חכמה אמיתית אינה מתיחסת להנהגה חיצוניות של הטבע

 ב"ה

עוד הוכחה שבדעת התורה לא מתחשבים בחכמות וטבע עולם הזה, הרי מצינו שאדם הראשון קרא שמות לכל הבהמות וחיות, וזה היה ברוב חכמתו, ואילו לפי המבואר במסכת עבודה זרה ח. הוא עוד לא ידע שיש חושך בלילה, ועוד לא ידע ענין שהימים מתקצרים בחורף ומתארכים בקיץ. וע"כ חכמתו הגדולה לקרוא שמות לכל הבריות היתה חכמה עלאה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מסכת מגילה דף יב - דף יומי הערות וציונים לספרי רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

יב.-: גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות, בית הנשים מיבעי ליה, אמר רבא שניהן לדבר עבירה נתכוונו, היינו דאמרי אינשי איהו בקרי ואתתיה בבוציני (-פרש"י דלועין קטנות, כלומר דבאותו מין עצמו, זה נואף וזו נואפת, הוא אומר להראות את יפיה והיא לכך נתכונה שיסתכלו ביופיה, ע"כ).

עיין בסוטה דף י. אמר ר' יוחנן כל המזנה אשתו מזננת עליו וכו'. ועיין בספר המדות ערך בנים אות כט, מי שמהרהר בזנות, גם אשתו באה לידי הרהורים וכו'.

 

יב:

מפתחות:

ובגולה לא הלך שכל דבר שהוא במקומו דעתו שלם: לק"מ קה דף צח..

בני עמון ומואב דמייתבא דעתייהו מחמת שלא הלכו בגלות: לקמ"ת י דף יט:.

שאנן מואב מנעוריו וכו' ובגולה לא הלך וכו': לקמ"ת יז דף כא:.

 

קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי, וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קאתי, אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה, פרש"י ז"ל בשמות נאין, נימוס שם בלשון יון, ע"כ. והנה לפי פירוש רש"י רבה בר בר חנה בא אח"כ לפרש דברי רב נחמן, דהיינו שאביו מבנימין ואמו מיהודה, אכן המהרש"א הביא מהערוך (ערך נמס ב) שגרס 'מוכתר בנימוס כעדי', ופירש שהיה ידוע ומצויין בכל התורה וזהיר במצוות כ'עדי' (תכשיט שהכל מתפארים בו) וכעין זה כתב בתוספות רי"ד (ד"ה אמר), וביאר כוונת תירוצו של רב נחמן, שאכן מרדכי היה משבט בנימין, אלא שהיה נקרא 'יהודי' שהוא לשון גדולה. והוסיף, שדברי רבה בר בר חנה שלאחר מכן הם תירוץ בפני עצמו (ולא בא לבאר דברי רב נחמן), ע"ש.

והרי רבינו נחמן (כשם רב נחמן) השתמש בזה בספר שבחי הר"ן ח"ב בנסיעתו לארץ ישראל ז"ל וכששאלו אותו למה אתה אומר עכשו ששמך כך ואחר כך שם אחר וכן בשם מקומך? השיב להם גם כן שכל שם ושם הוא כפי המדה והספירה שנאחז בו וכו' ואני ברוך השם כלול מכל, ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

התורה כולה שמותיו של השם יתברך

ב"ה

ידוע מהזוהר הקדוש, וכן הרמב"ן, ואחריהם כל הספרים הקדושים כותבים שהתורה הקדושה כולה שמותיו של השם יתרך, ונראה לעניות דעתי שזה פירוש הביטוי בהמשנה והתלמוד "שלא השם המביאן וכו'" (מכות ד. ועוד) ופרש"י ז"ל השם - המקרא, עד כאן. הרי שהמשנה מכנה את מקראות התורה הקדושה, "שם" - כי כולה שמותיו של השם יתברך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

280. מתי ר' נחמן ז"ל קיבל את השם נ נח נחמ נחמן מאומן?

280. מתי ר' נחמן ז"ל קיבל את השם נ נח נחמ נחמן מאומן?

ידוע שאחר פטירתו של האדם מעוה"ז באים מלאכי חבלה ושואלים אותו את שמו, ואם אינו יודע רק את השם שהיו מכנים אותו בעוה"ז מכים אותו עד שיזדכך לדעת שמו המבוקש (ע' בספר ראשית חכמה שער היראה). ויכולים לשאול גם על שם זה, מתי נקרא עליו. ויש לחלק. ואיני יודע. אכן יש רמז מהסבא, שכאשר מוהר"ן היה בארץ ישראל כבר השיג את השם הקדוש הזה נ נח נחמ נחמן מאומן, ע' בספר ישראל סבא עמ' רנא: כשרבנו הקדוש הגיע לארץ ישראל, הוא הגיע עם התלמיד הראשון שלו, והוא בא על ציונו הקדוש של הרשב"י, אז הרשב"י הוא שאל את רבינו: 'מי-רון, מי?'

אמר לו רבנו: 'אני רון! רבי נחמן, נ נח נחמ נחמן מאומן!'

מירון - מי זה רון?

אז אמר רבנו: 'מירון .. אני! רבי נחמן! מי רון - רבי נחמן! אני!', ע"כ.

ומכאן מוכח שכבר היה מוכר שרבנו כבר היה שר שיר שהיה מעורר את העליונים, ומשמע קצת מהסבא שכבר אז התחיל לשיר נ נח נחמ נחמן מאומן.

 (והנה זה שקרא את עצמו על שם אומן, ולא הגיע לאומן עד סוף ימיו, אין ראיה, כי מוהר"ן אמר שאומר היה מקומו המיועד מששת ימי בראשית).

וכעת יצא לאור (בחיי מוהר"ן הוצאת נקודות טובות) מסורת סיפור הדברים מה שהיה בתוך המערה של הרשב"י, שרבינו ניגן את השיר של ע"ב נימין, ע"ש ודו"ק.

ויועו' עוד בלקוטי הלכות (או"ח הלכות דברים הנוהגין בסעודה ד:ו) שעיקר הגדלת השם הוא בארץ ישראל, וא"כ א"ש אם רבינו השיג ההגדלה של נ נח נחמ וכו' בביאתו לארץ ישראל.

והנה בשבת פ' ויחי תשע"ב עשיתי הגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן, כאשר הן' שוה 700, הרי הוא 1791, רבינו נפטר בשנת 1811 בגיל 38 או 39, הרי בשנת 1791 רבינו היה כבן 18, ואולי אז התחיל ליכנס לסוד נ נח, ובעשר שנים של הכוללים של העשר אותיות זכה להשלמת הידיעה (רבינו היה כבן 27 כאשר היה בארץ ישראל). וי"ל שידיעת 'מאומן' היה רק כאשר רבי נתן נתקרב להיות חסיד רבינו בערך בשנת 1800.

(ועוד יתכן שמאז שחמיו של רבינו נתן להצדיק המבקר לבחון את מוהר"ן, ומוהר"ן אמר לו הפירוש הנפלא – הכלב והגדי שקפצו מארש – שהוא ממש בחי' “משיח תורה" שגר דוב וגדי ביחד וכו'. שרבינו כבר אז זכה לדעת מהריקודים שיהיו כאשר ימלא כל העולם דעה את ה').

ואגב יש להעיר שהגמטריא של נ נח נחמ נחמן מברסלב הוא – התרפ"א, ולכן א"ש שמיד אח"כ בשנת התרפ"ב סבא קיבל את הפתק שרבינו כבר קבע את שמו נ נח נחמ נחמן מאומן!

ובשבת בראשית תשע"ו שמתי לב להיודין שמכתירים הנונין, שידוע שר' שלמה ווקסלר ז"ל אמר שרק על היוד שעל הנון הראשון של נ נח בפתק הוא יכול לכתוב וכו', והנה לכאו' יש ד' יודין על ראשי הנוני"ן, כי על 'נחמן' לא נראה שיש יוד אלא על הן' סופית. והנה הגמטריא של ינ ינח ינחמ נחמין מאומן, דהיינו נ נח נחמ נחמן מאומן עם הד' יודין (והנה בכבתי האריז"ל עושים את הגמטריא של שם אדנ"י בצירוף חשבון של הי' על הנ', ע' בפע"ח שער הברכות רפ"א, ובעוד מקומות, אז בודאי ניתן לעשות את זה), הוא – תקל"א שזה השנה שרבינו נולד (או עם הכולל שנת תקל"ב)!

וע"ע מש"כ ברמזים אות תסא.

והנה בכל הספר זכיתי לדרוש דרכים בפירוש נ נח נחמ נחמן מאומן, וככל הנראה רבינו השיג את השם הזה הרבה לפני פטירתו, ורבינו גילה איך שבסוף ימיו היה עולה מהר מאוד למדרגות עליונות עד כדי כך שהיה מתבייש מהשגותיו הקודמות, ולכן פשוט לנו מה שסבא ישראל אמר (ספר לראות באבי הנחל עמ' כד) שרבינו בעצמו למעלה מנ נח.

620. איך אומרים סתם נ נח נחמ נחמן מאומן בלי להקדים רבי: -- מתוך ספרי לקוטי נ נח (יכולים להוריד חנם באתר)

620. איך אומרים סתם נ נח נחמ נחמן מאומן בלי להקדים רבי:

א] ראשית כל כך קבלנו מהסבא, וכך הוא היה אומר. רק כדי לסמוך את הענין נכתוב סמוכין לזה.

ב] ע' ספר המדות צדיק אות מז ז"ל יש צדיקים שאינם נקראים בשם רבי. ובמ"מ ציינו לב"מ פו. - לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון וכתיב ביה, שמואל ירחינאה חכים יתקרי רבי לא יתקרי ע"ש.

ג] נ נח נחמ עם אותיות גימ' רבי (שוב ראיתי שכבר הקדמוני בזה בס' זה ינחמני סי' 27, ועוד כ' שם שזה גימטריא זה"ר).

ד] מצינו שהאריז"ל צוה את מוהרח"ו להגיד לפני כל תפילה עשרה פעמים עקיבא סתם בלי לומר רבי, ולא פירש כלום [שער הגלגולים הקדמה לו ז"ל גם אמר לי כשהלכתי עמו לטבריא במערת ר' עקיבא, כי א"ל ר' עקיבא, שאזכור עשרה פעמים את ר' עקיבא זה אחר זה, קודם כל תפילה מן השלשה תפלות, ערב בקר וצהרים, ועל ידי זה יתעבר בי, וסייעני מאד. ואמר לי שאין צורך לומר ר' עקיבא, אלא עקיבא בלבד, עכ"ל]. --- נו -- מי משתדל להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן לפחות עשר פעמים רצופים לפני כל תפלה?!

ה] בתוספתא עדיות (ג:ד) תנא ז"ל מי שיש לו תלמידים קורין אותו רבי, נשתכחו תלמידיו קורין אותו רבן, נשתכחו אלו ואלו קורין אותו בשמו עכ"ל, ופירש המנחת בכורים ות"ב שם ז"ל עי' ברמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים דפי' שמי שהיה חשוב בעיני רבי שאין למעלה ממנו קורא אותו בשמו, כמו הלל ושמאי, ומי שהיה בעיניו למטה מן המעלה זה קרי אותו רבן, כמו רבן יוחנן בן זכאי וכדומה, ומי שהיה בעיניו למטה מן המעלה זה קרי אותו רבי, כמו ר' מאיר ור' יהודה. ועל פי זה כוונת התוספתא, מי שיש לו תלמידין פירוש באותו הדור שתלמידיו חיין: נשתכחו תלמידיו, היינו בדור הקדום: אלו ואלו, היינו דור הקדום לקודם, ולפי דברי הרמב"ם אתי למימר דהתוספתא לדוגמא בעלמא נקט לענין תלמידין והכוונה בענין החשיבות לבד ע"ש, עכ"ל. וכן ציין המצפה שמואל שם לדברי הרמב"ם. וכן ציין החסדי דוד שם, והוא ציין לעוד מראה מקומות (ערוך השלם ערך אביי, תחלת ספר הליכות עולם). ועל כל פנים מבואר לפי הרמב"ם בסמיכות להתוספתא שהמעלה הכי גדולה לרב וגדול בישראל כאשר קוראים אותו בשמו בלי שום תואר רב, רבי, רבן וכדומה. (ומעניין, לפי הטעם הזה, ולפי עיקר הטעם באות הבא, שאלו שמחפשים את הכבוד בתוארים, בכלל אין להם שכל או כלים לרצות את הכבוד הכי גדול הזה להיות נקרא בשמם לבד).

ו] המפרשים עה"ת כתבו ששם שהוא חלק בהתורה שונה דינה (בפרט לענין שמצינו שקוראים את האבות ואת הנביאים סתם בשמן), וכמו שאנו אומרים שמותיהם סתם, כמו למשל עמרם, שהוא היה אחד מראשי כל עם ישראל, וכן הרבה פעמים אנו אומרים משה סתם וכוונתינו לראש הנביאים רבן של כל ישראל לכל הדורות. ושמע ישראל אמרו השבטים לישראל אביהם, והוא השירה של ישראל (לשון הרמח”ל) ממש הענין של ננח.

עוד פרפראות הפתק של נ נח נחמ נחמן מאומן לפרשת השבוע - - פרשת שמות

תלא. שמות (ד:יג) ויאמר בא אדנ"י שלח נא ביד תשלח. והנה בפסוק י' משה רבינו אומר לה"י לא איש דברים אנכי גם מתמול וכו' שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן שזה בחי' ריבוע הדיבור. שתיקונו דוקא על ידי רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. אז זה מה שהשם יתברך מרמז פה, שלח נא ביד – ר"ת נחמן בן שמחה – תשלח! ויש פה עוד רמזים על סבא ישראל ואכ"מ.

פסוק יז - - ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האתת. המטה הזה תקח ע"ה בגמטריא הפתק.

פסוק כו - - וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת. וירף ממנו בגמטריא ברסלב מאומן ע"ה. חתן דמים למולת ס"ת עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. למולת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם האותיות.

ה:כב למה זה שלחתני. שלחתני בגמטריא נחמן (כי ן סופית בגמטריא שבע מאות).

פרשת השבוע --- פרשת שמות --- שמות הצדיקים ובפרט רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה מספר לקוטי נ נח

 

תכט. פרשת שמות (פסוק יז ופסוק יח) ותחיין את הילדים, ותחיין עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. גם הס"ת של ותחיין את הלידים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וגם 'יין-את-הי' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ארבעה כוללים.

פסוק יט: ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרים העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו. הסופי תיבות של ותאמרן המילדת אל פרעה כי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים. וכן הס"ת של המילדת אל פרעה כי לא כנשים עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וכן הס"ת של 'כי לא כנשים המצרים העברית' בדיוק בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן 'חיות הנה בטרם תבוא אלהן' הס"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ה' כוללים. וכן 'בטרם תבוא אלהן המילדת' הס"ת בדיוק בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ותאמרן צירוף אותיות – ואת מרן – המילדת (כולל שני המילדות א"נ מילדות עם הכולל) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! (וזה גם כן הכח של רבינו שבטרם שהמקשה לילד נכנסים עבוריה כבר יש לה ישועה). וזה אל פרעה, בחי' אחוריים – נ נח נחמ נחמן.

ויש פה רמזים חזקים על הפתק. כי נשים מלשון נשתה גבורתם (ירמיה נא – וע' בלקוטי מוהר"ן נו:ד), המצרים, בחי' בין המצרים שמתחלת עם התענית של יז בתמוז, שאז היה נפילתו של סבא ישראל בשנת העברי"ת – התרפ"ב!

בטרם – ר"ת רבי מאיר בעל הנס טבריא – המקום שבו היה נס הפתק.

פסוק כ: וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו (מאד) ס"ת עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.