תפילה תמצית ליקוטי מוהר"ן תורה עה

 ב"ה

זכני לדבר הרבה בתורה ותפלה ביראת שמים בכל נפשי, נפשי יצאה דברו, עם כל הדם שבתוכי לעבוד את השם, עד שיהיה גופי בטל כאפס ויתאחד לבשר אחד עם הדיבור, וינקה מהדם שלי מידת הנצחון, (עד שיהיו לבחינת חלב), ויהיו דיבורים אלו דברי שלום שעושים שלום, להעלות ולהשלים העולמות של כל הניצוצי קדושה האותיות שנפלו ונתפזרו ונצטרפו אלי בתענוגי אכילה שתיה ומלבוש. וזכנו להיות בחינת בשר לעצם - להמחשבה של הצדיק שצועק ומקהיל קהילות, חכמות בחוץ תרונה.

ועל ידי זה העמיד בחינת הרגלין, צדק לפניו יהלך ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים.

יברכנו אלקים (-דיבורי תורה ותפלה שעושים שלום) ויראו אותו (-יראה) כל אפסי ארץ (-אפיסת הארצית).

נ נח נחמ נחמן מאומן

מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו - פרשת בשלח

 ב"ה

פרשת בשלח

יד:טו ויאמר י' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו.

ויאמר י', עם הב' תיבות בגמטריא נחמן מאומן. י' אל משה, בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח. אל משה בגמטריא רבינו נ נח. תצעק אלי, עם הב' תיבות בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן.

ו'י-ה-ו-ה אל משה מה תצעק', הראשי תיבות יאממת, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של: ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בגמטריא הפתק. הסופי תיבות של: מה תצעק, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח. הסופי תיבות של: ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, ושל ה' אל משה מה תצעק אלי דבר, בגמטריא פצפצי"ה ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. הסופי תיבות של: משה מה תצעק אלי דבר אל בני בגמטריא רבי נחמן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: י' אל משה מה תצעק בגמטריא רבינו נחמן ע"ה. אותיות היסוד של: ויאמר י' אל משה מה תצעק בגמטריא לקוטי מוהר"ן ע"ה. אותיות היסוד של: ויאמר י' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי וסופי תיבות של: מה תצעק, עם הד' אותיות ב' תיבות והכולל, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא. הראשי וסופי תיבות של: מה תצעק אלי דבר, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

אונקלוס תרגם: ואמר ה' למשה קבלית צלותך מליל עם בני ישראל ויטלון, ע"כ. ויש לפרש על פי ליקוטי מוהר"ן תורה עה, שצריכים לדבר בתורה ותפלה עד שיהיה הגוף בטל ואפס, שיהא הגוף אחד עם הדיבור עיין שם [ועיין שם, ובתורה ותפלה יש ב' גוונים מחשבה וצעקה וכו' כי הצעקה בחי' חכמות בחוץ תרונה וכו' ובמשה כתיב ויצעק משה וכתיב וילך וידבר כו' שהיה מקהיל קהלות ברבים וזה בחי' חכמות בחוץ תרונה, ע"ש], ומבואר שם שהדיבורים של תורה ותפילה הם בחי' רגלים, ובבחינת צדק לפניו יהלך (תהלים פה) ועל ידי זה זוכין לבחי' ועמדו רגליו ביום ההוא על הזתים עיין שם.

הרי בזה שמשה צעק בבחי' מה, דהיינו באפיסת הגוף שלו, בודאי נתקבל תפילתו, שנעשה הכלי מחזיק הברכה כמבואר שם, וזה מה שהשם יתברך אמר לו, שמה שתצעק אלי, דבר עם בני ישראל, דהיינו כי בני ישראל הם כמו הגוף של משה רבינו, כי משה רבינו הוא הנשמה להם, ולכן הוא צריך להיות בשר אחד איתם (וכמבואר גם בתורה כב, שצריכים להיות בשר להצדיק שהוא בחי' עצם), על ידי דיבורי התפלה, כמו שהוא זכה לזה בפרטיות לעצמו, ואז ממילא יזכו ל'ויסעו' – לבחי' צדק לפניו יהלך ועמדו רגליו וכו'.

והנה תורה עה לא נכתב בתחילה על ידי רבי נתן, והוא השתדל לכתבה יותר מבואר, אכן הודה על שני דברים שלא זכה להבינם, בסוף התורה כתב שלא זכה להבין כלל הכוונה בזה שבתורה ותפילה יש ב' גוונים מחשבה וצעקה. – כי בכל התורה מדובר על דיבור, ואיך זה קשור למחשבה וצעקה, ולא אפילו פירש איזה בחי' של מחשבה, רק שהצעקות בחוץ. ובאד"ה ובחי' זאת, כתב וזה בחי' שותא דינוקא בשוקא דאבוה ודאימא ע' לעיל זה איני מבין כלל, ע"כ. ולפי מה שפרשנו אולי י"ל שהמחשבה הוא בחי' הצדיק עם הדיבור של העם. ולכן הביא ממשה רבינו ודוד שהיו מקהלים קהלות, כי הדיבור יצא מהעם, והם, הצדיקים בחי' משה ודוד, הנשמה והמחשבה. וזה כמו שהתינוק מדבר דבריו בשוק מה שלמד מאביו ואמו, והשוק הוא בחי' חכמות בחוץ תרונה, הנאמר אצל הקהילות שעשו משה ודוד, וכן השוק הוא בחי' חמוקי יריכיך של המחשבה, כי התינוק אין מבין מה שאומר, רק אומר מה ששמע, והמחשבה והכוונה בהם אינם אלא על ידי האבא והאמא, בחי' הצדיק. 

מפתחות:

מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו – לק"מ קצח דף קיא:.

נ נח נחמ נחמן מאומן

צירופי אותיות של שיחות חולין וחכמה גבוה

 ב"ה

חיי מוהר"ן

רמ: ז"ל ובסעדת שחרית היו מספרין העולם לפניו ז"ל איזה שיחות חולין ולא הוטב הדבר בעיני (-אחיו) הרב רבי יחיאל. ובמוצאי שבת נכנס לחדרו של רבנו ז"ל ודבר עמו מזה ואמר לו רבנו ז"ל האתה זוכר כל הספורים וכו' וכו' ע"ש ע"כ. הרי איך שרבינו היה מצרף אותיות של כל הדיבורים לצירופים עליונים (וע' תורה יב ותרה רכה). אכן יש להעיר שהלוא רבי שמעון בר יוחאי השתיק את אמו מלדבר בשבת, ולא בחר לצרף הדיבורים שלה לצירופים עליונים. ויש לחלק בכמה וכמה דרכים ואכמ"ל.

 

שיחות הר"ן

קפא. שמעתי בשמו שאמר בזו הלשון אני יודע חכמות שאם הייתי מתחיל לגלות מעט מהחכמות שאני יודע היו יכולים לחיות על ידי התענוג של השגת החכמות האלו לבד בלי שום אכילה ושתיה. והיה כל העולם בטלים בכלות הנפש לשמע חכמתי והיו בני אדם יוצאים מחיותם מעצם הפלגת מתיקת נעימת עריבת החכמות שהייתי מגלה. אך איני יכול לגלותם לבני אדם כי תמיד כשאני מתחיל לדבר עם אחד אני חפץ לשמע ולקבל ממנו דברים עליונים (הערה שנט– רא"ק ציין לאות צט, שהמדבר עם חבירו מקבל אור חוזר, עיין שם, ולא נראה שיש לו שום שייכות לכאן], ע"כ.

צע"ק כי כלל יש שהקב"ה יהיב חכמה לחכימא, ואיך יבוא לגלות חכמה למי שאינו חכם. וכי למדן גדול יכול למסור חידושיו העמוקים למי שאינו בקי בלימוד. ולהבדיל, וכי יכולים למסור חידושים במתמטיקה וקוונטים פסיקה למי שבכלל לא יודע ענינים אלו ואין לו שכל מיוחד. (ובמגילת סתרים גם כן כתוב שהמשיח יתן נאומים לכל העולם ויגלה להם דברים נפלאים, אבל שם יכול להיות בהדרגה, שילמד אותם לאט לאט כפי שכלם, מה שאין כן לשון רבינו כאן משמע שמיד הוא יקח אותם לרמה גבוה כזה שמיד יהיו בטלים וכו').

ואולי יש חכמות פשוטות שהם ממש מול עינינו ולא ידענו מהם.

ואולי החכמות האלו הם ממש בבחי' החכמה תחיה את בעליה, שהשכל בא עם החכמה, וממילא מובן שמיד יהיו בטלים להחכמה. [אבל אין לפרש שרבינו בעצמו היה נותן להשומעים חכמה, וכמו שמצינו שאמר לרבי נתן – אתה תחשוב שזה ממך וכו', וכן מצינו בעלמא בסיפורי צדיקים, כי אין הלשון כאן משמע כן כלל, רק שרבינו היה מגלה החכמה, ומהחכמה יהיו בטלים].

נ נח נחמ נחמן מאומן

לאסוף וליכנס בעצמך להינצל מהגנב הגדול

 ב"ה

ספר ליקוטי מוהר"ן תורה סט

ד"ה ודע שלפעמים אף שנוטל ממנו ממון, עכ"ז לא יזיק לבניו, ולא יחסר אור נפשה, כי ברוחניות הנפש מרגשת הכאב והצער הגדול שיש לה, כשזה הגזלן שהוא כמו רוצח נפשות ממש, בא לחסר אורה ולגזול נפש בניה, וע"כ היא מצמצמת אורה, וממשכת ומכווצת עצמה, ומקבצת לעצמה חלקי נפשה, כדי שזה הגזלן לא יוכל לינק ממנה ולחסר אורה וכו', ע"כ.

כן מצינו בספרי קבלה, למשל בספר באדיר במרום (עמ' נב, מכון רמח"ל) כז"ל האור כדי שלא ימסר לס"א, אינו מתפשט, בסוד: השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב:ג).

ונראה שזה גם כן כענין העצה שרבינו גילה בשיחות הר"ן רעט ז"ל וכשכבר רע מאד אזי מתבטלים לגמרי. ושאלתי אותו, איך מבטלין עצמו? והשיב סוגרין הפה והעינים והרי זה בטול, עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

והיתר לנו את הנשואות

ב"ה 

לקוטי מוהר"ן תנינא תורה כט, הזיווג של היתר הוא בחי' איסור שנתבטל בהיתר. וצ"ע דהלוא אנחנו נוהגין איסור בהחתיכה עצמה. 

והנראה בזה שעיקר הזיווג, מה שבאמת שייך להאיש היא בודאי היתר, ובנות ישראל קדושים הן ושייכים לתכלית היחוד והקדושה, אלא שרגליה יורדות מות והטומאה נדבקת וחלקים שלא שייכים לנו. ולכן אלו החלקים הם מה שאסור ומבוטלות בזיווגינו.

אכן יש לפלפל בזה הרבה, כי הלוא אנחנו קיימא לן שהחתיכה עצמה אסור, ועוד לפי הרמ"א מנהגינו שחתיכה נעשה נבילה אפילו בשאר איסורין חוץ מבשר וחלב. ואכמ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עצה להמלט מתוקף היצר הרע

ב"ה

שיחות הר"ן רעט – כשכבר רע מאד מתבטלים לגמרי וכו' סוגרין הפה והעינים עיין שם. יש לפרש על פי המבואר בספר קל"ח פתחי חכמה לרמח"ל (פתח מט ולפניה) שעולמות בריאה יצירה ועשיה אינם אלא לבושים לאצילות, רק שניתן להם ממשלה לעצמן, ואז מזה יוצא הרע עיין שם. וידועה שבריאה זה עולם המחשבה ויצירה דיבור ועשיה מעשה, והרי כדי לסתום את הרע יש לקחת את השליטה העצמאי של העולמות האלו ולהחזיר אותם להיות רק מלבושים לאצילות, וזה פועלים בהביטול הזה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מעשה מבעל תפילה - כת שבחרו דיבור

ב"ה

"כת אחרת אמרו שעקר התכלית הוא הדבור.... והלכו ומצאו איש צרפתי משגע, שהיה הולך ומדבר לעצמו וכו'. עיין שם.

"אחר כך מצאו איש אחד שהיה בעל לשון ומליצה, ודברן מופלג מאד מאד, לקבלו אותו למלך, כי המלך מחל לו המלוכה, מאחר שהוא בעל לשון כזה, עד כאן לשונו.

ומאד מעניין שהמלך הראשון שהיה משגע התבטל לפני המליץ של המלך.

והכת שבחרו בשמחה, ובחרו שיכור ערל, לא כתוב אצלו שהוא מחל על המלכות, רק שכאשר מצאו את האוהב נאמן יושב בתוך ים של יין קבלו אותו למלך, ויתכן שהמלך הקודם לא היה בכלל צריך למחול על המלכות כי היה שיכור בלי דעת כלל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כי לא יראני האדם וחי

ב"ה

רבו הפירושים גם אצלינו במקום אחר בס"ד. 

עוד יש לפרש על פי המבואר בלקוטי מוהרן תורה ד' בענין אפילו משה לא ידע מקום קבורתו דהינו כאשר האדם משיג את הביטול להאין סוף ברוך הוא, אז הוא בעצמו לא יודע מעצמו, עד שהוא חוזר לדעתו עיין שם, וזה כי לא יראני האדם דהיינו להשיג ביטול להכין סוף ברוך הוא, וחי - וגם באותו שעה להיות חי בדעתו, כי תרוויהו בבת אחת אי אפשר, בשעה שמבוטל לאין סוף אי אפשר שיהיה חי בדעתו כנל.

עוד יש לפרש כי לא יראני - כאשר האדם רואה ומשיג את הלא בחינת האין סוף, אז מזה הוא ממשיך וחי - חיות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מגן אברהם

ב"ה

בברכה ראשונה של שמונה עשרה: מלך עוזר ומושיע ומגן, ומבואר בכוונות שבמילה שלפניה "באהבה" הרי אימא מסתלקת מז"א בסוד הנסירה, ונכנסת בכל פרצוף וזהו, "מלך" כתר, עוזר - חב"ד, ומושיע - חג"ת, ומגן - נה"י (כי עד עכשיו בנינה היתה בסוד אחור באחור, ועתה צריך להביאה פנים בפנים עם ז"א), עד כאן לשון הרמח"ל בקיצור הכוונות.

ובכוונה הכללי והעיקרי של התפלה צריכים תמיד לכוון יחוד השם יתברך אפילו עם הנפרדים.

והנה מגן, הוא התיקון של נצח הוד יסוד. ובאמת קשה מאד להביא את הדרגות הנמוכות ליחוד השם, כי חב"ד במחשבה בקלות יכול לעלות במחשבה, ואפילו חג"ת הרי בדיבורים ובלב יכולים להראות את יחוד השם, אבל בנה"י קשה. ובנה"י צריך פשוט ביטול לגמרי, בבחי' דממה נגד הדמיון של העולם הקיים, שהוא בחי' הבל הבלים, ובפנימיות הכל מראה רק יחוד השם. ולזה צריכים מגן וצנה - להגן נגד הדמיון שוא. ולכן בלשון ארמי - לשון תרגום, מגן פירוש חנם ואפס וכלום וריקנות- "למגנא". והוא הביטול שצריכים שהוא בעצמו המגן. וזה המדה של אברהם אבינו, מגן אברהם, כי אברהם אבינו העיד על עצמו "ואנכי עפר ואפר" שזכה למדרגת עצומה של ביטול הזה, וזה מגן אברהם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אין שום יאוש בעולם כלל

ב"ה

י"ל ששום הוא תבלין עם הרבה סגולות כידוע, ולכן יאוש הוא השום בעולם שמסוגל להביא את האדם לבחינת אין, דהיינו כאשר האדם מתייאש מעצמו, אז הוא כבר מסוגל להתבטל להאין סוף ב"ה.

ושמן על ראשך אל יחסר -- Divine Flush

HH

Koheles 9:8 'and the oil on your head will not (-al) be deficient' the holy books often use this in referring to higher states of consciousness "moachin" ('brains').

A key to achieving this is following the words of the verse like this: When a person feels deficient before the Ein Sof (-al 'nothingness' - the Infinite), that person will experience a Divine Flush -- likened to being anointed with oil.

With this we can develop the verses in Yermiah (9:22-23) that a wise man should not exalt in his wisdom, nor a powerful person in his power, nor a rich man in his wealth....
exalt (hallel) this is the rectification of the void (vacated space - challal), hallel can mean to enlighten. should not (al) is the Ein Sof. A person needs to view his virtues in the light of the Ein Sof B"H.

May we merit...

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

קהלת ט:ח ושמן על ראשך אל יחסר, יש לפרש כאשר האדם מרגש את עצמו חסר לפני האין סוף ב"ה - בחי' אל, יזכה לבחי' ושמן על ראשך, ירגיש בראשו ממש כמו שמושחים אותו בשמן.

שנזכה...

ובזה יש לפרש הקרא (ירמיה ט:כב), אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעשרו, (כג) כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי וכו'.
יתהלל זה תיקון של החלל, שמאיר באור אלהות, לשון בהלו נרו, אל זה הא"ס ב"ה, שהחכם צריך להאיר חכמתו באור הא"ס ב"ה, וכן הגבור בגבורתו והעשיר בעשרו.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

איך אפשר לחיות עם אלהים?

ב"ה

הרגשתי טוב את השאלה הזו, איך בכלל אפשר, אפילו להצדיק הכי גדול, לחיות עם אלהים. הלוא השם יתברך הוא ממש אין סוף, ובכל מדה ומדה שגילה לנו הוא גם כן אין סוף, אז אפילו הצדיק הכי גדול איך יכול להשוות מעשיו עד כדי כך?

ועל כרחך צריכים להתעמק ולהבין שהצדיק לא רק עובד את השם יתברך כאילו שהוא עומד מולו ועובד אותו, אלא שהצדיק עובד את השם יתברך משני הצדדים, מצד אחד הוא ממש עומד לפני השם יתברך לשרתו, ומצד שני הוא ממש יודע שכל ישותו הוא גם כן השם יתברך - זה צריך ביטול לחלוטין עד שאדם זוכה להתלבש כל עצמיותו עם נשמתו - שהוא חלק אלוה ממעל, וממילא צדיק שהוא כבר בית לאלהות, יכול לעבוד באין סוף לפני האין סוף ב"ה.

שנזכה לדעת באמת מזה הלכה למעשה....

נ נח נחמ נחמן מאומן

לשם שמים באמת?!

ב"ה

תפב (לט) פעם אחת ספר עמי מענין ענוה ואיך הוא האמת וכו'. וכן ספר עמי מענין על מנת שלא לקבל פרס, והלא אף על פי כן בהכרח שאני רוצה איזה דבר וכו' וכון לי מחשבתי כי אלו הקשיות בענין ענוה ובענין זה היו עולים על דעתי והוא זכרונו לברכה בקדשתו הנפלאה כון לי מחשבתי. אך לא אמר שום ישוב ותרוץ על זה רק דבוריו היו כאומר שהוא יודע כל מחשבותי שעולים על הלב אך אי אפשר עתה לישב לי כל זה. והבנתי מדבריו שצריכין לזה רק יגיעה גדולה בעבודת השם ותפלה ותחנונים הרבה, אז נזכה לידע דרכי ענוה באמת, וכן לזכות לעבד את השם שלא על מנת לקבל פרס. יהי רצון שנזכה מהרה לכל זה באמת ובשלמות: ע"כ.

ע' מש"כ בהקדמה אות י'. ונראה לעניות דעתי בהבנת הענין והשער להשגת לשמה, כי הוא דבר מצוי בעולם כאשר רואים משהו נפלא ביותר, זה יכול להיות שקיעת החמה מדהימה, או ציור, או מכונה בנויה בחכמה עצומה, עד שהאדם נשאר בלי נשימה ממש, ונשאר מהומם, וזה המצב הוא בעצמו בחינת התבטלות נקיה וגם שירה ליוצר הדבר. והתבטלות הזה הוא נקיה בלי שום נגיעת עצמי. וזה בקיצוניות, משל להבין, אמנם בכל מדרגה ומדרגה שהאדם עולה קצת הוא קונה ומרכיש לעצמו מהביטול הזה. וככל מה שהאדם זוכה להיות בביטול הזה, הרי הוא נקי מנגיעת עצמו, ועבודתו תהיה שלא על מנת לקבל פרס.

והמשכיל יבין בזה עצה נכונה ועצומה בעבודת השם, לצאת מהמוחין דקטנות, שיביא את מוחו ודמיונו להתפעלות עצומה מאד, שממש יאיר לעצמו תוקף עצומה של גדלות השם יתברך ושל רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן עד שישאר ממש מהומם ומבוטל, ואולי בזה הוא יזכה להתחיל ליכנס קצת לעבודת השם באמת.

וזה מה שרבינו כיוון שאין תשובה על השאלה זו רק להתחזק מאד ויגיעה בעבודת השם, כי זה בעצמו ההתבטלות, ומה שרבינו לא אמר בפירוש שהאדם צריך להביא את עצמו להביטול כנ"ל, כי באמירת הדברים הנ"ל חל הרבה בילבול, כי איך ידע האדם מה הוא באמת התפעל בביטול להשם יתברך, ואפילו אם הצליח לבטל את עצמו באיזה מידה, איזה חלק היה לו יד בזה ויגיע שכרו, ועוד שהרי להבדיל אפילו גוים ואפיקורסים משיגים ונהנים מכמה סוגי ביטול הנ”ל, ואם כן רואים שעדיין הביטול הזה הוא כפי מידת האדם המתבטל. ובהכרח כדברי רבינו הקדוש שסוף ותכלית הדבר צריכים לברוח מכל החשבונות בענין זה, ועם כל זה נראין דברי בעזה"י שמי שלבו שלם בתשובת רבינו פה, ואינו מחפש את החשבונות, רק מוכן ליגע בעבודת השם עד שיאיר ה' לו ממרום, בודאי הוא יכול כבר להשיג קצת הבנת הענין כנ"ל (והרי הדבר תלוי במעגל האמונה כאשר ביארתי בס”ד בהקדמה), ודו”ק.