לשמור על הכסף

ב"ה

בבא מציעא

כא. כדרבי יצחק דאמר אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה.

מב. מאי הוה ליה למיעבד, אמר רבא א"ר יצחק אמר קרא וצרת הכסף בידך, אע"פ שצרורין יהיו בידך, ע"כ.

עיין חיי מוהר"ן תקמז: ואמר על עצמו שכשהוא מוליך ממון אצלו בדרך, הוא מדקדק מאד לגנזו יפה בבגד שלו בתוך בית יד כנגד לבו, ושלא יהיה בו שום קרע ונקב. ואף על פי כן בכל עת שהוא בדרך הוא ממשמש בכיסו בכל שעה אם יש אצלו הממון. ובכל עת שנזדמן שאחד מאנשי שלומנו נאבד אצלו איזה סך ממון בדרך, והיו באים בקבלנא לפניו, היה מבזה ומוכיח אותו מאד על זה על שלא נזדרז בשמירתו יפה, ע"כ.

הנה בגמרא מבואר שמן הסתם כל אדם עושה כמו שרבינו היה עושה. אלא שמאיזה טעם, כמה אנשים הפסיקו בזה, ולכאורה זה כאילו מטעם אמונה ובטחון ולא להיות חושב על ממון. ועל זה רבינו אמר שאלו חשבונות של שטות, ובודאי יש לאדם לנהוג כסתמא דגמרא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לשמור טוב בדרך על הממון

 ב"ה

בספר חיי מוהר"ן אות תקמז. ואמר על עצמו, שכשהוא מוליך ממון אצלו בדרך, הוא מדקדק מאד לגנזו יפה בבגד שלו בתוך בית יד כנגד לבו, ושלא יהיה בו שום קרע ונקב. ואף על פי כן בכל עת שהוא בדרך, הוא ממשמש בכיסו בכל שעה אם יש אצלו הממון, ע"ש.

עיין במסכת בבא מציעא (מב.) מאי הוה ליה למיעבד (-מה היה לו לעשות שמירה יותר טובה) אמר רבא אמר רבי יצחק אמר קרא (במעשר שני שנוטל אותם הבעלים לירושלים) 'וצרת הכסף בידך', אף על פי שצרורים יהיו בידך. ואמר רבי יצחק לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו (פרש"י ז"ל לא יפקידנו לאחרים במקום אחר, שאם תזדמן לו סחורה לשכר, יהא מזומן לו, ע"כ), שנאמר וצרת הכסף בידך, ע"כ. והנה מימרא השניה של רבי יצחק פרש"י שהוא ענין שיהא מזומן לעשות סחורה, וצריך עיון קצת, דאם כן איך למדו את זה ממעות מעשר שני שאינם מזומנים לעשות סחורה איתם. ויתכן שרבינו למד מזה כפשוטו, שיהיה ממשמש בהם בידו תמיד.

נ נח נחמ נחמן מאומן