואר בזוהר הקדוש שבתחנון מוסרים את אצמו למות, והבנתי אם כן, שבקשה זו: דרכיך השם הודיעני ארחותיך למדני, אינו סתם בקשה לזכות למדרגות, להשיג ידיעות בהשם יתברך, וללמוד אורחותיו יתברך, להיות מהמיוחדים שזוכים למעלות כאלו, אלא זה בקשה שאם חס ושלום לא נזכה לדעת מהשם אז נהיה ממש מנותקים מהחיים מחיוב המציאות, ונהיו אבודים לגמרי רחמנא ליצלן, ועל כן אנו מבקשים ומפצירים לדעת מהשם וללמוד אורחותיו, שנשאר בחיים ונשאר עם השם יתברך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה

ב"ה

ידוע לפרש ימ"י בגמטריא ששים, שסתם ימי חיינו שבעים שנה, בהם - אלו שזוכים משיגים שבעים שנה, ואם בגבורות, ישיגו שמונים שנה.

ויש עוד רמז פה, כי "בהם" זה ב-הם, ב' פעמים הם, בגמטריא תשעים. ולפי זה יש כמה אופנים לדרוש. יש לפרש שאפילו מי שמשיג תשעים שנה, אין לו באמת אלא שבעים שנה, כי לא חשוב ימות הזקנה מרוב החולשה וכדומה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כי לא על הלחם - לבדו יחיה האדם - עיקר החיות לא מהלחם רק מהתבודדות לבדו נ נח

ב"ה
דברים פרק ח.
נ נח

השיבה שופטינו - ברכה להנצל מהרבנים ולמשוך חיים מהצדיק האמת נ נח

ב"ה 

ברכת השיבה שופטינו בשמונה עשרה כבר ביארנו במקום אחר http://naanaach.blogspot.com/2017/03/blog-post_72.html בס"ד איך שזה ממש הענין שרק דרך הצדיק האמת יכולים להשיג 'ומלוך עלינו אתה ה' לבדך' ואילו סתם רבנים מעכבים את זה ואני מתפללים להסיר אותם יגון ואנחה. והנה זה אתי אפילו שפיר יותר על פי תורה ח' בלקוטי מוהר"ן שעל ידי אנחה ממשיכים רוח חיים מהצדיק האמת, אבל הרשעים ממשיכים מהרבנים בחי' רברבי עשו, ואילו הצדיק האמת יכול להפיל אותם והצינורות שלהם, משפיל רשעים עדי ארץ, הראשי תיבות של הד' יסודות, ואילו הצדיק מפריד כל הרע של הד' יסודות וזוכה להשרש הטוב שלהם שהם ארבע אותיות הוי"ה עיין שם כל זה באריכות.

וזה מדויק בברכה זו, 'והסר ממנו יגון ואנחה', דהינו אנחה שהוא בחי' יגון, שממשכת החיות מהרוח סערה של רברבי עשו, 'ומלוך עלינו אתה הוי"ה לבדך' היינו ארבע אותיות הוי"ה השרש הטוב הנקי של הד' יסודות. וי"ל עוד שזה 'לבדך' אותיות לב, ששם הרוח חיים, ד' מארבע רוחות באי הרוח כמבואר שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יניק וזקן

ב"ה

סיפורי מעשיות משנים קדמוניות מעשה משבעה קבצנים, הקבצן הראשון העור הקדוש, שכל מה שהיה יותר בא בימים היה יותר צעיר, וזה הענין של משיח שעליו אמור (תהלים ב) אני היום ילדתיך, יש לפרש שזה ענין מה שדוד המלך ע"ה אמר ואני תפילה, שכל חייו היה בבחינת תפילה אחת ארוכה להשם יתברך, והרי רבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תורה סה:ב שצריכים לעשות אחד מהתפילה, עד כדי כך שאפילו אשר עומדים בסוף התפילה עדיין עומדים בתחילת התיבה של תחילת התפילה ע"ש, והרי לפי זה כאשר חיי האדם זה תפילה אחת להשם יתברך, והוא מקיים עצת רבינו, אז אפילו כאשר הוא בזקנה מופלגת הוא עדיין ביום ראשון של לידתו.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

שגגת תלמוד עולה זדון

ב"ה

אבות ד:יג רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. י"ל שזה המבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ריד שלימוד גמרא שלא כראוי נותן כח לילי"ת ח"ו. וזה הכוונה בשגגת תלמוד, לימוד שלא כראוי, עולה זדון, בחי' הקליפה הנ"ל שמתגברת ח"ו, והיא היפוך החכמה אמיתית, בחי' בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה (משלי יא:ב), וכתיב זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון (משלי כא:כד). וזה א"ש כמין חומר במה שכתב רבינו את הנ"ל כהמשך למה שביאר בענין כח לימוד התורה להגן ממיתה, ואז כתב ז"ל ועכשו מצינו בני אדם שמתו באמצע למודם, דע שאם הלמוד כהגן, בודאי אין לו שום כח, אבל אם אין הלמוד כראוי, בפרט למוד גמרא וכו' ע"ש. כי שגגת תלמוד עולה זדון, זדון בגמטריא ס"ז, דהיינו חסר אחד מחיים, בגמטריא ס"ח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מכלכל חיים בחסד

ב"ה

מכלכל חיים בחסד, נראה לפרש בעזה"י, כ"ל זה האמצעי של א"ת ב"ש... ט"ן י"ם כ"ל. ולכן מצינו שכל זה בחי' יסוד, וכן כל זה בחי' מלכות. וזה מכלכל, מבחי' כל כל, יסוד ומלכות, חיים, חי, יש חיות לה- י"ם, שהם האותיות א"ת ב"ש שלמעלה מכ"ל. ובאמת י"ם זה בחי' חכמה ומלכות, אלא שח"י זה בחי' ט' עולים וט' יורדים, ו-טי"ם = ט"ן, ופירוש ט"ן (רש"י יבמות קיח:) הוא גוף, וזה בחסד, ח"ס - אותיות א"ת ב"ש שמעל לט"ן, כי הגוף הוא תלת על תלת - חג"ת על נה"י, אז י"ל שט"ן זה נה"י, וח"ס (שהוא ח"ס ד', כי הוא הכת הד' מהאמצע, כ"ל י"ם ט"ן ח"ס, וכן צריכים לרחם - ח"ס על הד' כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורא מישרא דסכינא) שהוא רחמים הוא חג"ת. מחיה מתים, זה בחי' ע"ז, כי עיקר התחיה זה להשפלות, והיפוך השפלות הוא העזות, שעז פנים לגיהנום ובושת פנים לגן עדן. וזה הסוד של א"ת ב"ש כמבואר במסכת שבת, אם את בוש. וזה בחי' מכלכל חיים בחסד, כי חסד בארמית הוא חרפה ובושה, וכמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה לד, ומבואר בתורה ו' שם שתחילה צריכים להתבייש בחי' שפיכת דמים, ושוב זוכים לחיות בחי' חיי עולם הבא ע"ש. והרי מבואר שמכלכל חיים בחסד הוא ממש בחי' מחיה מתים.

וכבר במקום אחר פירשתי "ומי דומה לך" ששוב רואים את אמצעות הא"ת ב"ש, מ"י ל"ך. בערך של "דמה", המבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ו'.

והש"י יעזור לי לעמוד על השאר, ולהבין את זה למעשה ממש. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

אי אפשר לחיות בלי נ נח

ב"ה ראיתי בספר ה"א: משה רבינו ביקש מהשם יתברך הראיני נא את כבודך. אז השם יתברך תמה על זה, כי לא יראני האדם - האם אפשר שאדם לא יראה אותי - וחי - והוא עוד חי?! אי אפשר כל עיקר לחיות בלי לראות כל רגע את השם יתברך חי עולמים!
נ נח נחמ נחמן מאומן!
HH from the book Conception of the Divine: Moses asked G-d show me Your glory. So G-d answers in astonishment, how is it at all possible for someone to have any life whatsoever if he doesn't see Me?!
Na Nach Nachma Nachman Me'Uman!