והיתר לנו את הנשואות

ב"ה 

לקוטי מוהר"ן תנינא תורה כט, הזיווג של היתר הוא בחי' איסור שנתבטל בהיתר. וצ"ע דהלוא אנחנו נוהגין איסור בהחתיכה עצמה. 

והנראה בזה שעיקר הזיווג, מה שבאמת שייך להאיש היא בודאי היתר, ובנות ישראל קדושים הן ושייכים לתכלית היחוד והקדושה, אלא שרגליה יורדות מות והטומאה נדבקת וחלקים שלא שייכים לנו. ולכן אלו החלקים הם מה שאסור ומבוטלות בזיווגינו.

אכן יש לפלפל בזה הרבה, כי הלוא אנחנו קיימא לן שהחתיכה עצמה אסור, ועוד לפי הרמ"א מנהגינו שחתיכה נעשה נבילה אפילו בשאר איסורין חוץ מבשר וחלב. ואכמ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לא טוב היות האדם לבדו?

ב"ה

בראשית ב:יח ויאמר י"א לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, ופרש"י ז"ל שלא יאמרו שתי רשויות הן, הקב"ה בעליונים יחיד ואין לו זוג, וזה בתחתונים ואין לו זו (פרקי דר"א יב), ע"כ. וצ"ע שלכאורה מבואר שהמעלה העליונה של האדם היה שלא יצטרך להתחתן, אלא כיון שיש בזה סכנה שלא יאמרו שתי רשויות הוצרך להתנמך לזה שיצטריך עזר כנגדו, ואילו מכמה וכמה דברי חז"ל משמע שעיקר שלמות האדם הוא רק עם אשה. אכן ראינו אצל משה רבינו שהש"י צוה אותו לפרוש מאשתו, ולכאו' זה הדרגה של שבת במנחה שלא אומרים ישמחו כי אין זווג, כי האיש עולה הרבה יותר למעלה, ועם כל זה הרי הוא מחובר לאשתו, וכן אדם הראשון באותו מצב שהיה חשש שלא יאמרו שתי רשויות, הלוא דו פרצופים נברא, אפילו למ"ד לא לגמרי דו פרצופים, עכ"פ היה כלול בו גם הנקבא. וכן יחוד הקב"ה אינו אלא על ידי השכינה. ואצל משה רבינו י"ל לא היה חשש שיאמרו שתי רשויות כיון שהיה כבר נשוי. אי נמי י"ל שכל החשש הוא כאשר האדם יחיד למטה בתחתונים, שלא יאמרו שזה רשות בפני עצמו והעליונים רשות בפני עצמו. ואילו משה רבינו עלה לעליונים – עמוד פה עמדי. ונדב ואביהו שחז"ל אומרים היו בבחינה יותר גדולה ממשה רבינו, ועם כל זה חטאו בזה שלא התחתנו, אע"פ שמשה רבינו בדרגתו כבר נצטוה להיות פרוש, כי על כל פנים צריכים איזה קשר עם האשה כנ"ל, והרי אפילו הקב"ה שהוא יחיד בעליונים, משפיע ומתיחד עם השכינה הקדושה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

להתחתן

ב"ה

הגמרא בקידושין כט. 

דְתָנוּ רַבָּנָן הָאָב חַיָּב בִּבְנוֹ לְמוּלוֹ וְלִפְדוֹתוֹ וּלְלַמְּדוֹ תוֹרָה וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה וּלְלַמְּדוֹ אוּמָנוּת 

ושם על הראשונים הגמ' דורש מנין שאביו חייב, ואח"כ מנין שאם אביו לא עשה שהוא חייב בעצמו לעשות, עד שמגיע ללישא אישה ואומנות, הגמרא רק דורשת על חיוב האב.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אשה (רעה) מצלת מגיהנם

ב"ה

בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות

מעשה מחכם ותם

לכאו' החכם שחזר הביתה להתחתן כבר, לא התחתן, ואילו היה לו אשה היה ניצול מהטבאל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נ נח לגמרי

ב"ה

בבא בתרא דף קסח. האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא נידבר (לנהוג) עם הארץ בהדיה דלמא מחלפו לה מיניה!

[והא יעקב אבינו נתן סימנים, ואפילו שלא עזר לו, זה רק מטעם אחר]

ויש לי ב"ה קצת דרכים בזה, ואין כאן מקום להאריך.

העיקר זה נ נח נחמ נחמן מאומן!