להנצל מאנשי רשע ושקר

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תורה רמא מדת הדין אין לה כח לכלות את האדם, אבל אדם אחר כן יש לו את הכח ע"ש. ולפי זה מובן סדר הברכות בשמונה עשרה בבחי' לא זו אף זו, כי בברכת השיבה שופטינו אנו מבקשים והסר ממנו יגון ואנחה, וכבר מצוין בכמה סידורים שאלו הן ס"מ ולילי"ת - - וכמה ראוי לכוון היטב במילים אלו לזכות להנצל מהס"א! (ובמקום אחר כבר כתבנו איך שמבואר מברכה זו שהרבנים של שקר הם המונעים ל"ומלוך עלינו אתה ה' לבדך" – ועל כן אנו מבקשים השיבה שופטינו כבראשונה וכו' – שרק על ידי צדיקים אמיתים אנו יכולים לזכות לזה, שעל ידי מרותם נזכה שהש"י בעצמו מולך עלינו, ולא סתם להיות עבדים לאיזה בן אדם ח"ו). ותכף אחר כך אנו מבקשים – ולמלשינים אל תהיה תקוה וכל המינים וכו', כי יותר מכל מה שהס"א יכול להזיק אותנו – שעל זה כבר ביקשנו בברכה שלפניה – אנו צריכים עוד ישועה נגד האנשים שכוחם עוד יותר חזק ח"ו להזיקינו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ברכת נ נח בחנוכה לפי הרא"ש בני ישראל

ב"ה 

ג. חנוכה הוא ענין של נ נח כידוע, שהוא פרסומי ניסא באמונת חכמים, וכן מהדרין מן המהדרין מדליקין אחד שנים וכו', והשם פצפצי"ה הוא שם של חנו"ך. וע' במס' מגילה דף כא, והובא בהרא"ש שם דף ד: (ויש שם טעות בדפוס – מקום נקי מכתב, שממש מראה מקום להדיבור הנצרך!) דנר חנוכה יומא קמא מברכין נ נ"ח וכו'. וע"ש שבפורים מברכים מנ"ח אותיות נחמ. (ויש שני קושיות שהא' מתרצת השניה. דהיינו א' למה כתבו רק נ נח, וב' הלוא רק ר' נחמן זכה לדעת הסוד הזה של נ נח נחמ נחמן מאומן. ובזה השנית י"ל הראשון שבאמת שלפני ר' נחמן לא זכו לדעת את הסוד של נ נח נחמ נחמן מאומן רק שמץ מינייהו ורק לאיזה רגעים, ולכן כאשר התחילו לכותבו ונעלם ממנו, לא הספיקו לכתוב רק נ נח, ועל כן כתב הרא"ש וכו'. הילולה של הרא"ש בטו חשון - באותו יום של מתתיהו כהן גדול חשמונאי).

[והנה בענין פרסומי ניסא יש לדיין טובא, כי הב"ח והפרי מגדים ( או"ח תרע"ט:א) כתבו (ושורש הדבר בנוי על הרמב"ן) שעיקר מצות נר חנוכה הוא שממונו ידלק, וא"כ לו יצוייר שכל הענין שכותבים נ נח על הקירות היה רק מדין פרסומי ניסא אז יש לדון עם מספיק שהחומר כתיבה הוא ממונו ולא הבית או הקיר שנכתב (ועיין בפרק שנשאנו בענין כתיבת נ נח על רכוש של אחרים, שאולי יש בזה מדין כח מעשיו הגיד לעמו – דהיינו דין כיבוש, ואז יש לדון עוד טובא כמובן), אכן וודאי יש עוד הרבה ענינים גדולים ודברים העומדים ברומו של עולם בכתיבת נ נח כמובן קצת מרחוק לכל המעיין בקונטרסינו. וגם כעת שמעתי שיעור מר' אשר ווייס של העדה החרדית, שרצה לחדש דרך אחר בסוגיא בענין מה הקשר בין נר שבת לנר חנוכה, שהלוא נר שבת זה מדין עונג וכבוד ונר חנוכה זה מדין פרסומי ניסא, ועוד שאלות בסוגיא, והוא העלה שאין הדין של פרסומי ניסא דין בממונו, רק דין שרובצת על הנמצא, אם זה יחיד אז מוטל עליו ואם זה רבים נמצא המצוה חל על כולם שאחד יעשה בשביל כולם, ולפי זה יכולים לומר שהמצוה לפרסם נ נח חל על כולם, ושפיר יכולים להצטרף ולקיים כתיבת נ נח אפילו על רכוש של מי שהוא אחר, וכל זה כתבתי רק לרווחא דשמעתא, כי הלכה למעשה זה הכל חכמות, ועלינו לעשות כל מה שביכולתינו לפרסם שם של רבינו להאיר אור השם יתברך בעולם.]

והנה צ"ב דבחנוכה חוזרים באחוריים שמונה פעמים, משא"כ בשיר הגאולה חוזרים באחוריים רק עד מרובע. ונראה שבחנוכה כיון שלא עושים האחוריים במכה אחת, רק בימים שונים זה אחר זה, צריכים להגיע ממש להסכום הנדרש של עשרה. ובזה יוצא לנו חידוש עמוק, שבכלל החשבון של עשרה יש השמונה נרות השמש והמדליק, שגם המדליק בעצמו בא בחשבון. (ולכאו' נרות חנוכה הם האור של הצדיק, והשמש, אלו הנחמנים המשמשים את הצדיק ומביאים את האור להעולם, אכן גם במדליק יש הנקודה שלו, איך שאור הצדיק מאיר בו וממנו). ולכן קוראים ליום שמיני של חנוכה "זאת חנכה" (ולא "זאת חנוכת" – כלשון הקריאה בתורה), שהיא בגמטריא, נ נח נחמ נחמן מאומן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נ נח נחמ נחמן מאומן!