ב"ה
בפרשת השבועה, פרשת חקת, השם יתברך צוה משה רבינו ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול פרש"י (פסוק כב ממדרש הגדה מיסודו של רבי משה הדרשן), אדומה, על שם שם יאדימו כתולע. שהחטא קרוי אדום. תמימה, על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם. לא עלה עליה עול, כשם שפרקו מעליהם עול שמים עכ"ל.
צ"ב שפרה אדומה רמז להחטא שעשו, וכן אשר לא עלה עליה עול, שמקריבין להשם יתברך כפי חטאתם, ואם כן למה מביאים תמימה אשר אין בה מום, היו צריכים להביא דוקא פרה בעלת מום? וכן צב"ק אריכות לשון רש"י בענין תמימה שמסביר מצב ישראל לפני החטא בחטא ולאחר החטא מה שלא האריך לפרט בשאר הדברים.
ונראה ליישב ע"פ המבואר בליקוטי מוהר"ן תורה סד, בא אל פרעה, וז"ל שם אות ב': ודע, שיש שני מיני אפיקורסות: יש אפיקורסות, שבא מחכמות חיצוניות, ועליו נאמר (אבות פ"ב): ודע מה שתשיב לאפיקורוס, כי האפיקורוסות הזאת יש עליה תשובה, כי זאת האפיקורסות בא מחכמות חיצוניות, שהם באים ממותרות, מבחינות שבירת כלים, כי מחמת רבוי האור נשתברו הכלים, ומשם נתהוו הקלפות כידוע. וחכמות חיצוניות באים משם, הינו משבירת כלים, ממותרות פסלת הקדשה. כמו אצל האדם יש כמה מיני מותרות ופסלת, כגון צפרנים ושער וזעה ושאר פסלת ומותרות, כן כל חכמה חיצונה בא ממותרות ופסלת ידועה של הקדשה, וכן כשוף בא ממותרות ופסלת ידוע. ועל כן מי שנופל לאפיקורסות הזאת, אף שבודאי צריך לברח ולהמלט משם, אך אף על פי כן מי שנופל לשם, אפשר לו למצא הצלה לצאת משם, כי יוכל למצא שם את השם יתברך אם יבקשהו וידרשהו שם, כי מאחר שהם באים משבירת כלים יש שם כמה ניצוצות הקדשה וכמה אותיות שנשברו ופנלו לשם כידוע וכו'. אבל יש עוד מין אפיקורסות, והם החכמות שאינם חכמות, אלא מחמת שהם עמקים ואינם משיגים אותם, ומחמת זה נראים כחכמות. וכו'. כן יש כמה מבוכות וקשיות אצל המחקרים, שבאמת אינם שום חכמה, והקשיות בטלים מעקרא, אך מחמת שאין בהשכל אנושי לישבם, על ידי זהנדמים לחכמות וקשיות. ובאמת אי אפשר לישב אלו הקשיות, כי אלו הקשיות של אפיקורסית הזאת באים מחלל הפנוי, אשר שם בתוך החלל הפנוי אין שם אלהות כביכול, ועל כן אלו הקשיות הבאים משם מבחינת חלל הפנוי, אי אפשר בשום אפן למצא להם תשובה, הינו למצא שם את השם יתברך וכו' ע"ש.
ונראה שענין האדמימות ושלא עלה עליה עול הם שייכים לתקן הפגם של האפיקורסות השניה שכל באיה לא ישובון, ואין לה תיקון רק להיות דום לה' – לשון אדומה, ולא ליכנס כלל לעול הנושא – בחינת אשר לא עליה עול. ובאמת אסור לאדם אפילו להתחיל לחשוב מה לפנים ומה לאחור וכדומה, ועל כן אף שבאמת ענין אדומה ושלא עליה עול הם מצב של תיקון, עם כל זה, עצם הדבר שצריכים להזכיר אותם כבר רמז להפגם שהיה, שהאדימו בחטא ופרקו עול ר"ל. וכל ענין החלל פנוי הוא ענין שלמעלה משכלינו – למעלה מהזמן והמקום, ועל כן התיקון והחטא באים כאחד, כמו שידיעת השם יתברך שהכל טובה לא מעכב את הבחירה לעשות רע, אף שבודאי מפי עליון תצא רק טובה. ואין הכפרה בא מהרמז של החטא, רק שזה הדרך היחיד לתפוס את המושג של התיקון, כידוע שזה כל ענין עולם הזה, וכענין ועסותם רשעים שיהיו עפר תחת הצדיקים.
וענין התמימות הוא תיקון לאפיקורסות הראשונה שבא ממותרות, חכמה חיצוניות, ועל כן צריכים להקפיד שהפרה תהיה תמימה לגמרי, לתקן המותרות. וכיון שמדובר על ענין השבירה, רש"י פירט מצב הראשונה, מה שהיה לפני השבירה, מצב השבירה, ועולם התיקון, וכדרך כל כתבי המקובלים, לסדר ולפרש כל השלשה שלבים האלו. ולכן מביאים הפרה תמימה לכפר – כמצבה הראשונה והאחרונה.
ועוד נראה לפרש בדרך אחר כמעט להיפוך, די"ל שיש חטאים שמשחירים בן אדם, וגם אדם שמפקיר עצמו כזה, וכל אחד יש העונות שלו, ואין צדיק שיעשה הטוב ולא שום רע. אבל יש עונות שממש מפרקים את האדם ועושים אותו לבעל מום ממש, ואין יכולת לידו לתקן את עצמו בכלל, רק על ידי אחרים שהם תמימים. ולכן מביאים את הפרה אדומה ופריקת עול, שככה היה המצב וככה צריכים לבוא לפני ה' לקבל כפרה, אבל אי אפשר לגשת כבעל מום, וצריכים לבוא רק בתמימות כדי להיות מכופר.
נ נח נחמ נחמן מאומן
Posts
