כתר. כתר חכמה ע"ה בגמטריא רבי נחמן מברלסב. כתר חכמה בינה, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 ב"ה

חכמה ובינה עם הב' תיבות בגמטריא נחמן. אי נמי, חכמה בינה, עם הח' אותיות בגמטריא נחמן. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

מבין דבר מתוך דבר

 ב"ה

בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה יא מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו, רבינו הכניס המושג של מבין דבר מתוך דבר.

מבין דבר מתוך דבר – בספר ברית מנוחה, דרך הבינה, מעלה העשרים וארבע (של הכ"ד מעלות הידועים במעלת הבינה), נשרש בטכסיסי"ה [בשושן יסוד עולם נוסף: והוא שם יהדריא"ל (י' פעמים הוי"ה)] פעלותיו לזכר אדם כל מה שיקרא ולהבין דבר מתוך דבר, וגם הוא שם לכתב האדם יותר ממה שהוא כותב, ע"כ.

 

בהקדמה לספר מעשה רב – על מאמרי רבה בר בר חנה (עבור זה קניתי הספר, והפעם הראשון שפתחתי אותו לעיין בו, ראיתי שהוא כתב ספר שערי ירושלים על ז' דנחמותא – והיינו אז בתוכם, והזמנתי את הספר. ספר מעשה רב הוא סיים בשנת תמימ"ה – תצה, ויצא לאור בשנת תצו, ואלו המספרים הם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – עם ד' או ה' כוללים), כז"ל ומה תעשה באחריתך, ביום צאתך מעולמך, שעם כל הלימוד שבידך לא יפטרוך, רק שואלים אותך על ידיעת בוראך כנודע ממדרש תהלים (א:יב), וגם מוכח בגמרא (שבת לא.) במה ששואלים אותו הבנת דבר מתוך דבר. נראה דהכי פירושו, דאדם מחוייב לידע לחבר תרין עלמין כחדא על פי היחודים (ראה זוהר ח"א – מדרש הנעלם דף קכח:), וזה נרמז במה שאמרו הבנת דבר מתוך דבר, ולא אמר דבר מדבר. כי הלא ידוע דקב"ה תפארת נקרא קול, דנפיק מקול גדול דבינה, ומלכות נקראת דבור, לכן ראוי להמשיך אור הבינה אל המלכות, וזה סוד הבנת דבר, דמלת הבנת היא סוד הבינה, ודבר סוד מלכות. כלומר אם המשיך אור הבינה במלכות לחבר שניהם יחד, בסוד התפארת בריח התיכון דמחבר לעילא בין אבא ואמא, ומחבר לתתא בסוד הדעת. וזהו שחזר לומר מתוך דבר, לומר שדבר זה תוכל להבינו מתוכיות 'דבר', כי תוכיות דל"ת ל', ותוכיות בי"ת י', ותוכיות רי"ש י' אחרת, הרי הכל בגימטריא חמשים, לרמוז אל המשכת נ' שערי בינה אל המלכות (-כן כתב הרמח"ל בספר אדיר במרום לענין ארח צדיקים כאור נגה, ארח – אלף ריש חית, אותיות האמצעיות לי"י וכנ"ל), בסודה' אור דמעשה בראשית, ויהיה חיבור זה בסוד הו"ה, כי הוא"ו סוד הדעת מחבר לשתי ההין כחדא, ואז מצדק נעשה צדקה, וזה גורם שתפשוט בגדי קדרות ותלבש בגדי מלכות. ואז וראיתיה בגוונין נהירין, בגוונין שפירין, ויימא לה מלכא מה שאלתך וינתן לך, ואיהי שאילת על פורקנא דידה ועל בניה כנז' בפ' פינחס (זוהר ח"ג דף רטו.), ומובן דעל ידי עסק הרזין יוציא שכינה מגלות דקליפות. ולכן כשהולך האדם אל בית עולמו שואלים אותו אם עסק בנסתרות, שהוא גורם שיוציא השכינה מגלות דקליפות, אז יכנס לגן עדן סוד המלכות. ואם לאו ח"ו דוחין אותו לבר ודנין אותו, עכ"ל.

 

מעולם היה קשה לי שהאיש שהיה מבין דבר מתוך דבר לא היה יכול ליכנס להעיר, ומכר הענין בעד הכלי, והבן מלך ע"י הבינה שקיבל ממנו נכנס והצליח. אז למה הא' לא היה יכול?

וצריכים לדחוק שכל זה הבין הא' שלא עליו ליכנס אלא ללמד למי שהוא אחר וליקח ממנו הכלי.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בענין לימוד ספרי חב"ד

 ב"ה

בענין לימוד ספרי חב"ד.

א' עיין בפנים הספר שעיקר הלימוד ראוי להיות בספרי רבינו. [בספר מכתבי שמואל ענה בענין זה בכמה מקומות, ובעיקר כך טען, שאף על פי שמותר לפי דעתו, ז"ל אבל כנגד זה כשיש בשר ודגים למה צריך לאכול ירקות, חבל על הזמן שיכולים אז ללמוד ולהסתכל בספרי צדיקים אמיתיים וכו' וד"ל, עכ"ל באחד מהמקומות].

ב' כל עוד שהספר נכתב באמונה בהש"י ובחז"ל אין לזלזל בה, וחלילה לזלזל בה, כמו שהזהיר רבינו בליקוטי מוהר"ן תורה סא, וכל שכן ספרים שנכתבו על ידי צדיק תלמיד המגיד, אלא שעכ"ז יש טעמים לסתור כדלקמן. אלא שיש בספרי חב"ד שמביאים הרבה מהסברות והחקירות של אפיקורסים, ואף על פי שכוונתם לטוב, כי באים לברר את הטעיות ולהעמיד את הנכון, עם כל זה, הרי כבר הכניסו עצמן לחקירות שרבינו הזהיר מאד להתרחק מהם לגמרי.

ג' הבעל התניא בעצמו, כשהדפיס את ספרו לראשונה בשנת תקנו, ציוה לפרסם: "שמי שלא לומד ספר הקדוש 'ראשית חכמה', לא יהין ללמוד את ספרו 'תניא'"! (כך מצאתי פעם והעתקתי, אבל אחר כך חפשתי ולא מצאתי אפילו ממה שהעתקתי. ולכן עשיתי חפוש אחר חפוש, כי כנראה חב"ד מסתירים את זה כמו שמסתירים ההלכה שתפילין צריכים גוף נקי ואסור להפיח בהם ח"ו. ובסוף מצאתי ת"ל באתר שלהם בהערת שוליים... יש להם דף על אברהם שיינס, שנתקרב לחב"ד ובתחילה רצה להסתיר את זה מבני משפחתו ולכן החל ללמוד בספר ראשית חכמה, ובהערה 4 על זה כתבו: אף שאינו ספר חסידות (אלא ספר מוסר קבלי), מכל מקום היה נחשב אז ל'ספר של הכת', מכיוון שאדמוה"ז התנה באותן השנים את לימוד ה'קונטריסים' - כתבי תורותיו של אדמוה"ז שלאחמ"כ הפכו לתניא - בלימוד מקדים של ראשית חכמה, עכ"ל).

ולפי זה מאד צריכים להזהר בזה, שמי שכן רוצה ללמוד ספרי חב"ד, יזהר מאד שיהיה לומד ראשית חכמה כראוי.

ד' ר' אברהם קליסקר שבתחילה היה חבר טוב של בעל התניא, וביקש גדולתו שיכהן כרב ראשי וכו', ר' אברהם קליסקר הוא שהעיד רבינו הקדוש עליו, שהוא הצדיק היחיד שרבינו ראה בו שלמות, הוכיח את בעל התניא שאין הספר לפי רוחו של דרך הבעל שם טוב שלמדו אצל המגיד. ודעתו כתב מפורש שאין ללמוד אותו ויש לגונזו. והבאתי קצת מדבריו בשיחות הר"ן אות לב ע"ש.

וע"ש גם מה שהבאתי מספר עמק המלך שכתב לא לעסוק בספרים של עולם התהו.

שיחות הר"ן

לב. וכשאדם הולך בתמימות באמונה לבד בלי שום חקירות יכול לזכות שיעזר לו השם יתברך שיבוא לבחינת רצון שהוא למעלה מחכמה וכו' וכו' כי אמונה הוא דבר חזק מאד וכו' וכו' עיין שם.

עיין לקמן אות קא, שפשיטות הוא גבוה מן הכל. ולכן אין צריכים חכמות כלל רק תמימות ופשיטות ואמונה. וצריך תלמוד לשוות השני דיבורים, כי כאן משמע שאמונה היא חזקה ועל ידיה באים לרצון שהוא למעלה מהחכמה. אז מה השיווי בין פשיטות ורצון, או שהם אותו דבר, כי כן מצינו בספרים הקדושים "רצונו הפשוט". ולכאורה אצל השם יתברך הפשיטות יכול להיות רצון מתחילה ועד הסוף, ותמיד יהיה למעלה מחכמה וכל המידות, אבל אצל האדם, הפשיטות שלו עדיין לא מגיע לרצון, האמונה והפשיטות שלו היא חזק מאד, עד שיצמח ויתגדל להיות ממש רצון, ודו"ק.

 

עיין במכתב של ר' אברהם קליסקר (ספר אגרות חסידים מארץ ישראל, אגרת ס"ה, שנת תקנז) שכז"ל כי התחלת הרע היא מן השכל דמיני' דינין מתערין ומרגלא בפומייהו דצדיקייא שיחת חולין על פ' (ויקרא כא:ט) ובת איש כהן כי תחל לזנות. כי ההתחלה שהיא השכל ממנו נמשך הזנות, וכמה נאבדו ונתפקרו מן השכליים. ודור המדבר שהיה דור דיעה לא היו כי אם חכמים וידועים (דברים א:טו) ונבונים לא אשכח[1] כי פחדו ורהו (?) להתבונן בבינה יתירה (עיין מש"כ בזה במסכת עירובין דף ק:). וכמעט רגע הכריעו בדעת ישרה הוא קו היושר המכריע ועמדו רגליהם על האמונה הגדולה כאמור שהיא למעלה מן השכל. הנה כי כן היא דרך האמונה. כי המאמין לא יחוש לשום דבר שאין אחר האמונה כלום וכו' ע"ש באריכות (וכן בלקוטי מוהר"ן תורה לא: שלמות כל הדברים היא האמונה וכו').

ורואים מזה שאע"פ שרבינו הזהיר בליקוטי מוהר"ן תורה סא לא לזלזל בשום ספר שלא נכתב בדרך חקירות ופגם אמונה, עכ"ז יש עדיין הקפדות לבחור בדרך הטוב.

ועיין בהדקמה לספר עמק המלך ז"ל ומפני שראו מקצתם, שנאספו נפטרו יודעי סודות האר"י זלה"ה, חזרו מקצתם אל בעלי עולם התוהו, ומקצתם היו מרכיבים דברי הרב משה קורדואירו עם דברי האר"י, עונם גדול מנשוא, 'כי לא תהו בראה לשבת יצרה' (ישעיה מה:יח) בעולם התיקון, וכדי שלא לעסוק בספרים כאלו וכו' ע"ש.

ולהלן שם כז"ל והורצה לצאת ידי חובתו הוא הלומד לשם שמים, לעשות מהבל פיו רקיעים ושמים החדשים, לא יעסוק בספרים הללו הן חדשים גם ישנים, ואין בכלל אלא מה שבפרט, ספרי המחברים של עולם התוהו לא יועילו כי תהו המה, וכוונתינו לתקן בעולם התיקון, והשומע לי ישכן לבטח וכו' ע"ש.

---

[1] בטעם הדבר כתוב בהקדמה לספר עמק המלך ז"ל והיה מאיר בזעיר בד' יודין של ע"ב שלו, שהם סוד מ' שנה, שהלך עם ישראל במדבר, ושם ע"ב יש לו ג' כ"דין המאירים להשמש (שהוא ז"א, ו-ג' פעמים כ"ד הם ע"ב), בסוד 'ושמתי כדכד שמשותיך' (ישעיה נד:יב), לשון שמש. והם שני שלישי יסוד אבא כד-כד שהוא זכר, המתגלים לחוץ ומאירים יותר בזעיר במקום שכלה יסוד אמא, שאינה אלא מכסה שליש עליון דיסוד זכר, שהיא נקיבה. אבל הכ"ד העליון לקחה רבקה שהיא אמא, והוא מכוסה בה (רק בה), בסוד שנאמר (בראשית כד:טו) 'והנה רבקה יוצאת... וכדה על שכמה', ולכן אנשי חיל מצא משה, שהוא גימטריה כדכ"ד, ונבונים לא מצא (עירובין ק:), כל זה אבאר במקומו הראוי, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

והחזירנו בתשובה שלמה לפניך

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תורה לה - דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם וכו' ומאן ההוא אתר, הוא חכמה, ע"ש ומבואר בהמשך (אות ה) שהחכמה מקבלים מאור הפנים, בחי' באור פני מלך חיים, בחי' חכמה, ע"ש.

ולפי זה יש לפרש מה שאנו מתפללים בשמונה עשרה בברכת השיבנו אבינו לתורת וכו' והחזירנו בתשובה שלמה לפניך, שהתשובה שלנו יגיע לאור הפנים - להחכמה - לאתר דאתנטילת משם. ויש לכוון עוד שנזכה להיות בחי' פני ה', כמו שכתוב אצל אברהם אבינו התהלך לפני, וזה, אפילו רק לחשוב קצת במוח לשער את הענין, הוא איום ... שנזכה להכל בזכות רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן!

והנה במקום אחר הערנו על הזהר שגילה ענין זרקא, שרבינו מביא שזה ענין לחזור בתשובה לאתר דאתנטילת שהוא חכמה, שלכאורה תשובה היא בחי' אימא עילאה בחי' בינה, וזה חידוש פלא שבינה ירים את האדם למעלה ממנה לבחי' חכמה. וכבר הראנו עוד מקומות שמצינו כזה (כמו בקבלת שבת בהבו לה' בני אלים, שהי"ג תיקוני דקנא דעשיה מעלים את חכמה דעשיה לנצח שיצירה, ובסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מהקבצן החטוטרת שהיה בחי' תכלית מיעוט המחזיק את המרובה היה גשר לבחי' למעלה מן המקום). ואכן בסיום הברכה של השיבנו - חותמין: הרוצה בתשובה. ורצון זה בחי' כתר, וכבר מבואר בספרים, את הקשר המיוחד שיש לבינה וכתר, עיין שם. והרי מצד אחד האדם החוזר בתשובה בא בכח בינה, ומצד שני הוא מעורר ממש את הכתר, הרוצה בתשובה, עד שהוא יזכה לעלות לחכמה. שנזכה בעזה"י.

נ נח נחמ נחמן מאומן!