סתימת דרכי הצדיקים

 ב"ה

פרשת שמיני

י:ג ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר י' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן.

משה אל בגמטריא רבינו נ נח. אשר דבר, עם הב' תיבות בגמטריא נון חית מם נון.

רש"י כז"ל הוא אשר דבר וגו', היכן דבר, ונועדתי וכו' וכו', אמר משה לאהרן, אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך (ת"כ א:כג, ויקרא רבה יב:ב), עכ"ל. והדבר פלא, כי לעיל ט:כג פירש רש"י ז"ל דבר אחר, כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, היה מצטער ואומר, יודע אני שכעס הקב"ה עלי, ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל, אמר לו למשה, משה אחי כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי, מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל, עכ"ל, ואילו לפי דבר רש"י כאן, כאשר אהרן קבל לפני משה, וכאשר משה נכנס עמו – באמת משה רבינו היה חושש שבאותו זמן השם יתברך ימית אחד מהם, ועיין שם בהמשך של רש"י שמשה רבינו אמר להם לישראל, אהרן אחי כדאי וחשוב ממני, שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם – ובו ברגע שאמר את זה, היה חושב שאולי ימיתהו השם על המקום. והוא פלא.

רש"י כז"ל עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך, עכ"ל. ויש לעיין אם הם למעלה מששים רבוא המבואר בבני משה בליקוטי מוהר"ן רעג. [ואם נדחוק לפרש שמה שמשה רבינו אמר ממני, כולל בניו, אם כן יצא לכאורה שנדב ואביהוא היו יותר גדולים מהם (ובברייתא שהביא רש"י שמות לד:לב כיצד סדר משנה, לא הזכיר בני משה וגם לא הזכיר נדב ואביהו). אכן הפשטות שבני משה רבו למעלה מכולם, וכן לפי מה שרבינו גילה בתורה רעג, לכאורה אפילו קדושת קודש הקדשים לא היה מעכב אצלם כלל]. ולכאורה כאן רואים עוד הפעם שבני משה בכלל לא מן החשבון.

רש"י ד"ה בקרבי, בבחירי, ע"כ. לכאורה זה כלל יסודי, שאלו שמתקרבים, הם הנבחרים (ואם כן הרי זה כמו שאומרים בעולם שעם הנבחר, הוא העם שבחר בהשם יתברך). אלא שיש לדחות, שבקרבי זה גם כן מצד השם יתברך, שהוא יתברך קרבם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הילולה של משה רבינו בטבריה אצל אשתו ציפורה

 ב"ה

ז' אדר הילולה של משה רבינו, רבבות אנשים נוסעים לרשב"י שהיה ניצוץ של משה רבינו (בזוהר כתוב שרשב"י ידע שקרן אור פניו מה שמשה רבינו לא ידע, והרבה טועים בזה, כי האמת הוא שרשב"י היה רק ניצוץ ממשה רבינו), ואני בחרתי ללכת לציון של ציפורה אשתו, הליכה ברגל כעשרים וחמש דקות [ואפילו למאן דאמר שגירשה, הלוא 'והיו לבשר אחד' נאמר על הילדים כמו שפרש"י]. גם בראש חודש אב, הילולה היחיד שנזכר בתורה אני חושב, של אהרן הכהן שכמעט אי אפשר להגיע לציון של בירדן, אני משתדל להגיע לאלישבע אשתו שיש לה ציון פה. אבל אני כמעט היחיד שמקיים עצה זו.

ועכשיו חשבתי שכמו שאומרים שכל מסכת, מי ששולט על כל המסכת כבר יש לו פתחים ממנו לכל הסוגיות בש"ס, כמו כן י"ל בכל עיר, יש לו גידין וקשרים לכל המקומות, ויכולים לזכות לדעת איך להתקשר בקשר גשמי לכל צדיק וצדיק. ואז נזכרתי דברי רבינו בספר שיחות הר"ן ס' ז"ל כי אבן שתיה שממנה הושתת העולם, משם יוצאין גידין לכל הארצות. ושלמה המלך עליו השלום שהיה חכם גדול וידע כל הגידין בפרטיות, היה נוטע עץ כל פרי כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (קהלת רבה ב ז). וגם במדינות הללו אם היו יודעין הלוך הגידים בפרטיות היטב היו יכולים לטע גם כאן את הפרות שאינם גדלים פה כי גם כאן אף על פי שהגיד ההולך למדינה זו הוא מסוגל לפרי מיוחדת עם כל זה כל הגידין מתערבין ומתחברין יחד. ועל כן גם כאן במדינות אלו יכול להיות כשמתרחקים מעט יכולין לטע גם שאר הפרות שאין גדלין פה. גם יש מציאות שאם היו פותחים באר באיזה צד היו יכולין לטע ברחוק מקום משם אותן הפרות הנ"ל, עכ"ל. ולפי זה בצירוף המחשבה שלי הנ"ל גם בעיירות של חוץ לארץ יש את האפשרות להתקשר לכל צדיק, כי הם בחי' אבן שתיה כדאיתא בגמרא עליהם ישית תבל, רק שזה כבר יהיה הרבה יותר קשה.

 ואכן רבינו היה עושה שליח לזקנו הבעל שם טוב, ואחד מהטעמים שהלך לארץ ישראל היה לעשות דרך להיות בקשר עם זקנו ר' נחמן מהורדנקה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

קרח פקח היה

 ב"ה

פרשת קרח

טז:ז ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני יקוה מחר והיה האיש אשר יבחר יקוה הוא הקדוש רב לכם בני לוי.

ותנו בהן אש ע"ה בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. אשר יבחר ה', עם הג' תיבות, בגמטריא רבינו נחמן מברסלב, ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. בני לוי, בגמטריא נ נח. רב לכם, עם הב' תיבות, בגמטריא ברסלב. רב לכם בני, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הוא הקדוש רב ע"ה בגמטריא נון נון חית.

פרש"י רב לכם בני לוי, דבר גדול אמרתי לכם. ולא טפשים היו, שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב, אלא הם חטאו על נפשותם, שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשות, וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו וכו' עיין שם. (רש"י חקת כ:י המרים, סרבנים, לשון יוני – שוטים, מורים את מוריהם).

ידוע בשם הבעלי מוסר, מה התירוץ על טפשותם שהם חטאו על נפשותם, הרי על כל פנים טפשים הם, אלא שזה ענין החטא, כידוע שאין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות. ולפי זה יש להבין שפקחותו של קרה הוא שמירה מיוחדת מרוח שטות של חטא, ויש להבין מה ענינו ומנא לן שהיה לו לקרח.

רש"י בריש הפרשה הביא מחז"ל בן יצרה בן קהת בן לוי, ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר ובקהלם אל תחד כבודי, והיכן נזכר שמו על קרח, בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמר בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל (דברי הימים א:ו:כב-כג, תנחומא ד), ע"כ. הרי לולא תפילת יעקב היה מיחסו אפילו אליו. ויש לדייק גם מלשון רש"י שהיה כותב בן יעקב, ולא בן ישראל כמו שכתוב בדברי הימים. וכבר הקשו המפרשים שקיימא לן במסכת מגילה (טו.) כשמזכיר הצדיק ומזכיר אביו ואבי אביו הם כולם צדיקים, אז למה פירט הכתוב כן לקרח. ויש לראות מזה שהתורה קובעת פקחותו, שהיה נוטה לצדקות. כי כן ענין של יעקב הוא פקחות, כמו שכתב הרמח"ל בענין תיקון חצות שהאריז"ל גילה לכוון 'כל"ך סעפ"ה יאעוצ"ה', ועל התיבה אחרונה יאעוצ"ה יש לכוון שעם הו' אותיות הוא גמטריא פקח, והרמח"ל כתב לכוון בגמטריא שלו: יעקב. הרי שהשם יעקב מכוון לפקחות. וזה ויקח קרח, יקח בגמטריא מיוחס, כי יחסו הכתוב על הדוכן, ומצינו בכמה מזמורי תהלים (מב) משכיל לבני קרח, (מד) לבני קרח משכיל וכו' (מה, פח), והשכלה זו ענין של שירה, אבל משותף לענין פקחות השכל, וכמו (דניאל יב:ג) והמשכלים יזהירו כזהר הרקיע, ושכל טוב לכל עושיהם. ומבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא סג, שעל ידי הנגון נצול מרוח הבהמיות, כי נתברר רוח האדם מרוח הבהמה על ידי הנגון עיין שם. ולכן דייקא בענין המשוררים יחסו הכתוב עד ישראל, אותיות שיר א-ל, ששמרו בניו את רוח האדם (כי צריכים למלאות את העולם עם בני אדם שיש להם דעת, ליקוטי מוהר"ן תנינא ז). ובזה גופא עינו של קרח הטעתו, ולא ראה נכון איך בניו ישמרו את רוח האדם מהבלי השטות.

והנה מבואר בליקוטי מוהר"ן ובכמה מקומות שכל מה שיש חסרון דעת יש יותר כעס ומריבה, ולעתיד לבוא ומלאה הארץ דעה ויהיה שלום גדול וגר זאב וכו'. והרי עוז הוא מידת שלום, כמו שכתוב (תהלים כט:יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (וכתיב בישעיה כז:ה או יחזיק במעוזי שלום יעשה לי, עיין דרוש ג' במגלה עמוקות מהדורה תנינא לפרשת קרח, שקרח פגם במדת עז שהוא מדת השלום). והרי השלום מהותו של גן עדן, ועזי פנים לגיהנם, הרי עזות היפוך של עוז. ומצינו קרח באלופי עשו, עיין ברש"י (בראשית לו:ה) ואהליבמה ילדה וגו' קרח זה ממזר היה, ובן אליפז היה, שבא על אשת אביו אל אהליבמה אשת עשו וכו' עיין שם. וממזר בחי' עזות, עז פנים (קידושין מט: רש"י, וכן מצינו בעוד כמה מקומות, שכל ממזר עז פנים הוא מטבע כמו שנולד בעזות). ולכן קרח בגמטריא ד' פעמים עז, דאיתא במסכת ביצה דף כה. דתיהם של אלו אש, שאלמלא לא נתנה תורה לישראל אין כל אמה ולשון יכולין לעמד מפניהם, והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש, שלשה עזין הן, ישראל באמות, כלב בחיות, תרנגול בעופות, ויש אומרים אף עז בבהמה דקה. ולכן קרח היה צריך לצאת משולש מד' צדיקים, יעקב לוי יצהר קהת, לתקן הד' בחינות של עזות של רוח הבהמה לבחי' עוז ושלום, ויעקב ראה ברוח קדשו שכולי האי לא יספיק, וביקש, ובקהלם אל תחד כבודי (בראשית מט:ו), תחד לשון אחד, גם לשון חת-ד היינו למטה מד', שיהיה חסר לו אחד מהד' עוז של קדושה, ויהיה נשאר לו ג' עז, בגמטריא רל"א, והוא גמטריא של 'פקח כבודי', שהרי עם הכבודי של יעקב, הג' דורות צדיקים שיצאו ממנו, קרח היה נשאר פקח נגד הג' אבל לא היה בידו לעמוד בכל הד' בחינות, כי חלק בענין הכהונה שהוא למעלה מבחי' ישראל באומות. וזה מש"כ רש"י (פסוק ז) עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן וכו', טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה, ע"כ. עינו הטעתו לשון אחד, כי תפס גדולה לעצמו כאילו אוחז בבחינת ארך אנפין שיש רק עין אחד לטובה, ולא ראה יפה שהרי שמואל לוי היה בסטרא דשמאל, מסטרא דנגונא דלוים, שבניו עשו תשובה ושמרו משמרת הלוי והמתיקו העזות השייך לסטרא דשמאל. ובזה מובן איך משה רבינו היה רואה, כי נתקשו המפרשים איך רואים בבעל בחירה מה יבחר, ולפי מש"פ העיקר היה שראה ששמואל היה אוחז בסטרא דשמאל, וממילא הבין שלא בזכותו קרח יצלח לקחת הימין.

ויעקב אבק עם המלאך, עד שנתן לו לעלות לאמר שירה, ואז קביל השם ישראל, שהוא אותיות שיר א"ל, ולכן התיחסו דייקא לשם ישראל, כי על ידי השירה מסטרא דשמאל נשתמרו לדורות.

וכיון שקרח נפל בד' עז שלו, הכשיל את ישראל בסרחון רביעי, כמו שכתב רש"י עה"פ (ד) וישמע משה ויפל על פניו. והנה אור הפנים שע"ח (ליקוטי מוהר"ן מא, ש"ע נהורין המאירין ח' חורתא-) גימטריא בשלום. והפנים הם פן פן, כל פן אל"ף למ"ד, ביחד הם ש"ע. ובפנים מאירים הד' הויות של המוחין, חכמה בינה וחסדים וגבורות של הדעת. וקרח היה חסר רביעית כנ"ל, הרי אל"ף למ"ד אל"ף, עם י"ב אותיות של ג' הויות, בגמטריא קרח. הוה, עז פנים, שחיסר לתקן עז אחד בפנים, וירד לגיהנם.

וזה מבקשי פניך יעקב סלה. כי ש"ע נהורי הפנים הנ"ל בגמטריא יעקב פקח. והראשי תיבות: מפיס, וז"ל הרע"ב במסכת יומא ב:ב ארבעה פיסות היו שם, ארבע פעמים ביום נאספים לפיס, ולא היו מפיסים על כלם באספה אחת, כדי להשמיע קול ארבע פעמים שיש עם רב בעזרה, וזהו כבודו של מלך, שנאמר (תהלים נה) בבית אלקים נהלך ברגש, ע"כ. והד' קולות האלו הם בחי' עזות, כמו שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן תורה כב [והכלבים עזי נפש המה רעים, והן פני הדור כפני הכלב, ועל כן כדי להנצל מהם מתחת ממשלתם אי אפשר רק על ידי עזות לעמד נגד עזותם, ואז, נהלת בעזך אל נו הקדשך, שנכנס לתוך הקדשה, וכל הקולות, הן של צעקה הן של אנחה הן קול שופר הן קול זמרה, כלם הם בחינת עזות, בבחינת, הן יתן בקולו קול עז, עכ"ל], ד' ע"ז של הכהונה שרצה קרח. ולא היה אלא עזות פנים, ולכן ותפתח הארץ וכו' וכל ישראל וכו' נסו לקלם (פסוק לד), לקולם דייקא. כי אמרו פן תבלענו הארץ, פ"ן דייקא, היינו מחמת שהיה חסר בפן אחת מהפנים. אמרו לשון המרה וחילופין, שנתחלף עז דקדושה ושלום לעזות פנים.

והנה במסכת ביצה שנינו הד' עזים בבחי' בעלי חיים ובני אדם, ואיכא עוד י"א צלף באילנות, ורש"י כז"ל לא ידעתי מהו עזות שלו, ע"כ. ותוספות הביא מהתוספתא משום דעושה ג' פירות וכו', ור"י פירש שהוא יין קפריסין שהיו שורין בו הצפורן של הקטרת כדי שתהא עזה. ויתכן שרש"י לא נחית ליה לפרש כן, כי אדרבה לשני הענינים האלו שקדים יותר עזים. כי דייקא על ידי השקדים היה עדות למשמרת לאות לבני מרי (פסוק כה), ולמה שקדים הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות אף המעורר על הכהונה וכו' כמו שמצינו בעוזיה וכו' (רש"י פסוק כג). וכל ענין האות הזה היה נגד העזות של קרח ועוזיה, ולכן לא ידע למה תהיה המעלות של הצלף יותר בבחינת עזות מהשקדים, וכן אין לפרש כר"י, כי קרח ועוזיה פגמו בעזותם בקטרת (וימעל בה' אלקיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת (דהי"ב כ"ו)), והשקדים אות כנגד העזות הזה, והרי זה יותר עזה משריית הצפורן.

אכן באמת מרומז הצלף בשקדים של מטה אהרן, דכתיב (יז:כג) פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים. פ' של פרח, צ' של צ'יץ, ויגמל, גמל ע"ה למ"ד, הרי צל"ף. וכן צלף בגמטריא צל כהנה. צל פ' – צל פקח, בגמטריא קרח. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

התחברות בעשו גרם לפרצה באהרן

 ב"ה

פרשת חקת

כ:כג ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום לאמר.

ויאמר ה', עם הב' תיבות, בגמטריא נחמן מאומן. ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום לאמר, עם הט' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (-ג' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן). בהר ההר בגמטריא רבינו נחמן ע"ה. ארץ, עם הג' אותיות, בגמטריא ברסלב\נחמן בן פיגא. ההר על, בגמטריא רב נ נח. ההר על גבול, עם הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של: משה ואל אהרן בהר ההר, עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: אהרן בהר ההר על גבול ארץ, בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

פרש"י ז"ל על גבול ארץ אדום, מגיד, שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע, נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה, וכן הנביא אמר ליהושפט (דברי הימים ב:כ:לז), בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך, עכ"ל. וקשה, שהרי בדברי הימים הנביא אליעזר בן דודוה ממרשה נבא שבגלל ההתברות תבוא פרצה ושבר במעשיו ולא יצליחו במעשיהם המשתפים שהתכוננו לעשות אניות שיוכלו להגיע לתרשיש, מה שאין כן כאן לא עשו שום מעשה שותפות שיפרוץ אותו המעשה.

וי"ל שבאמת היה להם מעשה בשותפות, כי עשו נקרא בכור, וסודו ממש בסוד עגל מסכה, בגמטריא בכו"ר. וזה ענין לאה שהיתה מזומנת לעשו, ויעקב נטל בכורה זאת מעשו, ונטל לאה ממנו, בלחם ונזיד עדשים (-לקחתי רוב הלשון מספר אדיר במרום עמ' תקלג, מכון רמח"ל). ואהרן בן לוי בן לאה, קיבל את עבודת הבכור, וגם יצר את העגל, ולכן הפרצה היה בו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בפטירת אהרן זכו לבחי' ראו והאמינו

 ב"ה

פרשת חקת

כ:כט ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל.

ויראו כל העדה, עם הג' תיבות, בגמטריא רבי נחמן. ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו, בגמטריא רב נחמן בן שמחה ע"ה. כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל, עם הי"ג תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (היינו ו' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן), עם הו' פעמים והכולל. כי גוע, בגמטריא נ נח ע"ה. שלשים, עם הה' אותיות, בגמטריא רב נחמן מברסלב ע"ה.

הראשי תיבות של: גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של: את אהרן שלשים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: ויבכו את אהרן שלשים ע"ה בגמטריא רבי נחמן מאומן.

פרש"י ז"ל ויראו כל העדה וגו' כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד, אמרו, היכן הוא אהרן. אמר להם, מת. אמרו, אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלט בו מלאך המות? מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מטל במטה, ראו והאמינו, עכ"ל. והנה מסתימת הלשון משמע שהאמינו ששלט בו מלאך המות, וקשה כי באמת לא שלט בו מלאך המות, כי נפטר בנשיקה. ולכן נראה לפרש והאמינו, שעלו יותר במידת האמונה. כי כל סיבת מיתת אהרן היתה (כ:יב) יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, וזה היה צריך לתקן במיתתו, וכמו שרש"י כתב עה"פ (כ:יג) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם, ז"ל ויקדש בם, שמתו משה ואהרן על ידם, כשהקב"ה עושה דין במקדשיו, הוא יראוי ומתקדש על הבריות וכו' ע"ש, וכאן רואים שבמיתת אהרן באמת קיבלו התיקון של אמונה מה שנפסד בחטא הכאת הסלע.

מפתחות:

רש"י ראו והאמינו, עיין בהקדמה לליקוטי נ נח באריכות בענין ראיה ואמונה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כפרת אהרן על עשיית עגל הזהב - פרשת שמיני

 ב"ה

פרשת שמיני

ט:ב ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני י'. קח, בגמטריא נ נח. ויאמר אל אהרן קח לך ע"ה בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. ויאמר אל אהרן קח לך עגל, עם הו' תיבות, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. אל אהרן קח לך עגל, עם הה' תיבות, בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן, ובגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. עגל בן בקר בגמטריא לקוטי מוהר"ן ע"ה. בן בקר בגמטריא נ נח נחמ נחמן. בן בקר לחטאת ואיל לעלה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן, עם הב' כוללים. לחטאת ואיל לעלה, בגמטריא נון נון חית. לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (דהיינו ג' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן). לעלה תמימם והקרב, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. והקרב לפני, עם הט' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של: ויאמר אל אהרן קח, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן, עם הז' אותיות, בגמטריא נ נח נ נח ע"ה. הראשי תיבות של: לך עגל בן בקר, עם הד' אותיות, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: לחטאת ואיל לעולה תמימם, ושל: לעלה תמימם והקרב לפפני, בגמטריא ליקוטי מוהר"ן. הראשי תיבות של: עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב, עם הח' אותיות, בגמטריא נחמן בן שמחה ע"ה.

הסופי תיבות של: אהרן קח לך עגל, בגמטריא נ נח. הסופי תיבות של: אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ע"ה בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני ה', עם הי"ב אותיות, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה ע"ה. הסופי תיבות של: בקר לחטאת ואיל, בגמטריא נון נון חית. הסופי תיבות של: לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני י', בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

אותיות היסוד (אלו שלפני הוספי תיבות) של: ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן, בגמטריא רבינו נ נח. אותיות היסוד של כל הפסוק חוץ משם י', התיבה האחרונה, עם הי"ד אותיות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. אותיות היסוד של: אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני י', עם הי"ג אותיות, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד של: קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה, עם הח' אותיות והכולל, בגמטריא נחמן מאומן. אותיות היסוד של: לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב, בגמטריא רבינו נחמן. אותיות היסוד של: לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני, בגמטריא ליקוטי מוהר"ן.

הראשי וסופי תיבות של: לעלה תמימם והקרב, עם הו' אותיות וג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: תמימם והקרב לפני, עם הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: בן בקר לחטאת, עם הו' אותיות ג' תיבות והכולל, בגמטריא רבי נחמן מברסלב. הראשי וסופי תיבות של: עגל בן בקר לחטאת ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: בן בקר לחטאת ואיל לעלה, עם הה' תיבות, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: בקר לחטאת ואיל לעלה, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן.

קח לך עגל, פרש"י ז"ל להודיע שמכפר לו הקדוש ברוך הוא על ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה, עכ"ל. לפי זה צע"ק מה שגילה האריז"ל (ספר הגלולים פל"ה) אהרן הכהן נתגלגל בעלי הכהן, ועון עבודה זרה הוא בסקילה, לכן נפל מעל הכסא ותשבר מפרקתו (שמואל א:ד:יח - כענין הכתוב (שמות לב:ב) פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם, שמן הטוב, ושם כתב עוד רמז במש"כ שם במיתת עלי, ויהי כהזכירו את ארון האלקים ויפל מעל כסא, שזה רמז לשבירת הלחות אשר היו בסבתו, אכן באמת שאול כבר חטף והציל הלחות). אחר כך נתגלגל בעזרא הספר שהיה גם כן כהן ונתתקן על ידו, ע"כ. ועכ"פ רואים מדברי האריז"ל בעצמו שלא היה מספיק לתקנו אפילו בקבלת העונש מלא, כי היה עוד צריך להתתקן על ידי עזרא. ועוד יש להתחשב שמא היה חייב מכמה בחינות, וכאן בפרשת שמיני קיבל כפרה על שגרם להחטיא את בני ישראל, אכן משמעות רש"י שזה היה להכשירו לכל עבודתו, שיהיה עובד זכאי. ולפי הדיוק שהבאתי מהשמן טוב י"ל שבמיתת עלי קיבל תיקון על אסיפת הזהב, מה שעוד לא היה מעשה ע"ז מצד אהרן, ולכן מפאת זו עדיין חשוב זכאי, ועל עיקר עשיית העגל קיבל כפרה עם העגל, ואח"כ בעלי הכהן קיבל תיקון על אסיפת הזהב.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אל תאמרו מים מים

ב"ה

איתא בפרק אין דורשין (חגיגה יד:):

תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, עלו לרקיע על ידי שם [רש"י], ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר [אלישע בן אבויה], ורבי עקיבא.

אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעים ברקיע אצל אבני שיש טהור [שהוא מבהיק כמים צלולין], הזהרו שאל תאמרו: הרי מים מים יש כאן ואיך נלך? ! משום שנאמר: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני! וזה שיש הוא ולא מים. 

ורבו המפרשים בענין ההזהרה הזו שלא תאמרו מים מים (וע' בלקוטי מוהר"ן תורה נא שהוא ענין של שקר, כי מים מלוחים לא מרוים את הצמאה וצריכים עוד מים).

ונראה לפרש בס"ד כי מצינו כאשר דברו מרים ואהרן על משה בסוף פרשת בהעלותך, השם יתברך נגלה אליהם פתאום (במדבר יב:ד) ורש"י פירש שם: נגלה עליהם פתאום והם טמאים בדרך ארץ, והיו צועקים מים מים, להודיעם שיפה עשה משה מה שפירש מן האשה, מאחר שנגלית עליו שכינה תדיר, ואין עת קבוע לדבור: עד כאן לשונו.

ולפי זה אתי שפיר מה שרבי עקיבא אמר להם שלא תאמרו מים מים, דהיינו שיקפידו על הפרישות והטהרה שלא יקרה להם שיצטרכו לצעוק מים מים.

וזה הזהרה הוא רק כאשר מגיעים אצל אבני שיש טהור, לדרגה כזו שמשתדלים תמיד להיות באור פני ה', ולכן אם לא מתנהגים בפרישות הרי זה שקר מיניה וביה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

דרך להשגת התורה דרך משה רבינו

ב"ה

כתוב בתורה (שמות לג:יא) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל.

ימיש זה לשון משה, משה רבינו, דהיינו שהיה מחפש את האין סוף ב"ה - בחי' לא, דרך התלבשותו במשה רבינו.

וזה גם כן בחי' משה ואהרן, משה לשון חשך, וימש חשך, וכתיב ומשה ניגש אל הערפל (שמות כ:יח), ואהרן לשון אור, כיתרון האור מן החושך (ועיין בזה בלקוטי הלכות יורה דעה, הלכות בכור בהמה טהורה ג:ז).

נ נח נחמ נחמן מאומן

צרעת של מרים

ב"ה

עוד טעם למה מרים לקתה בצרעת על מה שדיבר עם אהרן אודות פרישותו של משה רבינו, י"ל על פי המבואר במסכת בכורות (מד:) "שכבת זרע רבה - צרעת רבה" פרש"י ז"ל מי שיש לו אשה ואינו משמש מטתו מרבה צרעת עכ"ל. על כן באת עליה הצרעת. רחמנא ליצלן. נ נח נחמ נחמן מאומן.

רצה - וההודאה - של שמונה עשרה

ב"ה

ברכת רצה ה' אלקינו שמסיים בהמחזיר שכינתו לציון, הוא בנצח, וברכת הודאה, מודים אנחנו עד הטוב שמך ולך נאה להודות, הוא בהוד. וידוע שמשה ואהרן הם בחי' נצח והוד. ואתי שפיר שרצה, בחי' רצון הוא ממש בחי' משה, כמבואר בכמה מקומות ובפרט בספרי רבינו (ומשה ע"ה בגמטריא רצון, ומשה בא"ת ב"ש, צבי, שהוא לשון רצון, ונסתלק ברעוא דרעווין, וכו').

ובעיקר הכוונות של התפלה שגילה הרמח"ל, בסדר הב' בהמשכת אלקות על ידי הצדיקים, רצה הוא שייך להנביאים בכלל, והודאה לבעל החלומות. ואולי יכולים לכוון בזה לדוד המלך ע"ה, שהוא בבחי' בעל רוח הקודש כמבואר בחינתו בשער הגלגולים.

ועיין בספר קנאת ה' צבאות של הרמח"ל (נדפס בספר גנזי רמח"ל עמוד קכ) איך שאהרן ודוד הם שניהם בהוד ע"ש.

נ נח נחמ נחמן  מאומן

סוכות -- נ נח

ב"ה

הסוכה הוא זכר לענני הכבוד, שהיו בזכות אהרן. ענין היקף ענני הכבוד הוא ענין להיות מסובב בהשכינה, ולראות ממש עין בעין את השגחת השם יתברך. וזה ענין של שיר הגאולה, נ נח נחמ נחמן מאומן, שהוא מחדש את העולם באמונה, שלעתיד בכל העולם, אפילו בחוץ לארץ, כולם יראו עין בעין את ההשגחה, כמבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח'.

ענן, מחלפים ע' בח' בסוד אותיות הגרון אחע"ה, הרי אותיות: נ נח. עננ - י' כי יש י' מיני נגינה, י' אותיות של נ נח נחמ נחמן. 

וכן זכות אהרן, אהרן לשון רינה ושירה.

ובסוף הכל היה בזכות משה רבינו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה ראש חודש אב הילולא של ר' אהרן ברסלבר

ב"ה א' אב, זה בחינת פשוט כפול, נ נח. ואהרן, לשון רינה ושירה, נפטר בן 123, בחי' פשוט כפול משולש, על הר ההר, הר עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ. בשנת הארבעים בחינת מרובע, לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחי' מאומן.

וכתיב(מסעי לג:לח) וימת שם בשנת, שם זה השם בשנ - ראשי תיבות נחמן בן שמחה.

נ נח נחמ נחמן מאומן.