צירופי אותיות של שיחות חולין וחכמה גבוה

 ב"ה

חיי מוהר"ן

רמ: ז"ל ובסעדת שחרית היו מספרין העולם לפניו ז"ל איזה שיחות חולין ולא הוטב הדבר בעיני (-אחיו) הרב רבי יחיאל. ובמוצאי שבת נכנס לחדרו של רבנו ז"ל ודבר עמו מזה ואמר לו רבנו ז"ל האתה זוכר כל הספורים וכו' וכו' ע"ש ע"כ. הרי איך שרבינו היה מצרף אותיות של כל הדיבורים לצירופים עליונים (וע' תורה יב ותרה רכה). אכן יש להעיר שהלוא רבי שמעון בר יוחאי השתיק את אמו מלדבר בשבת, ולא בחר לצרף הדיבורים שלה לצירופים עליונים. ויש לחלק בכמה וכמה דרכים ואכמ"ל.

 

שיחות הר"ן

קפא. שמעתי בשמו שאמר בזו הלשון אני יודע חכמות שאם הייתי מתחיל לגלות מעט מהחכמות שאני יודע היו יכולים לחיות על ידי התענוג של השגת החכמות האלו לבד בלי שום אכילה ושתיה. והיה כל העולם בטלים בכלות הנפש לשמע חכמתי והיו בני אדם יוצאים מחיותם מעצם הפלגת מתיקת נעימת עריבת החכמות שהייתי מגלה. אך איני יכול לגלותם לבני אדם כי תמיד כשאני מתחיל לדבר עם אחד אני חפץ לשמע ולקבל ממנו דברים עליונים (הערה שנט– רא"ק ציין לאות צט, שהמדבר עם חבירו מקבל אור חוזר, עיין שם, ולא נראה שיש לו שום שייכות לכאן], ע"כ.

צע"ק כי כלל יש שהקב"ה יהיב חכמה לחכימא, ואיך יבוא לגלות חכמה למי שאינו חכם. וכי למדן גדול יכול למסור חידושיו העמוקים למי שאינו בקי בלימוד. ולהבדיל, וכי יכולים למסור חידושים במתמטיקה וקוונטים פסיקה למי שבכלל לא יודע ענינים אלו ואין לו שכל מיוחד. (ובמגילת סתרים גם כן כתוב שהמשיח יתן נאומים לכל העולם ויגלה להם דברים נפלאים, אבל שם יכול להיות בהדרגה, שילמד אותם לאט לאט כפי שכלם, מה שאין כן לשון רבינו כאן משמע שמיד הוא יקח אותם לרמה גבוה כזה שמיד יהיו בטלים וכו').

ואולי יש חכמות פשוטות שהם ממש מול עינינו ולא ידענו מהם.

ואולי החכמות האלו הם ממש בבחי' החכמה תחיה את בעליה, שהשכל בא עם החכמה, וממילא מובן שמיד יהיו בטלים להחכמה. [אבל אין לפרש שרבינו בעצמו היה נותן להשומעים חכמה, וכמו שמצינו שאמר לרבי נתן – אתה תחשוב שזה ממך וכו', וכן מצינו בעלמא בסיפורי צדיקים, כי אין הלשון כאן משמע כן כלל, רק שרבינו היה מגלה החכמה, ומהחכמה יהיו בטלים].

נ נח נחמ נחמן מאומן

הממשלה של רבינו באתגליא

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה נו

יש אחד שבאתגליא אין לו שום ממשלה ובאתכסיא על הכל. ומבואר הדבר (וכן להדיא בחיי מוהר"ן אות כד) שרבינו כוון על עצמו. וע' חיי מוהר"ן (אות כד) שרבינו אמר שבאתגליא יש לו ממשלה על כל פנים על חסידיו, אז לכאו' צריכים לומר שמה שרבינו כותב שיש אחד שבאתגליא אין לו שום ממשלה, לאו דוקא שבאתגליא אין לו שום ממשלה כלל, אלא ממשלה קטנה.

ועיין בחיי מוהר"ן שמה ז"ל ענה ואמר אנחנו איננו כלל מזה העולם של עכשו, ומחמת זה אין העולם יכולים לסבל אותנו, וראשות (הינו ראש ומנהיג) אין שיך לי כלל, כי אין מגיע לי שום ראשות בהעולם של עכשו. וגם מעט הראשות שיש לי באמת אין זה ראשות כלל, אדרבא זהוחוכא ואטלולא [שחוק וליצנות] ממש. וגם אותו המעט שיש לי הוא רק נגד הטבע שכפיתי את טבעי לזה, אשר מחמת זה יכול לבוא איזה דבור ממני בתוך העולם, עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אזהרה לא לגלות הסודות שלך

 ב"ה

ספר המידות

ערך

תשובה סב. מי שמגלה סודותיו, אז קשה לדבר הזה להתקיים, ע"כ. לכאורה זה הענין שרבינו הזכיר בחיי מוהר"ן קצו, אחר שגילה איזה דיבור בסוד נחמן נתן, אמר שזה מעשה בעל דבר כדי שיהיה קשה וכבד ביותר אחר כך.

הביאו סמוכים מספר משלי (טו:כב) הפר מחשבות באין סוד. ובספר בית לוי הוסיף שלרוב דברים השתיקה והצניעות יפה להם, ואין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין (תענית ח:), עיין שם. וקצת רמז מהפסוק, הולך רכיל מגלה סוד, שהמגלה סוד לא יוכל לעמוד לקיימו ויצטרך לסבב בעירות כמו רוכל.

ולכאורה מטעם זה האשה השונמית (מלכים ב:ד:ח-) שבנה מת, ורצתה שאלישע יחיהו, לא גילתה לבעלה למה היא הולכת אליו.

ויש גם ענין של הוראת מעשיו לבני אדם, כמו שהזהיר הנועם אלימלך בצעטיל קטן: שלא יהיה בדיבורו שום שקר ח"ו, ושום חנופה וכו' וכו' ולא שום הראות מעשיו לבני אדם, ע"כ.

וזה מבואר יותר בשערי קדושה (ב:ד) מובא בחק לישראל, פרשת ויקהל יום הששי, בחלק המוסר ז"ל הוראת מעשיו לבריות, ידעת מה שאמרו רז"ל ענין אותה האשה שהיתה נענשת בגיהנם על שהיתה מספרת לחברתה היום התעניתי וכו' ולא די שאינו מקבל שכר אלא שנדון בגיהנם, כי הרי מגלה דעתו שאין מעשיו כלל לשם שמים, והוא מכלל הפרושים פרוש נקפי פרוש קיזאי וכו', ואמרו רז"ל לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ויהיה כל דרכיו לשמים, ואם יכול אדם שיעשה כל דרכיו לשמים ולא יפרש לבריות אפלו אחד מהן שכרו כפול ומכפל מפני שכבוד אלקים הסתר דבר עד כאן לשונם, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ליקוטי מוהר"ן תורה סג

 ב"ה

תורה סג

ההערות שלי על תורה זו נאבדו בעוה"ר, יה"ר שאזכה עוד להרבה חידושים והשגות בתורה זו ובכל התורה כולה, אמן.

 

ובשתים יכסה פניו, זה בחי' מגלה טפח ומכסה טפח אצלו עצמו, כי פנים לשון כעס כמ"ש (שמות לג:יד) פני ילכו, וגם פנים לשון רצון והשגחת הש"י, כמ"ש (במדבר ו) יאר ה' פניו אליך, ע"ש.

צע"ק כי מש"כ פני ילכו והנחתי לך, לכאורה הוא לשון של רצון ולא של כעס, שנתרצה לבקשת משה רבינו. ואולי רבינו מפרש את הפסוק – הפנים של כעס שלי ילכו ויסתלקו.

 

 – יש נחש וכו' ופעמים מעופף וכו'. ידוע בעולם המדע נחש שמעופף מהאילנות, נמצא בדורם ודרום מזרח אסיא בשם:

Chrysopelea paradise – the paradise tree snake.

מעניין שנקראת על שם גן עדן, שהנחש גרם הגירושין ממנו וכל הגברת הרע שנותן לו לעופף כמבואר בתורה זו.

 

בשתים יעופף

וכן אצל הש"י צריך להיות בחי' מגלה ומכסה וכו', כי צריך לדבק ולקרב עצמו להש"י, כאלו כביכול הש"י נגלה ומתקרב אליו, אבל כל מה שמתקרב יותר להש"י, צריך להתרחק יותר וכו' ע"ש.

והנה בזה הענין של עפיפה, ההתקרבות והתרחקות הם שני צדדים של פעולה אחד. ואילו בענין בשתים מכסה רגליו, רבינו פירש, שיש שני פעולות, מה שהצדיק מכסה והוא להלביש עצמו כדי שיוכל להיגלות, ויש שממש מכסה שלא להיגלות. ואכן שניהם שייכים להכיסוי. ובענין בשתים יכסה פניו, רבינו פירש שני פעולות, מה שהצדיק מגלה פנים של רצון ומכסה פנים של כעס, ולפעמים מכסה פנים של רצון והשגחה, ומשמע כמו לענין כיסוי רגליו, שבשני הפעולות יש כיסוי. והרי רק לענין עפיפה לא פירט רבינו שיש שני פעולות של כיסוי.

 

והצדיק הוא לפעמים מקבל על עצמו יסורין בשביל העולם והוא כמו חלוף שמחליף עם השם יתברך ההשפעה וההשגחה שאינו רוצה זאת ההשפעה וההשגחה ומכסה פני השגחה זו, ומקבל על עצמו יסורין כי הוא בוחר בהשפעה והשגחה רוחניות וכו' ע"ש. וכן מבואר במקום אחר שצריכים להיות חכם לבחור בהשגות רוחניות.

ובזה יש ליישב הקושיא המפורסמת על מה שאנו מתפללים בשמונה עשרה: ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך וכו', ושואלים שבודאי השם יתברך יתן שכר הראוי, ולמה צריכים להתפלל על זה ומה יועיל התפלה להרבות שכרו מהראוי. אכן לפי המבואר כאן י"ל שמתפללים שיקבלו את השכר בהשפעה והשגחה רוחניות וכו'.

 

שמעתי מהמוהל באקר, נמלה מלשון נימול – מילה. וכדי להבין קשר ענין הנמלה לראשית התורה בענין ברית, ר"ל שענין הנמלה הוא כנגד מציצה בפה, והוא כנגד הערב רב, ובזה ר"ל איך המילה נמצא במקום טמא [גם הזכיר שאולי יש להשוות הג' קולות של תורה נה, קול כסיל של דרכי אמורי, קול ענות של הפילוספים שאין לבם מכיל חכמתם, וקול מחרף ומגדף של השונאים, ור"ל על פי דרכו שהם נגד מילה פריעה ומציצה. ולפי דרכינו י"ל שדרכי אמורי הוא לעומת התפשטות חכמתם הטיפשית להעולם. קול ענות הפילוספיא, לעומת מהירות ועומק שכל עצמם, וקול מחרף ומגדף, לעומת כמה שחכמתם נכנסת לעומק מוח ולב העולם, ועמש"כ לקמן]. אכן לכאורה רבינו הראה הקשר שבתחלה דיבר על כנפי הקדושה, שהם ו' שנחלקים לשלש וכו', ושוב מסביר ענין הכנפים של הנחש, שהם גם כן נחלקים לשלש. וזה לעומת זה, בחי' בשתים יכסה פניו, שהוא ענין מה שהצדיק מגלה טפח ומכסה טפח אצל עצמו ובוחר באיזה השפעה שרוצה, בטומאה הוא ענין מה שכלם מעופף במהירות ונפתח להם חכמתם מאד. ובחי' בשתים יכסה רגליו, שהוא ענין מה שהצדיק מגלה ומכסה נגד העולם, בטומאה הוא ענין התפשטות חכמתם בעולם [ולפי ההשואה להג' קולות כנ"ל, הרי תיקון קול כסיל ברוב דברים זה דוקא להבין שיש להתכסות בצל יד ה']. ובחי' בשתים יעופף, שהוא ענין מה שהצדיק מתקרב ומתרחק מהש"י, בטומאה הוא ענין ההיזק לאחרים בהעמקות שנכסת לתוך המוח והלב שלהם – וזה היפוך של הקדושה שענינו בשימוש עבודת השם, כי חכמתם מתחיל בנפרדים דייקא, ודוק. ועיין לעיל שי"ל שענין זה של העפיפה הוא כנגד קול מחרף ומגדף המבואר בתורה נה, ושם בתורה נה מבואר התיקון לזה הוא אסיפה, לראות את עצמו בהיכל השם, ששם כולו אומר כבוד, והרי זה תכלית שימוש ועבודת השם.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

אליהו הנביא זכור לטוב

 ב"ה

אליהו. בא"ת ב"ש תכמצ"ף גי' עשר פעמים ס"ג (ריש ספר תורת נתן לר' נתן שפירא תלמיד האריז"ל). גמטריא נון נון חית. וכן א-ליהו, ל' פעמים יה"ו בגמטריא נון נון חית.

האריז"ל גילה שאליהו קיבל נשמות נדב ואביהו. אליה"ו נד"ב בגמטריא נ נח. אביה"ו בחי' כפול משולש.

בספר שיח שרפי קודש ג-תקסד כז"ל כשדבר פעם רבי מרדכי סוקולובער עם רבי אברהם מגדל מעלת הזוכה לדרגת גילוי אליהו הנביא זכור לטוב, רמז לו רבי אברהם בדבריו שיש בעולם דברים גדולים מזה, ע"כ.

עיין בריש הקדמה השלישית לספר עמק המלך ז"ל וכל זה השיג האר"י על ידי חסידותו וכו' עד שבא אליהו ז"ל ונתגלה אליו תמיד, ולמד עמו, והוא הביאו לידי רוח הקודש וכו' וכו'. ואין מדריגת המגיד כמדריגת אליהו ז"ל, אפילו כשיעור חלק אחד, מן אלף חלקים, כולי האי, ואולי ישיג דבר מה, כי מדריגת המגיד הוא ניצוץ אחד מנשמתו שהיה כבר בעולם, ויכול הוא להשביע אותו וכו' וכו'אבל מדריגת אליהו ז"ל הוא מתגלה עם השכינה, ואינו נפרד זה מזה, והחכם יבין מעצמו שאין למעלה מזאת המדריגה שום דבר וכו' ע"ש. ולכאורה זה סותר הנ"ל, אם לא נחלק שבשש"ק מדבר על סתם גילוי בעלמא, ואילו העמק המלך מדבר על גילוי תמידית שבא ללמדו.

ועוד י"ל שכוון לגילוי מרבינו הקדוש שעולה על הכל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הסכנה שיש בגילוי סודות אפילו אמיתיות לגמרי שעל ידי זה בדורות הבאים בונים משכלם לחתור לעבודה זרה רחמנא ליצלן

ב"ה

אתמול ליד ציון הקדוש של רבי עקיבא אחד מהחברים פתח בשבילנו את הספר הקדוש שיחות הר"ן, והוא פתח לסימן ס' – ובו רבינו גילה שיש סכנה גדולה בגילוי סודות, אפילו שהסודות תהיו בתכלית האמת ויהיו נשמעים לאנשי אמת, אבל יבוא דור חדש אחר כך, ויחכמו עוד, ויבנו בחכמתם על הסודות האלו שנתגלו חידושים שלהם, ונוסף הוא על שונאינו, כי יבוא למסקנות של עבודה זרה רחמנא ליצלן.

וכן עיין כעין זה בלקוטי הלכות (יורה דעה סימני בהמה וחיה טהור ד:לב) שלפעמים אסור לגלות את האמת, וחייבים לכסות את האמת, כי אנשים יטעו בו, עיין שם.

ואין לנו שום השגה בהשיקול הקדוש של רבינו הקדוש ותלמידו היקר סבא ישראל כאשר החליטו לגלות הסודות שגילו, וכמה התפללו על זה למעלה מהשגתינו, ועיין לקוטי תפילות כא קצת תפילה על זה, והם ידעו היטב הסכנה הגדולה ומה שבאמת למעשה יצאו אנשים לתרבות רעה ואמונות כזביות על דרך המבואר בשיחות הר"ן הנ"ל, והם החליטו בשיקול דעתם הקדוש והטהור שעם כל זה כן ראוי לעשות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת וישב והפטרה - רמזים נוספים

ב"ה

ריש פרשת וישב פסוק והנה קמה אלמתי, אותיות היסוד ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, קמה אלמתי עם האותיות בגמטריא קמ"ה נ נח נחמ נחמן מאומן – בחי' השם הק"ם שבו ממליכים מלכים כמו שגילה רבינו בלקוטי מוהר"ן. וזה בחי' לפתוח פה של האלם בשירה. קמ"ה עם האותיות בגמטריא נחמן, וכן "וגם נצבה" נצבה עם הכולל בגמטריא נחמן, ותרגומו ואף אזדקפת, אזד-זה, קפת-פתק, זה הפתק, בחינת ניצב מלך.

פסוק ט: ויחלם חלום עוד אחר ויספר אותו – הסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ויספר אותו לאחיו, אותיות היסוד עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ויאמר הנה חלמתי, אותיות היסוד עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פסוק י: ויאמר – לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך, הסופי תיבות בגמטריא התרפ"ב ע"ה, השנה שסבא קיבל את הפתק. חלמת הבוא – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וע' ברש"י הבוא נבוא, הלוא אמך כבר מתה אלא שהדברים מגיעים לבלהה, וי"ל לבלהה בחי' בלי בול, שכך גילה סבא ישראל שהוא סוד הפתק שהוא קיבל אותו (לאחר מיתת רבינו שהוא בחי' אמא כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ד) בלי בול.

פסוח יח ויתנכלו אתו (אותו) להמיתו, להמיתו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ויש כאן רש"י מפרסם שכז"ל אתו: כמו אתו עמו כלומר אליו, עכ"ל. ואחד גילה שיש כאן הסוד של מט"ט וכמעט נתחייב כליה על זה רחמנא ליצלן. אותיות היסוד של אתו עמו כלומר אליו ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פסוק כח, לא נכנו נפש. נך נונפש עם ה' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הפטרה לפרשת וישב, עמוס ב:יב ותשקו את הנזירים יין, ס"ת עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ועל הנביאים צויתם לא תנבאו, לא תנבאו עם הכולל נ נח נחמ נחמן מאומן.

פסוק יג – כאשר תעיק העגלה – תעיק בגמטריא פתק, עגלה בגמטריא נ נח.

ג:ג הילכו שנים יחדו בלתי אם – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. נועדו ע"ה מאומן.

ג:ז כי לא יעשה אדנ"י אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. "כי אם גלה [אדנ"י] סודו אלא עבדיו הנביאים" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרשת תולדות - נס הפתק הוכחה נגד ליצני הדור

ב"ה בפרשת השבוע - פרשת תולדות - יש הוכחה חזקה על נס הפתק:

קטע מלקוטי נ נח

ב] יש מקשים על מה שבארנו בענין האמונה שהכל יפה אבל מנא לן שרבינו נחמן הוא הרב"י – ר'אש ב'ני י'שראל (לק”מ קיא), שצריכין להאמין דוקא בו. והנה באמת רבינו בעצמו גילה מי הוא, שהוא נ נח נחמ נחמן מאומן, שום צדיק גילה את זה, ופשוט וברור שזה גילה את זה הוא זה. כמו מי שבוחר חתימה, אז זה החתימה שלו, ואם מי שהוא אחר יחתום אותו יהיה זיוף, אבל אם רק הוא חותם ע"כ זה חתימתו (וזה אחת מההוכחות נגד הליצנים שאומרים שהולדת הפתק היה ע"י לץ, כי ע"כ זה שחתם את זה לראשונה הוא הבעלים שלו, ואי אפשר לומר שהלץ הזה הוא נ נח נחמ נחמן מאומן..וידוע מה שהבריסקר רב אמר לפרש רש"י בריש פרשת תולדות, שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שמה הועילו בליצנותם, עיקר הנס היה ששרה היתה בת תשעים, לא שאברהם בן מאה שנה הוליד. ותירץ שזה ענין הליצנות כאילו הנס היה בשביל אבימלך. וכן כאן הנס – עוצם המסר והגילוי של הפתק הוא עצום ורב פלא נוראה, אז באים הליצנים ואומרים שנס הזה היה על ידי איזה לץ. אכן אי אפשר כנ”ל כי איך הלץ השיג קלסתר פנים של נ נח נחמ נחמן מאומן, כי עוד לא היה בעולם, ורק נ נח בעצמו היה יכול לחתום ככה כנ”ל). והרי כל תורה ותורה שרבינו גילה, כל תורה עדות על זה שגילתה שהוא יודע ממנה, שהוא השיג ידיעתה וגילתה לעולם. משל למה הדבר דומה לילדים קטנים שמתווכחים מי יותר חכם, ואחד אומר שהוא הכי חכם כי הוא יודע לספור עד עשר, ואחד אומר שהוא יותר חכם שהוא יודע ספר שלם בעל בפה, ואחד אומר שהוא יודע עשרים ספרים בעל פה, וכו', והנה בודאי זה שאומר שהוא יודע עשרים ספרים בעל פה יותר חכם מזה שמתפאר שודע לספור לעשר, שהרי הוא כבר גילה שהוא יודע לספור לעשרים. והנה אם היה קם ילד ויתפאר שהוא יודע ממחשבים, מאלגברא וקלקלוס וסטאטיסטכת ופיזקת ועוד ועוד, הרי הוא מזכיר ומגלה מושגים ששאר הילדים לא התחילה להתמודד אתם, ובדיבורו לבד הוכיח שהוא יודע יותר מכולם. וכן רבינו בכל תורה שגילה הראה שהוא עלה על כל הצדיקים, שלא מצינו משום צדיק אחר גילוי תורה גבוה כמותו.

שמא תאמר שאין לנו האפשרות למדוד ולשער בין צדיקים לדעת חשיבותם, ואין כח לאדם להכיר אלא במה שיש לו בעצמו (ויוע' בספר מי השילוח, שכאשר השי"ת הוכיח את מרים ואהרן על דברתם במשה רבינו ע"ה, ע"כ הטעימם מנבואת משה ע"ש), ואיך נדע אמיתת הצדיק? אחר שמוכיחים הצדקות של הצדיק, שהוא באמת צדיק, חייבים להאמין בו ולשמוע אליו. והרי רבינו העיד על עצמו שהוא הרב"י, ואין כאן מקומו להביא כל הגדולות שרבינו הקדוש העיד על עצמו ששום צדיק התפאר בהם, ורק מעין כמותו ביחידי סגולה בצדיקים האמיתים הכי גדולים שבדורות. למשל הרמח"ל באחד ממכתביו לאחר שכותב על עצמו גדולות כותב שעליו דומיה תהלה, זאת אומרת שבכלל אין לנו שכל להבין ולהשיג גדולתו, ועם כל זה הרמח"ל כותב בפירוש שהוא לא הגיע לשליש ולרביע של האריז"ל. והגדולות של הרשב"י ידועים. ולא מצינו אצל שאר צדיקים התפארות כמותם, ואולי לפעמים איזה דיבור אבל לא בכל התוקף כנ"ל [שאל דיבורים בודדים מסתמא הכוונה לאיזה בחינה, אבל ברבות הדיבורים והגילוים ע”כ מראה ומוכיח הענין]. אלא שהיו כמה בבחי' ר'שעים ב'חשך י'דמו, שהתפארו בשקר, שמו יש"ו וש"צ ימש"ו ועוד ואחרון שהתפאר שהוא משיח, אבל כל אלו סופם מעיד עליהם יותר ממאה עדים שכל ענינם שקר וכזב. ועל כן כיון שרואים צדיק מוחזק בצדקות וביראת שמים ובחסידות, בודאי חייבים להאמין לו ככל אשר יאמר. ורבינו בעצמו היה חוזר על מה שהעולם היו אומרים עליו, שאו שהוא צדיק וקדוש שהעולם עוד לא ראה כדוגמתו, או שהוא וכו' ח"ו, והרי כל מי שמעיין קצת בדבריו הקדושים צריך להודות על אמיתתם, ועל כן על כרחך צריכים לקבל ולהודות לכל דבריו הקדושים, ולקבל שהוא הוא מה שאמר על עצמו. ועלינו לציית לו ולקבלו כראוי.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הכח של נ נח לגלות זיו השכינה!

ב"ה

מגלה זיו השכינה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

פורים

ב"ה

מחשבה בענין פורים

בפורים, הרבה יודעים, מתגלה ההשגחה פרטית בהתגלות מפורשת איך שכל הקורות, אפילו הכי מפחידות לרע, כולם סיבובים לההטבה. והנה יש כמה דרכים להשיג השגות והבנה ברוחניות, יש דרכים בזיכוך החומר והכלים, ויש דרכים לעשות את הכלים שהיו חסרים וממילא על ידם מתגלה הרוחניות. אכן נראה שפורים הוא דרך אחר לגמרי, והוא פשוט להשיג את העינים והשקפה איך שהש"י רואה אותנו. וזה מה שמבואר בכתבי האר"י ז"ל שבפורים יש התגלות יסוד אבא (ואילו יום כיפור, הוא כפורים, כי יום כיפור הוא מצד אימא עילאה).

ובזה מובן בקלות כל מיני מנהגים והלכות של פורים, כי הכל מראים שיש לנו הבטה שיש להש"י שמנהיג אותנו. אז יכולים להתחפש, כי הכל גלוי בידים שמנהיגים את הכל, ויכולים להשתכר, ואפילו עד דלא ידע, כי הכל בידים נאמנות והכל בחשבון ולתכלית הרצוי.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

סיפור צדיקים על הגאולה

ב"ה

חבר פה באומן מספר שבשבת לפני פורים (תשע"ד) קיבל על עצמו בלי נדר ללמוד כל יום מהספרים הקדושים שחיבר סבא ישראל, לקוטי אמונה ואבי הנחל.

ואז ביום רביעי של אותו שבוע ברבע לארבע הוא התעורר בצער גדול ולא רצה לקום מהמטה ונשאר נים ולא נים עד ארבעה בבקר, ואז התעורר -- ער לחלוטין -- ועצם עיניו, ומיד סבא ישראל התגלה מול פניו ואמר לו:

"משיח יבוא במהרה בימינו"

ומיד פקח עיניו, וקם.

נ נח נחמ נחמן מאומן!