מראה עולם הזה - צואה

 ב"ה

פרשת ויקרא

א:טז והסיר את מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן. והסיר, עם האותיות בגמטריא רפ"ו סימנים שיש בלקוטי מוהר"ן קמא ובגמטריא נחמן מאומן ע"ה. בנצתה, עם הה' אותיות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא. והשליך אתה, עם הט' אותיות, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אתה בגמטריא רבנו נחמן. קדמה בגמטריא נחמן ע"ה. דשן בגמטריא נ נח נחמ נחמן. קדמה אל מקום, עם הי' אותיות, בגמטריא רבינו נ נח.

הראשי תיבות של: אתה אצל המזבח קדמה אל, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: אתה אצל המזבח קדמה אל מקום, בגמטריא נחמן.

הסופי תיבות של: והסיר את מראתו בצתה והשליך, בגמטריא נון נון חית ע"ה. הסופי תיבות של: והסיר את מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל ע"ה במגטריא נון חית מם נון. הסופי תיבות של כל הפסוק חוץ מהתיבה האחרונה, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: והסיר את מראתו בנצתה והשליך, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. אותיות היסוד של: בנצתה והשליך אתה ע"ה בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. אותיות היסוד של: אתה אצל המזבח בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אותיות היסוד של: המזבח קדמה אל מקום הדשן, עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הראשי וסופי תיבות של: את מראתו בנצתה והשליך אתה, עם הה' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: אצל המזבח קדמה, ושל: המזבח קדמה אל, בגמטריא נחמן ע"ה.

מראתו, פרש"י ז"ל מקום הרעי וזה הזפק, ע"כ. הרי שהתורה הקדושה מכנה את המראה – החיזו דהאי עלמא- של עולם הזה – כרעי!

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת ויקרא - החטא של העדים שמשביעים אותם

 ב"ה

ה:א ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו.

אם לוא יגיד, עם הג' תיבות בגמטריא נ נח.

הראשי תיבות של: ושמעה קול אלה, ושל, קול אלה והוא, עם הכולל, בגמטריא נ נח.

(בהקדמה לספר דברים אחדים על שבועת העדות הרחבתי דיבור על זה בס"ד).

ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה, לשון הפסוק צ"ב שמשמע שהנפש כבר חטא, או שהחטא הוא ששמעה קול אלה, ובאיזה חטא מדובר, הלוא כל החטא הוא רק המבואר בסוף הפסוק – אם לא יגיד, ואילו בפסוק משמע שכבר חוטא מראש. ונראה שכאן רמז למה שידוע מהבעל שם טוב שכל הנגעים שאדם רואה בחוץ הם בגלל שהוא בעצמו לקוי בזה, וזה מש"כ נפש כי תחטא, שהוא לקוי באיזה ענין, וזה גרם שיראה ממש אותו ענין בעיניו וישביעו אותו להעד עליה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת ויקרא - נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

ויקרא אל משה, ס"ת לאה, בחי' הזיווג של לאה בבחי' ציפורה אשתו, בחי' שירה, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, סופי תיבות כל הפסוק, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והראשי תיבות בגמטריא הוי"ה נחמן. בחי' שם הצדיק משותף בשם השם יתברך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

למדנות --

ב"ה 

רש"י פרשת ויקרא (א:טז) כז"ל בעוף שנזון מן הגזל נאמר "והשליך" את המעים, שאכלו מן הגזל, ע"כ. וק"ק דלימא מפני שהעוף אוכל שרצים. ואולי יש לחלק, דהנה בגניבה מצינו תקנת השבים שהגנב לא צריך להחזיר את החפץ אלא דמיו,  והרי מצינו כעין זה אפילו אצל המזבח (גיטין נה) אמרו לא נודעה (שגזולה) מכפרת שלא יהו כהנים עצבין, ולכן גם בעוף שגנב הרבה, לא תהא מתועב אלא בעיקר מקום הסירכה, אכן אם הטעם היה משום אכילת שרצים, לא היה מקום לחלק, ולא היה מקום בכלל להקריב את העוף לקרבן, אלא ע"כ זה שהעוף אוכל שרצים אינו פסול לענין קרבן.

רש"י פרשת בהר (כה:ז) ולבהמתך ולחיה, אם חיה אוכלת בהמה לא כל שכן, שמזונותיה עליך, מה תלמוד לומר 'ולבהמתך', מקיש בהמה לחיה - כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמתך מן הבית, כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית, עכ"ל.

וק"ק מעיקרא מה קא סבירא ליה שבהמה יש לה יותר זכות לאכול מפני שמזונותיה עליך, הלוא אדרבה זה סיבה לאסור עליה אפילו בתחילה. ואולי יש לומר שרואים פה עוד הפעם הכלל שאין להחמיר על אחרים, וזה שהבעלים יש להם איסור לא תגרר לבהמתו, כי לבהמה יש זכות בכל הפירות, ולא תהיה כפות בגלל איסור של אחרים.