Posts
ב"ה
תנינא תורה קט
שמקום גניזתם של הצדיקים אמתיים הוא
קדוש בקדשת ארץ ישראל ממש, (ובודאי אינו ארץ ישראל ממש), ע"ש. במכתב הרב
דמעזבוז כ' שמעתי אשר אא"ז הרה"ק ה"ר נחום מטשרנובל היה על ציון
הבעל שם טוב הקדוש ז"ל בימות החורף והיה אז שלג רב וכפור גדול וחזק, והוא עמד
על הציון בפוזמקאות בלא מנעלים, ושאלו אותו על זה, ואמר שהוא מכוון ועומד על
הרצועה של ארץ ישראל לכן אינו מרגיש את הקור, ע"כ.
עיין במדרש לקח טוב על הפסוק (שמות
ג:ה) כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, וביהושע כתיב (ה:טו) קדש הוא, לפי
שארץ ישראל היתה כלה קדושה, והמקום ההוא מכלל ארץ ישראל, ואמר קדש הוא. אבל המדבר
לא היה קדוש כלו אלא מקום הסנה, לפיכך אמר 'אדמת קדש הוא', מחמת המלאך שנראה
במקום, עכ"ל.
עמש"כ בפרשת בהעלותך עה"פ
(יא:יב) האנכי הריתי וכו' שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת
לאבתיו.
בספר ימי שמואל [וזה ציטוט מהוצאה החדש
בלי הצנזוריה] כז"ל ובפרט בפרט, ההתעוררות והבטול במציאות על ציון רבנו
הקדוש, והפחד והבושה – מי שלא הרגיש אין יכולים להטעים. איני יודע אם הכהן הגדול
ביום הכפורים היה לו פחד כזה והרגש ובטול, כמו השעה שהיינו על ציון הקדוש וכו'
(והעקר זוכים להרגיש דוקא כשהיו קדם בארץ הקדש, כי אז יש לו כלים לאור נורא כזה
שאין כמוהו), עכ"ל.
ודבריו צריך עיון, כי הלוא לפי המבואר
בתורה תנינא קט הציון בעצמו בקדשת ארץ ישראל ממש, ומה נפקא מינה להיות קודם בארץ
ישראל. ודבריו גם כן קשים, כי אם העיקר זוכים על ידי להיות קודם בארץ ישראל, אז כל
שכן הכהן גדול שעומד בקודש הקדשים יש לו כלים להרגיש הקדושה, והרי מבואר בספרים
שהעיקר הוא הכלים, כי הרי מלוא כל הארץ כבודו, ויותר ממה שהעגל רוצה לינוק וכו'.
ותכף כאשר יש כלים הם מתמלאים.
לכאורה מוכח דסבירא ליה, שמה שהציון
הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל ממש, זה אינו אלא מצד הרוחני, ולכן עדיפא ארץ ישראל
שקדושתה בעצם הגשמיות שבה. ולכן רק בארץ ישראל זוכים לבחינת כלים.
אכן צריך עיון האם באמת ניחא לו לומר
כן, שרבינו לא נותן כלים חס ושלום. ומה למשל עם כל המניעות להגיע אליו, הם לא
נותנים כלים?
וי"ל כוונתו, כמו שמצינו הרבה
פעמים, שלומדים יסודות בתורה במקומות אחרים, ואחר כך כאשר חוזרים ללמוד רבינו,
רואים שנכלל בדבריו אותם היסודות, אף על פי שלא היינו מבינים אותם היסודות לולא
שלמדנו אותם בפירוש במקומות אחרים. וכן לעניננו, שיש יותר הרגשה כאשר קודם היה
בארץ ישראל, אף על פי שרבינו נותן את הכל, עם כל זה יש יותר הרגשה כאשר לוקחים
בפירוש את הכלים בארץ ישראל.
נ נח נחמ נחמן מאומן
