Posts
ב"ה
מסכת מגילה דף כח.
שאל
ר"ע את רבי נחוניא הגדול במה הארכת ימים, אתו גווזי וקא מחו ליה, סליק יתיב
ארישא דדיקלא, א"ל רבי אם נאמר כבש למה נאמר אחד, מאר להו צורבא מדברנן הוא
שבקוהו, א"ל אחד מיוחד שבעדרו, א"ל מימי לא קבלתי מתנות וכו'.
הענין שר"ע הזכיר דוקא ענין כבש אחד, י"ל על פי מה שקי"ל (ברכות י:) המכניס אורחים ת"ח אמיים לתוך ביתו כאלו הקריב תמידין, ובזה רימז ר"ע שראוי לארחו כראוי. ולפי זה יש להבין ג"כ ענין שעלה על הדקל, כי הם חשדו אותו שחס ושלום היה מהמתנגדים המבזים והמחרפים יראי השם, והתיקון לזה מבואר בליקוטי מוהר"ן תורה כח, כי אילו בני אדם הרוצים לערוך עבודתם ע"י התורה ששומעים מת"ח שידין יהודאין אין להם על מה שיסמוכו, והם בבחי' בני לן ביתא באוירא דעלמא, ואילו הת"ח האמיתי באמת בבחי' בין שמיא לארעא, בחי' ואמר שם וקם בין שמיא לארעא, והוא מתקן הטינא בלבם, וזה בחי' תיקון הד' אלפין, בגמטריא תמ"ד, וזה בחי' הדיקלא שעליה על ר' עקיבא, כי דיקלא אותיות לד' קא"י, קא"י בגמטריא אלף, היינו לד' אלפין שצריכים להעלותן כנ"ל, והתמיד היה כבש, כי ממנו נתתקנו האלפין, בבחי' (ירמיה יא) ואני ככבש אלוף, וזה בחי' כבש, שכבבוש תחת יד רבו ומשמ אותם, ע"ש. ולכן מיד כאשר ר"ע הזכיר ענין התמיד שהוא כבש אחד, ר' נחוניא הכיר שהוא צורבא מרבנן.
ועוד י"ל דהנה היסוד דא"ק שמשם יוצא המ"ה, שם יש סוד י"ג תיקוני דיקנא, והם נקראים (ע"פ ברכות י.) כבשי דרחמנא (אדיר במרום, מכון רמח"ל עמ' רלד). ויעו' בשער המצות (פרשת קדושים סי' כב) והנה מזקן התחתון דיסוד דא"א נעשית זקן העליון דז"א, וזהו ענין מן המיצר וכו' כי מאותם השערות אשר ביסוד העליון הנקרא כבש והשערות שבו נקרא צמר כבשים, משם נעשה מצר דיקנא דז"א שהוא תיקון הראשון שבו כנודע, וכמו ששערות ריש ודיקנא דא"א לבנים כעמר נקי, גם שערות היסוד שבו הם לבנים כצמר הכבשים ולכן נקרא ג"כ צמר, ע"ש. וידוע שפרצוף ארך אנפין, הוא אריכות ימים (ולכן דורות הראשונים מאדם הראשון והלאה האריכו ימים כל כך כמבואר ברמח"ל). וזה כבש אח"ד בגמטריא י"ג, ובזה רימז ר"ע שהוא ראוי לבוא בסוד הני כבשי דרחמנא במה האריך ימיו בבחי' כבש.
