Posts
ב"ה
כח:י
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויצא ע"ה בגמטריא נ נח.
הראשי
תיבות של:
מבאר שבע וילך חרנה, בגמטריא נ
נח נחמ נחמן.
הסופי
תיבות של:
ויצא יעקב מבאר שבע וילך
ע"ה בגמטריא ברסלב.גמטריא ברסלב, נחמן בן
פיגא.גמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא.גמטריא ברסלב, נחמן בן
פיגא. הסופי תיבות של: מבאר שבע וילך
חרנה בגמטריא ברסלב ע"ה.
רש"י
פירש ז"ל לא היה צירך וכו' ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום
עושה רשם, שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם, פנה הודה פנה
זיוה פנה הדרה. וכן ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות (רות א), ע"כ,
והוא המדרש רבה (סח:ו). ויש לדייק בלשונה, שיציאת
צדיק, ולא כתב הצדיק (ומש"כ אח"ר שבזמן שהצדיק, הצדיק, היינו אותו צדיק
שאנחנו מדברים בו), היינו שאין הדבר תלוי כאן במה שיעקב הוא מיוחד,
וכמו שמצינו שהוא בחי' שבאבות, אלא אפילו כל צדיק. והגור אריה הוכיח
את זה לענין מה שרש"י הביא דוגמא מנעמי.
והנה
במדרש רבה שאלו על זה, שתינח אצל נעמי, שלא
היתה שם אלא אותה הצדקת בלבד, אלא הכא דהוי יצחק ורבקה, ותירצו ז"ל רבי עזריה
בשם רבי סימון אמר לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים, ע"כ. והכוונה
בשני צדיקים לכאורה לשלושה צדיקים שהיו שם מעיקרא, יצחק ורבקה ויעקב.
ואף על פי שהתירוץ נראה קצת דחוק, כי לשון חז"ל היה שהצדיק הוא הדרה וזיוה,
ולשון זה אינו משמע סתם תוספת, וצ"ל
שבדרך כלל הצדיק הוא הודה וזיוה, ולכן אפילו כאשר יש עוד צדיקים שנותנים הוד וזיו
למקום, מ"מ כאשר אחד מהם עוזבת, יש פגם בהודה זיוה
והדרה. על כל פנים גם כאן מדוייק במדרש שלא דחו לתרץ שיעקב
יותר מיוחד מיצחק ורבקה, שיעקב הוא בחיר שבאבות וכדומה, ולכן
אע"פ שהשאיר שם שני צדיקים, הוא היה הודה וזיוה וכו', אלא
דחקו ליישב כנ"ל שכל צדיק בעלמא מוסיף
ומגרע בהודה וזיוה של המקום.
ומכאן
יש לפקפק טובא על מכתב ר' געצ'י ז"ל לחבריו בפולין (ספר נחלי אמונה, מכתב כא)
שרצה שכולם יקראו ויקחו מוסר הלכה למעשה, וכמה הבינו
שעיקר הנקודה והמסר של המכתב במש"כ ז"ל וזה פירוש
ויהי עשו איש שדה, היינו שינק רק מבחי' שדה מבחי' יצחק. והוא היה צריך לבוא לצדיק
שבדורו בחי' יעקב, והבן כי נכון הוא
בע"ה. ונצרך לעובדה ולמעשה בכל
דור ודור ופלאי הוא, ע"ש.
והרי
הוכחנו לעיל כמה שמדוייק במדרש ובלשון רש"י לא לעשות יעקב אבינו באותו מעמד
כבחיר ומיוחד מעל ליצחק, והשוו אותם שהיו שני צדיקים. וזה לא מונע לפרש שעשו היה
צריך להכניע את עצמו ליעקב וללמוד ממנו, אבל לא מחמת
ענין של "צדיק הדור".
ועוד
יש לראות מדברי חז"ל אלו, שהצדיק הוא הודה וכו', שאפילו
בתוך ארץ ישראל, העיקר הוא הצדיק, שהוא החן והיופי. ואע"פ שזה דבר פשוט,
ורבינו כבר גילה בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מ' שקדושת
ארץ ישראל בא מהצדיק, עכ"ז הרבה צריכים הוכחות על זה.
וכן ברש"י לקמן פסוק יג, קיפל הקב"ה כל
ארץ ישראל תחתיו, ע"ש. כי יעקב לקח מאבני
המקום וישם מראשתיו (פסוק יא), וכרש"י
ז"ל זאת אומרת עלי יניח צדיק את
ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, ע"ש, ומבואר שלא רק
האבנים נעשו אחד, אלא כל ארץ ישראל התאחד תחתיו, שישכב עליו. ועיין במפרשים
(חתם סופר, זכרון יוסף – (פיורדה
תקל"ג)) שדנו ופלפלו איך יעקב אבינו שכב על אבני קודש, ועל
כל פנים הקב"ה זה שהזמינו כמש"כ רש"י (פסוק
יז) צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, ע"ש. והרי
רואים שכל ארץ ישראל ואפילו אבני קודש הקדשים – ויתכן שהם היו אבני המזבח של
אבותיו, הכל אינו אלא לשמש הצדיק.
ועוד
הרי מעשה שמים וארץ – כולל
ארץ ישראל ביד אחד נבראו, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב שני ידים, כמבואר
במסכת כתובות (ה.).
ובנין זה יש להזכיר
שב' שבטים וחצי לא לקחו חלקם בארץ ישראל, אלא בחרו להיות בעבר לירדן מזרחה להיות
בארץ שבו משה קבור, כמש"כ בפרשת וזאת הברכה (דברים לג:כא) וירא ראשית לו כי
שם חלקת מחקק ספון, ע"ש ברש"י.
