רוחב עמוד בספר תורה - מסכת מנחות דף ל

 ב"ה

מסכת מנחות דף ל

ל. שיעור רוחב עמוד בספר תורה: ולא ימעט בדפין מפני שעיניו משוטטות אלא כגון למשפחותיכם (למשפחותיכם למשפחותיכם) ג' פעמים, ע"כ.

למשפחותיכם, י' אותיות, סה"כ ל' אותיות. ויש לדרוש שהוא ענין כהנים לוים וישראלים, וכולם תחת מלך אחד, כי המלכות נקנה בל' דברים כדתנן במסכת אבות. וכאשר תיקח אותיות 'מלכות' מתיבת למשפחותיכם, נשאר אותיות חפשים! אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה (אבות ו), ובימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה (שופטים כא:כה). והל' מורה על לימוד תורה כידוע, שעל מה אבדה הארץ על ביטולו של תורה, בענין הל' רבתי בפרשת נצבים (דברים כט:כז) ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה. והנה שני מילים אלו אותיותיהם נבללים בתיבת למשפחותיכם, ויתשם – ונשאר אותיות פלחכם – פה לחכם. וישלכם – נשאר אותיות מפתח! וידוע (תענית ב.) ג' מפתחות בידו של הקב"ה, גשמים חיה ותחית המתים, ואליהו הנביא קבל אחד ולא היה יכול לקבל שתים בבת אחת. ובין ג' תיבות יש שני מקומות מפותחות.

אכן כבר הראת, שיותר מדויק שרוחב העמוד של הספר תורה הוא מקום ל"ב אותיות, ל' של ג"פ למשפחותיכם, וב' רווחים בין הג' תיבות, וממילא מובן הרמז לל"ב נתיבות חכמה שורש התורה שהיא נובלות חכמה של מעלה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בבא קמא דף סא מסירות נפש על התורה

 ב"ה

מסכת בבא קמא

סא: כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו.

עמש"כ במסכת ברכות סג: על אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה.

אכן בפשטות אינם דומים, כל המוסר עצמו וכו' מדבר על מקרה שממש מסכן את עצמו [וכולי עלמא מודים שבתורה צריכים לכם, וכתיב וחי בהם], ואילו ענין של ממית עצמו, אינו אלא שמסור בכל נפשו ללמוד, ואפילו מחליש עצמו, ונקראת ממית כי מה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

איך זכר נהפך להיות נקבה

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה עג

וידוע הוא, כי מי שמקבל תענוג מאחר נקרא נוקבא. רוצה לומר לגבה. ונמצא כשהשם יתברך מקבל תענוג מישראל מתפלתן, כביכול נעשה נוקבא לגבי ישראל, ע"כ.

צ"ע הרי בכל זווג הזכר מתאווה ומקבל תענוג מהנקבה, ולא נהפך להיות נקבה על ידי זה. ועיין תורה לא אות יד ז"ל כי על ידי הכסופין נעשה זווג, כי על ידי מה שהוא נכסף אל הדבר, נעשה נפש. ועל ידי מה שהוא נכסף לדבר, חוזר הדבר וכוסף אליו ומזה נתהוה גם כן נפש. והנפשות מזדוגין, ואחר כך באים לבחינות עבור ולדה. וזהו ענין הכתוב בזהר הקדוש (לך לך דף פה: - ואין לפנינו את הלשון הזה) תאבותיה דנוקבא עבד נפש נוקבא, ותאבותיה דדכר עבד נפש דכר. כי מה שהוא נכסף, הוא בחינות תאבותיה דנוקבא, והוא עבד נפש נוקבא. ומה שהדבר חוזר ונכסף אליו, הוא בחינות תאבותיה דדכר, ועבד נפש דכר. ואחר כך באים לבחינות עבור ולדה, כמו שכתוב בזהר שם, עיין שם.

ומבואר לכאורה שהתאווה לנקבה עושה נפש נקבה – אכן התאווה של הנקבה להזכר עושה נפש זכר. ואילו כאן רבינו מדבר על קבלת התענוג, והמקבל הוא ממש בחינת נקבה. ואולי י"ל שלעולם אין כוונת רבינו שהשם יתברך נעשה בחינת נקבה, אלא כענין תורה לא, שמחמת הכיסופים והתענוג מתפילת הצדיקים נעשה בחי' נפש נקבה, וזה הנפש נקבה היא גופא בחי' התורה, וכעין מה שכתב העמק המלך, שאותיות התורה נוצרו על ידי השמחה שהיה להשם יתברך כאשר צפה ועלה על דעתו כביכול המעשים טובים של הצדיקים לעתיד, עיין שם. ולפי זה אתי שפיר שדייקא זוכים להתגלות סתרי תורה.

ומיושב גם הקושיא דלקמן, שבשלמא הקב"ה באשר הוא מקבל נעשה בחי' נקבה, אבל איך יחשבו הצדיקים לבחי' זכר בתפלתם שכולו בחי' נקבה. דאין הכי נמי, לעולם הקב"ה הזכר המשפיע, רק שמוציא בחי' נפש נקבה, ולעומתו הצדיקים מוציאים נפש זכר כמבואר לכאורה בתורה לא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בלי לדעת התורה ממש הרי זה בהמה

 ב"ה

ספר כוכבי אור

ששון ושמחה יא – כי זה כלל גדול שכל מי שלומד תורה נביאים וכו' הוא אומר שרק אז היו מעשיות כאלה, ועכשו לא, הוא בהמה ממש. כי כל הקלקולים המובאים בהם כלם נמצאים בם היום בכמה בחינות בכלליות ובפרטיות וכו' עיין שם.

בהמה ממש – עיין במסכת סוטה דף כב. לא קרא ולא שנה עליו הכתוב אומר (ירמיה לא) וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה, ע"כ.

עיין אוצר היראה, גלות וגאולה יח ז"ל כי התורה היא בכל אדם ובכל זמן, וכל אחד ואחד מישראל מי שרוצה לכנס בדרך הישראלי באמת, בדרך הקדש באמת – עוברין עליו כל הגליות וכל המלחמות והספורים המבארים בכל תורה כלה ובנביאים ובכתובים, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לעשות מהתורה תפלה

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

קמה. לעשות מהתורה תפלה. כמבואר גם בליקוטי מוהר"ן תנינא כה.

בזה אתי שפיר מה דאיתא במדרש שוחר טוב תהלים כה, שבשעת מתן תורה נעקר הר המוריה ובא להר סיני, ועיין בזה באריכות בספר מגלה עמוקות מהדורא תנינא פרשת ויצא עמ' פז-ח, ופירש שם המדרש רבה (ברשאית סח:ב), אשא עיני אל ההורים – למלפני ולמעבדני, דהיינו ענין של לימוד ושל עבודה זו תפילה, ולפי רבינו צריכים ממש לבנות את התפלה מעל להתורה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כל המוסר עצמו למיתה על דברי תורה אין אומרין שמועה מפיו

 ב"ה

במסכת ברכות דף סג:

אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה.

הקשו המפרשים (חדושי אגדות למהר"ל מפראג, אמרי שפר – קלאצקין סי' פג אות ב, אמרי הצבי – אות כח) דהא קיימא לן במסכת בבא קמא (סא.) כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו.

ונלע"ד שמבואר בספרים הקדושים שכל אחד יש לו חלק בתורה, וזה חלקו בחיים. וכיון שממית עצמו עליה, הרי זה למעלה מחלקו בחיים, ומבורר שאין זה החלק שנקראת על שמו. ומבואר בליקוטי מוהר"ן שהצדיקים מוסרים נפשם – דהיינו את השם שלהם. וכן ראוי לעשות בדברי תורה. ויש לפרש עוד, שמדוייק הלשון דברי תורה, כמו הענין שרבינו גילה שיש שני בחינות, יש תורת ה' ויש תורתו, וכמו כן י"ל שאלו הם דברי תורה – הדברים של התורה עצמה (וכמו שהרא"ש פירש במסכת נדרים תורה לשמה לשם התורה), והם על שם התורה, ולכן המוסר את עצמו למיתה עליהן, והסיר כל נגיעתו מהן, הרי הן שייך רק לתורה ועל שם התורה, ואין התורה עצמה מתקיימת אלא על כאלו שממיתין עצמם עליה, ולכן נשארת התורה נקיה על שמה לבד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מנין הפסוקים בתורה כפי רבינו נחמן וכפי שנת הסתלקות סבא ישראל בר אודסר נ נח

 ב"ה

יש בתורה הקדושה 5845 פסוקים. 5:נ 8:ח 4:מ 5:ן (חברים). בספר ברית מנוחה כתוב שיש בתורה תשנ"ד פסוקים, סבא ישראל נפטר בשנת תשנ"ה, וכבר כתבנו ששמו של סבא מרמז לקשר התורה מסופה לראשיתה, לעיני כל ישראל, לבראשית – ישראל בער. והנה עוד מצינו בסוד תשנ"ד שהוא הגמטריא של כל השרים של המרכבה (סודי רזיא, ולפי החשבון אינו עולה אלא תשמ"ד – השנה שסבא קיבל ההסכמה מר' משה פיינשטין), בהיותה בסוד פני שור, כי אז היה השר שמו אמצי"ה וכו', ויחזקאל שינה פני שור לכרוב (חגיגה יג:), בחי' משנה פניו ותשלחהו (איוב יד:ב), פניו בגמטריא אמצי"ה ותלשחהו בגמטריא תשנ"ה (עיין כל זה בהערות פרישת שלום אות ט', על המגלה עמוקות, מהדורה תנינא פרשת וירא).

נ נח נחמ נחמן מאומן

פסוקים בתורה

 ב"ה

יש בתורה הקדושה 5845 פסוקים. 5:נ 8:ח 4:מ 5:ן (חברים). בספר ברית מנוחה כתוב שיש בתורה תשנ"ד פסוקים, סבא ישראל נפטר בשנת תשנ"ה, וכבר כתבנו ששמו של סבא מרמז לקשר התורה מסופה לראשיתה, לעיני כל ישראל, לבראשית – ישראל בער.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יזכור יום המיתה והמוות

 ב"ה

יט:יד זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים. הסופי תיבות של: ימות באהל כל הבא אל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי וסופי תיבות של: ימות באהל כל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

כי ימות, עם האותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. זאת התורה אדם, עם הג' תיבות, בגמטריא פתקא נ נח נחמ נחמן מאומן.

חז"ל אמרו שצריך להמית את עצמך באהל התורה. ומה פשר המשך הפסוק. יש לאמר כמו שהזהיר האריז"ל שכל הגלוים אסור להתיחס עליהם עד שמן השמים ממש מכריחים. אז כל האורות האלו בחינת בהלו נרו , אהל לשון אור, צריך להחזיק כטמאים. ואפילו משה רבינו היה בערפל שבע ימים טרם עלותו. נ נח!

ידוע מה שפירש החפץ חיים, שהאדם יראה את עצמו כאילו הוא מת, וכבר אין לו שם עסקים בעולם הזה, וכולו פנוי לתלמוד תורה. אכן אם כבר רואה את עצמו כמת, לא יסתפק בהכי, כי אז בודאי יכול להשיג את התורה בבחי' עתיק שהוא המעביר ומראה את יחוד השם בנבראים. ובאמת נראה שזה עצה אמיתית בפנימיות העבודה, לראות את עצמו כמו מת, דהיינו שא', באותו עת אין לו יכולת לפעול כלום – רק שעכשיו יכול לפעול בתורה ומצות עבור אותו מת שיהיה לעתיד. ב' – כמו המת שעבר ובטל מן העולם, ואין נשמתו תופסת מקום גשמי כלל, ואינה נמצאת בשום מקום אלא כפי תוקף מהותה, כמו כן יש לכוון בכל דבר, לקשר עצמו לשמות השם, ודוק.

ועיין בליקוטי הלכות יורה דעה א', הלכות שחיטה ה:ה-ו ענין החכמה הגדולה לזכור היטב תמיד יום המיתה, ע"ש באריכות. והרי הצידיקים האמיתיים הגדולים כבר היו עוסקים לתקן במעשיהם עבור הנצחיות, כמו שכתב הרמח"ל על משה רבינו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שמחה היא הכלי קיבול לחידושי תורה

 ב"ה

ספר ליקוטי מוהר"ן

סה:ד והשמחה הוא כלי אל חידושין דאורייתא, כמו שאמרו רז"ל (שבת פח) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע וכו' ועתיד הקב"ה להחזירן לנו, שנאמר ושמחת עולם על ראשם ע"ש.

עיין בספר עמק המלך (א:ב) ז"ל ומרוב השמחה שחשב בהצדיקים, היה משתעשע ומתענג איך יהיה לו עם קדוש, ומזאת התנעוה נולדה כח דכח של הדין [היינו] קימוץ האותיות, אשר נולדו מן הנקודות שברשימו הנשאר בתוך העיגול, כי כל אות ואות יש לו גבול על הנייר. וכדי לשבר את האזן אמשול לך משל וכו' האדם הגשמי כשיש לו איזה שמחה, או יחשוב שיבוא לידו ריוח גדול, הוא משתעשע בעצמו וכו' מתנועע, וידוע כי השחוק באדם הגשמי בא לו מן הטחול, והטחול כולו מותרי הדם וכו' כח הדין וכו' וכו' כן אין סוף יתברך שמו היה מתנועע בעצמו, ומבהיק ומבריק בהעיגול, מתוכו אלא תוכו, ואותו הנענוע נקרא שעשוע. ומאותו השעשוע מחלקי עצמו אל עצמו, נולד ממנו כח שיעור החקיקה של האותיות היא התורה, הנמצאת בכח גנוז בהאלפא ביתות וכו' ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כמוני ממש

 ב"ה

רבים טועים שמחמת שרבינו אמר שהוא יכול לעשות כמוני ממש, בודאי עשה, ולא מצינו שום רמז לזה, וחלילה לאמר כן, והשם יכפר בעדם. 

מה שכן מצינו, 

חיי מוהר"ן תקצד, ז"ל אשרי הזוכה לטעם נעם מתיקת עמקות תורתו אשר אין דגמתה, אבל אעפ"כ עדין לא יהיה שלך רק כמו שמטיל בשל אחרים, אבל אני רוצה שיהיה שלך לגמרי, וגם זה יהיה, עכ"ל.

ומתוך הלשון תראה, שכאן רבינו אמר בפירוש שזה יהיה, הרי בדיבורים שגילה סתם רצונו, לא הכריח שיהיה כך. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

כוונות של קבלה בתפילה הם כמו כישוף אבל שלא בזמן ועת התפילה מצוה גדולה

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכ

ואמר לו רבנו ז"ל שמי שאינו ראוי לזה, כשמתפלל עם כונות הוא כמו כשוף, כי בכשוף נאמר 'לא תלמד לעשות' (דברים יח), ודרשו רז"ל (שבת עה, ראש השנה כד, סנהדרין סח): לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות וכו' ע"ש.

צ"ע למה אם כן טוב לקרוא את הזוהר הקדוש אפילו בלי הבנה, למה אין זה נחשב כמו כשוף, שעל ידי דיבורו הוא בונה ופועל בעולמות באופן סתרי בלי שהוא אפילו יודע המכוון.

ולכאורה מוכח שכל ההקפדה הוא רק לענין תפילה, כמו שבאמת מפורש כאן שמדובר לענין כונות בתפילה, ומבאר הטעם ז"ל כי עקר התפלה היא דבקות להשם יתברך וכו', ע"ש, ולכן כאשר רוצה לקחת את כח התפילה לפעול בדרך הכוונות, הרי זה נחשב כמו כשוף. אבל מצוה גדול לעסוק בסתרי תורה, בין בקריאה, בין בלימוד אפילו כוונות התפילה, בין ליחד יחודים, כל זמן שגוף הענין אינו תפילה, אלא תורה, יש לכוון ככל מה שאפשר.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תפילה קצרה לאמר לפני לימוד תורה

 ב"ה

תפלה לפני לימוד תורה

כתב השל"ה הק' (מס' שבועות פרק נר מצוה לה) מה טוב הוא כשפותח הספר יאמר:

הנני רוצה ללמוד כדי שיביאני התלמוד לידי מעשה ולידי מדות ישרות ולידי ידיעת התורה (-ומכאן יש מקור לשיטת ספר נפש החיים, ואע"פ שלפי זכרוני הוא סמך שיטתו על הר"ן, מכאן יש סמך אפילו לפי הקבלה שנתגלה אחר כך על ידי הרמ"ק והאריז"ל), לשם יחוד קודש אבריך הוא ושכינתיה, עכ"ל.

והנה לפי עניות דעתי, לפי מה שקבלנו ונקבע לנו מהאריז"ל הבעל שם טוב ורבינו הקדוש, אם לא נחוש לתפוס מרובה, הרבה עדיף להתפלל כך:

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה הנני רוצה רוצה ללמוד כדי שיביאני התלמוד ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים גם בתפילה, ולידי מדות ישרות, ולידי ידיעת התורה ודבקות בבורא יתברך, ולעורר ולזווג שורש אותיות התורה שהם שורש נשמות ישראל, ולהשפיע להשכינה הקדושה שתשפיע לכל העולמות (-עיין אריכות הנוסח בזה בליקוטי תפילות קיט), בהתקשרות לכל הצדיקים אמיתיים שבדורנו ולכל הצדיקים אמיתיים שוכני עפר (ובפרט אלו הצדיקים שהנני לומד משנתן עכשיו) ובפרט לרבינו הקדוש צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור חכמה רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן, ופי כפיהם וכל דעתי מחשבתי וכוונתי על דעתם ועל כוונתם. ויהי נועם אדנ"י אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

קושיות על השם יתברך - קושיות על הצדיק - קושיות על התורה - נ נח

 ב"ה

ספר ליקוטי מוהר"ן

 

תנינא תורה נב

מה שקשה קשיות על הצדיקים זהו מוכרח להיות, כי הצדיקים מתדמים ליוצרם כמובא, וכמו שקשה קשיות על השם יתברך כמו כן בהכרח שיהי' קשה קשיות על הצדיק כי הוא מתדמה אליו ית'.                                ובענין הקשיות שקשה על הש"י מרגלא בפומי' לומר, אדרבא, כך ראוי להיות דייקא שיהי' קשיות על הש"י, וכך נאה ויפה לו ית' לפי גדולתו ורוממותו, כי מעוצם גדולתו ורוממותו שהוא מרוממם מאד מדעתינו, ע"כ בוודאי א"א שנבין ונשיג בשכלינו הנהגתו ית', וע"כ בהכרח שיהיו עליו ית' קשיות, כי כך נאה ויפה להבורא ית' שיהי' מרומם ונשא מדעתינו, שעי"ז קשה הקשיות כנ"ל, ואם היה הנהגתו כפי חיוב דעתינו א"כ הי' ח"ו דעתו כדעתנו, ע"כ.

עיין בשיחות הר"ן אות קמו, כי הצעקה בלבו בעצמה הוא בחינת אמונה, כי אף על פי שבאים עליו כפירות גדולות וקושיות עם כל זה מאחר שצועק על כל פנים בלבו בודאי עדין יש בו ניצוץ ונקודה מהאמונה הקדוש וכו' נמצא שהצעקה בעצמה הוא בחינת אמונה והבן זה. וגם על ידי הצעקה זועין לאמונה, הינו שהצעקה בעצמה הוא בחינת אמונה כנ"ל רק שהאמונה הוא בקטנות גדול. ועל ידי הצעקה בעצמה יכול לזכות לאמונה הינו להעלות ולגדל את האמונה עד שיסתלקו הקושיות ממנו, ע"ש.

ועיין שיחות הר"ן קיח, שמעתי בשם רבנו ז"ל שאמר בלשון תמה: על השם יתברך קשה קושיות הרבה מאד. מה טוב ונעים להאיש הזה שזוכה לדעת שלם שיושב לו ורואה ויודע שאינו קשה שום קושיא כלל, והכל נכון וישר כי ישרים דרכי ה'. וכן אנכי שמעתי וכו' וכו' וכונתו היה כמתלוצץ מזה, שקשה לקצת בני העולם קושיות הרבה וגדולות על השם יתברך ח"ו. אבל באמת בודאי אסור להרהר אחרי דרכיו יתברך. כי בודאי צדיק ה' בכל דרכיו וכו'. רק שאי אפשר לשכל אנושי להבין דרכיו והנהגתו את העולם בשום אפן, ע"כ.

ועיין שיחות הר"ן אות מ' על הקושיות שאינם קושיות. ובשיחות הר"ן אות לב, על הקושיות של שטות, שבאמת זאת הקושיא הוא תרוץ וכו' על כן צריך האדם לסלק מדעתו ולברח מקושיות וכו' רק לחזק את עצמו באמונה לבד כנ"ל, ע"ש.

הרי מבואר שבודאי יש קושיות, וראוי להיות קושיות, רק שצריכים להגביר את האמונה, עד שלא יהיו אלו דברים קשים לו, ואדרבה מתוך אמונתו וידיעתו של גדולת השם יתברך, יבין שזה גופא התרוץ, דהיינו שראוי שיהיו קושיות כמבואר.

 

הנה רבינו הקדוש כתב כאן על הצדיקים ועל השם יתברך, שראוי להיות קושיות עליהם. ומצאתי בספר סוד ישרים לר' גרשון חנוך מאיזביצ'א שכתב כעין זה על התורה הקדושה. ז"ל ושאינו יודע לשאול את פתח לו. היינו כמו שאמר אאמו"ר וכו' (רבינו?!) אשר מי שלומד דברי תורה ואינו קשה לו בהם שום קושיא זהו סימן מובהק שלא נגע עדיין בדברי תורה, כי מאחר שהשכל של דברי ורה הוא באמת להיפך מהשכל של זה העולם, וא"כ מהיכן ישר בעיניו כ"כ ולא קשה לו שום קושיא אלא בטח לפי שלא נגע עדיין בהם. אולם מי שקשה לו ב"ד ומייגע א"ע אח"כ לתרץ זאת הוא ד"ת, ולכן מי שאינו יודע לשאול ואינו קשה לו כלום, זה בטח לא נגע עדיין בדברי תורה, לזה את פתח לו, היינו שצריכין להשתדל עמו ולפתוח לו דרך שיהיה ג"כ יכול לשאול ולתרץ, ולזה אמרו ז"ל בגמ' לעשות פעולות במכוון כדי שישאלו התנוקות, היינו למען שיהי' חידש בעיני הרואים ויקשה, כגון חוטפין מצה מלפני התנוקות כדי שישאלו, ע"כ.

והנה לדבריו התורה הקדושה בסוף כן מובנת, רק ראוי שיהיה מוקשה בתחלה, ואחר כך יזכה לתירוץ ולהבין את התורה. ויתכן שבזה התורה הקדושה שונה מהשם יתברך והצדיק, שמורם השם יתברך מעל על שאלה וקושיא, ואילו התורה נתנה לנו להבין ולהשכיל דייקא. אכן י"ל שגם בתורה, הרי תכלית הידיעה היא לדעת שלא נדע, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, שכל מה שזוכים להבין, באים להכרה יתירה שלא התחלנו להבין.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ליקוטי מוהר"ן תורה ריד הסכנה בלימוד גמרא

 ב"ה

 

תורה ריד

בדורות הראשונים כשהיו יודעים יום מיתתם היו עוסקים בתורה כל היום ולא היה שליטה להבעל דבר עליהם וכו' אבל אין הלמוד כראוי, בפרט למוד גמרא, אם אין הלמוד כראוי, אזי הוא מקבל יותר כח מהלמוד, כי תלמוד בגימטריא אותיות של שמה לילית, על כן יש כח בלמוד התלמוד או להכניע אותה, או להפך חס ושלום, עכ"ל.

והנה גם "תורה" בגמטריא סמא"ל לילי"ת, בגמטריא תרי"א מצות, שביחיד עם אנכי ולא יהיה ששמענו ישר מפי הגבורה עולים תרי"ג, כמנין רמ"ח אברים ושס"ה גידין. והרי קי"ל זכה נעשה סם חיים לא זכה וכו'. ועיין בהקדמת החיד"א לחק לישראל (ד"ה ועוד אפשר) ז"ל ועוד כי תורה גימטריא ס"מ לי' להכניעם, ע"כ. וצ"ל שמה שרבינו מגלה דוקא לענין תלמוד, ולא לכל התורה שהיא כולה מלחמה על הרע ותבלין להיצר הרע, כי יש הבדל כאשר הדבר בכללות, שהתורה בא לתקן את הכל, ובין כאשר הלימוד ממש מיוחד נגד ליל'.

ובספר תורת נתן, לר' נתן שפירא תלמיד האריז"ל, פרשת תולדות  על מש"כ בעשו כי ציד בפיו, כתב, ציד עשו, בגמטריא תלמוד. ושם דיבר גם על לילי"ת אבל לא הזכיר הגמטריא.

ויש להעיר עוד, שכל עסקינו בתורה הוא ללמדה לשמה, ומתוך שלא לשמה נבוא לשמה. לשמה ע"ה בגמטריא עשו, וכן להבדיל בגמטריא רבינו נ נח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מסכת מועד קטן - בסוף המסכת דף כט. - דף יומי לפי רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

מסכת מועד קטן

כח:-כט. א"ר חנינא קשה יציאת נשמה מן הגוף כציפורי בפי הוושט (-כחבל שיש בו קשר ויוצא בקושי מן התורן, המיוחס לרש"י) רבי יוחנן אמר כפטורי (-שקושרין שתי ספינות ביחד, המיוחס לרש"י) בפי הוושט.

עיין ליקוטי מוהר"ן תורה רנ, וראה לעיל בעמוד זה בענין מיתת צדיקים.

 

כט. אמר ר' לוי כל היוצא מבית הכנסת לבית המדרש ומבית המדרש לבית הכנסת זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון וכו'.

במסכת מגילה דף כו: נחלקו אם קדושת בית הכנסת חמורה מבית המדרש או ליהפך (ועיין מש"כ בשיחות הר"ן אות עה ששם רבינו קבע שתפלה הרבה יותר גבוה מתורה), ועיין שם בדף כט. שאביי החליט לגרוס בבית הכנסת. ומצינו להיפך שיש שהחליטו להתפלל במקום שלמדו. ואילו ר' לוי סובר שצריכים ללכת מזו לזו, וביאור הדברים מבואר היטב בליקוטי מוהר"ן תורה כב, וכמו שכבר ציין והסביר בספר פרפראות לחכמה:

עיין פרפראות לחכמה ח"ב (נדפס שם בריש המסכת) על פי מאמר חותם בתוך חותם סי' כ"ב היינו שעושה מבחי' תפלה תורה, וזוכה לבחי' תפלה גבוה ממדריגה זו, ועי"ז זוכה לבנין ציון וירושלים שהוא בחי' אמונה ועי"ז זוכה לקבל פני שכינה בבחי' נפתחו השמים ואראה מראות אלקים ר"ת אמונה וכו' ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן

 ב"ה

לימוד תורה כראוי וכהוגן להאיר אור השם לתכליתו, הוא בחינת הליכה כמבואר בתורה א' של ליקוטי מוהר"ן אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם. 

וידוע מהמדעים שכל מה שחפץ ממהר ומתקרב למהירות של הליכת אור speed of light, החפץ מתגדל ומתגדל.

ולכן כאשר האדם לומד תורה, שהוא אור השם, וכל מה שהוא לומד כראוי בודאי הוא נוסע במהירות עצום. אכן בשאר האדם הוא כל המציאות, אין לו איפה לנסוע אלא לעצמו, וכל איבר וגיד בגופו יאיר יותר באור השם. והמותרות שבגופו לא שייכים כלל להליכה זו. אבל האוכל שבגופו, שהוא בתהליך להיות חלק מגופו, הרי הוא שייך להליכה ונסיעה זו. וכיון שהאוכל עדיין לא נכלל לגמרי בגופו, בבחינת אדם, הרי יתגדל ויתגדל, עד שיהיה אי אפשר להמשיך. ולכן לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן, שהמן היה נבלע באיברים מיד. 

וי"ל בזה מה שחז"ל גילו שרוב ת"ח סובלים מהמעים.

[ועיין בספר המידות, ערך חדושין דאוריתא אות יא: צריך אדם לשמור מלומר דברי תורה בעת ובמקום שאינם נשמעים, ואפילו בעת ובמקום שנשמעים, צריך לשקול אותם כמה יאמר, שלא יהיה בבחינת (משלי כט:יא) כל רוחו יוציא כסיל. כי על ידי זה מביא חולאת שקורין 'גישוויליכץ' - swelling, bloating, כי החולאת הזאת בא על ידי התגברות המים שבדם, וזה (איוב כח:כה) לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה, ע"כ (ובענין השמירה הזו, ע"ע ערך לימוד ח"ב אות ח ואות י', ובליקוטי מוהר"ן תורה קלד, ותורה ס). ויתכן שבכח הרוח במשקל יכול להביא כל צלמו ודמותו במהירות של האור, אבל כיון שהוציא רוחו, שוב אינו יכול להתמודד, ויתגבר המים בהגדלה כנ"ל]

שוב ראיתי שכבר כתבתי עיקר הרעיון כאן באנגלית לפני כשבע שנים NaNach: לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן – The Torah was not given – except to those that ate the manna (naanaach.blogspot.com)

נ נח נחמ נחמן מאומן

טיול בהיכלי ובחדרי התורה ובהיכלי וחדרי האמונה ובטחון

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה רמה

דע שיש חדרי תורה, ומי שזוכה להם, כשמתחיל לחדש בתורה, הוא נכנס בהחדרים, ונכנס מחדר לחדש ומחדר לחדר, כי בכל חדר וחדר יש כמה וכמה פתחים לחדרים אחרים, וכן מאותן החדרים לחדרים אחרים, והוא נכנס ומטיל בכלם, ומלקט משם אוצרות וסגלות יקרות וחמודות מאד – אשרי חלקו, עכ"ל.

עיין חיי מוהר"ן אות תקצ"ד (והובאו שם גם באות שפט) ז"ל ואני אפתח לך שבילי השכל, ותלך ותטיל דרך כל התורות שלי כדרך ההולך ומטיל בהיכלות ובנינים נפלאים ונוראים.                 ואז באר לי הענין קצת ואמר לי, כי התורות שלו הם כמו מי שנכנס לפלטין שיש בו היכלות וחדרים ואכסראות ופשפשין נאים נפלאים ונוראים נאים מאד, ועילות על גי עליות שונות בדרכי חדושים נוראים, ותכף כשנכנסין בחדר אחד ומתחילין להסתכל בו ולהתפלא על נפלאות החדושים אשר בו, בתוך רך רואין שנפתח לו פתח נפלא לחדר אחר, וכן מחדר זה לחדר עוד וכו' וכו' אבל אף על פי כן עדין לא יהיה שלך, רק כמו שמטיל בשל אחרים, אבל אני רוצה שיהיה שלך לגמרי, וגם זה יהיה. אתה חושב עבור המעשים טובים שלך (-עיין לקמן נרחיב על זה בעה"י), רק בשביל שאני רוצה כך, עכ"ל.

השוה זה למש"כ בחיי מוהר"ן אות תכ ז"ל שטוב מאד מי שזוכה לכנס ולטיל עצמו באמונה, ושם יש היכלות וחדרים, והוא נכנס ומטיל עצמו מחדר לחדר ומפלטין לפלטין. ויש שם דרכים כבושים נפלאים מאד, ומשם נכנסין ומטילין בבטחון וכו' ואחר כך נכנסין יותר ויותר, אשרי הנכנס ומטיל שם, עכ"ל.

וע"ע בריש ספר המידות, ערך אמת, אות א', ז"ל מי שרוצה לדבק את עצמו בהשם יתברך, עד שילך במחשבתו מהיכל אל היכל ויראה את ההיכלות בעיני השכל, ישמור את עצמו מלומר שקר אפילו בטעות, עכ"ל.

והנה בחיי מוהר"ן אות תקצ"ד רבינו אמר, אתה חושב בשביל המעשים טובים שלך, יכולים לפרש ששמירה משקר הוא נכלל במעשים טובים. וע"ע בהקדמה כללי לספר ליקוטי נ נח, שאף על פי שחז"ל שהתלמוד מביא לידי מעשה, ולא להיפוך, עכ"ז מצינו כמה וכמה פעמים שעיקר השגה וקנין תורה תלוי דוקא במעשה. ועל כל פנים קצת קשה, למה רבי נתן לא היה יכול לזכות ליכנס לחדרי תורה בזכות שמירת האמת, עד שרבינו קבע שזה יהיה רק בשביל שהוא רוצה. ובפשטות היינו אומרים שמה שרבינו גילה בריש ספר המידות שיכולים לזכות לזה לטיל בהיכלות, אינו דבר קל להשיג, והוא כל כך קשה עד שאפילו צדיק כמו רבי נתן מן הסתם לא ישיגנו. וקצת דחוק, כי רבינו כתב שם, מי שרוצה, מה שזה באמת דבר הניתן להשיג לכל מי שרוצה.

בדרך שכל -

בספר המידות הנ"ל רבינו כתב ז"ל ויראה את ההיכלות בעיני השכל, ע"כ. וכן בחיי מוהר"ן תקצד, רבינו אמר ז"ל ואני אפתח לך שבילי השכל ותלך ותטיל וכו' ע"כ. הרי שהכל הולך דרך השכל. וצ"ע לענין מה שרבינו גילה בחיי מוהר"ן אות תכ, שיש באמונה היכלות וחדרים, ויש לטיל וכו'. האם גם זה דרך השכל, כי רבינו ביאר שאמונה מתחלת למעלה מעבר לשכל. ורבינו גם כן גילה שאמונה זה בבחי' המדמה, ובבחי' נבואה (ונבואה ושכל הם שני ענינים נפרדים).

ויש לדייק בספר המידות הנ"ל, מי שרוצה לדבק את עצמו בהשם יתברך וכו', שזוכה לכל הטיול הנאמר שם דרך דביקותו בהשם יתברך, ולא הזכיר את התורה הקדושה, וסתם דביקות לכאורה הוא באמונה ובטחון, וא"כ הרי הוא מאותו פרשה של חיי מוהר"ן אות תכ, וכתוב בו בספר המידות שהוא בעיני השכל, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הטעם שיש 411 תורות בספר ליקוטי מוהר"ן - על פי דף יומי מסכת ראש השנה דף כד

 ב"ה

כד: לא תעשות אתי לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום אמר אביי לא אסרהם תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי [פרש"י ז"ל לגוף אחד כעין חיות הקדש, דהיינו אתי שכסא הכבוד רכוב עליהן, ע"כ], אלמה תניא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם, א"ר הונא בריה דרב אידי מפרקיה דאביי שמיעא לי, לא תעשון אתי, לא תעשון אותי (-כלומר, לא תעשו כדמותי הנראית במראה הנבואה, שנאמר (יחזקאל א:כז) כמראה אדם עליו מלמעלה), ע"כ, הרי שתיבת אתי פירושו עם הכסא הכבוד, וגם מרמז על הש"י בעצמו, שמופיע לנביאים כמראה אדם.

והנה עיין בליקוטי מוהר"ן תורה רמה ז"ל כשכותבין תבת אדם יודעין שזה מרמז על דמות האדם, אבל הוא רק רמז בעלמא, כי אין כתוב שם שום ציור האדם, ויש שמצירין על הניר ציור האדם, ושם נגלה יותר קצת דמות האדם, ויש שמנסרין ציור האדם מחתיכת עץ, ושם נתגלה עוד יותר ציור האדם, אבל אף על פי כן אין זה אדם ממש, רק האדם בעצמו הוא האדם באמת. כמו כן יש כמה חדושין של תורה שהם רק כמו פנקס, וכמו שכותבין תבת אדם לבד, כי התורה היא בחינת אדם, כמו שכתוב (במדבר יט) 'זאת התורה אדם', ויש שהוא נכנס לפנים מזה, אבל אף על פי כן אין זה אדם כנ"ל, רק כשזוכין אל התורה בעצמו זהו בחינת אדם באמת, וזהו זאת התורה אדם, זאת התורה דיקא הינו רק זאת התורה האמתית, הוא בחינת אדם, עכ"ל. ולכן בליקוטי מוהר"ן יש 411 תורות כמנין את"י (בליקוטי מוהר"ן קמא -רפ"ו, ותנינא -קכ"ה). כי הוא תורה האמתית בחינת אדם. וצורת אדם שבונים על ידי לימוד והשגת התורה אינו אסור משום לא תעשון אתי, כי הוא ממש בונה השיעור קומה של השראת השכינה עצמה בעולם, לא מה שיש עם השכינה. אכן מי שח"ו בודה שקרים בלימוד תורה, הרי בזה עובר ממש על (דברים כז:טז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר, כמבואר באדרא רבה, יעו' בספר אדיר במרום (עמ' קו, מכון רמח"ל) ז"ל והוא מדבר על האומר דברים שאינו יודע בחכמה זאת, שהוא רע גדול, והוא ממש: הפסל והמסכה וכו', ע"ש. ולפי מש"כ אתי שפיר כמין חומר. כי כיון שאינו בונה השיעור קומה של השכינה, הרי כבר עובר על לא תעשון אתי, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בהתורה שהאדם לומד צריך לראות קורות חייו

ב"ה

שיחות הר"ן ריא: תורות כאלו מכון ממש לכל ענין וענין שיהיה מענינא דיומא. וכפי מה שצריכין להאנשים השומעים וכו' עיין שם באריכות. וזה דבר ידוע ומוכר בתורת רבינו איך שכל אחד רואה במה שהוא לומד ממנו את מה שקורה אז בחייו.

והנה האמת הוא שכך היה צריך להיות בכל מקצות התורה, שכל מה שהאדם לומד היה צריך לראות בו קורות חייו, וזה לשון הבעל שם טוב (אגרת ב' לבנו): ודע שמכח התורה שלמד אדם היום, ואחר כך באותו יום מזדמן לו דבר לעשות, ואינו יודע אם לעשות אם לא, יוכל להבין מכח אותו הענין שלמד איך יעשה. ובלבד שיהיה תמיד דבוק בה' יתברך, אז יזמין לו ה' יתברך תמיד שידע מכח התורה, עכ"ל. ולכאורה זה מענין מה שכתב רבינו בספר המדו (דעת יד) שיכולים לדעת איך להתנהג על ידי פתיחת ספר עמש"כ שם. אכן כפי מה שכתב הבעל שם טוב, זה בתנאי שיהיה תמיד דבוק בה' יתברך, ואילו סגולת התורה של רבינו הקדוש פועל בכל אחד ואחד אפילו בהרחוקים והמנותקים רחמנא ליצלן, הרי שהתורה של רבינו בבחינת דבקות תמידית לה' יתברך.

נ נח נחמ נחמן מאומן