בבא קמא - דף יומי דף טז-יז - חשדו לצדיקים על אשת איש

 ב"ה

מסכת בבא קמא

בבא קמא טז:

כי כרו שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי (ירמיה יח:כב) רבי אלעזר אמר שחשדוהו מזונה ר' שמואל בר נחמני אמר שחשדוהו מאשת איש.

גם במשה רבינו מצינו (סנהדרין קי.) שחשדוהו באשת איש. וביאר המהרש"א (ח"א ד"ה כי. ש"ק ה' כסלו הילולה שלו, אשרינו שזכינו ללמוד מתורתו בו ביומו) שטעם אחד לשניהם, שמשה וירמיה היו מוכנים תמיד לנבואה ושניהם הוכיחו את ישראל בנבואתם ארבעים שנה. [ראה ילקוט שמעוני (דברים רמז תתקיט)], והוצרכו לפרוש מנשותיהם כדי להיות מוכנים לנבואה, ואמרו ליצני הדור שלא יתכן שפרשו זמן כה רב מנשותיהם, ולכן חשדו אותם באשת איש – עד כאן ראיתי במפורש.

פירוש זה לא מפרש למה חשדום על אשת איש, הלוא יש כלל (ברכות ל.) מהיות טוב אל תקרי רע, ולפי טענתם שמשה וירמיהו היו צריכים להיות עם נשים, בודאי היו ממעטים באיסור ולא היו עוסקים באשת איש החמורה וגם אוסרה על בעלה. ואולי כל עוד שהאשה היתה מותרת, לא היה סיבה להם לפרוש מנשותיהם, שהיו צריכות לקבל את זה בעל כרחן.

לענין משה רבינו י"ל אשת איש הכוונה על אשתו. וזה אתי שפיר בפרט במשה רבינו שנקרא איש, והאיש משה, איש האלקים. וכן לשון המפורש, 'שלא יתכן שפרשו זמן כה רב מנשותיהם', דהיינו שחשדו שחזרו לנשותיהם, ונשותיהם הרי הן אשת איש – והאיש זה עצמו.

אכן לענין ירמיהו בסוגיין אי אפשר לפרש כן, כי הגמרא אמרה: בשלמא למאן דאמר שחשדוהו מאשת איש היינו דכתיב ואתה ה' ידעת את כל עצתם עלי למות (ירמיה יח:כג), אלא למאן דאמר שחשדוהו מזונה, מאי למות? ע"כ. הרי מבואר שחשדוהו על אשת איש ממש.

ועל כל פנים מזה גופא מסייע לן בענין משה רבינו שלא חשדוהו על אשת איש ממש, כי לא מצינו שדנוהו למיתה, רק התלוננו. [ולפי פירוש הגר"א שחשדוהו למשה רבינו שאין נבואתו טהורה, לכאורה לפי טענתם יש חיוב מיתה מפני שמתנבא מה שלא שמע – דברים יח:כ ברש"י].

 

 

יז.

גדול תלמוד תורה שהתלמוד מביא לידי מעשה. ופרש"י ז"ל אלמא מעשה עדיף, ע"כ. ותוספות ד"ה והאמר מר, הקשו שמבואר במסכת קידושין (מ:) שנמנו וגמרו בזה שתלמוד גדול. ושם בקידושין תירצו התוספות (ד"ה תלמוד, בתירוץ השני) שלענין מי שעוד לא למד, בודאי תלמוד יותר גדול, אבל מי שכבר למד, ודאי המעשה יותר חשוב. [והפנים מאירות תירץ שהגמרא בקידושין מיירי כאשר המצוה אפשר על ידי אחרים].

עיין מה שכתבתי בהקדמה לספר ליקוטי נ נח חלק א, שיש בזה סוד של נעשה ונשמע, רז זה של המלאכי השרת שהכתירו את בני ישראל עם שני עדיים, והיו בגדר ובבחינת לא למדו, כי הרי עוד לא קבלו את התורה, ורק אז היו באים ללמוד, ועכ"ז אמרו נעשה ונשמע, הקדימו והחשיבו את המעשה יותר מהלימוד. ועל כל פנים מבואר בליקוטי מוהר"ן שבחינת 'נשמע' עוד יותר גבוה מהנעשה. ועכ"ז לכאורה מבואר החשיבות של העשיה שבו מתחילים. ואכמ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרישות של אדם הראשון מחוה

ב"ה

בראשית

ד:כה וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין.

ותלד בן, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

פרש"י ז"ל וידע אדם וגו', בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו, אמר להם, וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום, אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו, אמרו לו קשוט עצמך תחלה, והלא פרשת מאשתך זה מאה ושלשים שנה משנקנסה מיתה על ידך, מיד וידע אדם וגו', ומהו עוד וכו' עיין שם.

וחז"ל בבראשית רבה ובעוד מקומות גילו עוד שכל אותן שנים אדם היה מוליד רוחין ושדין ולילין ר"ל.

ויתכן שמלבד הענין להיות פרוש כיון שנקנסה מיתה על ידו, היה גם טעם של איסור ממש, כיון שהנחש בא על חוה, והנחש היה הולך בקומה זקופה ובפשטות גם מדבר כבן אדם, ואדם הראשון היה לו דין בכור לכהונה, ואשת כהן שזינתה אפילו באונס אסורה לבעלה, ולכן פרש ממנה, ואפילו שנתקיים בהנחש הקללה ושבה להיות חיה בעלמא, וקיימא לן (יבמות נט:) אין זנות לבהמה, לא ראה היתר לעצמו, כיון שבשעת ביאה היה כבן אדם, ורק אחר שנתחזק מאה ושלושים שנה (מ"ה בריבוע), ובא למך בטענתו, ראה להתיר.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אל תאמרו מים מים

ב"ה

איתא בפרק אין דורשין (חגיגה יד:):

תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, עלו לרקיע על ידי שם [רש"י], ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר [אלישע בן אבויה], ורבי עקיבא.

אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעים ברקיע אצל אבני שיש טהור [שהוא מבהיק כמים צלולין], הזהרו שאל תאמרו: הרי מים מים יש כאן ואיך נלך? ! משום שנאמר: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני! וזה שיש הוא ולא מים. 

ורבו המפרשים בענין ההזהרה הזו שלא תאמרו מים מים (וע' בלקוטי מוהר"ן תורה נא שהוא ענין של שקר, כי מים מלוחים לא מרוים את הצמאה וצריכים עוד מים).

ונראה לפרש בס"ד כי מצינו כאשר דברו מרים ואהרן על משה בסוף פרשת בהעלותך, השם יתברך נגלה אליהם פתאום (במדבר יב:ד) ורש"י פירש שם: נגלה עליהם פתאום והם טמאים בדרך ארץ, והיו צועקים מים מים, להודיעם שיפה עשה משה מה שפירש מן האשה, מאחר שנגלית עליו שכינה תדיר, ואין עת קבוע לדבור: עד כאן לשונו.

ולפי זה אתי שפיר מה שרבי עקיבא אמר להם שלא תאמרו מים מים, דהיינו שיקפידו על הפרישות והטהרה שלא יקרה להם שיצטרכו לצעוק מים מים.

וזה הזהרה הוא רק כאשר מגיעים אצל אבני שיש טהור, לדרגה כזו שמשתדלים תמיד להיות באור פני ה', ולכן אם לא מתנהגים בפרישות הרי זה שקר מיניה וביה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לא טוב היות האדם לבדו?

ב"ה

בראשית ב:יח ויאמר י"א לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, ופרש"י ז"ל שלא יאמרו שתי רשויות הן, הקב"ה בעליונים יחיד ואין לו זוג, וזה בתחתונים ואין לו זו (פרקי דר"א יב), ע"כ. וצ"ע שלכאורה מבואר שהמעלה העליונה של האדם היה שלא יצטרך להתחתן, אלא כיון שיש בזה סכנה שלא יאמרו שתי רשויות הוצרך להתנמך לזה שיצטריך עזר כנגדו, ואילו מכמה וכמה דברי חז"ל משמע שעיקר שלמות האדם הוא רק עם אשה. אכן ראינו אצל משה רבינו שהש"י צוה אותו לפרוש מאשתו, ולכאו' זה הדרגה של שבת במנחה שלא אומרים ישמחו כי אין זווג, כי האיש עולה הרבה יותר למעלה, ועם כל זה הרי הוא מחובר לאשתו, וכן אדם הראשון באותו מצב שהיה חשש שלא יאמרו שתי רשויות, הלוא דו פרצופים נברא, אפילו למ"ד לא לגמרי דו פרצופים, עכ"פ היה כלול בו גם הנקבא. וכן יחוד הקב"ה אינו אלא על ידי השכינה. ואצל משה רבינו י"ל לא היה חשש שיאמרו שתי רשויות כיון שהיה כבר נשוי. אי נמי י"ל שכל החשש הוא כאשר האדם יחיד למטה בתחתונים, שלא יאמרו שזה רשות בפני עצמו והעליונים רשות בפני עצמו. ואילו משה רבינו עלה לעליונים – עמוד פה עמדי. ונדב ואביהו שחז"ל אומרים היו בבחינה יותר גדולה ממשה רבינו, ועם כל זה חטאו בזה שלא התחתנו, אע"פ שמשה רבינו בדרגתו כבר נצטוה להיות פרוש, כי על כל פנים צריכים איזה קשר עם האשה כנ"ל, והרי אפילו הקב"ה שהוא יחיד בעליונים, משפיע ומתיחד עם השכינה הקדושה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

צרעת של מרים

ב"ה

עוד טעם למה מרים לקתה בצרעת על מה שדיבר עם אהרן אודות פרישותו של משה רבינו, י"ל על פי המבואר במסכת בכורות (מד:) "שכבת זרע רבה - צרעת רבה" פרש"י ז"ל מי שיש לו אשה ואינו משמש מטתו מרבה צרעת עכ"ל. על כן באת עליה הצרעת. רחמנא ליצלן. נ נח נחמ נחמן מאומן.

ב"ה הרמח"ל ורבינו נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

בלקוטי נ נח יש לי קצת אריכות על זה, כי הלוא הרמח"ל כתב את "מסכת ראש השנה"! והנה זה ענין נפלא שעמדתי עליו עכשיו, שרבינו הקדוש ממש "כשחר" של הוצאות התיקונים של הרמח"ל.

ובענין הרמח"ל, מבואר במכתב (ח' ניסן הת"ץ. אגרות רמח"ל נ' ונמשך בנ"ג, אוצרות רמח"ל יג, טז), שהיה מתקן מתחת לקליפות כאדם מזוין העומד בבטן הארי וקורע אותו מבפנים, וכן הם בתיקונים אשר מלגו ירבו אור ותיקון, עד זמן אשר יאמר 'אז יבקע כשחר אורך', כי יהיה ממש בוקע ויוצא. ובאמת יותר כח יצטרך הרבה לתיקון החיצוניות מלתיקון הפנימיות, על כן השיג האר"י זלה"ה יותר ממני הרבה מאד, וגם יותר ממני הרבה פרישות ע"ש. והנה 'כשחר' – שאז בוקע האור של כל התיקונים של הרמח"ל, עם האותיות בגמטריא תקל"ב, שזה השנה שנולד רבינו הקדוש, והתחיל לתקן הכל, פנימיות וחיצוניות (ומעניין שהרבי של הרמח"ל, ר' ישעיה באסאן, זה כמו בשן – וכמו במכתב נו מכנים אותו באש"ן, ר"ת נחמן בן שמחה).

נ נח נחמ נחמן מאומן

איך הבנות ולהבדיל השוכבי זכר - לומדות תורה

ב"ה

ענין מה שמצינו כמה ננחים רווקים (וכן מגורשים או באלמון) מבוגרים נלע"ד כי מבואר בלקוטי מוהר"ן שהצדיק בבחינת משה רבינו, והוא רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן – עיקר עסקו לעשות גרים (לקוטי מוהר"ן תורה רטו). ומבואר בכתבי האר"י ז"ל (שער הגלגולים) שנשמות הגרים נרכשים על ידי הצדיקים שחיים בפרישות מאשה, חוץ ממקרים בודדים (כמו אביי, כיון שהוא היה מבכל בחי' נר"נ שלו מבחינת קין).

והנה האריז"ל גם כן גילה קצת מעומק הכוונה של בן עזאי שאמר שכל חכמי ישראל כנגדו כקליפת השום, ומה שנוגע לעינינינו הוא שבן עזאי היה עסוק מאד בהרכשת נשמות הגרים והוא היה מצליח לא רק להשיג אותם אלא הוא היה מיחידי סגולה שהיה גם כן מנקה אותם מצואת הקליפה (עיין תורה יד בלקוטי מוהר"ן).

והנה איתא בגמרא (יבמות סג:) ז"ל תניא רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר {בראשית ט-ו} שופך דם האדם באדם דמו ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו רבי יעקב אומר כאילו ממעט הדמות שנאמר {בראשית ט-ו} כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתיב בתריה ואתם פרו וגו' בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות שנאמר ואתם פרו ורבו אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש ונאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים אמר להן בן עזאי ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים, ע"ש.

לפי המבואר מהאריז"ל על גדולתו של בן עזאי בעשיית נשמות הגרים, נראה לפרש כוונת בן עזאי במה שהוא ענה ותירץ את עצמו שאפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים, אחרים כוונתו הגרים שהיה מביא, ודוק!

והנה עכשיו קמו בעם ישראל אנשים שגאים לעבור על איסור חמור דאורייתא שמיתתו בסקילה, שוכבי זכר, ורבינו הקדוש שמלמד זכות על כל יהודה כותב בפירוש שעל עון משכב זכר אסור ללמוד זכות, והם ביד רמה רוצים גם כאילו להתחתן זה עם זה, וראיתי ששאלו אותם מה אם מצות פריה ורביה, והם דימו את עצמם להבדיל רבבי רבבות הבדלות לבן עזאי ואומרים שזה אין חיוב כי אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים. ואפילו על דרך הפשוט מבואר בגמרא בפירוש שזה רק היתר למי שעוסק בתורה, וכמו שמצינו להלכה שמי שלומד תורה פטור מכל המצות שאפשר שיעשו על ידי אחרים, אבל מצוה שאי אפשר שיעשה על ידי אחר אפילו מי שלומד תורה חייב להפסיק ולקיים, וכן מבואר ופשוט דברי בן עזאי, שכיון שהוא כל כך עסוק בתורה וקיום העולם בהבאת ילדים יכול להיות על ידי אחרים, הרי הוא פטור מלעסוק בו. וזה ממש חוצפה וגילוי פנים בתורה לפרש אחרת וללמוד היתר לשוכבי זכר הרי זה אפיקורסות גמור ואין להם חלק לעולם הבא. ובפרט לפי מה שפירשנו לפי האריז"ל הרי בן עזאי גילה שהוא עוד מאד עסוק בהבאת נשמות לעולם על ידי לימודו שהוא מביא נשמות הגרים נקיים (וע' בבא בתרא דף קטז. אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים שחד אמר שאינו מניח תלמיד. וע"ע והעברתם את נחלתו - יום עברה היום ההוא ופירש הרשב"ם מרבינו חננאל שהשם יתברך שונא אותו).

ואיך הגיעו השוכבי זכר להפוך דברי תורה לאפיקורסות, זה ענין מה שקיימא לן כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות (סוטה כא) ופרש"י כאלו מלמדה זנות, כי היא לוקחת את החכמה של התורה ומשתמשת בה לעשות זנות בערמה. והנה השוכבי זכר הם בבחינת אשה... וממילא מובן שכל התורה שהם לומדים זה תפלות, ורק נותן להם ערמה לחטוא עוד, רחמנא ליצלן.

והנה המפרשים בדברי רבינו הקדוש הוכיחו שאף על פי שאסור ללמוד זכות על משכב זכר, היינו על העבירה עצמה, אבל בודאי יש ללמוד זכות על הבן אדם בעצמו ולמצוא בו נקודה טובה ועל ידי זה יכולים להפוך אותו לטוב. ובזה נוכל להבין קצת מה שבן עזאי בעצמו אומר (סוטה דף כ) שחייב אדם ללמד בתו תורה, כדי שאם תהיה סוטה ותשטה מהמים המאררים ולא תמות מיד, תדע שזה בגלל שיש לה איזה זכות שתולה לה ונותן לה איזה ארך שנה או שנתיים עד שתמותי, הרי כל כך חשוב הנקודה טובה והחיוב להכיר אותה, עד כדי כך שבן עזאי העדיף להכניס את הנשים בסכנת תפלות – שיתמשו בחכמת התורה לעשות עבירות חמורות, כדי שידעו גודל כח הנקודה טובה, והוא ממש פלא (כמו שרבים שלומדים את הגמרא הזאת מתמהים – שהלוא רחוק מאד שהבת הזו תגיע ח"ו להיות סוטה בכלל, ועוד שתבוא לשתות מהמים וגם לא תמות וכו', ואיך בן עזאי חשש כל כך לזה עד שבגלל זה חייב האדם ללמד בתו תורה)!

וזה ממש רואים בימינו שרוב הנשים לומדים תורה, והרבה הרבה אנחנו סובלים מהתפלות שהם מכניסים לעולם על ידי זה נורא מאד (וזה עכשיו שמעתי מחבר מפיץ גדול, שאשתו אשת חיל, ולאחרונה היא התחילה לשמוע לדרשות של כל מיני מפרסמים של שקר, ועכשיו הוא סובל הרבה מכל מיני ערמימות ממנה, ה"י ירחם להבא שיהפוך לטובה בזכות הפתק הקדוש), ולכאורה הענין מה שהשם יתברך סיבב את העולם ככה, כי זה לעומת זה, והוא יתברך הקדים הרפואה להמכה, שרבינו הקדוש כבר גילה (בפרט בתורה רפב בלקוטי מוהר"ן) כמה גדול וחשוב הנקודה טובה עד כדי כך שעל ידה יכולים להפוך הכל לטובה. ולכן כאילו ניתן רשות להס"א לפשוט על הנשים ועל אלו הנ"ל שהם בחינת נשים, ליתן להם ללמוד תורה ולהטותה לערמימות ר"ל, כי יש לנו על מי לסמוך ---

נ נח נחמ נחמן מאומן!