הרמה - לקוטי מוהר"ן תורה כה

ב"ה

לקוטי מוהר"ן כה:ג

ודע, שאין שני בני אדם שוין זה לזה, כי כל הנשמות הם זה למעלה מזה, וזה מלבוש לזה, ופנימית של תחתון נעשה לבוש וחיצוניות עליון. נמצא, כשאחד רוצה לעלות ממדרגתו למדרגה עליונה, אזי הולך ונעתק האדם העומד במדרגה העליונה, והולך ונעתק למדרגה היותר עליונה וכו' עכ"ל.

צ"ע יעו' בספר קל"ח פתחי חכמה פתח קלב ז"ל שם המאציל ית"ש חק אחד, שיהיה מציאות הנבראים עומד בלא שינוי, ואף על פי כן נשמתם תהיה נוספת בהם, ומקבלים מעלה יתירה, וגופם לא ישתנה, והוא ענין הנפש היתירה שניתנת באדם. ולכן גם למעלה בספירות שם זה הענין -שיהיה החיצוניות שלהם, שהוא שורש הגוף באדם, מקבל פנימיות, חוץ ממה שמגיע לו לפי ענינו, וזה נקרא לו עליה וכו' ע"כ, ובפירור הפתח הזה כתב הרמח"ל ז"ל יש להקשות כי חילוקים רבים נמצאו בין הדבר הזה שלמטה ובין הענין שפירשנו למעלה. הא' כי למטה אין הנשמה הראשונה יוצאה מן הגוף, אלא שתי נשמות נמצאות כאחת, ולמעלה הפנימיות הראשונה ניתן לפרצוף שתחתיו, והפרצוף עולה ומקבל פנימיות אחר ע"ש עכ"ל. והרי לפי מה שכתב רבינו הקדוש פה, הרי הפנימיות הראשונה באמת ניתן לזה האדם שתחתיו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הרמה למעלה מן המרים ולמעלה מן המקום

סיפורי מעשיות

סיפור י"ג מהשבעה בעטלירס, יום ה' הקבצן בעל חטוטרת, מבואר שם שהוא כמו בינת ממצע בין המקום ובין למעלה מן המקום לגמרי, כי יש לו בחינה עליונה של בחינת מועט מחזיק את המרבה, שהיא בחינת סוף המקום ממש. שמשם והלאה אין נמצא תבת מקום כלל, כי משם ולמעלה היא בחינת למעלה מן המקום לגמרי, ועל כן הוא יכול לשא אותם מתוך המקום לבחינת למעלה מן המקום, ע"ש.

והנה צ"ע, דהלוא יש מעלה עצומה להיות למעלה מן המקום לגמרי מלהיות רק בתכלית המעוט מחזיק את המרובה, ואיך הוא יכול להעלות את האנשים למעלה מבחינתו.

ואולי י"ל על פי תורה פג בלקוטי מוהר"ן תנינא שמבואר שם שמקום הוא בחי' תכלית הידיעה שלא נדע, ומבואר בכמה מקומות בדברי רבינו שאמונה למעלה מהדעת, על כן מי שזוכה לדעת זו, של תכלית הידיעה, עוד יהיה לו אמונה שהוא למעלה מן המקום, והאנשים הדבוקים בו יכולים לקבל פי שנים ברוחו, דהיינו לעלות באמונה שלו.

וע' בכוונות לקבלת שבת, וזה לשון הרמח"ל בקיצור הכוונות: בהבו הראשון תכוין להוריד ג' ב"ן מי"ג תיקוני דיקנא דעשיה אל דעת דעשיה, להעלותו אל יסוד דיצירה, עכ"ל. והנה לכאורה על אף שהתיקוני דיקנא דעשיה הם למטה מעולם יצירה, עם כל זה בכחם יכולים להעלות את דעת דעשיה אל יסוד דיצירה, ודוק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

תקנט. ובין כתפיו שכן (דברים ל) שהוא ענין של בית המקדש, וכן אבני האפד על שתי כתפיו לזכרון (שמות כח:יב), וכן בכמה עניני קדשה. כתפיו, האותיות החיצונות כ"ו כמנין הוי"ה ב"ה, ובפנים תפ"י ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

תקס. איתא במס' זבחים (קיח:, חק לישראל, פרשת שמות יום ה') כי אתא רב דימי אמר רבי בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים, ובכלן לא שרתה אלא בחלק בנימין. הס"ת של שילה נוב גבעון ובית עולמים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות והכולל, א"נ כמנין רבי נחמן מאומן. ובכל"ן בגמטריא נ נח, ל'א שרת'ה אל'א בחל'ק – אותיות היסוד ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תקסא. כאיש גבורתו, שמואל הורוביץ ז"ל מצא לפעם הראשונה את ספרי רבינו הקדוש והתיקון הכללי בשנת התרפ"ב, אותה שנה שסבא ישראל קיבל את הפתק הקדוש. ואולי זה היה בבחי' הרמה המבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה כה), שע"י שהוא קיבל ונכנס לענין של רבינו המקובל דור דור ממוהרנ"ת, הרים את סבא ישראל שיקבל כבר את דרך הפתק הקדוש מרבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

תקסב. בזמירות ליל שבת קודש, רבון כל עולמים, ובעוד מקומות מצינו שהשי"ת נקרא 'מלך אביר', וזה רמז להאי צדיק, מאן מלכי רבנן (גיטין סב., לקוטי מוהר"ן קלה) שראשי תיבות שמו למפרע אבי"ר – ר' ישראל בער אודסר.

תקסג. בזמירות למוצאי שבת 'אגיל ואשמח בלבבי': 'איש צמח תצמיח' ראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תקסד. פוקח עורים, בקיצור כוונות לרמח"ל כז"ל הם ס"ג ומ"ה שהיתה חסרה מהם הארת הע"ב בלילה, שע"ב מאיר לב"ן, ואז היו עורים, בי בחינת הראיה לא היתה מאירה בהם. ובזמן שחוזרת הלאיר נקרא שנפקחים, ע"כ. והנה ס"ג ומ"ה הם ק"ח של פוקח, וי"ל פ"ו (בגמטריא אלהי"ם) הוא שם ע"ב עם האותיות וד' אותיות שם הוי"ה. והנה נ נח, בגמטריא ק"ח, נחמ נחמן בגמטריא ע"ב ב"ן ע"ב ב"ן עם השני כוללים, השני זמנים, א' שהע"ב מאיר ישר ורק לב"ן וב' שע"ב מאיר לכולם.