רבינו מציל האדם בפאות שלו מהגיהנם

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן אות רכה עיין שם

למה צריכים הבטחת רבינו ולא מספיק לסמוך על אברהם אבינו.

בעולם מספרים מעשה מבחור שרצה ליכנס לישיבת בריסק, ושאל אותו הראש ישיבה א.י. למה הוא הולך לאומן, והזכיר את ההבטחת רבינו, אז הראשי ישיבה שאלו אותו מה חסר בהבטחת אברהם אבינו, והבחור ענה לו בחכמתו, שעדיף לו להימשך על ידי הפאות. ויש להבין דבריו בכמה דרכים.

אכן יותר נראה שהבטחת רבינו קאי אפילו על אלו שאינם בכלל הבטחת אברהם אבינו, כי מבואר במרדש רבה (וירא פרשת מח) א"ר לוי לעתיד לבוא ארהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה, ואותן שחטאו יותר מדאי מהו עושה להם, מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו ומניחן עליהן, ומירדן לגיהנם, הדא הוא דכתי (תהלים נה:כא) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו, ע"כ. הרי מבואר שאברהם אבינו לא נותן ליהודי נימול אפילו ליכנס לגיהנם[1], ורק אם חטאה יותר מדאי אז מורידו לגיהנם. ועל אלו שהם כבר בגיהנם ר"ל קיימא הבטחת רבינו – שבהפאות יוציא אותו, יוציא דייקא, כי כבר עבר את שמירת אברהם אבינו מבחוץ, וכבר ירד לגיהנם.

ועיין בספר מגלה עמוקות מהדורה תנינא פרשת וירא שהביא מדרש (וכן כתוב בהקמת פירוש הרוקח עה"ת) אברהם יושב על פתח גן עדן וכל הנימול מוליכהו לגן עדן, ואליעזר עבד אברהם יושב על פתח גיהנם, וכל הבועל ארמית והמושך ערלתו מגרר הוא אותו לגיהנם, 'קדקד שער מתהלך באשמיו' (תהלים סח:כב), וכדאיתא ברבה (פרשת צו ט:ה אלו בני אדם שנוהגים היתר בשפחות הקב"ה תולה אותם בקדקדיהם לעתיד לבא), ע"כ.

והנה מבואר בזה שאילו שלא זוכים להינצל מגיהנם על ידי אברהם, הם דייקא נתלים בקדקדיהם – שזה בחי' תליה בפאות, כמו שמצינו (ירמיה מח:ה-מה) ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון (והוא כענין חזון בלעם – במדבר כד:יז ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת, ק"ר-ק"ר בחי' מצפ"ץ, שם אלקים מלא ביו"ד, שעל הפאות), ואיתא בכוונות, דרושי ויעבר, דרוש ז', כל א"ל הוא ה"ן וכו' ונמשכין משני פאתי הראש, הרי הם ד' א"ל העולים בגי' קדקד וכו', ע"ש. ולכן אתי שפיר שדייקא אלו שנתלו בפאות שלהם, רבינו יפלטם וימלטם בפאות.

---

[1] וצ"ב כי מבואר בספר עמק המלך ובעוד מקומות שהדרך לגן עדן עובר בתוך גיהנם. ועיין במדרש לקמן שמובא מספר מגלה עמוקות והרוקח, שאברהם אבינו מוליכהו לגן עדן, ונראה שכן הדבר, שלא מספיק להצילו מליכנס לגיהנם, אלא צריך להעביר אותו את הגיהנם איך שהוא לגן עדן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

להשיג טהרה צריכים לטהר אחרים - אין עצה אלא הפצה - כא מנחם אב

ב"ה

למדתי אתמול דבר מר' חיים בריסקר, והיום בא לי לפתח דבריו למעשה והנה ראיתי שהוא יום הירצייט שלו, אז שיהיה לעילוי נשמתו קצת נ נח נחמ נחמן מאומן שהוא דבר יקר מאד אין לשער למעלה בעולמות העליונים.

בחידושי רבנו חיים הלוי (טומאת אוכלין פ"ז ה"ה ד"ה והנה י"ל) ביאר שגדר הזריעה של השקה לטהר מים הטמאים הוא משום שהמים הטמאים עצמם נעשים על ידי זה מקוה, שהמחובר למקוה חל עליו שם מקוה, וממילא נטהר מהכתוב "מקוה מים יהיה טהור (ויקרא יא:לו)", והמים שהושקו נעשו בעצמם מקוה, עד כאן מהגר"ח.

ויוצא מדבריו שכדי שהמים יטהרו הם צריכים להפוך להיות מקוה לטהר אחרים. וכן הוא לענין האדם, כי רבינו כבר גילה בלקוטי מוהר"ן תורה יא שהאדם הוא בחינת מים, כי האדם נתהוה ממיין דוכרין וממיין נוקבין ע"ש.

ודומה לזה שמענו מבנו הגרי"ז, שדייק בלשון הזמירות של שבת קודש, בסוף הזמר כי אשמרה שבת, "על כן אכבס בו לבי כבורית (-כסבון)" שלכאורה היה צריך להיות - לבי בבורית, אמור מעתה שלא מספיק לכבס את הלב עם סבון, אלא שצריך להפוך את הלב להיות הסבון....

וזה הענין של הביטוי המצוי אצל הננח: אין עצה אלא הפצה! והבן.

וכן מצינו בהלכות יורה דעה שבשר שעסוקה להפליט אינו בולע, וכבר מובא סברה זו למוסר השכל, שמי שעוסק להפיץ את האור של נ נח נחמ נחמן מאומן הוא ינצל מבליעת האיסורים הנמצאים שם על הרחוב והאינטרנס ואיפה שלא יהיה.

וטרם אכלה לדבר עוד יהלום לעילוי נשמת הגר"ח.

הדוד שלי ר' יצחק סאלאוויציק שהוא נין ונכד להבית הלוי, האבא של הגר"ח, כבר משנים סרב לדבר איתי והוציא אותי מבנין הישיבה שלו, כי אין "חלות דין" נ נח בעולם. ובאמת רבינו כבר גילה (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח) שעל ידי תפילה בדין הצדיק האמת בחי' פנחס הוא אליהו הנביא, מוציא בלעו מפי הס"א, ומזה נולד השיר של חסד - חסד לא חלות דינים ח"ו, שיר פשוט כפול משולש מרובע - נ נח נחמ נחמן מאומן!

הפתק של רבינו הוא התיקון השלם לכל הישיבות

ב"ה בישיבות אומרים שהחזון איש התלונן על הבריסק מה זה שקוראים לר' חיים רבינו, לא קראו תואר רבינו עד מזמן הראשונים, השיבו הבריסקים מה זה חזון, לא היו חזיונות מאז סמוך לחורבן הבית... וברוך השם אנחנו יש לנו גם את רבינו גם את חזיון הפתק. נ נח