לימוד התורה מעלה כל הניצוצות ומקרב הגרים ובעלי תשובה

 בעזרת השם

ליקוטי מוהרן

יד:ג ז"ל ואי אפשר לקרב את הגרים עם בעלי התשובה אלא על ידי תורה כמו שכתוב, יפוצו מעינותיך חוצה, שצריך להשקות אותם שהם מבחוץ, להודיע להם הדרך ילכו בה וכו' ע"ש.

קשה דבמסכת תענית דף ז. לכאורה מבואר שיפוצו מיענותיך חוצה היינו רק לתלמיד הגון, ע"ש מש"פ בס"ד .

 

יד:ג וכשנתעוררים הנשמות על ידי אותיות התורה שהוציא מפיו ומתנוצצים זה לזה, זה בחינת זווג, שזה מקבל הארה מזה, ועל ידי הזווג של התונצצות הנשמות שבמחשבה, נבראים נשמות גרים, עיין שם.

צ"ב שבתחלה רבינו כותב שהוציא מפיו ואחר כך כותב במחשבה. ואולי שסתם מחשבות בתורה אין מספיק לבראות גרים, רק כאשר גם מוציאים את דברי התורה בפיו, וצריך תלמוד.

 

יד:ג ואי אפשר לבא להתעוררות התשובה, הן לרשעי ישראל, הן לגרים, אלא על ידי התורה, שמאירין להם אל מקום שהם שם, כמ"ש יפוצו וכו' חוה, חוצה דייקא, כי התורה הם ששים רבו אותיות, כנגד ששים רבוא נשמות, ויש לכל הנשמות שרש למעלה וכו' וכו' ועל ידי זווג הנשמות , נבראים נשמת גרים וכו' עיין שם.

עיין באור החיים, שמות פרק יט סוף פסוק ה, זה לשונו - עוד ירמוז סתר עליון לפי מה שקדם לנו כי ענפי הקדושה נתפזרו בעולם ואין מציאות להם להתברר זולת באמצעות ישראל וביותר באמצעות עסק התורה שהיא כאבן השואבת ניצוציה במקום שהם, ואותם נצוצי הקדושה גם להם יקרא סגולה, והוא אומרו והייתם קרינן ביה והויתם פירוש בה"א מלאפו"ם כי הם יהיו הוית סגולה מכל העמים אשר נפוצו שם באמצעות התורה כמאמרם ז"ל וכמו שכתבנו כמה פעמים הדברים במעשה מצרים. ואומרו כי לי כל הארץ כאן רמז שיש לו סגולה מפוזרת בכל הארץ, וזה טעם פיזור ישראל בד' רוחות העולם לחזר אחר הסגולה שהיא אבידתם. והנה זולת עונם של ישראל היו יכולים השגת הדבר בלא פיזור בעולם אלא בכח עוצם תורתם היו מולכים בכל העולם ושואבים כל בחינות הקדושות מכל מקום שהם, ובאמצעות החטא תש כוחם וצריכין לרדת שמה לברר הטוב ההוא, עד כאן לשונו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

איך הבנות ולהבדיל השוכבי זכר - לומדות תורה

ב"ה

ענין מה שמצינו כמה ננחים רווקים (וכן מגורשים או באלמון) מבוגרים נלע"ד כי מבואר בלקוטי מוהר"ן שהצדיק בבחינת משה רבינו, והוא רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן – עיקר עסקו לעשות גרים (לקוטי מוהר"ן תורה רטו). ומבואר בכתבי האר"י ז"ל (שער הגלגולים) שנשמות הגרים נרכשים על ידי הצדיקים שחיים בפרישות מאשה, חוץ ממקרים בודדים (כמו אביי, כיון שהוא היה מבכל בחי' נר"נ שלו מבחינת קין).

והנה האריז"ל גם כן גילה קצת מעומק הכוונה של בן עזאי שאמר שכל חכמי ישראל כנגדו כקליפת השום, ומה שנוגע לעינינינו הוא שבן עזאי היה עסוק מאד בהרכשת נשמות הגרים והוא היה מצליח לא רק להשיג אותם אלא הוא היה מיחידי סגולה שהיה גם כן מנקה אותם מצואת הקליפה (עיין תורה יד בלקוטי מוהר"ן).

והנה איתא בגמרא (יבמות סג:) ז"ל תניא רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר {בראשית ט-ו} שופך דם האדם באדם דמו ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו רבי יעקב אומר כאילו ממעט הדמות שנאמר {בראשית ט-ו} כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתיב בתריה ואתם פרו וגו' בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות שנאמר ואתם פרו ורבו אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש ונאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים אמר להן בן עזאי ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים, ע"ש.

לפי המבואר מהאריז"ל על גדולתו של בן עזאי בעשיית נשמות הגרים, נראה לפרש כוונת בן עזאי במה שהוא ענה ותירץ את עצמו שאפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים, אחרים כוונתו הגרים שהיה מביא, ודוק!

והנה עכשיו קמו בעם ישראל אנשים שגאים לעבור על איסור חמור דאורייתא שמיתתו בסקילה, שוכבי זכר, ורבינו הקדוש שמלמד זכות על כל יהודה כותב בפירוש שעל עון משכב זכר אסור ללמוד זכות, והם ביד רמה רוצים גם כאילו להתחתן זה עם זה, וראיתי ששאלו אותם מה אם מצות פריה ורביה, והם דימו את עצמם להבדיל רבבי רבבות הבדלות לבן עזאי ואומרים שזה אין חיוב כי אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים. ואפילו על דרך הפשוט מבואר בגמרא בפירוש שזה רק היתר למי שעוסק בתורה, וכמו שמצינו להלכה שמי שלומד תורה פטור מכל המצות שאפשר שיעשו על ידי אחרים, אבל מצוה שאי אפשר שיעשה על ידי אחר אפילו מי שלומד תורה חייב להפסיק ולקיים, וכן מבואר ופשוט דברי בן עזאי, שכיון שהוא כל כך עסוק בתורה וקיום העולם בהבאת ילדים יכול להיות על ידי אחרים, הרי הוא פטור מלעסוק בו. וזה ממש חוצפה וגילוי פנים בתורה לפרש אחרת וללמוד היתר לשוכבי זכר הרי זה אפיקורסות גמור ואין להם חלק לעולם הבא. ובפרט לפי מה שפירשנו לפי האריז"ל הרי בן עזאי גילה שהוא עוד מאד עסוק בהבאת נשמות לעולם על ידי לימודו שהוא מביא נשמות הגרים נקיים (וע' בבא בתרא דף קטז. אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים שחד אמר שאינו מניח תלמיד. וע"ע והעברתם את נחלתו - יום עברה היום ההוא ופירש הרשב"ם מרבינו חננאל שהשם יתברך שונא אותו).

ואיך הגיעו השוכבי זכר להפוך דברי תורה לאפיקורסות, זה ענין מה שקיימא לן כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות (סוטה כא) ופרש"י כאלו מלמדה זנות, כי היא לוקחת את החכמה של התורה ומשתמשת בה לעשות זנות בערמה. והנה השוכבי זכר הם בבחינת אשה... וממילא מובן שכל התורה שהם לומדים זה תפלות, ורק נותן להם ערמה לחטוא עוד, רחמנא ליצלן.

והנה המפרשים בדברי רבינו הקדוש הוכיחו שאף על פי שאסור ללמוד זכות על משכב זכר, היינו על העבירה עצמה, אבל בודאי יש ללמוד זכות על הבן אדם בעצמו ולמצוא בו נקודה טובה ועל ידי זה יכולים להפוך אותו לטוב. ובזה נוכל להבין קצת מה שבן עזאי בעצמו אומר (סוטה דף כ) שחייב אדם ללמד בתו תורה, כדי שאם תהיה סוטה ותשטה מהמים המאררים ולא תמות מיד, תדע שזה בגלל שיש לה איזה זכות שתולה לה ונותן לה איזה ארך שנה או שנתיים עד שתמותי, הרי כל כך חשוב הנקודה טובה והחיוב להכיר אותה, עד כדי כך שבן עזאי העדיף להכניס את הנשים בסכנת תפלות – שיתמשו בחכמת התורה לעשות עבירות חמורות, כדי שידעו גודל כח הנקודה טובה, והוא ממש פלא (כמו שרבים שלומדים את הגמרא הזאת מתמהים – שהלוא רחוק מאד שהבת הזו תגיע ח"ו להיות סוטה בכלל, ועוד שתבוא לשתות מהמים וגם לא תמות וכו', ואיך בן עזאי חשש כל כך לזה עד שבגלל זה חייב האדם ללמד בתו תורה)!

וזה ממש רואים בימינו שרוב הנשים לומדים תורה, והרבה הרבה אנחנו סובלים מהתפלות שהם מכניסים לעולם על ידי זה נורא מאד (וזה עכשיו שמעתי מחבר מפיץ גדול, שאשתו אשת חיל, ולאחרונה היא התחילה לשמוע לדרשות של כל מיני מפרסמים של שקר, ועכשיו הוא סובל הרבה מכל מיני ערמימות ממנה, ה"י ירחם להבא שיהפוך לטובה בזכות הפתק הקדוש), ולכאורה הענין מה שהשם יתברך סיבב את העולם ככה, כי זה לעומת זה, והוא יתברך הקדים הרפואה להמכה, שרבינו הקדוש כבר גילה (בפרט בתורה רפב בלקוטי מוהר"ן) כמה גדול וחשוב הנקודה טובה עד כדי כך שעל ידה יכולים להפוך הכל לטובה. ולכן כאילו ניתן רשות להס"א לפשוט על הנשים ועל אלו הנ"ל שהם בחינת נשים, ליתן להם ללמוד תורה ולהטותה לערמימות ר"ל, כי יש לנו על מי לסמוך ---

נ נח נחמ נחמן מאומן!