מימון

 ב"ה

בספר שרשי השמות של הרמ"ז, אות ל סימן נג, עיין שם שש שמות, החמישי: מימון. ופירש ז"ל פעולה מחכמות חיצוניות וכו', ובאות מ סימן צז הביא ד' שמות: מימון גייפס עשתרות חצרמות, ופירש ז"ל שמות אלו הם מפעולות מחמות חיצוניות, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Weather Forecasting and other Scientific and Technological Developments - תחזית מזג האוויר ועוד דברים דומים

 ב"ה

שיחות הר"ן רכא. היה מתלוצץ מאד מהלוחות שלנו או שלהם להבדיל, שכותבים המערעות והשנויים כגון קר וחם וכו'. ועל פי הרב אינם מכונים דבריהם כלל. ענה ואמר אם כן שיודעין, יאמרו נא השנויים שיש בעולם בכל יום ויום בעצמו. כיכמעט בכל יום ויום משתנים בעולם וכו' וכו' ומי יוכל לכון ולידע זאת? מה רבו מעשי ה' וכו' על פי חכמות חיצוניות שלהם כל השנויים הנעשים ביום אחד וכו' עיין שם.

והנה היום כבר אומרים השנויים בכל העולם בכל שעה, ובהרבה אחוזים צודקים – לא מחמת שמנחשים מה יהיה נגזר, אלא מחמת שיש להם כלים בכל העולם ובשמים למדוד האויר וכדומה עד שהם יכולים לראות מה הולך ולאיפה הולך ובאיזה מהירות הולך וכו' וכו'.

ולפי זה מבואר לכאורה שאנחנו בעידן חדש לגמרי מאותו עידן של רבינו. וצ"ע אם כן גם לעוד הרבה ענינים של חכמות חיצוניות, כמו ברפואה, אולי יש מקום לסמוך על כמה מהכלי מדידה שלהם [אכן הרופאים עצמם ראינו עין בעין היום כמה צדקו דברי חז"ל שטוב שבהם לגיהנם, כי ראינו במחלת השקרונה איך שהתנהגו בשקר וברשעות ובאכזריות וברציחה ממש], ודבר זה לא יפתר בעצה אחת לכולם, לא ישתוו הדעות בזה, כל אחד כפי האמת שלו. ואכמ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה

ב"ה

במסכת מנחות דף 

צט: שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית, ע"כ.

נראה לפרש על פי מה שרבינו פירש בלקוטי מוהר"ן (תורה קי) שלא ימוש כלומר שלא יגשם ע"ש. כי רבי ישמעאל תמה עליו היתכן שמי שלמד וידע כל התורה בכלל ירצה או אפילו יחשוב לבטל ממנה ולעסוק בחכמת יונית, על כן הוא ענה והזהיר אותו לבל יגשם את התורה, ואדרבה ישתדל להשיג רוחניות התורה, לא רק בז"א אלא בעתיקא, כענין הכתוב (זכריה יד) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה, ואיתא בזוהר חדש פרשת חקת, שההוא יומא בעתיקא תליא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אל תתן לנשים חילך - הזהרה על שמירת עינים

ב"ה

תורה לה:א "ובת היא מרמזת על החכמה שאינה חכמה וכו' ובנותי – וכו' שדעתן אינם מישבת עליהם כבנות"… “וכשאדם מכניס בתוך שכלו הקדש מחשבות חיצוניות, הם חכמות חיצוניות, אזי נתמעט קדשת שכלו כפי תפיסת המקום וכו' ע"ש. ויש לפרש בזה מה שבת שבע הזהיר את שלמה המלך (משלי לא:ג) אל תתן לנשים חילך, וכתב הר' משה דוד וואלי שחילך בגמטריא מחך, ולפי רבינו מובן כמין חומר, כי הנשים בחי' חכמות שאינן חכמה, ולכן צריכים להיזהר לא ליתן להם מקום במח.

ובענין האזהרה הנ"ל של אל תתן לנשים חילך, נראה לע"ד שהוא אזהרה לא להסתכל חוץ מד' אמות של הלכה. כי הסתכלות וראית הענין הוא בבחי' שם ב"ן שהוא בחי' נקבה, בחי' נשים. (וכן העינים הם סרסרי עבירה, כמובא ברש"י סוף פרשת שלח (במדבר טו:לט), סרסרי בגמטריא לנשים). ועל כן נראה לעניות דעתי שתוכחה זו היא טובה מאד למי שרוצה להתחזק בשמירת העינים. והרי כל עצמה של בת שבע היתה בזה שדוד המלך הסתכל חוצה. (וכן שני נקבי החוטם הם בחי' נשים, בחי' לאה ורחל, וצריכים לשמור לקיים לא תהנה אף, כמובא בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה לב, ובאמת כל החושים של הראש, הם נקבים בחי' נקבה. וצריכים להיזהר בכולם לא ליפול ליתן להן חילך). וע"ש בפירוש רמד"ו כמה שהיתה מזהירה את של-מ"ה המלך לתפוס שם מ"ה (שהוא הזכר של השם ב"ן). ובזה י"ל למה בפסוק הקודם (משלי לא:ב) היא קוראת שלמה ברי, ובר בטני, ולא בן, כי אדרבה היא באת לחזק אותו בשם מ"ה, ועוד הרי בר הוא בחי' בחי' ותרב חכמת שלמה, שהוא בחי' רבות – שמן משחת קדש (שמות ל:כה), שתרגומו משח רבות קודשא, כמובא בלקוטי מוהר"ן (תורה נד), שהוא בחי' שלמות המוחין והדעת (כמבואר שם, ובתורה ד, וקע"ז).

נ נח נחמ נחמן מאומן