Breslov Books In ENGLISH!

English Breslov Books to Read Online on this blog

Donate to NNNNM!

Translate

Welcome to Na Nach!

FREEDOM - LIBERTY - EMANCIPATION
Showing posts with label חקת. Show all posts
Showing posts with label חקת. Show all posts

Sunday, July 3, 2022

התחברות בעשו גרם לפרצה באהרן

 ב"ה

פרשת חקת

כ:כג ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום לאמר.

ויאמר ה', עם הב' תיבות, בגמטריא נחמן מאומן. ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום לאמר, עם הט' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (-ג' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן). בהר ההר בגמטריא רבינו נחמן ע"ה. ארץ, עם הג' אותיות, בגמטריא ברסלב\נחמן בן פיגא. ההר על, בגמטריא רב נ נח. ההר על גבול, עם הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של: משה ואל אהרן בהר ההר, עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: אהרן בהר ההר על גבול ארץ, בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

פרש"י ז"ל על גבול ארץ אדום, מגיד, שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע, נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה, וכן הנביא אמר ליהושפט (דברי הימים ב:כ:לז), בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך, עכ"ל. וקשה, שהרי בדברי הימים הנביא אליעזר בן דודוה ממרשה נבא שבגלל ההתברות תבוא פרצה ושבר במעשיו ולא יצליחו במעשיהם המשתפים שהתכוננו לעשות אניות שיוכלו להגיע לתרשיש, מה שאין כן כאן לא עשו שום מעשה שותפות שיפרוץ אותו המעשה.

וי"ל שבאמת היה להם מעשה בשותפות, כי עשו נקרא בכור, וסודו ממש בסוד עגל מסכה, בגמטריא בכו"ר. וזה ענין לאה שהיתה מזומנת לעשו, ויעקב נטל בכורה זאת מעשו, ונטל לאה ממנו, בלחם ונזיד עדשים (-לקחתי רוב הלשון מספר אדיר במרום עמ' תקלג, מכון רמח"ל). ואהרן בן לוי בן לאה, קיבל את עבודת הבכור, וגם יצר את העגל, ולכן הפרצה היה בו.

נ נח נחמ נחמן מאומן



בפטירת אהרן זכו לבחי' ראו והאמינו

 ב"ה

פרשת חקת

כ:כט ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל.

ויראו כל העדה, עם הג' תיבות, בגמטריא רבי נחמן. ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו, בגמטריא רב נחמן בן שמחה ע"ה. כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל, עם הי"ג תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (היינו ו' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן), עם הו' פעמים והכולל. כי גוע, בגמטריא נ נח ע"ה. שלשים, עם הה' אותיות, בגמטריא רב נחמן מברסלב ע"ה.

הראשי תיבות של: גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של: את אהרן שלשים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: ויבכו את אהרן שלשים ע"ה בגמטריא רבי נחמן מאומן.

פרש"י ז"ל ויראו כל העדה וגו' כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד, אמרו, היכן הוא אהרן. אמר להם, מת. אמרו, אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלט בו מלאך המות? מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מטל במטה, ראו והאמינו, עכ"ל. והנה מסתימת הלשון משמע שהאמינו ששלט בו מלאך המות, וקשה כי באמת לא שלט בו מלאך המות, כי נפטר בנשיקה. ולכן נראה לפרש והאמינו, שעלו יותר במידת האמונה. כי כל סיבת מיתת אהרן היתה (כ:יב) יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, וזה היה צריך לתקן במיתתו, וכמו שרש"י כתב עה"פ (כ:יג) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם, ז"ל ויקדש בם, שמתו משה ואהרן על ידם, כשהקב"ה עושה דין במקדשיו, הוא יראוי ומתקדש על הבריות וכו' ע"ש, וכאן רואים שבמיתת אהרן באמת קיבלו התיקון של אמונה מה שנפסד בחטא הכאת הסלע.

מפתחות:

רש"י ראו והאמינו, עיין בהקדמה לליקוטי נ נח באריכות בענין ראיה ואמונה.

נ נח נחמ נחמן מאומן



החטא של משה ואהרן בהכאת הסלע

 ב"ה

פרשת חקת

כ:יא וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם.

משה את, עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. את ע"ה בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח נחמ נחמן מאומן. וירם משה את ידו ויך את, עם הי"ז אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (היינו ג' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן), עם הג' פעמים.

הראשי תיבות של: רבים ותשת העדה ובעירם, בגמטריא נ נח נ נח ע"ה.

פרש"י ז"ל לפי שבראשונה לא הוציא אלא טפין, לפי שלא צוה המקום להכותו, אלא (פסוק ח) ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו, שמא צריך להכותו כבראשונה, שנמאר (שמות יז:ו) והכית בצור), ונזדמן אותו סלע, והכהו, ע"כ.

ומעולם תמהתי איך שפתאום נזדמן אותו סלע. ונראה לפרש על פי מה שביאר רבינו (חיי מוהר"ן פג, ליקוטי מוהר"ן כ) שהחטא היה שהשתמשו בזכיות והמעשים טובים שלהם להמשיך בכח, והיו צריכים להשמתש בזכיות להכניע הרע שבעם הקהל, ולהמשיך על ידי רחמים ותחנונים. ובפסוק (כ:יב) כתוב, יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לעיני דייקא.

והנה רש"י כז"ל (כ:י) זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרבה, ע"כ. ועל כל פנים עדיין נשאר בהם רשימה של רע. ועם כל זה היה נראה שמצד קדושת ישראל, שכולם היו שם ממש, היה ניתן להמשיך מים מאיזה סלע שיהיה. וזה הענין של לעיני בני ישראל, עיני לשון עין ומעין מים. ונראה שאכן בתחלה ניסו (שניהם משה ואהרן, כמש"כ רש"י דברו, לשון רבים) לדבר אל איזה סלע, וכיון שעוד לא הכניעו את הרע שבקהל לא הצליחו בזה, וזה מש"כ רש"י (כ:י) ז"ל המן הסלע הזה נוציא, לפי שלא היו מכירין אותו, לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים כשנסתלק הבאר, והיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים, לכך אמר להם 'המרים' וכו' ע"כ. כי בתחילה באמת ניסו לדבר אל איזה סלע, וכאשר לא הצליחו, אז טעו לחשוב שבודאי הדבר תלוי בהם, בזכיות עצמם, ולכן באו להמשיך במטה בכח, ולכן נזדמן להם אותו סלע שהיה שייך להם.

נ נח נחמ נחמן מאומן



Friday, July 8, 2016

רק אם אומרים נ נח השם יתברך מוכן להיות שם

ב"ה 
בפרשה שלנו, פרשת חקת (כא:יז), בני ישראל שרו שירה על הבאר, שהיה ממציא להם מים וגם הראה להם הדם מהאורבים שרצו להרגם והשי"ת הרגם. והנה הבאר היה בבחירת משה רבינו, ומתחילה ההמצאה של מים היה בזכות מרים, ולאחר פטירתה היה בזכות משה רבינו לבד. ולכן מאד צריך ביאור למה לא הזכירו שמו של משה רבינו בשירה. ועוד יותר קשה להבין איך בשירה להשי"ת לא הזכירו שמו של השי"ת?!

רש"י עמד על השאלות האלו והסביר שלא היו יכולים להזכיר שמו של משה רבינו לפי שלקה על ידי הבאר, וכיון שלא נזכר שמו של משה לא נזכר שמו של הקב"ה. משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה, אמר, אם אוהבי שם אני שם, ואם לאו איני הולך, עכ"ל.

ולכן מצינו הרבה פעמים שאנו אומרים לאנשים את השם הקדוש, נ נח נחמ נחמן מאומן, הם מגיבים, 'השם יתברך' או 'הקב"ה', וזה ממש בזכות שהזכרנו את האוהב של השי"ת רבינו הקדוש, נ נח נחמ נחמן מאומן, עי"ז הכשיר שיזכירו את שמו של הקב"ה.

נ נח נחמ נחמן מאומן


פרה אדומה - Holy Cow!

ב"ה
בפרשת השבועה, פרשת חקת, השם יתברך צוה משה רבינו ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול פרש"י (פסוק כב ממדרש הגדה מיסודו של רבי משה הדרשן), אדומה, על שם שם יאדימו כתולע. שהחטא קרוי אדום. תמימה, על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם. לא עלה עליה עול, כשם שפרקו מעליהם עול שמים עכ"ל.
צ"ב שפרה אדומה רמז להחטא שעשו, וכן אשר לא עלה עליה עול, שמקריבין להשם יתברך כפי חטאתם, ואם כן למה מביאים תמימה אשר אין בה מום, היו צריכים להביא דוקא פרה בעלת מום? וכן צב"ק אריכות לשון רש"י בענין תמימה שמסביר מצב ישראל לפני החטא בחטא ולאחר החטא מה שלא האריך לפרט בשאר הדברים.
ונראה ליישב ע"פ המבואר בליקוטי מוהר"ן תורה סד, בא אל פרעה, וז"ל שם אות ב': ודע, שיש שני מיני אפיקורסות: יש אפיקורסות, שבא מחכמות חיצוניות, ועליו נאמר (אבות פ"ב): ודע מה שתשיב לאפיקורוס, כי האפיקורוסות הזאת יש עליה תשובה, כי זאת האפיקורסות בא מחכמות חיצוניות, שהם באים ממותרות, מבחינות שבירת כלים, כי מחמת רבוי האור נשתברו הכלים, ומשם נתהוו הקלפות כידוע. וחכמות חיצוניות באים משם, הינו משבירת כלים, ממותרות פסלת הקדשה. כמו אצל האדם יש כמה מיני מותרות ופסלת, כגון צפרנים ושער וזעה ושאר פסלת ומותרות, כן כל חכמה חיצונה בא ממותרות ופסלת ידועה של הקדשה, וכן כשוף בא ממותרות ופסלת ידוע. ועל כן מי שנופל לאפיקורסות הזאת, אף שבודאי צריך לברח ולהמלט משם, אך אף על פי כן מי שנופל לשם, אפשר לו למצא הצלה לצאת משם, כי יוכל למצא שם את השם יתברך אם יבקשהו וידרשהו שם, כי מאחר שהם באים משבירת כלים יש שם כמה ניצוצות הקדשה וכמה אותיות שנשברו ופנלו לשם כידוע וכו'. אבל יש עוד מין אפיקורסות, והם החכמות שאינם חכמות, אלא מחמת שהם עמקים ואינם משיגים אותם, ומחמת זה נראים כחכמות. וכו'. כן יש כמה מבוכות וקשיות אצל המחקרים, שבאמת אינם שום חכמה, והקשיות בטלים מעקרא, אך מחמת שאין בהשכל אנושי לישבם, על ידי זהנדמים לחכמות וקשיות. ובאמת אי אפשר לישב אלו הקשיות, כי אלו הקשיות של אפיקורסית הזאת באים מחלל הפנוי, אשר שם בתוך החלל הפנוי אין שם אלהות כביכול, ועל כן אלו הקשיות הבאים משם מבחינת חלל הפנוי, אי אפשר בשום אפן למצא להם תשובה, הינו למצא שם את השם יתברך וכו' ע"ש.
ונראה שענין האדמימות ושלא עלה עליה עול הם שייכים לתקן הפגם של האפיקורסות השניה שכל באיה לא ישובון, ואין לה תיקון רק להיות דום לה' – לשון אדומה, ולא ליכנס כלל לעול הנושא – בחינת אשר לא עליה עול. ובאמת אסור לאדם אפילו להתחיל לחשוב מה לפנים ומה לאחור וכדומה, ועל כן אף שבאמת ענין אדומה ושלא עליה עול הם מצב של תיקון, עם כל זה, עצם הדבר שצריכים להזכיר אותם כבר רמז להפגם שהיה, שהאדימו בחטא ופרקו עול ר"ל. וכל ענין החלל פנוי הוא ענין שלמעלה משכלינו – למעלה מהזמן והמקום, ועל כן התיקון והחטא באים כאחד, כמו שידיעת השם יתברך שהכל טובה לא מעכב את הבחירה לעשות רע, אף שבודאי מפי עליון תצא רק טובה. ואין הכפרה בא מהרמז של החטא, רק שזה הדרך היחיד לתפוס את המושג של התיקון, כידוע שזה כל ענין עולם הזה, וכענין ועסותם רשעים שיהיו עפר תחת הצדיקים.
וענין התמימות הוא תיקון לאפיקורסות הראשונה שבא ממותרות, חכמה חיצוניות, ועל כן צריכים להקפיד שהפרה תהיה תמימה לגמרי, לתקן המותרות. וכיון שמדובר על ענין השבירה, רש"י פירט מצב הראשונה, מה שהיה לפני השבירה, מצב השבירה, ועולם התיקון, וכדרך כל כתבי המקובלים, לסדר ולפרש כל השלשה שלבים האלו. ולכן מביאים הפרה תמימה לכפר – כמצבה הראשונה והאחרונה.
ועוד נראה לפרש בדרך אחר כמעט להיפוך, די"ל שיש חטאים שמשחירים בן אדם, וגם אדם שמפקיר עצמו כזה, וכל אחד יש העונות שלו, ואין צדיק שיעשה הטוב ולא שום רע. אבל יש עונות שממש מפרקים את האדם ועושים אותו לבעל מום ממש, ואין יכולת לידו לתקן את עצמו בכלל, רק על ידי אחרים שהם תמימים. ולכן מביאים את הפרה אדומה ופריקת עול, שככה היה המצב וככה צריכים לבוא לפני ה' לקבל כפרה, אבל אי אפשר לגשת כבעל מום, וצריכים לבוא רק בתמימות כדי להיות מכופר.
נ נח נחמ נחמן מאומן