אריסי ימ"ש

ב"ה מיכאל הזמיר נ נח כתב ראיסי ימ"ש אותיות אריסי הבן השמיני של המן הרשע. (שנתלה על העץ, ועכשיו ניצל הבחור שרצו לתלות ר"ל).

ומעניין כי לפי מקום אחד מהאריזל משה רבינו הרג את המצרי על ידי השם תכ"ה שהוא צירוף של כה"ת השם השמיני של ע"ב שמות. והוא ראשי תיבות הלי-כופטר תמות.

ועוד מעניין כי אריסי עם הה' אותיות בגמטריא רפה ע"ה, שעליה מנקים עכשיו מהארורים בעזרת השם. והוא בגמטריא נחמן מאומן. הלואי שכולם ישירו כבר נ נח נחמ נחמן מאומן 

קצת חידושי תורה מהשבוע של פרשת אמור

 ב"ה

פרשת אמור

אמור אל הכהנים בני אהרן. כמו שקדושים הוא ענין פרישה, כן אמור, כמו שלמדנו היום בדף יומי ב"מ עז. רש"י ד"ה ואימרו ז"ל לשון הפרש ונזור אחור ומתרחק מן הדבר, ובלשון המקרא דומה לו כעת במרום תמריא (איוב לט), ע"כ. ומה שהיה פשוט לרש"י בש"ס לא היה כל כך פשוט ליה בספר דברים כו:יז ז"ל האמרת והאמירך אין להם עד מוכיח במקרא, ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה, הבדלתיו לך מאלהי הנכר להיות לך לאלקים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה, ומצאתי להם עד, והוא לשון תפארת כמו (תהלים צד:ד) יתאמרו כל פועלי און, ע"כ.

 

שבועה שעברה הבאתי מספר ניצוצי שמשון שהאותיות לפני 'ענבם' הם סמא"ל. והוא נחש כידוע. ועיין ברש"י פרשת אמור על המום תבלל בעינו (כא:כ) שפרש ז"ל כנוהו חכמי ישראל במומי הבכור 'חלזון נחש ענב', ופירש הגור אריה שחלזון ונחש הם מום אחד, אבל אנב הוא מום אחר בפני עצמו, ופרש בערוך שיש ביעיניו כמו ענב.

ועיין בברכות נו: הרואה ענבים בחלום ישכים ויאמר כענבים במדבר קודם שיקדמנו פסוק אחר ענבמו ענבי רוש, ע"כ, וענין זה של 'קודם שיקדמנו' שייך לכמה דברים שם, ועכ"ז לענין ענבים מדויק ביותר, להנצל מהאותיות הקודמות של ס"מ.

 

 

בספר ניצוצי שמשון פרשת פנחס. השיב את 'חמתי', אותיות החיצוניות ח"י, ואותיות הפרנימיות מ"ת, והוא ריחק את המקרבים וקירב המרוחקים, וזה כתיקון מחצית השקל, שאותיות החיצוניות הם מ"ת מרוחקים זה מזה, והמפנימיות ח"י ובאמצע אות צ' שהוא הצדיק והוא הצדקה. [ואחר כך הביא לפרש לכאורה קצת אחרת, שיש להפריד גם בין אותיות ח"י, שלא יתערבו החיים בין המתים. אכן באמת כאשר אהרן עצר את המגפה בפרשת קרח כתיב יז:יג ויעמד בין המתים ובין החיים. ובפירוש השני הזה כז"ל ויש לפרש על פי דרכו הצדיק אבד ואין איש שם על לב, לב הוא אמצע הדבר, פירוש אין איש שם אות צ' בלב תיבת מחצית על ידי מעשיו הטובים ע"ש. 'שם על' בגמטריא מת].

ויש רמז לזה בספר ישעיה (כו:יד) מתים בל יחיו רפאים בל יקמו. בתיבת חמתי, ההבדל בין ח' למ' הוא ב"ל, זה מש"כ מתים ב"ל יחיו. וההבדל בין הת' להי' הוא ש"צ, והוא כמנין רפאי, כאשר מחלפים הא' עם ק' באותיות אי"ק. ובמסכת כתובות (קיא.) רבי אלעזר דרש מתים בל יחיו, יכול לכל, תלמוד לומר, רפאים בל יקמו, במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר. אמר ליה רבי יוחנן, לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי, ההוא במרפה עצמו לעבודת כוכבים הוא דכתיב, ע"כ. כי ב"ל הם האות הראשון ואות האחרון של התורה הקדושה. ולכן דרש ר' אלעזר שמי שמרפה עצמו ומניח התורה סתומה וקשורה מתחילתה עד סופה, מתחייב בכליה. ורבי יוחנן דרש שאינם אלא סימן על סתימת המיתה של עבודה זרה, שמרחק אותיות הראשון ואחרון של ח"י, כי ע"ז כנגד כל התורה כולה. וזה מה שאמר ר' יוחנן, לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי, והלשון סתום להאשים הדרשה שפוגע כביכול בהשם יתברך, וגם 'להו' כפל ומיותר. אלא 'דאמרת' לשון הפרשה כמו שהבאתי מרש"י עה"פ האמרת והאמירך, כי לפי דרשת ר' אלעזר, אין יש אלא מת לבד, והרי מה ההפרש בין המ' להת' הוא כמנין, ניחא למריהו (עם י' אחת) בגמטריא ש"ס. ולא ניחא למרייהו לעביד מיתה. ו'חי' עם הכולל, עומד בין 'להו' בין הל' ל'הו', דהיינו בין לימוד התורה ובין השם יתברך, רק שם יש חיים לפי ר' אלעזר. ובלי הלימוד יש אין ניחא למריהו, רק מת ח"ו.

ויש להעיר שפנחס הרג כזבי בת צור, כזבי בת בגמטריא מת ע"ה, ואז יש אות צ', ור' – בגמטריא צדקה ע"ה. [אות ו' בזוהר הוא אות חיים]. והראשי תיבות של זמרי בן סלוא, בגמטריא חיים ע"ה.

גם ח"י במילאו, חית יוד, עם הב' תיבות בגמטריא מת.

ועיין בספר דעת תבונות לרמח"ל ש'מת' כולל ענין החיים, שהיה חי ועכשיו מת. אבל חיים אינו כולל ענין מיתה.

 

 

גיטין עו: אמר רב הונא, מאי (-התנאי שהתנה 'אם לא אעבור מכנגד-) פניך, תשמיש, ע"כ.

בפשטות פנים של מטה מכונים פנים.

וי"ל על פי האמת, שהרי עיקר הפנים תיקון ז' של תיקוני הדיקנא, תיקון אמת. וז' היא המלכות. ועיין בספר אדיר במרום (ספינר עמ' ס) ז"ל ותחזק היסוד שהוא הפריה ורביה. וסוד (משלי יא:ל) פרי צדיק עץ חיים. וזה כי רק הצדיק יש בו לפרות ולרבות. שהפריה ורביה סודה (שמות לד:ו) ורב חסד, שהוא ריבוי החסדים, בסוד ור"ב חס"ד עולה פ"ר, והיינו פריה ורביה, עיין שם. תיקון ורב חסד הוא התיקון הו' של תיקוני הדיקנא, מידת היסוד. ולכאורה הוא משפיע לתיקון הז', שהוא המלכות ועיקר הפנים. ולכן הפנים משמעו תשמיש.

והנה מצינו זווג לרע, כענין (ישעיה כו:יג) בעלונו אדנים זולתך, ולפי זה יש לפרש מה שכתוב (קדושים כ:ג, ה) ואני את פני באיש ההוא וכו' ושמתי אני את פני באיש ההוא. (ופרש"י מהתורת כהנים, פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי), שענינו זווג לרע כנ"ל, וכן מש"כ בתהלים פני ה' בעשי רע.

 

 

בספר ניצוצי שמשון סוף פרשת מטות, נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך, ולכאורה הול"ל ואחר תאסף, אלא רמז שאחר כך יהיה ניצוץ משה רבינו בגדעון והוא ינקום במדין.

אחר תאסף אל, עם הג' תיבות, בגמטריא גדעון ע"ה.

 

 

ניצוצי שמשון פרשת דברים

המקום שהוא עין טובה נקרא 'היכל קדשך', ומבטל לקליפות 'סמא-ל נחש' שהם בגימטריא תפ"ט וכו' עיין שם. תפ"ט עם הב' תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. (ובתורה היכל הקודש, ליקוטי מוהר"ן נט, מבואר איך לבער את הקליפות בהתלהבות הלב ואש המשפט).

 

חטי – עולה נ נח, כי ח' נשאר ח', ט, הכוונה א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט בגמטריא מ"ה, וכן י' הכוונה, א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י, בגמטריא נ"ה, הרי סך הכל, נ נח. ובזה י"ל אשר נשיא יחטא, נשיא בגמטריא רבי נחמן עם עוד א', וכן יחטא, נ נח עם עוד א.

 

פץ, עם הב' אותיות בגמטריא תתקפ"ב, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

ניצוצי שמשון פרשת ואתחנן

שכשעלה משה למרום לקבל התורה, נתנו לו מלאכי השרת מתנות, ושר העולם נתן לו מתנה שם של ק"ב שכל המתפלל בו אין תפלתו שבה ריקם. לכן כשהתפלל משה על מרים אחותו אמר א-ל 'נא' רפא 'נא' לה. כי פעמיים נא עולה קב. ונתקבלה תפלתו. עיין שם. וזה לא כפרש"י (במדבר יב:יג) שכז"ל מפני מה לא האריך משה בתפלה, שלא יהיו ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה, ד"א שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפלה, אבל בשבילנו אינו מאריך בתפלה, ע"כ. אלא דיש לדחות, ובפרט על פי הכלל שראיתי בהספר על חיי ר' חיים שמולביץ מישיבת מיר לפני הרבה שנים, שהיה במצב סכנה גדולה והתנה אם השם יתברך שאם יצילו יהיה לו כך וכך, שכן יכולים להתנות במצב כזה. וכן כאן לפי ר' שמשון י"ל שמשה רבינו היה כבר בטוח שתפילתו היתה נשמעת, ועם כל זה ועל כל זה היה לו להמשיך להתפלל ולפעול עוד ועוד בשבילה דייקא עכשיו (-ועיין במקום אחר שרבי נתן הסביר ההבדל בין קליפות עשו וישמעאל, שעשו אינו מתפלל וישמעאל מסתפק בהצלה פורטא). ועל זה רש"י יישב כנ"ל.

ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה לד:ב, ד ז"ל הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו, כמו שדרשו חז"ל (מ"ק טז:) צדיק מושל וכו' מי מושל בי צדיק, וזהו בחי' (בראשית מב) ויוסף הוא השליט, והוא שורש כלליות נשמות ישראל וכו' וכו' וכו' - כי קודם מתן תורה היה הממשלה ביד הש"י, ואחר מתן תורה נתן הממלשלה ליד כל ישראל כל אחד לפי בחינתו עיין שם.

ולפי זה יש לפרש 'נא' רמז לאחר מתן תורה שאז כבר ניתן הממשלה להצדיק, כי מתן תורה היתה ביום נ"א לספירת העומר. ומה שהשם יתברך אמר לו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. שלא יבוא מכח יוסף, כי מבואר בתורה לד שם כי יוסף היה לו את הממשלה הזו אפילו שהיה לפני מתן תורה, ועיין בליקוטי נ נח שם מה שפירשנו ליישב, ועל כל פנים כן הוא, שיוסף היה לו את הממשלה הזו, ולכן הוצרך הקב"ה לומר למשה אל תוסף – לא לבוא מכח הממשלה של יוסף

ועוד עיין בליקוטי מוהר"ן תורה רכג, כשהצדיק צריך לבקש מאת השם יתברך יכול להיות שלא ימלאו בקשתו, כי זמנין דשמע וזמנין דלא וכו' (זהר וירא קה:), אבל יש צדיק שיכול לגזר ולומר אני אומר שיהיה כן וכו' עיין שם.

ועוד עיין בתורה רטו שיש פדיון מיחד שכולל כל העשרים וארבעה בתי דינין וכו' כי אם חד בדרא שידע זה הפדיון, ופעמים אפלו כשזה הצדיק עושה פדיון אף על פי כן אינו מועיל, וזה מחמת כי גם למעלה תאבים מאד לפדיון כזה, כי לאו בכל פעם בא להם מלמטה פדיון כזה שיוכל להמתיק כל הכ"ד בתי דינין בבת אחת, ועל כן כשבא להם זאת ההמתקה הם משתמשים עמה לצדר דבר אחר וכו' עיין שם.

 

 

חידוש עצום בחתימתו של ר' שמשון: דברי עבדך השפל הייחס ש'קץ מ'אוס ש'פל ו'גם נ'מאס, עכ"ל והוא ממש פלא פה קדוש שהיה אליהו הנביא רגיל אצלו ומגיד מן השמים, והיה זוכה לדבקות עד כדי כך שלא הרגיש ביסורין העצומים כאשר נהרג על קידוש השם, איך כותב על עצמו דברים כאלו. ואנן מה נענה בתריה?

 

ניצוצי שמשון ואתחנן

(ברכות סא:) בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה וכו', והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן. אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא קיימנו.     וצריך ביאור להשון 'עד כאן' שאמרו לו.

אמנם איתא בכונות האר"י (לר"מ טרינקי דפוס וינציא לז: הוא בילקוט ראובני פ' שמות) דשם של 'תכה' מסוגל להציל מן האויבים, ובשם זה הרג משה את המצרי. ולכן אמר משה לרשע למה 'תכה' רעך (שמות ב:יג והשיב לו הלהרגני אתא 'אומר' כאשר הרגת את המצרי וכו'). ושם זה צריך לכוין בפסוק (תהלים ט:יא) כי לא עזבת' דורשיך' ה', שסופי התיבות 'תכה', עכד"ק. והנה ואהבת את' ה' אלקיך', סופי התיבות הם של 'תכה'.           ובזה יובן מאמרם ז"ל, שר' עקיבא וכו' וכו' שהיה מאריך באחד. ואמרו לו תלמידיו רבנו עד כאן, כלומה למה לא תאמר ואהבת את' ה' אלקיך' וכו' שמכניע האויבם ולא יוכלו להרגך. לזה אמר להם כל ימי הייתי מצטער לקיים פסוק ובכל נפשך וכו', עיין שם.

בספר אהבת שלום (להרה"ק מקאסוב, ר"פ יתרו) פירש המדרש (רבה כז:ו) זה שאמר הכתוב (משלי יט:כה) לץ תכה ופתי יעירים, לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו. פירוש שהשם 'כהת' הוא בחי' אוזן, ועולה בגמטריא 'שמיעה'. והוא סוד הנשמה, כי יוצא מראשי תיבות של הפסוק (תהלים קנ:ו) כ'ל ה'נשמה ת'הלל י-ה. והזוכה לקדש חוש השמיעה, נשאר אצלו צירוף זה. ומי שאינו רוצה לשמוע נהפך הצירוף ל'תכה'. וזה שאמר המדרש לץ תכה זה עמלק, שלא רצה לשמוע. אבל ביתרו נשאר צירוף 'כהת' כמו שכתוב וישמע יתרו. וזה יש לפרש בר' עקיבא שהיה קורא את 'שמע' וזכה לבחינת שמיעה שהוא 'כהת', אמרו לו לתמידיו למה לא תמשיך על איביך שם 'תכה' וכו' וכו' שרצוני היה תמיד לזכות לשם 'כהת' סוד הנשמה, עכ"ל ועיין ספר קהלת יעקב ערך תכה, ע"כ.

והנה לפי הרב מקאסוב ששם 'תכה' הוא כצירוף 'כהת' – השם השמיני של ע"ב שמות, י"ל עד כאן, כאן בגמטריא ע"א, ורמזו לו להשלים עם השם הזה.

והנה לפי פירוש ר"ש, התלמידים בקשו לו להמשיך עם ואהבת וכו', ור' עקיבא תירץ להם שהוא עוד מחכה לקיים סיפא דקרא של ואהבת, ולכן הוא כאילו מוותר על השם 'תכה' שיכריע בעדו, ובספר אהבת שלום המתיק את זה, שעל ידי שזכה באמת לשמיעה, נעשה צירוף אחר של כה"ת וממילא נשאר לו לקיים בכל נפשך.

בספר אדיר במרום (עמ' רפז הוצאת ספינר) כתב ז"ל הריגת הס"א נעשה בכח שם מ"ב, שהוא השם שבו הכה משה את המצרי כמפורש במקום אחר, עכ"ל. וכן בליקוטי תורה של האריז"ל על פרשת שמות כז"ל אמרו רז"ל (מד"ר שמות פ"א, פרדר"א פמ"ח, זהר אמור קו. ת"ז ע"פ מעלות הסולם אות רי"ב ועיי"ש במעלות הסולם ד"ה הנה המפורשים. שער הפסוקים פרשת שמות) בשם מ"ב הרגו משה למצרי, והוא ס"ת מי שמך לאיש, יכ"ש וכו' עיין שם. והרי זה סותר מה שהובא בשם האריז"ל לעיל.

ואולי זה הסתירה שהרמח"ל מזכיר בסוף ספר אוצרות רמח"ל מכתב יד ז"ל הסתירה אשר אמר בדברי הארי זלה"ה אתרץ בקצרה. כי ענין העונש שהיו מענישים החכמים באמרם 'נתן עיניו בו', הוא בשם זה כה"ת שסודו בעינים (-לכאורה דלא כהרב מקאסוב שכתב שהוא באוזן), בסוד 'לא כהתה עינו', והוא ענין הגברת הדינים בחוזק רב, בסוד ראיה זאת. והענין ארוך וכו' וכו' שלא אמרו שמשה הרגו בעיניו, כענין 'נתן עיניו בו', אלא בחרב שבפיו. והענין כי שני דברים הוצרכו שם: אחד הגברת הדין על המצרי, ואחד – ענין פרט לענין אותו המצרי, כידוע. ולתיקונו הוצרך שם מ"ב להעלאת הניצוצות ממנו אך בסוד גבורה וכו' וכו', עכ"ל.

לפרש למה אמרו התלמידים 'עד כאן'. י"ל מפני ששמעון העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש וכו' עד שבא ר"ע ודרש את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב.). והעולם מקשים למה לא פירש ר' שמעון כאשר הגיע לואהבת את, והתירוץ פשוט, כי השם יתברך מקיים את התורה, ובודאי השם יתברך אוהב את הצדיק, ולכן יכולים להבין שנצטוינו לאהוב את הצדיק אפילו כאהבת הבורא. אכן לכאורה לא יתכן שהשם יתברך יהיה לו יראה משום נברא. ורבי עקיבא דרש שעם כל זה יתכן בחינת יראה, וכענין צדיק מושל יראת אלקים (שמואל ב:כג:ג, מ"ק טז:).

ולפי זה אתי שפיר ששאלו את רבי עקיבא, כאשר אמר שמע דייקא, כשמו של שמעון העמסוני, האם הוא יסתפק כמו שמעון העמסוני שדרש ואהבת ולא דרש את היראה, כי הלוא ר' עקיבא דרש גם את של היראה, ואם כן יש לו את הכח של צדיק מושל. ור' עקיבא ענה להם כל ימי, וכבר דייקנו על זה במקומו שלכאורה רבי עקיבא לא היה לו את המסירות נפש הזה עד שהתחיל ללמוד תורה בגיל ארבעים, ועמש"פ. וי"ל שכוונת רבי עקיבא כאן 'כל ימי' היה לבנות על כל ימיו של שמעון עמסוני, שכל ימיו היה דורש אתים שבתורה, ומבחינת כל ימיו של שמעון העמסוני, רבי עקיבא אמר שהיה לו את הרצון לקיים ואהבת את, שהצדיקים יש להם אהבה מיוחדת להשם יתברך, ולכן מקיימים בכל לבבך באהבה, כי בפשטות שני חלקי הלב, הימין לאהבה והשמאל ליראה, ורבי עקיבא כבר היה מקיים ששני הלבבות יהיו באהבה, ולא נותר לו לקיים רק בכל נפשך.

עוד י"ל על פי המבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה פג ז"ל כי המצות נקראים מטעמים כ"ש (בראשית כז) ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי בפיקודין דעשה כמובא (תיקוני זוהר כא דף נ), וכשנשפך דמו על ידי הבושה כנ"ל אזי צריך לשמור שלא יינקו ממנו החיצונים הידועים שרוצים לינק מזה הדם הנשפך, ע"כ צריך כיסוי שהשכינה מכסה דמהון של ישראל שנשפך באהבה הזאת בחי' כארש אהבתי כנ"ל וזה בחי' כיסוי דם.                    ובענין שפיכות דמים של ישראל יש דברים עליונים ונסתרים הרבה, בין שפיכות דמים על ידי בושה בין שאר שפיכות דמים ממש, כי יש כמה וכה נשמות נפולות שאין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים של ישראל של אדם גדול, ולפעמים אין להם עליה כי אם על ידי ש"ד ממש, וזה בחי' זדונות נעשין כזכיות, שעל ידי הבושה ושפיכות דמים השכינה מכסה דמהון באהבה הנ"ל וזה בחי' על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל וכו' עיין שם.

ולפי זה י"ל שהתלמידים אמרו עד כאן, עם הה' אותיות בגמטריא כיסוי דם, דהיינו שאמרו שמספיק היסורים שכבר עשו לו, כי כבר שפכו הרבה דמיו רק שעוד לא הרגו אותו ממש, והתלמידים טענו שזה היה מספיק כדי לקיים כיסוי הדם כמבואר, כי לפעמים אפילו מספיק בבושה, ואפילו אם צריך שפיכות דמים ממש, הרי כבר שפכו הרבה מדמיו. ורבי עקיבא ענה שהוא צריך לתקן כל ימיו שיהיו בבחי' תשובה מאהבה שזדונות נעשה כזכויות, והרי כל ימיו מחכים להתעלות הזה.

 

 

מצאתי רש"י שממש מתאר מה שהולך אתנו. ישעיה כו:יז כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך ה'. פרש"י ז"ל רואים אנו צרות מתחדשות וסבורים אנו שהם מיני סימני ישועה וגאלה, לפי שאנו מבטחים לגאל מתוך צוקה וצרה כיולדה זו (ראה ירמיה ל:ו-ז וסנהדרין צח:), ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

The meme of the century

HH

There is no doubt that the top meme of the century and of all history is: Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN.

Amazingly, in Hebrew, The Memes is Hamishpatim, like it says in the Torah

ואלה המשפטים....

which together with its seven letters has the numerical value of: Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN!

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן

שני רמזים

ב"ה 

חטי = נ נח

ח = 8, ט, היינו א,ב,ג,ד,ה,ו,ז,ח,ט = 45. י, היינו א,ב,ג וכו' = 55. הרי 108 = נ נח

פץ, עם. ב' אותיות בגמטריא 982, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן 

קצת חידושי תורה מהשבוע של פרשת קדושים

 ב"ה

יט:יט פרש"י חקים אלו גזרות מלך שאין טעם לדבר, עיין שם. וקשה הלוא בודאי יש טעמים לכל החקים. וי"ל ש'דבר' גם מלשון דבר אחד לדור, מנהל. והחקים אינם מוכרחים להנהלת העם. טעם אלקים ע"ה בגמטריא דבר.

 

לא תקם ולא תטר וכו'

פרש"י לא תם, אמר לו השאילני מגלך, אמר לו לאו, למחר אמר לו השאילני קרדמך, אמר לו איני משאילך וכו' וכו'.

יש לעיין מדין לפני עור. עני שמבקש צדקה, הרי הוא מוקים האדם בנסיון שלא יעבור בלא תקפוץ ולא תאמץ, ועם כל זה בודאי זה הזכות של העני לבקש, אפילו מהמוחזק קמצן. אלא דנעל"ד שזה דוקא אם העני באמת עוד מקוה כל שהוא שיקבל ממנו, אפילו אם זה תקוה קטנה מאד הרי מספקת שהעני מבקש ויש בזה תקוה שהאיש כבר יתן. אבל אם העני באמת לא חושב כלל שיקבל ממנו, ורק מבקש להחליצו או משום ליצנות וכדומה, נראה שזה קרוב מאד ללפני עור.

והנה זה האיש שסירב להשאיל לחבירו, ועכשיו הוא בא גם לבקש מחבירו להשאיל לו, ויש כאן שני צדדין שהוא שם מכשול לחבירו, כי בין אם חבירו לא משאילו לו, ובין אפילו אם משאיל לו יכול שיכשל באיסור נטירה, ועם כל זה נראה שמותר לו לבקש, ואפילו אם האיש השני מוחזק קמצן שלא משאיל, אין בזה הקמצנות משום איסור נקימה ונטירה, הרי הוא לא ישאיל לו כדרך שלא ישאיל לאף אחד. ועיין במשנה בסנהדרין כז רבי יהודה אומר וכו' האוהב והשונא (- פסולים לעדות) וכו', שונא, כל שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה (-כמו שכתוב והוא לא שונא לו מתמול שלשום, יד רמה), אמרו לו לא נחשדו ישראל על כך. ופירשו שם שהחכמים חולקים רק לענין עדות, שיעידו מה שראו כאשר ראו, אבל מודים שפסול לדון, כדאיתא שם בדף כט., פסוק חד לדיין אידך כדתניא וכו' מכאן לשני תלמידי חכמים ששונאין זה את זה שאין יושבין בדין כאחד, הרי בודאי שמחזיקים אנשים בשנאה. ובכהאי גוונא שהאיש השני מוחזק בשנאה לכאורה גם תהיה איסור לפני עור – שהראשון שסירב יחזור לבקש ממנו.

 

 

אילולא הקב"ה עוזר לו לא יכול לו. נמצא כאשר האדם מגיע לנסיון חזק כזו שהוא צריך למשוך עזרת השם יתברך, על ידי זה גורם יחוד עליון, כי קודם היה השם יתברך מלעילא והבריאה והברואים למטה, ועכשיו גם השם יתברך מלמטה.

 

כתבתי בעבר לפרש בטחו בה' עדי עד, והבאתי ש'עד' בחי' מוחין דקטנות, ובהיות שהוא בחי' בטחון, על כרחך הכוונה שכאשר האדם בבחי' זו של מוחין דקטנות יש לו להתחזק בבטחון.

והבאתי בליקוטי מוהר"ן עו בענין מתי אבוא ואראה פני אלקים, שרבינו פרשה, שצריכים להביא מהצמאון לבחי' ראיה, ובפרפראות לחכמה הביא מהאריז"ל ש'פני אלקים' הוא אכדט"ם בחי' בטחון. והנלע"ד כתבתי שהוא ענין ראית פני ה' בבית המקדש (וכתבתי שהגמטריא פני אלקים, שם אדנ"י בריבוע, ועוד צריכים להוסיף מאה של שם אדנ"י כמבואר מהאריז"ל לעשות את הא' יו"י והנ' יש לו י' בראשה). ומה שבאמת פני אלקים הוא שם אכדט"ם, גם זה ענינו כנ"ל כאשר האדם בבחינת קטנות בבחי' שם אכדט"ם צריכים לבוא לבחי' ראיה (היפוך מפירושם שצריכים להתפלל להגיע לבטחון של שם זה. וכמבואר בתורה שם שצריכים לעלות ממוחין דקטנות להתחדשות המוחין וכו'. ובתורה סב ורלד מבואר שצריכים אמונה כל כך חזק שיהיה כאילו רואה בעיניו).

 

בספר ניצוצי שמשון פרש בלק, הביא לפרש (ב"ק פב.) אסיא דמגן במגן שויא, מג"ן ראשי תיבות מיכאל גבריאל נוריאל, והרי חסר רפאל, ולכן הוא לא שוא. ויש להעיר שמש"כ הגמרא, במגן שויא, שויא בגמטריא ורפאל.

 

יט:יז וַיְהִי֩ כְהֽוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֨אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל-נַפְשֶׁ֔ךָ אַל-תַּבִּ֣יט אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַל-תַּֽעֲמֹ֖ד בְּכָל-הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן-תִּסָּפֶֽה.

ויהי כהוציאם אתם החוצה ע"ה בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט, עם הה' תיבות, בגמטריא פתקא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. על נפשך, עם הב' תיבות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. אל תביט אחריך, עם הג' תיבות, בגמטריא רבי נחמן מברסלב. ואל תעמד ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (-היינו ד' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן), עם הד' פעמים.

הראשי תיבות של: אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה ע"ה בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. הראשי תיבות של: ההרה המלט פן תספה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של: ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר, בגמטריא ברסלב ע"ה. הסופי תיבות של: כהוציאם אתם החוצה ויאמר, בגמטריא נחמן מאומן. הסופי תיבות של: כהוציאם אתלם החוצה ויאמר המלט, בגמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא. הסופי תיבות של: ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הסופי תיבות של: ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמד בכל, עם הי"ד אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן תספה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

ההרה המלט, פרש"י אצל אברהם ברח, שהוא יושב בהר, שנאמר ויעתק משם ההרה (יב:ח) ע"ש. והנה למעשה (פסוק ל) ויעל לוט מצוער וישב בהר, וצ"ע אם זה ההר שהיה אברהם יושב בו. כי באמת מצינו אחר כך (כ:א) ויסע משם אברהם, ופרש"י להתרחק מלוט. ועל כל פנים, לכאורה זה היה ההר הכי קרובה, ועכ"ז תלה הדבר באברהם, או שבאמת לוט הלך לאותו הר בשביל זכותו של אברהם.

ועוד יש להעיר שלוט הוא בנו של הרן שנהרג על קידוש השם, ועיקר שמו 'הר' כי הן' אינו אלא להקטין. וי"ל שבכלל מאתים מנה, שזכותו של הרן נכלל בזכותו של אברהם, כי סמך את עצמו על אברהם.

 

 

במדרש רבה שמות יג:ד מהו הנני מביא מחר ארבה בגבלך, ולא בגבול בני חם, ועל זה נאמר וכו' עיין שם.

וק"ק דלא משמע כן בתהלים קה, שכתוב שם בפסוק כז – שמו בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם, שמשמע שכל המופתים היו בכל ארץ חם, ובפסוק לא שם אמר ויבא ערב כנים בכל גבולם, ובפסוק לג, ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם (-בברד), ואז כתוב בפסק לד, אמר ויבא ארבה וכו' ויאכל כל עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם, ויך כל בכור בארצם וכו'. והרי מכת בכורות היתה אפילו בבכורי מצרים שלא היו במצרים, ומבואר ש'בארצם' אינו מוגבל דוקא למצרים, והרי אצל ארבה כתיב בארצם. וצריכים לדחות שעכ"פ כן הוה כפי המדרש רבה. אלא דיש רמז קטן להמדרש, כי מש"כ ויאכל כל עשב בארצם, כל עשב ע"ה בגמטריא בגבול מצרים.

 

בענין ההפסקה שרבינו כתב בליקוטי מוהר"ן להפסיק אחר, אתה סתר לי, לבין, מצר, שהם ראשי תיבות סמא"ל. י"ל שדוקא כאן יש ענין להפסיק, כיון שאותיות אס"ל בא"ת ב"ש הם אותיות חת"ך.

והנה בבראשית ט:ב ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ. ואילו היה כתוב חיתכם מלא י', היו האותיות בא"ת ב"ש סמא"ל, אכן אפילו כאשר הוא חסר הי\מ עדיין יש את הם שבסוף התיבה. ועיין בניצוצי שמשון פרשת שלח, שהימים ימי בכורי ענבם, האותיות שלפני ענבם הם סמא"ל. ועיין במפרשים שם שהלוא בתורה כתוב ענבים מלא.

ומה שמבואר שהס"מ ממש כרוך אחר הענבים, עיין מש"כ במעשה של הבעל תפילה בכת שבחר שיכרות, שרק על אותו כת רבינו אמר שהיה הראש שלהם ערל ובזוי, ע"ש.

 

ישעיה כו:יא י' רמה ידך בל יחזיון וכו'.

פרש"י ז"ל ה', נסתלקה יד גבורתך מעל צריך, בל יראו גבורתך, כי ראו דרכם צלחה, עיין שם.

עיין ליקוטי מוהר"ן נה:ג שהאדם ניצל מרע עין של הרשע על ידי לימוד זכות שלמד על הרשע, כי לסלק הדין והמשפט, צריך לזה התגלות היד, בבחי' ותאחז במשפט ידי (דברים לב), שלא לשלוט על הרשע, וכשנתגלה יד ה', אזי נעשה צל, שבו נתכסה הצדיק מארס של הרע עין וכו' וכו' ועל ידי הצל כהו מאור עיניו ונחשכים, שאין הארס שלהם יכול להזיק, עיין שם.

אכן כאן הנביא ממשיך ומתפלל, יחזו ויבשו קנאת עם אף אש צריך תאכלם. וי"ל שזה המבואר שם נה:ח שעל ידי תפילה כתיקונו מתנוצץ אור זכות אבות, בבחי' חלה זכות אבות וכו' באתר דאבהן תמן שכינתא תמן, דהיא בחי' חלה, היא ארץ ישראל, ועל ידי בחי' ארץ ישראל לא די שניצול מרע עין של רשעים, אלא גם רואה בהם מה שהם רצו לראות בו וכו' וזהו (תהלים לז) קוה אל ה' ושמור דרכו, זה בחי' תיקון התפילה, בחי' דריכת הקשת, בחי' התפילה, והן תלת גוונין דקשת, שהם אור האבות המתנוצץ כנ"ל, על ידי זה בהכרת רשעים תראה וכו' עיין שם.

כי בראשי תיבות של – יחזו ויבשו קנאת עם אף אש, השני אלפין הם ב', והרי אותיות יעקוב. וכן הו' ושני אלפין הם ח', ועם הק' של קנאת, והצ' של צריך, הרי יצחק. והראשי תיבות של אש צריך תאכל – אצ"ת (וכן התיבה 'תאכל') בגמטריא אברם אברהם. הרי זכות אבות.

וכן בראשי תיבות מרומז הפסוק קוה אל ה' ושמור דרכו, כי התיבה עם ע"ה בגמטריא קוה, והק' של קנאת מתחלף לאות ד' בא"ת ב"ש (כמו שפירש רש"י על קטרת), והרי, קוה - והראשי תיבות של יחזו ויבשו וד' של קנאת-עם אף, כראשי תיבות של 'אל י-ה ושמור דרכו', אז ממילא וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה, ובצדק התפלל יחזו ויבשו וכו'.

 

תפילה לתורה עו

צמאה נפשי לאלקים לא-ל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים. זכני לכיסופים ורצונות חזקות של קדושה ולבוא להצדיק ולבית המקדש, שלא תהיו לי לצמאון בלי גבול, אלא לבחינת ראיה ממש את פני אלקים, וחזקני בבטחון להסתכל ולצפות להשם יתברך ולעשות כלי להשפעת חסדו בעת הצורך, וזכני לתשובה שלמה לפניך מאהבה מסטרא דימינא בחי' אברהם, שלא ישאר שום רושם מעוונותי, ועל ידי זה זכני להתחדשות המוחין, להרים ולנסות את המוחין דקטנות בחי' אלקים דינין, בחי' אחר הדברים, ולזכות לשכל צח שהוא ראיה חזק ויפה, מוחין דגדלות, מוחין חוורין ככסף בחי' זרע אברהם אוהבי, שאוכל להתפלל וללמוד בלי עיון.

 

בבא מציעא

בגמטריא נ נח נ נח. המסכת דנה בעיקר על מטלטלין. ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה כד – אמצעות דעלמא היכא. כשעושה המצוה בשמחה אזי מעלה השכינה מהקליפות, ויש כח בהמצוה לילך ולעורר כל העולמות לעבודת הש"י עיין שם. ואלו הם בחי' בבא קמא, להוציא מהמזיקין שהן הקליפות, ובבא מציעא שהיא על המטלטלין שהולכים מיד ליד. עד שזוכים לעשות ההיכלות. והיכלות הם בחי' קרקע, בחי' בבא בתרא, גם בתרא לשון אתרא, מקום. ושמחה בחי' רב, כמו שפרש"י (בראשית מה:כח) רב עוד יוסף בני חי, רב לי עוד שמחה וחדוה. וכן רב לשון משיחה, כמו שמתורגם בכל התורה, לשמן המשחה, למשחא דרבותא. וכן בתרא אותיות רבותא.והרי הג' בבות בבחי' חוט המשולש, בחי' חבל, יעקב חבל נחלתו, וזה בחי' אייתו אשלי ומושחו המבואר בסוף התורה שם.

כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים (משלי ט:יא). י"ל כי, הם הל' פרקים של הג' בבות (כידוע שהם כמו הל' פרקים של מסכת כלים של טהרות, התוספתא של מסכת כלים בת כ"ה פרקים מחולקת לבבא קמא מציעא ובתרא. תוספות יום טוב ריש ב"ק). 'בי ירבו', עם הו' אותיות בגמטריא רל"ו כמנין הדפים במסכתות בבא קמא ובבא מציעא (שמסיימים בדף קיט, ומתחילים בדף ב). ויוסיפו לך שנות, בבא בתרא מסיימת בדף קעו, ותוסיף שנים, בגמטריא 'ויוסיפו'. ויוסיפו, לשון סף הבית. אי נמי, קע"ה דפים הם ש"נ עמודים, וזה ש"נות חיים.  

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

Give yourself power

HH after a person dies they can no longer garner merit and repent, they are stuck with what they got. So this is a great trick sometimes when speaking to HY to attach yourself to that future self of yours who is stuck, and scream and cry to HY to gain ascent higher and higher.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

גמטריאות של נ נח

ב"ה 

בגמרא כתוב אין מספר פעמים: ת"ל - תלמוד לומר. וכן: את"ל - אם תמצא לומר.

והנה המילוי של ת"ל הוא תיו למד, ועם הכולל (אי נמי הא' של את"ל) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

שם "המפורש" בגמטריא נון נון חית ע"ה!

Perseverate in the Utterance of Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN

BH another addition to the Mastering Nanach Vocabulary series 

https://rumble.com/v4tgfuw-perseverate-in-the-utterance-of-na-nach-nachma-nachman-mayuman.html

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

קצת חידושי תורה משבוע שעבר - פרשת אחרי

 ב"ה

כו:ג יֵ֣צֶר סָמ֔וּךְ תִּצֹּ֖ר שָׁל֣וֹם | שָׁל֑וֹם כִּ֥י בְךָ֖ בָּטֽוּחַ.

שלום בגמטריא רבינו נ נח. שלום שלום, עם הח' אותיות, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. תצר, עם הג' אותיות והכולל, בגמטריא רבי נחמן מברסלב.

הראשי תיבות של, סמוך תצר שלום, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי תיבות של: שלום שלום כי בך בטוח, בגמטריא נון נון חית ע"ה.

הטעם שכתוב שלום שלום, פירש הרד"ק והמצודת דוד, לחזק הדבר. ויש לפרש על פי ליקוטי מוהר"ן תורה יד, שקודם האדם צריך לעשות שלום בעצמותיו, ואחר כך להתפלל על שלום הכללי בכל העולם. ואתי שפיר, יצר סמוך, שהוא תיקון יצרו של האדם ומשיג שלום בעצמותיו, ואז ידרוש שלום הכללי.

והנה במשלי כתיב (טז:לב) טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר, שהשולט ביצרו עדיף מהלכד עיר, ואילו בפסוק לפנינו משמע לא רק שהוא עדיף, אלא שהשולט ביצרו פועל שלום. לפי פירוש הפשוט שכל המפרשים שמדבר על שלום בעולם, הרי זה מעליותא עצומה מהמבואר בספר משלי. אכן לפי מה שפרשתי שאינו מדבר אלא על שלום בעצמותיו, אתי שפיר כמו שכתוב במשלי, שהשגת שלום בעצמותיו הוא עדיף מלכידת עיר, ולא שהוא כבר מביא שלום לה. כי עוד צריך להתפלל על שלום הכללי.

 

 

בבא מציעא דף נט. ובצלעי שמחו ונאספו קרעו ולא דמו (תהלים לה:טו) אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ. (פרש"י קרעו ולא דמו, אם קרעוני לא מצאו דם), ע"כ.

והנה קי"ל שדוד המלך לא חטא, ורק להורות שיש תשובה ליחיד. ומי ידע זאת יותר מדוד בעצמו, ואם כן, למה לא להתבייש מול המלעיגים בידעו צדקתו מול רשעות שלהם? אלא כך הדרך של הצדיקים אמיתים, כל פסולת שלהם (כמו שפירש רבינו בליקוטי מוהר"ן על עשירות של משה), ולוקחים כל הזדמנות לקבל מוסר ויראת שמים. ורבינו אמר שהוא נוהג בעקבות דוד המלך (בענין שברון לב והתבודדות), וכן מצינו ברבינו כמו שמובא בספר אבניה ברזל, שיחות וספורים מרבנו ז"ל אות ט, שרבינו בילדותו היה עושה כאילו הוא משחק עם הנערים הקטנים, ופעם אחת נתאכסן אצל חתנו אחד מתלמידי המגיד, וספר לפניו צערו שלקח לחתן נגד הבעל שם טוב, אבל אינו לומד כלל, ואפלו העברי בודאי שכח. ואמר הוארח שבודאי אינו כן, כי ירא לדבר על נכד הבעל שם טוב. וחותנו של רבנו ז"ל התוכח אתו, עד שאמר לו האורח אם כן אתן לו ליינען והתחיל לנסות את רבנו זצוק"ל בהמשנה (בבא קמא כא:) הכלב והגדי שקפצו מראש הגג, והתחיל רבנו ז"ל ואמר: הכל והגדי שקפצו מארש (סוג ריקוד, ועיין במקומו שהארכנו בנפלאות הפירוש הזה שהוא ממש מימות המשיח), ונתביש האורח הנ"ל מאד. ויאמר לו חותנו הלא אמרתי לכם שאפלו העברי שכח. ועם כל זה לא הקפיד על רבנו זצוק"ל לפני חותנו, מפני שהיה ירא לעשות איבה ושנאה לחותנו עליו, מחמת שהוא מזרע הבעל שם טוב. אבל אחר כך פגע ברבנו זצוק"ל תחת כתל הבית בהצנע, שאלו 'היתכן כזאת? הלא אתה נכד הבעל שם טוב ונכד רבי נחמן מהארידענקא! וחותנכם פזר לנדן סך רב מחמת היחוס, ואתה לא תלמד כלל עד שאפלו העברי שכחת'. ובתוך אלו הדברי נתן לו שני פעטש הכאות על הלחי. ורבנו ז"ל בכה הרבה ולא ענה אותו דבר, עיין שם כל הסיפור.

 

 

כו:ד בטחו בי' עדי עד כי בי"ה י' צור עולמים.

צור עולמים, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

בפרפראות לחכמה, ליקוטי מוהר"ן עו, הביא מהאריז"ל שפני אלקים הוא השם אכדט"ם בגמטריא עד, שהוא השם של בטחון, וסמכו על המקרא שלפנינו. ועיין מש"כ שם. והנה הוא פירש שזה מעלה להגיע מבחי' אלקים, לבחי' עד שהוא בטחון, וכן מובא כאן מספר ליקוטי מהרי"ל (תלמיד של הנועם אלימלך) עה"ת קטע על חנוכה, צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, ונעשה מן אלקים אכדט"ם אותיות הקודמים וכו' וכו' וזה שאמר הכתוב בטחו בה' עדי עד, פרוש שיהיה מן אלקים ע"ד, עכ"ל. ואינו נראה שום רמז לשם אלקים שיבוא המיתוק הזה. ועוד הלוא מבואר בכתבי האריז"ל על סדר פסח, שזה הע"ד הוא מהמוחין קטנות ב', ואינו הרווחה כל כך משם אלקים שהוא בקטנות א'.

ונראה לעניות דעתי לפרש הפוך, שמי שהוא שנמצא בבחי' ע"ד, דהיינו במוחין דקטנות, עליו לבטוח לה'. וכן 'עדי' בחי' חנוך, כמבואר בספרים, והוא בעולם היצירה בחי' 'צור', שהוא – דהיינו ההנגה שתחתיו - בחי' נער ומוחין דקטנות.

וצריך עיון קצת כי ראשית הפרשה כאן בישעיה פרק כו, ביום ההוא יושר השיר הזה, והיינו ביום מפלת גוג ומגוג. ובתיקון ליל שביעי של פסח, שמסודר לאמר כל השירים גם שלעתיד, הביא את השיר הזה מראשית הפרשה עד ועד בכלל הפסוק שלפנינו, ותימה שיצטרכו לחיזוק הבטחון גם אז אחר שיראו המפלה של גוג ומגוג. ואילו פסוק זה אומרים כל יום, היום.

כי בי"ה, כי, עם ב' פעמים י"ה, הרי ס', עם הוי"ה, הרי אלקים. צור, בגמטריא אלקים במילוי ה', אלף למד – הה יוד מם ע"ה. ועוד י"ל כי ע"ה בגמטריא א"ל של אלקים, א' הוא כתר ל' הג' מוחין, והם כנגד י"ה של שם הוי"ה. והנה י"ם של אלקים, בחי' יסוד ומלכות, יוד מם בגמטריא מאה, כאשר נחסר מ'צור' נשאר – 'עולמים'. כי צור הוא תיקון עטרת הברית (כמו שכתוב ותקח צפורה צור, שמות ד:כה), בחי' יסוד ומלכות.

בשמונה עשרה ברכה ראשונה, למען שמו באהבה, בהאבה בגמטריא בי"ה, שמו – זה שם הוי"ה, למען בגמטריא עלמים – חסר ו'. כך חשבתי בשעת התפילה, ועכשיו אני רואה שהגמטריא של, ומביא גואל לבני בניהם ע"ה הוא 'צור' עם הג' אותיות. הוה אומר, ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה – כי בי"ה ה' צור עולמים.

 

כו:ה כי השח ישבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגענה עד עפר.

מרום בגמטריא נחמן מאומן ע"ה, ובגמטריא רפו תורות בליקוטי מוהר"ן קמא. נשגבה בגמטריא רבי נחמן. ישפילנה, עם הז' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ארץ עם הג' אותיות בגמטריא ברסלב. עפר בגמטריא רב נחמן.

רש"י פירש ז"ל ישבי מרום, צר ורומי ואיטליא, ע"כ. צר רומי איטליא ע"ה בגמטריא ישבי מרום.

הנה אפילו עם כפל הלשון של השפלה, לא יגיעו אלא עד הארץ והעפר, ואילו הענוה והשפלות של איש ישראלי יגיע אפילו לבחי' שבו איש תחתיו, אפילו תחת מקומו [וי"ל כמו בת נקדימון בן גוריון שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, ובכה רבן יוחנן בן זכאי וכו' ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרין ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה, כתובות סו:].

 

כו:ז ארח לצדיק מישרים ישר מעגל צדיק תפלס.

מישרים, בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן. מעגל, עם הד' אותיות והכולל בגמטריא נחמן. מעגל צדיק עם הח' אותיות, בגמטריא פצפצי"ה ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה.

הראשי תיבות של צדיק תפלס ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י ז"ל ארח לצדיק מישרים. ארח שתהא מישור לקבול שכרו של צדיק, אתה ה' שאתה א-ל ישר, תפלס מעגל צדיק להוליכו באותו ארח שיקבל שכרו, ע"כ.

ולכאורה מונח בדבריו כלל תקיף, שלא מספיק להיות צדיק בתורה ומעשים טובים, אלא שצריך למצוא הדרך לגן עדן לקבל השכר. ולפי זה יש להעמיק במבוכת רבן יוחנן בן זכאי (עיין חיי מוהר"ן תרב) בספקו שאינו יודע באיזה דרך יוליכו אותו, כי זה ממש ענין בקשת פסוק זה. ועיין מש"כ בספר החמשה בענין הנסיון קטן שצריך לנצח בדרך להשכר של אותו ענין הגדול, וכמדמני שכן הוא בזוהר. ועיין גם בענין התפלה ותן שכר טוב לכל הבוטחים, שעוד צריכים לתפלה לקבל השכר.

 

 

בכתבי ר' משה גלידמאן ז"ל – שיחות וסיפורים מר' אברהם בן ר' נחמן ז"ל:

אספר לכם מעשה מרבי שלכם אבי היה מה"חברא קדישא" והתפקיד שלו היה לסדר הנפטר בתוך הקבר כשמורידים אותו, קודם פטירתו קרא לו והזהיר אותו שלא אהיה מהמתנגדים על הרבי שלכם וסיפר לי אז מגדולתו של הרבי כי כשרביז"ל הסתלק ואז הסכימו החברא קדישא שתלמידי רביז"ל יתעסקו בו ומוהרנ"ת מיאן בזה וציווה שיתעסקו בו כמו עם כל אחד מישראל כי ידע שזהו רצונו [כמובא באריכות בימי מוהרנ"ת] וכן הוה כשהורידו את רביז"ל בתוך קיברו וירדתי אני לטפל בו. כשהייתי צריך לקבל בידי את גופו הקדוש ולהניחו על מקומו פתאום בא לו נגד עיניו אור חזק מאד וסינוור אותו ולא ראיתי כלום ולקחו אותי מידו. אח"כ ראיתי שהוא מונח על מקומו יפה איני יודע מי הניחו אבל אני לא הנחתיו, עיין שם.

עיין בספר ניצוצי שמשון פרשת תצוה שהביא מהמדרש רבה ז"ל שאמר הקב"ה למשה, אם אתה בא לארץ ישראל אתה נקבר על ידי בשר ודם, אבל בחו"ל אתה נקבר על ידי, עכ"ל. ובהערות שם אות קמד הביאו מהילקוט שמעוני (דברים תתכ) ז"ל אילו הייתה נכנס לארץ היית נכנס בקבר מעשה אדם, ועכשיו אתה נקבר בקבר מעשה שמים, ע"כ.

ועיין ברש"י בדברים לד:ו ז"ל ויקבור אותו, הקב"ה בכבודו, רבי ישמעאל אומר, הוא קבר את עצמו, וזה הוא אחד משלשה אתין שהיה רבי ישמעאל דורש כן וכו' עכ"ל.

 

 

תורה ריג

על כן צריך להפסיק בין תבות אתה סתר לי, לתבת מצר, כדי שלא לעשות צרוף שמו חס ושלום וכו' ע"ש.

וצע"ק שיהיה אבן מכשול כזה בספר תהלים, ולא מקובל. ונלע"ד שבודאי דוד המלך שמר על זה בהמשך הראשי תיבות, מ"ת (מצר תצרני, והמ' הולך לשני צדדים), כאילו הס"מ מת, וכן תרף (תצרני רני פלט), שהוא ענין עזיבה וחלישה. אלא שרבינו מדגיש שעדיף לא לרמז כל עיקר על הס"מ.

אכן באמת כבר מצינו פסוקים שצריכים להפסיק בהם, כמו בהודו של שחרית, כי כל אלהי העמים אלילים, צריכים להפסיק, וה' שמים עשה. ואולי בפסוק זה יש לפרש כי כל מקום מקדש ומגש לשמי, עיין ליקוטי מוהר"ן יז, נו.

שוב מצאתי בפירוש ארץ החיים לספר תהלים (מר' אברהם חיים כהן- כ"ץ מניקולשבורג) שהביא את הראשי תיבות סמא"ל וכז"ל על דרך צופה רשע לצדיק, תצרני 'רני' גימ' 'סר' גימ' י' הויות ע"ד וירא ה' כי סר לראות. וזה המציל אדם מיצה"ר. פלט תסובבני ר"ת גימ' לילית שלא יתחברו בעונות, והוא ע"ד ששמעתי משם הרב ר' שמשון מאוסטרופולי ה"י ע"פ והסירותי את כפי (שמות לג:כב עליך עד עברי) וראית את אחורי, כי הנה בפ' והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע (שמות כח:לב), אמר, כי יש שם קדוש הנק' 'כפי' והוא המפריש בין ס"מ ללילית, ולכן, 'לפיו 'סביב 'מעשה 'ארג, ראשי תיבות סמא"ל, 'תחרא 'יהיה 'לו 'לא 'יקרע, ראשי תיבות לילית, והשם כפי מפריד ביניהם, וז"ס והסירותי את כפי ר"ל כשאקח ח"ו השם כפי, יתחברו סמא"ל ולילית , וזשרז"ל שניתן רשות למחבלים לחבל, ע"כ.

ולכאורה אינו חושש להחשש של רבינו, כי אם שלא יתחבר ס"מ לל'.

 

 

בספר ניצוצי שמשון פרשת משפטים, מה שכתבו המקובלים שהשם של שמירת הדרך הוא 'יוה"ך' היוצא מסופי תיבות של הפסוק (תהלים צא:יא) כי' מלאכיו' יצוה' לך', והנה י'חיד ו'רבים' ה'לכה כ'רבים, נרמז בראשי תיבות של הלכה זו שם של שמירת הדרך, לכן אמרו (ברכות לא.) אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו, ואיתא במדרש מאי דבר הלכה, יחיד ורבים הלכה כרבים, שיאמר הלכה זו דייקא כדי שתהיה לו שמירה על ידי השם הקדוש היוצא ממנה, והביא מספר תמימי דרך לבאר על פי המהר"ל בענין מצות לווי אורח (חידושי אגדות סוטה מו:) כי כח האדם הוא יותר כאשר הוא תוך כלל בני אדם, שאז יש לו כח הרבים, וכאשר האדם הוא יחיד נפרד יש לו כח פרטי, ואז פגעים פגועים בו וכו' עיין שם.

ויש בזה משהו, רק לא ניחא לי כל כך, כי מצינו שלוו את חבריהם הרבה רחוק מהיישוב ורק אז נפרדו, ולכאורה לא היה שום כח הרבים כברת הארץ עברו.

ונראה לע"ד כמעט להיפוך, דידוע מהרמח"ל בתיקונים חדשים שבאמת היה צריך להיות הלכה כיחיד – כמו הצדיק. וכמו שעל כרחך היה לפני שנשתכחה התורה, הרי מה שמשה רבינו יאמר זה ההלכה אפילו אם כל הסנהדרין יחלוקו עליו, וכן יהושע והלאה. וכל הטעם שהלכה כרבים מבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא ב' שלא ירבה מחלוקת בישראל, ויש בזה יחוד השם כאשר הרבה דעות משתוות. ועוד מבואר בליקוטי מוהר"ן (מ', ובתנינא סב) איתא בעשרה מאמרות, אלה מסעי בני ישראל, בשביל שחטאו באלה אלהיך ישראל, בשביל זה יסעו בני ישראל, נמצא כל הנסיעות של אדם הוא בשביל קלקול האמונה וכו'. ולכן אדם הנוסע, ומורה בזה שיש פגם באמונה, ולא תהיה העמדת הלכה ביחיד, ולכן אין לו אלא לחסות בכח הרבים. וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כלו יצא.

 

 

נ נח נחמ נחמן מאומן – מרומז בשם הוי"ה ב"ה. כי תמים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

בספר ניצוצי שמשון סוף פרשת יתרו. נשאלתי ממרחקים, על מה דכתב הקדוש מוהר"ן מגלה עמוקות (בספרו אופן צו) ששם הויה עולה כמנין 'תמים' ת"ץ, כזה, י' פעמים 'הוה', ק"ס. י"ה פעמים 'וה' גימטריא קס"ה. 'יהו' פעמים ה', ק"ה. הרי 'תמים' ת"ץ, וכל גאוני ארץ עונים ואומרים שהרי ק"ס קס"ה ק"ה גימטריא ת"ל, וחסר ששים. והשבתי לפום רהיטא כי החשבון הנ"ל הוא ת"ל, וכתוב ת"ל במילואו כזה, תיו למד, עולה ת"ץ. אבל האמת הוא כזה. י' פעמים 'הוה', ק"ס, ה' פעמים 'יוה', ק"ה. ו' פעמים 'יהה', ק"כ. ה' פעמים 'יהו', ק"ה. הרי ת"ץ תמים. והאמת יורה דרכו. והוא סוד 'סלת', שבשם זה נתן הקב"ה תורתו, שהוא כמנין 'תמים' ממש. מסוד 'בינה' שעולה 'חטים', סלת חטים. ותו אסור לגלות. והא-ל הקדוש יכפר, עכ"ל.

ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה כה:ד, והם בחינת כותל, כו תל (זהר משפטים קטז) כ"ו זה בחינת שם הקדוש, שהוא בחינת גונין כמו שכתוב (תהלים כז) ה' אורי, שהוא אורות הגוונין, 'וישעי' שהוא בחינת בגדי ישע הנ"ל, והוא תל שהכל פונין לו, ותאבין להסתכל בו, עיין שם. הרי תל, תיו למד בגמטריא ת"ץ כנ"ל שהוא תוצץ ושובר את הפתח – שהוא המדמה כמבואר באריכות שם. וכן הוא ענין הבגדי ישע, כי ש"ע במילואו, שין עין, בגמטריא תץ.

 נ נח נחמ נחמן מאומן

חבר שלח לי - צ צד צדי צדיק בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

A new addition to the Na NaCh vocabulary series

https://rumble.com/v4t9skb-the-chimeric-ideations-of-the-matrix-obliterated-with-the-reality-of-na-nac.html

Insanity

HH

In the very first Torah-teaching of Likutay Moharan, Rabbi Nachman revealed that the goal and intent of our evil inclination - yetzer hura - isn't just to get us to sin or be immoral Gd forbid, rather it is to literally make us insane, may HY save us.

This explains a lot of what is going on today, the insanity, dementia, drugs, alcohol etc..

This is a huge topic.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

קצת חידושי תורה גם שייך לפסח

 ב"ה

ערב פסח התקררתי, והייתי מתעטש פעם אחר פעם, והיה פלא כי בימים אלו שהרחבתי לכתוב על הענין לספר את התשי"ו – ובפרט בזמן הקרבן פסח, כל עטישה יצא כאמירת התשי"ו.

אחר כך בערב שבת, יום בריאת האדם, נדבק בבגדי כחמש עשרה יתושים, זכרון יתו"ש קדמך.

בשבת קבלתי עליה לתורה, ושמתיך בנקרת הצור. בנקרת הצור, עם הט' אותיות, בגמטריא אספרה תשי"ו, וכן תיבת, ושמתיך, יש בו אותיות תשי"ו, ואותיות הנשארות, מ"ך עם הכולל בגמטריא אני. ויש עוד כמה רמזים כאן ולא אאריך.

 

מש"כ בענין התשי"ו ששלמותם בהבאת ה' ל'אשתי' זה תיקון על ידי פרצוף אבא, כמו בצרעת, שוב מצאתי בפירוש להלן בפרשת מקץ שעל ידי אבא קדישא נקרא 'בן' וניצל מ'כלב' וזה ענין לא יחרץ כלב לשונו, שהיה בפסח.

ועוד טעם וקשר להרבה מזה נמצא בליקוטי מוהר"ן תורה נו, שהמלכות דסטרא אחרא, בחי' עמלק, ענינו תאות ממון, וידוע שפסח הוא תיקון לתאות ממון (לקמ"ת א). ומבואר במפרשים כאן שעמלק בחי' כלב, כמו שר של אדום, והכלבים באים מהנחשים. והכלבים עזי נפש צועקים הב הב, בחי' תאות ממון. ומבואר בתורה נו שצריכים לטהר הידים מהנחש, בחי' עצבות, ועצבות בחי' ממון (תורה כג). [ואי קשיא לך שהרי בתורה נ' היקמנו משום פגם הברית, וכאן משום תאות ממון, י"ל כמו שביאר מוהרנ"ת ליישב הסתירה מה הכי חמור וכו', וביאר שודאי הכי חמורה זה פגם הברית, אלא שבהתחזקות והתגברות הפגם נופל עוד לתאות ממון שאי אפשר לצאת ממנה אלא דרך החרב וכו'.]

 

 

-הוספה על מה שכבר כתבתי בשורה האחרונה

פסח, אחד מהפירושים, דילוג. הדילוג מפ' לס', הוא כ', והדילוג מס' לח', הוא ב"ן. כב"ן, אם כבנים, בגמטריא ע"ב, והוא השם שיוצא מהג' פסוקים ויסע ויבא ויט, בדילוג מריש הפסוק של הראשון לסוף הפסוק השני, לריש הפסוק הג'. ואילו פרעה אמר (שמות יד:ג) נב"כים הם בארץ סגר עליהם המדבר.

 

פסח, בא"ל ב"ם – ודק. ומזה רואים כמה שמדקדקים בפסח. ועוד נראה לפרש שזה לשון דוק בככי ותשכח בניגרי (שבת קנב. פרש"י אכול הרבה ותמצא האכילה בפסיעותיך שיחזק כחך דוק כמו אכל מדקה (דניאל ז) לשון כוסס, עכ"ל).

 

עמוס ז:ה מי יקום יעקב כי קטן הוא.

יעקב בא"ת ב"ש – שמחה. יקום בגמטריא יוסף, כי על ידי יוסף, רב עוד יוסף בני חי, יעקב מלא שמחה כמו שפרש"י שם. קטן הוא, קטן חסר הו"א, בגמטריא קמ"ז שני חיי יעקב.

 

מלאכי א:ו בן יכבד אב ועבד אדניו. שם ב"ן שהוא שם הוי"ה במילוי ה', וכן בגמטריא פעמיים הוי"ה. מבואר בספר ניצוצי שמשון, שכיון שב"ן הוא פעמיים הוי"ה יש להתחשב המספרים מא', ב', ג' וכו' עד כו' שם הוי"ה, שהם בגמטריא שנ"א (-והרי כל פעמים שכותבים בקיצור שנא' – מרמז להוי"ה ב"ה. וכן זה בגמטריא שמאי, ואילו הלל, ה' פעמים ל"ל, בגמטריא ש' שהוא כל המספרים של א' עד כד, כד קישוטי כלה אדנ"י בגמטריא הלל, והכל בחי' כ"ה כידוע, והמספרים עד כ"ה בגמטריא שכ"ה בגמטריא נערה שהיא מתוקנת עם ה' וראויה לזווג כמבואר בתורה לב, ובזה היא באה אל המלך – כו, ובגמטריא נשא לשון נישואין, ועי"ז באים לכ"ז מספר שע"ח בגמטריא חשמ"ל מאימא עילאה פורשת עליהם. וכן הגמטריא של השם של האזן הימיני במרכבת הבינה בספר ברית מנוחה), ופעמיים שנ"א בגמטריא שב"ת, שהוא בגמטריא ב"ן בחשבון ן' פשוטה ת"ש.

וי"ל בזה, בן יכבד, כבד בגמטריא כו, אב, היינו בסדר הא"ב עד כו. ועבד, שם ע"ב של שם ד' אותיות הוי"ה, אדניו, בחי' ב"ן שהוא כנגד המלכות. וכל זה בסוד אבא יסוד ברתא. וזה 'אם אב אני', אב, אבא עלאה, אני זה השכינה. לכם הכהנים בוזי שמי, בוזי ע"ה בגמטריא כו, שמי ע"ה שנ"א.

א, ב' עד יב עולה ע"ח, א"ש כי י"ב אותיות של ג' פעמים הוי"ה בגמטריא ע"ה.

א, ב' עד י"ג עולה צ"א, א"ש שי"ג מידות עולה כמנין הוי"ה אדנ"י.

א, ב' – עד כב, שהם האותיות, בגמטריא נגר, וזה א"ש מה שאיתא במסכת חולין ס. א"ל בת קיסר לר' יהושע בן חנניה אלקיכון נגרא הוא דכתיב המקרה במים עליותיו וכו'. כי הכל ברא עם הכ"ב אותיות.

ואתה תצוה, לא הוזכר שם של משה בפרשה זו, כאילו כתיב ואתה לא. כי המספרים מא' עד לא' בגמטריא תצ"ו.

 

בפרשת ויחי הביא מספר יונת אלם לרמ"ע מפאנו, דאלפא ביתא דא"ל ב"ם היא המקור לשם ישראל שעלה במחשבה תחילה, ואין לי את הספר כעת. ועוד האריך שם בענין אות ט'. והנה י"ש של ישראל, הם זוג של אותיות א"ל ב"ם, וכן א"ל. ונשאר רק אות האמצעי, ר' – שבן זוגו לאות ט', שעליו אמרו חז"ל טובו גנוז בגויה, ולכן מייצג בן זוגו, ר'.

 

אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וכו'. וזה באחוריים, עיין ליקוטי מוהר"ן סב. ואתי שפיר לפי מה שגילה ר' שמשון בניצוצי שמשון פרשת ויחי, שאחוריים של המילוי של 'והוא' – כינוי לשכינה, ואו הא ואו אלף – ו, וא, ואו, ואו ה, ואו הא, ואו הא ו' וכו' וכו'. בגמטריא שפה (ראשי תיבות הגדה של פסח).

 

 

ניצוצי שמשון פרשת בא. ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וגו' (שמות י:א) איתא בזוהר בא אל פרעה רמז ליה למכת ארבה. והוא תמוה ואין לו פירוש כלל וכו' וכו' תחליף הפ' של פרעה בב', וע' של פרעה בא', נעשה מהאותיות 'פרעה' 'ארבה'. וכך פירושו, בא אל פרעה ר"ל תן אותיות 'בא' בחילוף אל פרעה וכו' וכו' וכתב החתם סופר וצריך ישוב מה תועלת לנו בזה הרמז וכו' וכו' כשתחליף 'בא' במקום 'פע' של פרעה, היינו שתחסיר קמ"ז מן המנין, לומר שהוסר ממנו זכות קמ"ז שנותיו של יעקב וכו' עיין שם באריכות.

ונלע"ד לפרש בפשטות, שהרי הרבה שואלים על הלשון 'בא אל פרעה' ולא אמר למשה 'לך' (ובאמת לשון זה נמצא כבר לעיל בפרשת שמות, אלא כאן יותר בולט באשר הוא התחלת הפרשה). והנה כל הספרי קבלה כותבים שענין הצמצום שהשם יתברך עשה שעל ידו נתן מקום לכל הבריאה, הוא כההוא קמצא דלבושה מנה ובה (בראשית רבה כא, ליקוטי מוהר"ן תורה סד – פירוש על הפסוק שלפנינו). והנה השר של מצרים שמיה רהב (עיין בזה בספר ניצוצי שמשון פרשת בשלח). ולפי זה אתי שפיר, כי אותיות ארבה, הן אותיות א' רהב, אלף הוא אלופו של עולם. והרי הקב"ה מזמין את משה רבינו פנימה לשורש של רהב.

 

 

ניצוצי שמשון פרשת בא, וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו' (יא:ח), עיין שם באריכות, ופירש הפסוק (יד:טו) מה תצעק אלי, מה-אלי אותיות אלקים, שהאתוון 'מה' אשר פגם פרעה כאן שנית, צעקו לפני לקרב אותן לאתוון 'אלי', עיין שם באריכות.

ונלע"ד אם כבר מפרשים שהן אותיות אלקים, נפרש שהם אותיות אלימה. ותראה פלאות בעזה"י. כי מ"ב מסעות כנגד שם מ"ב החתום בראשי תיבות של אנא בכח, אבגית"ץ קר"ע וכו'. א' רעמסס, ב' סכת, ג' אתם, ד-י' פי החירת – שבו היו עכשיו. ה-ת' מרה. ו-צ' אלימה. ז-ק' ים סוף. הרי השני מסעות שלפניהם היו, מרה ואילמה, שהם כנגד אותיות ת"צ, שזה ת"צ של תצעק, ואותיות הנשארות, עין קוף, עם הד' אותיות של תצעק, והו' אותיות של עין קוף, בגמטריא מרה אילם (לפעמים נקראת אילם בתורה). וכן יש לפרש ת' מרה, צ' אילמה, ע'ד ק' ים סוף. שהרי מאילם הלכו לים סוף, שהוא כנגד אות ק' – ועכשיו הם בים סוף, ולכן מה תצעק אלי, הרי בעוד כמה מסעות אתם כבר חוזרים לפה. וחילק תיבת אלימה, כי המסע הה', מה', היא מרה, ושם צעק משה אל ה' ויורהו עץ וכו'. הרי מה', מהמסע הה' תצעק, ומאילמה, כבר תחזרו לכאן. דבר אל בני ישראל ויסעו.

 

 

העולם מספרים, אנשים הלכו להתפלל על גשם, ואחד הביא מטריה. וזה משל נאה בכלל, שהכל הולך לפי ההכנה. ומי שרוצה לזכות להשגת אלקות, יחשוב מראש כמה יראוי וכמה אימה יש בדבר, וילבש אימה ויראה, וממילא כפי היראה שלו כן יזכה תיכף בהכרת השם יתברך [והרי זה כמו שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן לא – וינפש, וי אבדה נפש, ומתחילין להתגעגע אחריה, ועל ידי זה בעצמו שאנו מתגעגין אחר הנפש מזה בעצמו נתהוה הנפש היתרה, עיין שם].

 

 נ נח נחמ נחמן מאומן

A lesson learned always judge people Nanach

https://rumble.com/v4rnv38-a-lesson-learned-always-judge-people-nanach.html

Look up Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN

HH

People are already bragging that they didn't go to Harvard, Yale, Colombia.

When Messiah comes he will begin to reveal true wisdom, which is itself life - actual lifeforce.

Secular studies are just observatory measuring exercises, to document decipher and code what is visible. Messiah will reveal true knowledge - the life of what rules and drives everything.

Wisdom shapes a person's countenance, and it can be discerned from their countenance what fields they studied. Those that pursued secular knowledge, will not be able to hide it, they will rush to find a pit or a cave to cover and hide the raging shame and embarrassment radiating from their faces.

Many fell into despondency and despair because they believed the heresy that the world has been in existence for billions of years, and thus felt totally inadequate and useless, and failed to see the tight Divine Providence which has already brought about a full circle of the Jews returning to Israel in under 2 thousand years of under 6 thousand years from creation.

BH covid has shown us the veracity of the scientists - to preach whatever makes them the most money and prestige and power. Now we know that even the empirical secular science, which of itself is useless, is doubly and infinitely useless, because you can't believe a word they say or plagiarize...

The Jews today have a tradition of when each new month starts, which allegedly has been confirmed by NASA to be accurate to almost perfection.

Prepare yourself to embrace true faith and knowledge. Don't be effected in the slightest by the humbris of the scientists and universities - many can't even state the difference between a man and a woman....

When so much evil sprouts out and builds up from the universities - this as they themselves would like to say - did not come from a vacuum. This is a result of feeding emptiness and devoid science to fuel a lifestyle of decadence, lust, and wantonness. The anarchy was there from the start.

Don't fear the loud noises they issue from the media and from their scientific mouthpieces. Their emptiness echoes resolute.

Pick up Psalms, pick up the holy awesome books of Rabbi Nachman and position yourself into a position and function which is eternally true and productive.

Evil wars with itself. And the truth is always victorious forever.

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

Warning against masking

HH amazing how little awareness there is of explicit prophecies.

As the last few years the world suffered the tyranny of masking, and the terrorist supporters continue to mask, this prophecy resounds profound.

וּבִלַּע֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה פְּנֵֽי־הַלּ֥וֹט ׀ הַלּ֖וֹט עַל־כׇּל־הָעַמִּ֑ים וְהַמַּסֵּכָ֥ה הַנְּסוּכָ֖ה עַל־כׇּל־הַגּוֹיִֽם׃

And on this mount will be destroyed the shroud that is drawn over the faces of all the peoples, and the covering/mask that is spread over all the nations:

Most commentators are in agreement that this verse refers to the time of Gog.

The Ridak on this verse quotes his father's interpretation that this is refering to the people who mask up!

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

Gd is the Chef for Passover

https://rumble.com/v4qpw56-gd-is-the-chef-for-pesach-and-the-main-thing-is-to-get-to-rabbi-nachman.html

שמו של משה רבינו אינו בהגדה של פסח

ב"ה 

עוד טעם למה לא הוזכר שמו של משה רבינו בהגדה של פסח. כי אחר שראה בפורים שאין במגילת אסתר שמו של השם יתברך, והצדיק הולך בדרכו של השם יתברך ומדמה לו, על כן בחר לו מידה זו...

נ נח נחמ נחמן מאומן 

קצת חידושי תורה משבוע שעברה

 ב"ה

בספר ניצוצי שמשון: ואיתא במדרש רבה (וישלח פ:ז) שלשה אהבות הן, חפיצה דביקה אהבה, ויש אומרים דביקה חפיצה דיצה וכו' וזהו הסוד בגמרא (ברכות סא:) יצתה נשמתו ב'אחד' ר"ת א'הבה ח'פיצה ד'ביקה ד'יצה וכו', ע"כ. הרי מקור לאלו שרוצים להאריך בד' דאחד, ויוצא להם כאילו אומרים ד'ד.

 

 

ויבא לו יין וישת.

ויבא אותיות איוב. א"ב מתחלפים בא"ת ב"ש, והרי תשי"ו.

לו יין וישת, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה ע"ה. ובגמטריא: כסא שלחן מנרה מטה, עם הד' כוללים. שהם בחי' קודש הקדשים ששם הזווג של המטה. שלחן מנרה. כסא בגמטריא המזבח הזהב.

ונראה לע"ד שיש לשים השולחן בדרום – ליד האזן הימיני. אז"ן ראשי תיבות אור ז' נרות, ובספר ברית מנוחה, דרך החמדה, מרכבת הבינה, אזן ימין – מפריהיא"ה (בגמטריא שנ"א, שהוא א, ז' פעמים ן') בגמטריא מנורה ן', כידוע שהמנורה היא שער ן'. ולשים השלחן ליד האזן השמאל. אזן מלשון זן ומפרנס. וכן בספר ברית מנוחה שם, אזן שמאל – צצציהו"ץ, בגמטריא שפ"א ועם הז' אותיות, בגמטריא שלחן. והיכל זה הפה, בגמטריא אדנ"י שפתי תפתח כידוע. והמוח, מוח בגמטריא מטה, בחי' קודש קדשים. והעינים בחי' הארון, לשון ראיה. כי עיקר העינים הם עיני השכל, ושני בדי הארון יוצאים לתוך הפרוכת [בגמטריא אשתי]. עפעפים. ומזבח הזהב, שעליה ישימו קטורת באפיך, בחי' החוטם. וכן מזבח בגמטריא חטם.

יעקב נתגלגל באיוב, ולכן איוב אמר מבשרי אחזה א-לוה, כי הקב"ה קרא ליעקב אל. איוב יעקב בגמטריא עצם ע"ה. איוב בגמטריא חוה.

 

 

רחל ולאה ידעו שעתיד לצאת מהם י"ב שבטים וכו'. כי שמותיהן במילאוי: ריש חית למד למד אלף הי, בגמטריא מאה פעמים 12, עם עוד ב' שזה שמותיהן בעצמן. ופלא שרחל עולה אלף – כנגד י' שבטים, ולאה עולה מאתים – כנגד ב' שבטים, היפוך ממש ממה שהיה.

ואחר לידת יוסף, שהיו י"א בנים כנגד אחד עשר סממני הקטורת שמעלה הניצוצות ומעשרת, אז אמרו (בראשית לא) כי כל העשר אשר הציל אלקים וכו'. אחד מהג' מקומות בתורה שנזכר עשירות (לק"מ ס). והרי כבר נולדו הבכורות ולוי. ועוד, הרי יוסף בחי' מתן בסתר יכפה אף, יהוסף בגמטריא0 כס אף. וזה בחי' הקטרת, שמבטלת האף.

 

רחל, ר"ח ראשי תיבות, ראה חיים, ואז הל' – למד עם הכולל בגמטריא ראשי תיבות - ע'ם ה'אשה.

 

 

אשה בא"ת ב"ש תב"צ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

 

הרבה מההמשך כבר כתבתי שבוע שעבר, וכאן הוספתי עוד כמה וכמה רעיונות יפות בעזה"י.

 

מר' שמשון אסטרופוליא – במקובלים, תשי"ו עצמות יש לאדם בקדושה, וכנגדן בטומאה גם כן, כמנין 'ושתי' 'יתוש'. וכו' וכו' שמסיטרא של תשי"ו עצמות בקליפות באים הכלבים עזי נפש שיונקים מאלו תשי"ו עצמות וגם סגולה מרב פפא למי שסבבוהו כלבים שיאמר להנובחים יש בי תשי"ו עצמות דקדושה, יבטלו תשי"ו עצמות דטומאה. ר"ל שתשי"ו שלי יבטלו שלכם קליפות, ואז לא יזיקוהו הכלבים וכו' ולדעתי לזה כיון דוד המלך ע"ה בתהלים (כב:יז) סבבוני כלבים עדת מרעים וגו', ר"ל מה אעשה, אספרה כל עצמותי, ר"ל כמה הם עצמותי תשי"ו, 'כל עצמותי המה' גימטריא תשי"ו, ואז המה יביטו יראו בי, ולא יזיקוני, עיין שם.

רב פפא אמר סגולה למי שסבבוהו כלבים, לשון רבים, ולכאורה זה רק לרבותא דכל שכן שיועיל נגד כלב אחד. והנה סיבוב משמע אפילו שתים, כמו הזאה סביב למזבח בשני מתנות. תרי כלבים בגמטריא אשתי ע"ה. [בעולם אומרים שהכלב הוא החבר הכי טוב של האדם, ולהבדיל יש אומרים על נשותיהם או בעליהם שהן\הם החברים הכי טובים שלהם. ובאמת נקראים רעים אהובים, ואהבת לרעך].

 

והנה השני סימנים שנתן על הסכום תשו"י, ושתי, יתוש, לקמן אראה שושתי מענין פורים ואסתר, אי נמי, מלשון ושתי את גבול. והסימן של יתוש, המפרשים הביא את הגמרא (שבת עז:) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה, וכו' זבוב לצרעה, יתוש לנחש (-יתוש רפואה לנשיכת נחש), והראה שיתוש בגמטריא פעמיים נחש וכו'. ונראה לפרש עוד, כי תזריע בגמטריא תשי"ו ע"ה [ועיין מה שהביאו מספר אמרי נועם הטעם שנקרא בשם עצמות דקליפה, כי כחם על ידי קרי הבא מצד הזכר לבד שהוא מזריע הלובן וממנו נולדו עצמות (נדה לא.), ואתי שפיר לשון כי תזריע וילדה זכר]. ורש"י הביא שם, אמר רבי שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף, ע"כ, ובמסכת סנהדרין (לח.) איתא דבר אחר שאם תזוח דעתו עליו אומר לו יתוש קדמך במעשה בראשית, ע"כ, ועל כן שפיר יש לסמן שלמות האדם בתשי"ו עצמות ביתוש.

ומצינו קשר בין תשי"ו לכלבים, כי ביעקב כתיב (בראשית ל:מ) וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן. ואיתא במדרש רבה ובילקוט שמעוני, רבי אבא בר כהנא אמר מאה ותרתין רבון שבעה אלפים מאתן עדרין הוו ליה לאבינו יעקב. רבי לוי אמר ששים רבוא כלבים, רבנן אמרי מאה ועשרין רבוא, ולא פליגי, מאן דאמר ששים רבוא, לכל עדר ועדר חד כלב, מאן דאמר מאה ועשרים רבוא, לכל עדר תרין כלבין, ע"כ. והרי שיעור קומה שלמה של ששים רבוא לכלבים.  

ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה נ' – שהוא בנוי על תהלים כב – הצילה מחרב נפשי מיד כלב וכו' כי כל הפוגם בברית אין יכול להתפלל בבחי' כל עצמותי תאמרנה (תהלים לה), וכשאין מתפלל בבחי' כל עצמותי, אזי כלב נחית ואכיל קורבנו, היינו תפלתו, וכשמתפלל וטועם מתיקות בדיבורי התפלה, זאת הבחינה נקראת כל עצמותי תאמרנה. ואין יכול לטעום מתיקות בתפלה אלא כשתיקן פגם הברית, כי ממין מתיקין זה בחי' מיין דדכיין, זרע קודש וכו', וכשיוצאים מפיו ומשמיע לאזנו, כמ"ש (ברכות טו) השמע לאזנך וכו' אזי נכנסים מתיקות המיין לתוך עצמותיו וכו' בחי' כל עצמותי תאמרנה, ואז ארי' נחית ואכיל קורבנו, כי עצם זה בחי' ארי' (כ"ש בתיקונים תיק ג' בה"א תקונים האחרונים), אבל מי שפגם בבריתו, הוא בבחי' מיין מרירן וכו' וכו' ואז כלבא נחית, שהוא בחי' מיין מרירן שצווח הב הב, והוא בחי' מרה דאית לה תרי פיות, והוא בחי' חרב פיפיות, בחי' גיהנם דאית לה תרי בנות שצווחין הב הב וכו' וכו' וזה שנצטוינו בקרבן פסח (שמות יב) ועצם לא תשברו בו (וכתו' בזהר (בא מא:) שהיו מקיימין בעצמות לכלב תשליכון אותו, וזה היה קשה מאוד להמצרים ע"ש) כדי שיבחינו כ"א מישראל א"ע אם בריתו על תקונו, כי בפסח כתיב בו (שמות יב) וכל ערל לא יאכל בו, כי עקר הפסח תלוי במצות מילה וכו' וכו' בכן מי שפגם בבריתו ישמור א"ע מכלבים ומחרב, עיין שם.

וי"ל בזה מה שדוד המלך אמר (תהלים לב:ג) כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום, וקשה למה 'החרשתי' הלוא המתפלל צריך להשמע לאזנו כנ"ל, ועל כרחך פירושו שהחריש הכלבים של הסטרא אחרא, וזה 'החרשתי' ע"ה בגמטריא זרא (-פירושו חרב, עיין ברש"י עה"פ והיה לכם לזרא – במדבר יא:כ) תשי"ו. כי שאגה הוא של אריה, ולכן, בלו עצמיו, מלשון בלילה, בחי' דשנת בשמן הנ"ל. ובתהלים לז כתיב אלה עשית והחרשתי. עשית, ע' מתחלפת לא' באותיות אחה"ע, והרי אשתי, אי נמי, ע'צם שית ע"ה.

ולפי כל זה מובן היטב למה כלב קיבל את חברון. כלב בן יפנה, בן יפנה, עם הב' תיבות והכולל בגמטריא עצם. הרי כלב בן יפנה בקדושה של ויש"ת נגד הכלבים. וחברון היא עיקר שהוקצה לקברות כמו שאמרו חז"ל, בחי' עצמות, וכן חברון יש בו אותיות חרב, כנ"ל בתורה נ, והן אותיות חרב לשון יובש, וכן חר פירושו יבש (עיין ישעיה כד:ו) והוא כענין ארץ הנגב כמו שאפרש לקמן. וכן חברון, חוץ מאות ר' – חבון, אותיות נובח – של כלב, והר' בגמטריא עצם. וכן חבו"ן בגמטריא ויש"ת, והר' בגמטריא עצם [וכן בסוף תורה נ' הנ"ל האי צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא ליכל כלבא שירותא, שירותא בגמטריא חברון ע"ה]. והוא פלא.

והנה עוד כתב הר"ש ז"ל לכן אמר (ויצא כט:כא) הבה את אשתי כי מלאו ימי וגו', והלא קל שבקלים לא יאמר כן, כמו שפירש רש"י בחומש. אבל דע כי יש ד' קליפות, א'חימן ש'שי ת'למי י'לידי (במדבר יג:כב) ר"ת אשתי. ו'אשתי' גימטריא תשי"א. וזהו שאמר ואבואה אליה, ר"ל אביא עוד ה' אל 'אשתי', ויהיה תשי"ו, והיה כוונתו להעביר גילולים מן הארץ, ע"כ.

והנה ארץ ישראל כשיעור קומת אדם, והארץ בחי' נקבה קרקע עולם, וכתיב (שמות כג:לא) ושת"י את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר כי אתן בידכם את ישבי הארץ וגרשתמו מפניך [ויש להתבונן שהקמת מדינת ישראל בשנת התש"ח בגמטריא תשי"ג, משמע תיקון של העברת קצת מן גילולי הארץ, ועוד ג' שנות ערלה שחה לארץ. תש"ח בגמטריא, ישראל יא"י אחד, שהם ה' תיבות – כנגד ה' אלפים. תש"ח בגמטריא ח"ן, ואולי בחי' כי עת לחננ"ה, ועיין לקמן בענין כעצמים בבטן המלאה, ואכמ"ל].

וזה מוסיף פלאות על מה שכתבנו על כלב, כי כלב הוא זה שהעביר הקליפות האלו מן הארץ כמו שכתוב בספר יהושע (טו:יד-טו) וירש משם כלב את שלושה בני הענק את ששי ואת אחימן ואת תלמי ילידי הענק. ולכן מיד אחר כך כתיב: ויעל משם אל ישבי דבר, ושם דבר לפנים קרית ספר. (והנה דבר, בגמטריא רו, ועם ה'ריש' בגמטריא תשיו. עיין במנחת שי שכז"ל במקצת ספרים שניהם חסרים יו"ד, ולא ידענא מאי אידון בהון, עכ"ל, ועיין במנחת שי על מלכים א:ו:טז ויבן לו מבית לדביר, במדיקים מלא יו"ד, וכן הוא לפי המסורה האומרת לדביר ב', אחד מלא ואחד חסר, וסימן 'ומחשבון עד רמת וכו' עד גבול לדבר' (יהושע יג:כו – הדביר היא המחצה המפסקת בין ההיכל לבית קדש הקדשים) ודין, קדמאה חסר, ע"כ. והנה דבר היכל מקדש ע"ה בגמטריא תשי"ו). והנה מובא במפרשים על ר"ש הנ"ל ש'קרי' מלא – קוף ריש יוד, בגמטריא תשי"ו. ובזה י"ל קרית ספר, שצריכים להאיר התשי"ו, כמו שכתוב, אספרה כל עצמותי המה, כנ"ל (וכמו שכתב אחד מהמפרשים שם). ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה. ושאל שלא כהגן (ויק"ר לז:ד) והרי בא לתקן את בחי' 'אשתי', שגם יעקב דיבר בזה שלא כהוגן, כנראה זה התיקון הצריך להעביר קליפות אלו. על כן שני בנות של כלב בן חצרון, עזובה אשה ואת יריעות (דברי הימים א:ב:יח) אינן אלא אשתו מרים, שכל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאלו ילדה, כמבואר במדרש רבה שמות א:יז. והן הן חלא ונערה (דברי הימים א:ד:ה) כמבואר במדרש רבה שם. היפוך בנות עלוקה האומרים הב הב. ועל כן כאשר עכסה באה לבקש מאביה, כתיב (יהושע טו:יח) ותסיתהו לשאול (ולשון ותסיתהו שייך ליין, כמו שכתוב (ויחי מט:יא) ובדם ענבים סותו, כמו שפרש"י שם. וי"ל עכסה, נוטריקון עין כוס, היפוך מה שכתוב בשיכור (משלי כג:לא), כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים. כי 'ישר' זה כלב כמובא במדרש רבה שם), וכאילו עתניאל שאל, אף על פי שבהמשך כלב ענה לה, מה לך ותאמר וכו'. וכתיב (דברי הימים א:ב:יט) ויקח לו כלב את אפרת, תיבת לו מיותר, וכאילו לקח 'לו' ואת אפרת, לו אפרת בגמטריא תשי"ו ע"ה. וממנה בא דוד כמבואר במדרש רבה שם.

מה עשה הקב"ה זמן לו את אחיו ולכדה (ויק"ר). עתניאל קנז, חסר ב' של הב' תיבות, בגמטריא תשי"ו. (טו:יח) ויהי בבואה, בבוא ה' כנ"ל ביעקב, ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה ותצנח מעל החמור וכו' (-סופי תיבות רחל, כי יעקב כיוון על רחל כאשר אמר הבה את אשתי) ותאמר תנה לי ברכה (תנה לי ברכה בגמטריא התשי"ו ע"ה) כי ארץ הנגב נתתני ונתתה לי גלת מים וכו'. כי זה התיקון של העצמות במיין מתיקין כמבואר בתורה נ הנ"ל.

וזה הענין של בני קנז דייקא, כי זוכים למדה זו של כל"ב על ידי זק"ן, כמו שכתוב (בראשית כד:א) ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וכו'. הרי כיון שהגיע לזק"ן בא לבחינת בכ"ל (והנה יצחק היה עוסק אז להביא קטורה לאביו. ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת, רש"י בראשית כה:א, קטורת ע"ה בגמטריא תשי"ו). ויש אומרים שבכל הוא בת. וזה בחי' הבת של כלב. וזה 'את אברהם בכל' עם הי' אותיות בגמטריא אשתי. שעוד צריכים לתקנה עם הה'. תשי"ו מקנז\מזקן בגמטריא בראשית.

[בראשית, ב' פעמים ראשית, אותיות ר' אשתי, ר' בגמטריא עצם, אשתי, ועם הה' אותיות, הרי תשי"ו עצם, וב' פעמים, כי יש בקדושה ובטומאה.

עוד י"ל בראשית, אותיות רב אשתי, כי יוסף בא מאשת יעקב – בר אשתי, ועליו אמר רב עוד יוסף בני חי. אשתי בחי' י"ה כמבואר בהאריז"ל יוד פעמים הי, יוד פעמים הה, יוד פעמים הא, הרי כתר, ועוד צ"א של, יוד-הי יוד-הה יוד-הא, הרי אשת"י. ואז מוסיפים המילוי של י"ה – וד יאה, בגמטריא כו, הרי שלהבת, ואז מוסיפים הכולל, ויש בחי' שלח נא ביד תשל"ח]

ועיין במפרשים על ר"ש הנ"ל שהעירו ויש"ת בגמטריא פעמיים נחש\משיח. והביאו מהזוהר (בשלח סה.) לא תחרוש בשור וחמור יחדיו וכו' מבין סטרא דלהון נפיק מתקיפותא דלהון דאקרי כלב, ודא חציפא מכולהו, ע"כ ואותיות האמצעיות של 'שור וחמור' בגמטריא כלב, והביאו מהמגלה עמוקות (ע"א) חבל על שמש גדול שנאבד מן העולם, שאלמלי לא נתקלל נחש הקב"ה היה מזמן לו לאדם שני נחשים, והיה משגרו אחד לצפון ואחד לדרום, והיה מביא לו אבנים טובות וסנדלפונים וכו'. ויש להקשות פתח בנחש ומסיים בנחשים. אבל רזא דמלה נרמז בסוד נחש, שהוא מסוספיתא דנחשא, ותקועים בנחש תרין סטרין, מימין 'חמור' ח' של 'נחש', משמאל 'שור' ש' של נחש כדאיתא בזוהר בלק (רז.), וזהוא שמאר אלמלי לא נתקלל נחש, היו סטרין אלו התקועין בו היו כולם משרתים לאדם לטוב ולא לרע, אחד משגרו לצפון, הוא שור משמאל שהוא צפון, ואחד משגרו לדרום הוא חמור מימין, ע"כ. והרי הכלבים באים משני הנחשים אלו – שור וחמור ביחד. ולכן ענין הכלבים תשי"ו.

ונראה לפרש עוד בזה, כי האות האמצעי של התורה היא ו' רבתי של גחון, כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע וכו' (שמיני יא:מב). גחון בגמטריא תשי"ו ע"ה (ן = ת"ש). והוא נזכר באותו פרק של תהלים (כב. והוא המזמור שאומרים בפורים, שבו תפילת אסתר בהכנסה להיות אשת אחשווירוש (– וי"ל שלכן כתיב ואני ונערותי אצום כן, ולא כתיב נצום, כי אצום אותיות מוצא – ומוצא אני מר ממות את האשה וכו' – קהלת ז:כו ברכות ח), ולכן שפיר נתן סימן – 'ושתי') שהביא הר"ש – כי סבבוני כלבים וכו' אספרה כל עצמותי המה וכו' (פסוק יז), לעיל מיניה (פסוק י) כתיב, כי אתה גחי מבטן וכו'. וי"ל בזה כלב, ב' פעמים כל (בגמטריא מאה, וכן הכלבים עזי נפש צועקים הב הב, בחי' מאה, כי – ה' פעמים ב' פעמים ה' פעמים ב', בגמטריא ק), בחי' שני כליות, כי התורה נקראת עצות, והכליות יועצות [ובעצות שפיר חל הלשון לשית עצה, ועל ידי השת"י כליות בונים הו' שהוא עץ חיים, כמבואר בריש ספר אדיר במרום, ביחוד הגן דרך האהבה, ואכמ"ל]. חצי הראשון וחצי השני של התורה. וכן 'כל' הם אותיות האמצעיות של הא"ב. וזה גחי מבטן, כי גחי בחי' גח"ו של חצי הראשון, מבט- מסתכל אל – ן' של גחון. וזה ויש"ת עליהם תבל. וישת ע"ה בגמטריא גחון, תבל זה הת'ורה (-תבלין) שמתחלת ומסיימת עם אותיות ב"ל. ודרשו חז"ל שזה הצדיק בחי' אבן שתי"ה. ועל התורה כתיב (משלי טז) נפש עמל עמלה ע"ה בגמטריא וישת. הרי פעמיים עמל.

והנה השתי כליות, שהם שתי פעמים כל (-בגמטריא חכם לב וכו' כדאיתא בספר אדיר במרום), בספר יצירה הם אותיות ו"ט, בגמטריא י"ה, בחי' המוחין, כי הם יועצים. והשם הט"ו בע"ב שמות, הר"י, אותיות י"ה ואות ריש בגמטריא עצם, וכן הוא לשון הריון. וזה בחי' הולך על גחון, גחון הוא הבטן, ג"כ בגמטריא תשי"ו – אמצע התורה, ומי הולך על גחון – עובר במעי אמו. וזה מה שכתוב בקהלת (יא:ה) כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כעצמם בבטן המלאה וכו' ופירש הרי"ד עצמים קורא העברים, וכן פירש האבן עזרא ז"ל וענינו גוף הילוד טרם יולד, וקראו עצמים כי הם מוסדי הגוף, כי הבשר והעור כמו מלבוש. והמלאה היא ההרה. ויתכן שיהיה המלאה תאר לאשה, ותהיה מלת בטן סמוכה וכו' עיין שם. וכבר הביאו (ואביא לקמן) מהרי"ץ חיות שעל כרחך פירוש תשי"ו עצמות אין הכוונה לסתם אברים שהם רמ"ח, ולכן עולה יפה עם פירוש עצמים. [והנה בבטן, בגמטריא התש"ח שנת הקמת מדינת ישראל – ארץ ישראל בטיבור העולם, בא נראה מה יהיה כאשר תגיע התשפ"ט - המלאה]. ולכן עצמים, עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא תשי"ו כל כל.

וזה מש"כ ויתרצצו הבנים בקרבה (תולדות כה:כב), ויתרצצו, עם הז' אותיות והכולל, בגמטריא עצמים. ובקרבה של רבקה – שכתוב בה (פסוק כד) וימלאו ימיה, בחי' המלאה, היו ממש השני בחי' של תשי"ו, של קדושה ושל בחי' כלב.

ולכן הגמרא הראה רעת הכלב דייקא באשר היא פוגעת את העובר על ידי מה שנובח, כדאיתא במסכת שבת (דף סג: בבא קמא פג.) ההיא איתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא, נבח בה כלבא, איתעקר ולדה, אמר לה מרי דביתא לא תידחלי דשקילי ניביה ושקילין טופריה, אמרה ליה שקולא טיבותיך ושדיא אחיזרי, כבר נד ולד. (וי"ל זה לשון אחיזרי, זרא לשון חרב כנ"ל).

ולכן אנו מוזהרין, אל תטוש תורת אמך, תטו"ש ע"ה בגמטריא תשי"ו, שזה דייקא במעי האמא.

וזה שכר פרי הבטן (תהלים קכז:ג) שכר זו נגד שכר של היין – שאפרש לקמן, שהוא י' פעמים כל"ב, ועזי נפש כנ"ל. כי הבטן בגמטריא תשי"ו כנ"ל, ענין הוולדות במעיה.

ועוד מצאנו בשיר השירים (ז:ג) בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים, ערמת ע"ה בגמטריא אשתי. שמא תאמר הרי חסר ה' של העברת הקליפות, תלמוד לומר סוגה בשושנים, סוג ה' - בשושנים, עם הז' אותיות והכולל, בגמטריא תשי"ו.

והרי כל התשי"ו עצמות בחי' צלם אלקים שלם. והם מבחי' י"ה כנ"ל. ולכן: צלם י"ה ישראל, בגמטריא תשי"ו.

והנה במפרשים הביאו מספר אמרי נועם, ביאר הטעם שנקרא בשם 'עצמות' דקליפה, יען כי כחם על ידי קרי ח"ו הבא מצד הזכר לבד (וכבר הראו ש'קרי' במילואו קוף ריש יוד, בגמטריא תשי") שהוא מזריע הלובן, וממנו נולדו עצמות, כמאמר חז"ל (נדה לא.), ע"כ. ולפי כל מה שהבאתי, לא נראה כלל שזה תלוי רק בזכר. ומצינו בגמרא שותא דינוקא בשוקא מאבא ואמא, הרי השותא תלוי באב ואם. והרי עצם בגמטריא לאה במילואה, למד אלף הי. ואדרבה לזאת תיקרה קרי, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה רכו – מה שהרשעים על פי רוב הם מזמרים ניגונים של יללה ועצבות, כי הם בחי' נשמת ערב רב, ואמא דערב רב היא לילית שהיא מיללת תמיד, וכו' וכו' כי יניקתם מבחי' ועיני לאה רכות (בראשית כט), מבחי' קילקול הראות, בבחי' מארת חסר, כמ"ש (בראשית א) יהי מארת חסר דא לילת (ת"ז ת מד ד' עט:), וכו' עיין שם. וידוע שהיא המחטיא בני אדם בטומאת קרי ר"ל. וכן, יללה מארת, בגמטריא תשי"ו. והרי המילוי של לאה, מד לף י, עם החמש אותיות, וישראל, וחמש אותיותיו, והכולל, בגמטריא תשי"ו.

ולא זכיתי לבוא בסוד הדבר, אבל אולי י"ל שחשבון תשי"ו עצמות, אינו כחשבון רמ"ח, כי הם מבחינת לאה, ולאה מעולם לא היתה מחוברת בז"א, וכל הנסירה של לאה ביום ראשון של ראש השנה, מבואר בכוונות שזה רחל שלקחה מקום לאה, ולכן בנוגע לרחל, יש רמ"ח אחד בשבילה ובן זוגה, ושס"ה גידין לכל אחד, כמבואר בליקוטי תורה של האריז"ל, אבל לאה שאינה שייך לגופו ממש של ז"א, יתכן שלכן יש לה חשבון אחרת של שתי"ו ביניהם. ובפשטות אין זה עולה יפה עם מה שפירש הרי"ץ חיות שהוא לחשבון מ"ה ותרע"א, כי לכאורה תרע"א ברחל, ועכ"פ על כרחך גם בלאה יש תרע"א. ועל דרך זה, שבועה במלך עצמו, עצמות ממש של רמ"ח, ו'הנודר כאלו נודר בחיי המלך', עם הה' תיבות בגמטריא אשת"י ע"ה, בחינת בינה, שזה בחי' לאה. והיע"בתא.

ר"ש כתב שיעקב ביקש להביא ה' ל'אשתי' [וכן עיין בשיר השירים ב:ד הביאני 'אל בית היין ודגלו עלי אהבה', עם הכ"א אותיות בגמטריא אשת"י, שצריך לה'ביאני, וזה דייקא בבית היין ששייך להעצמות כנ"ל, וכן הביאני, אותיות הבא יין. ומיד אחריו כתיב, סמכוני באשישות, באש תשי"ו, וי"ל באש עם הג' אותיות בגמטריא אשה]. עיין בליקוטי מוהר"ן תורה לב, שכל זמן שלא נתונה לזווג היא אתקריאת נער בלה (זהר בא דף לח:), גימטריא ש"ך דינים, וכד אתתקנת לזווג אתקריאת נערה בה"א, שנמתקין הדינין על ידי ה' אלפין של אהיה שבבינה וכו' עיין שם שזה ענין הריקודין ופירש בזה מש"כ (בראשית בט) וישא יעקב את רגליו, והרי וישא, האלף מתחלף לת' בא"ת ב"ש, והרי תשי"ו, ומסיים שם ז"ל וזה דאיתא במדרש (בראשית ע) כשנשא יעקב את לאה, בשעה שהיו מרקדין היו מזמרין היא ליא, לרמז ליעקב הא לאה (זהר ויצא קנד), היינו כי לאה היא עלמא דאתכסיא, שהוא בחינת לב וכו' ומשם המתוק של הדינים כשממשיכין ה"א מהלב, וזה הא לאה, שצריך להמשיך מלאה האלפין כדי להמתיק ולתקן את הכל וכו', ע"כ.

דוד המלך, מגזע כלב ומרים, ביקש (תהלים כז:ד) שבתי בבית ה' וכו'. בבית, זה ב' פעמים בית – ד', בחי' הד' קליפות. ד' עם שבתי בגמטריא שתי"ו. ואע"פ שיכולים לדרוש 'שבתי' בפני עצמו [וכמו שאמר עזרא (פרק ט) בשת"י ונכלמתי], עם הד' אותיות, ככה זה עדיף, כי שבתי בגמטריא אשתי ע"ה, כי הוא כבר התחיל התיקון, רק היה צריך להשלים עוד ד'.

וכן דוד המלך אמר (תהלים עג:כב) ואני קרבת אלקים לי טוב שתי באדנ"י אלקים (הוי"ה בניקוד אלקים) מחסי לספר כל מלאכותיך. ואני, זה דוד, בגמטריא י"ד, עם קרב"ת, בגמטריא שתי"ו. קרבת דייקא כנ"ל בענין בטנה של רבקה. לי טוב. לי' הוא טוב, כי דוד בקש, רפאה נפשי, רפאה נפש י', רפאה נפש בגמטריא שתי"ו. שתי באדנ"י הוי"ה, בחי' שתי"ו כמו שפירש הרי"ץ חיות, כי הלוא רמ"ח אברים של עצמות יש, ועל כרחך השתי"ו עצמות בחינה אחרת, וכתב שהוא שם אדנ"י במילואו אלף-דלת-נון-יוד בגמטריא תרע"א, עם שם הוי"ה במילוי מ"ה. (רק בדרך כלל הוי"ה בניקוד אלקים אינו מרמז לשם מ"ה). וזה לספר, כמו שפירשו הבאתיו למעלה, שצריכים להאיר ולספר השתי"ו.

ולכן אנו מתפללים בשמונה עשרה וכסא דוד מהרה לתוכה תכין, מהרה לתוכה, בגמטריא אשתי. וצריכים להוסיף לה ה', וכן צריכים להוסיף ה' לתכין שתהיה בגמטריא 'תהלים', וזה על ידי כסא דוד, כסא שלם, עם ו"ה, שני פעמים ה' עם הכולל.

חז"ל אמרו אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. 'אלא למה שבו בקנקן' בגמטריא שתי"ו עם הכולל.

בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשתיו (ישעיה כד:ט). ישתו, לשתי"ו. שכר בגמטריא י' פעמים כלב, ובגמטריא עזי נפש, עם הב' תיבות והכולל. כי היין מזיק או מקיים העצמות, עיין במסכת נדה כד: תניא אבא שאול אומר, קובר מתים הייתי, והייתי מסתכל בעצמות של מתים, השותה יין חי עצמותיו שרופים, מזוג (-במים יותר מהראוי), עצמותיו סכויין (-שחורין), כראוי, עצמותיו משוחים. וכל מי ששתייתו מרובה מאכילתו עצמותיו שרופין. אכילתו מרובה משתייתו, עצמותיו סכויין, כראוי, עצמותיו משוחין, ע"כ. משוחין בחי' וכשמן בעצמותיו (תהלים קט:יח), וזה בחי' ושמועה טובה תדשן עצם (משלי טו כנ"ל בתורה נ).

והנה אחריו כתיב (כד:יא) צוחה על היין בחוצות, ופירש ספר אהל יעקב (שמות) היינו שהגזלן שותה יין בשמחה, על דרך מאמר 'ויין ענושים ישתו' (עמוס ב:ח), והנגזל עומד כנגדו בקול צוחה ויללה, עיין שם. הרי זה בחי' הכלבים עזי נפש.

ובקדושה כתיב (בראשית כז:כה) ויבא לו יין וישת.

 

והנה עוד יש להבין בענין שתי"ו שהוא לשון דיבור, כמו שכתוב שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ, ובגמרא שותא דינוקא בשוקא מאבא ואמא, ואתי שפיר כמו שפרשנו למעלה שמדובר מבחי' י"ה של המוחין, בחינת אבא ואמא. ואיתא בספר חרדים ולפעמים יתגלגל בעל לשון הרע בכלב. וכן מצינו שהקול של אדם נמשל לנביחת הכלב, במסכת שבת קנב. כלבוהי לא נבחין, פירוש רש"י קולי אינו נשמע, ע"כ. ובסוף פרק ג' של מסכת נדה לא: מפני מה קולה של אשה ערב וכו' ממקום שנבראת ופרש"י עצם כשמכין בו קולו נשמע אבל קרקע כשמכין בו אין קולו נשמע, ע"כ.

שוב מצאתי בספר גלגולי נשמות ז"ל גחזי ושלשה בניו הם ארבעה מצרעים, והם ענק ושלשה בניו אחימן ששי תלמי, ע"כ [ועיין בזוהר פרשת שלח קנט. תאנא אחימן ששי ותלמי ממאן נפקו, זרעא הוו מאינו נפילין דאפילו לון קב"ה בארעא וכו' וכו' אנשי השם אחימן ששי ותלמי, עיין שם, דהיינו שהם מצאצאי עז"א ועזא"ל שמבואר בזוהר בראשית כג. שקטרגו שלא לברוא את האדם משום שעתיד למחטי קמך באתתא דיליה, ובסוף הם בעצמם נפלו בזה. ובפירוש הרמ"ז שם כבר נתן סימן לשלוש אלו, נפל אש"ת בל חזו שמש עיין שם, נמצא שהר"ש לא חידש את הסימן של אשתי – רק הי' של ילידי. ונמצא שענינם מאדם קשור ללשון הרע, ביאת הארץ, ואשת. ולהלן שם בזוהר דף קס. יש ענין אחר באלו הג'. ובביאור הגר"א לספרא דצניעות ה:ח כתב שבעולם הבריאה שהוא עולם הפירוד, נבראו ארבע חיות הקודש, שהם ארבעה ראשים לכל העולמות, וכנגדם הם ארבעה נפילים דקליפה, שהם גם כן ארבעה ראשים בעולם הזה, והם שורש ארבעת הענקים הנקראים אחימן ששי ותלמי יחד עם אביהם]. ולכאורה הן הם הקליפות שצריכים להעביר מן העולם על ידי הבאת הה' לאשתי. וכלב שהורישם, אשתו מרים, היתה מצורעה ז' ימים.

והנה בכתבי האריז"ל מבואר שצרעת בא כאשר המוחין דאימא מאירים בנקבה, קודם שיכנסו מוחין דאבא בז"א, אז יש אל החיצונים אחיזה בהארתה היוצאת לחוץ (שער הפסוקים ובעוד מקומות). ולפי זה לכאורה ענין 'ואבואה אליה' אביא עוד ה', אביא – אותיות אבא שהוא י'. הוא שמביא הה' הזאת שעל ידו אין אחיזה לחיצונים.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן