Breslov Books In ENGLISH!

English Breslov Books to Read Online on this blog

Donate to NNNNM!

Translate

Welcome to Na Nach!

FREEDOM - LIBERTY - EMANCIPATION
Showing posts with label בעל שם טוב. Show all posts
Showing posts with label בעל שם טוב. Show all posts

Saturday, March 14, 2026

לא להסתכל בנשים

ב"ה 

ספר כוכבי אור

המעשה שספר רבנו ז"ל שבזמן הבעש"ט ז"ל היה מנגן אחד שהיה עור וכו' והגביר הקמצן הזה שניהם הם במדרגה אחת ע"ש[1]. רמז לזה בהנביא ישעיה (מב:יט – הפטרה לפרשת בראשית) מי עור כי אם עבדי וכו' מי עור כמשלם ועור כעבד ה'. כי הגביר רצה לעשות את הצדקה לשם שמים נקי בלי שום פניה, וזה שלמות המצוה, וזה מי עור כמשלם.



[1] הראו לי מעשה דומה בספר אמרי פנחס השלם, כרך ב' – ליקוטי אמרי פנחס, יחזקאל שרגא פרנקל, בני בקר תשס"ג, שער הסיפורים אות קצט ע' ריב: פעם אמר רבי פנחס (מקאריץ) כי הוא רוצה לבקר את החולה האיש שהיה מזמר עם כלי זמר על שמחות והיו קוראים לו 'דער בלינדער כליזמר' מפני שעיניו היו עצומות תמיד. והתפלאו על רבי פנחס שמבקש לבקרו. ואמר הרב רבי פנחס כי זה האיש הגם שקוראים לו 'איש עיוור' אמנם באמת אינו עוור ויכול לראות בעיניו, אלא היות שפרנסתו היא לזמר עם כלי זמר בשמחות ולפעמים מוכרח גם כן לעמוד בין האנשים ובין הנשים והיה מפחד שלא יכשל ח"ו באיסור ראיה, לכן החליט לעצום את עיניו לכל ימי חייו, וכן עשה שסגר עיניו לצמיתות. וטרם שנסתלק האיש אמר: לאמיר נאך איין מאל געבן א קוק אויף די וועלט, ופתח את עיניו ותיכף אחר זה יצאה נשמתו, ע"כ.

צריך עיון קצת מה החשיבות הזה בלא להסתכל כלל על נשים, הגם שודאי יש ענין בדבר, וידוע מרח"ו שמי שלא ראה צורת אשה ארבעים יום יכול להבחין בכלי אם נטבל, מ"מ איך זה מגיע למעלה כל כך חשובה ששוה לבעל צדקה גדול בסתר. וצע"ק גם כן הגמרא שהמסתכל בנשים שמכבסות הבגדים בנהר נקרא רשע. למה בראיה בעלמא שרואה יד אשה או קצת מרגלה יחשב לרשע?

ולכאורה הענין מבואר ע"פ מה שפירש ר' שמשון מאסטרופליא על הפסוק לא ילבש, שעל ידי שמסתכל באשה מתלבש בצורתה ר"ל. ולכן מי שלא מסתכל צדקות ה' עושה (בלק"מ לז, צדקה ותענית בחי' אחת, והרי זה בחי' תענית לעינים) כי הצדקה בחי' בגד כמש"כ (ישעיה סא) בגדע ישע מעיל צדקה יעטני, וכתיב (ישעיה נט:יז) וילבש צדקה כשריון.

ולפי זה מיושב מה שהקשיתי במקום אחר על מש"כ בצעטיל קטן שכל פעם שרואים אשה מיד לכוון שם אדנ"י, שלכאורה לענין שמירת הברית העיקר לכוון בשם ש"די. וי"ל שלא היה מתיחס לנסיון שמירת הברית – שהרי דיבר שם אפילו על הסתכלות בתינוקת, אלא שדאג על הפגם הגדול הזה של הלבשה בצורת נקבה. 

נ נח נחמ נחמן מאומן



Sunday, November 24, 2024

הזכרת שמות מלאכים

 ב"ה

מענין קירוב המגיד להבעש"ט כידוע, שהמגיד פירש הקטע בעץ חיים על נכון, אבל הבעש"ט אמר שלא כוון לאמיתו, וכך היה כמה פעמים, עד שהמגיד אמר להבעש"ט זה כפי מיטב יכולתי והבנתי, יאמר נא מר הפשט הנכון, והבעש"ט אמר לו עמוד על רגליך, והתחיל לקרוא את הקטע, ובאו כל המלאכים המדוברים בהקטע וכו' [וצע"ק כי האריז"ל אמר שאין להוציא השמות בפה בלי טהרת אפר הפרה, ואפילו אם הוא נטהר מה טענתו על המגיד. וי"ל שכל זה היה אפילו בלי שהזכיר ממש את שמותם], ואח"כ הבעש"ט אמר להמגיד, לא אמרתי שהפירוש שלך לא היה אמת, רק שהיה חסר הכוונה האמיתי, שכאשר לומדים צריכים לזכות להאיר ממש את הלימוד. ואולי זה פי' כל רב בבבל וכל רבי בא"י שפי' הבעש"ט במכתב שהיו"ד הוא נביעו מהאין סוף ברוך הוא, ועל זה קאמר דוד (תהלים ו) וסלחת לעוני כי ר"ב הוא, חסר היו"ד, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן



Friday, September 27, 2024

איש פשוט כשר היום כמו הבעל שם טוב

 ב"ה

שיחות הר"ן לו – עוד יהיה זמן שמי שיהיה איש כשר פשוט יהיה חדוש גדול כמו הבעל שם טוב ז"ל, ע"כ.

ויש להבין את זה על פי המבואר לקמן אות מח, שכל אדם אפלו איש פשוט אי אפשר להיות איש כשר באמת כי אם כשיכול לעמד בכל זה – דהיינו מה שהביא שם מהבעל שם טוב שפעם אחת נפל בדעתו מאד מאד עד שנדמה לו שבודאי לא יהיה לו עולם הבא ח"ו ולא היה לו במה להחיות את עצמו כלל, ואמר, אני אוהב את השם יתברך בלא עולם הבא, עיין שם, וכן היה עם רבינו בעצמו, בחיי מוהר"ן צא ע"ש. והרי רבינו אמר בליקוטי מוהר"ן תנינא קח, האדם בשביל תענוג קטן אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיד כל העולם הזה עם העולם הבא – והביא שם לשון רבינו ביידיש. והיום בעוה"ר אנחנו כל כך עבדים להתאוות, כל התאוות, ויש נסיון הזה לעמוד תקיף באמונה ובאהבת השם, ואין דבר כזה סתם איש פשוט שאין לו את הנסיון העצום הזה להישאר בתמימות האמונה ואהבת השם, ולאמר יהיה מה שיהיה, חלקי רק בעבודת השם.

נ נח נחמ נחמן מאומן



הבעל שם טוב חשב שאבד חלקו בעולם הבא

 ב"ה

שיחות הר"ן מח שפעם אחת נפל בדעתו מאד מאד עד שנדמה לו שבודאי לא יהיה לו עולם הבא.

צריך ביאור שהרי בברסלב מספרים שזה היה כאשר הבטיח ילד לעקרה באיסטנבול בדרכו לארץ ישראל, ושמע למעלה שעבור זה יפסיד חלקו, ואילו מהלשון כאן משמע שהיה מסיבה אחרת, שהיה לו חלישות הדעת.


נ נח נחמ נחמן מאומן




Saturday, September 9, 2023

צריכים קטנות להגיע לארץ ישראל

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

קמ. ועל כן לא היה יכול הבעל שם טוב זכרונו לברכה לבוא לארץ ישראל כי לא היה יכול לירד לתוך קטנות כזה, עיין שם.

מסופר על הבעל שם טוב שטרם שהפליג לים לארץ ישראל, אמר לאדל בתו ולמשמשו ר' הירש כי יכול לפרוש מטפחתו על המים ולעבור את הים הגדול בדרך זו. אבל בתנאי שבכל עת ישוו במחשבתם שם אחד ללא הרף. אדל הסכימה, אבל ר' הירש הסתפק ביכלתו. ומבואר שהבעל שם טוב לא היה אפילו ללכת רק עם בתו בלי שמש. אכן גם רבינו לקח שמש איתו. הרי שאין זה הנקודה.

נ נח נחמ נחמן מאומן



Wednesday, August 16, 2023

תיקון של אלול - ישמע בזיונו וישתוק - מה אם הבזיון בא מגוי

 ב"ה

בסוף התורה: שעל ידי הדמימה והשתיקה, ששותקין לחברו כשמבזין אותו, על ידי זה זוכה לתשובה, שהיא בחי' כתר וכו' כי צריכין להזהר מאד לדון את כל אדם לכף זכות, ואפלו החולקים עליו וכו' וכו' כך כל אחד מישראל הוא בחינת כתר להשם יתברך וכו' עיין שם.

משמע שכל ענין של ישמע בזיונו וישתוק אינו אלא כאשר הבזיון בא מיהודי, אבל אם הבזיון בא מגוי, שאין ענין לדון אותו לכף זכות, אין ענין. אם לא שנדחוק שענין זה המבואר בסוף התורה אינו אלא תוספת טעם על עיקר התורה.

אכן יש לפרש, כי כבר פירשו ומקובל אצל אנ"ש שהענין של ישמע בזיונו קאי בין אדם לעצמו, שהאדם שותק מול כל הרע שיודע בנפשו שנכשל בו, - והנה אפילו בזה יש להעמיק ששתיקה זה הוא ענין לדון את עצמו לכף זכות, ודוק, ועל כל פנים, כן יהיה כאשר הבזיון יבוא מגוי, שכיון שהאדם שומע את זה, באמת לא משנה מאיפה הוא בא, ועל פי יסוד הבעל שם טוב בקונטרס עקרי אמונה האדם יכול לקבל מסרים עליונים מגוי, והרי הוא דומה ממש לענין הנ"ל ששותק בינו לבין עצמו מלפני חטאותיו וחסרונותיו. אכן גם זה לכאורה תלוי במה שביארתי בס"ד בסוף מסכת גיטין – דף פח, שגט מעושה על ידי גוי אינו כלום, ואינו בכלל יסוד הבעל שם טוב הנ"ל, כי יסוד הנ"ל מיוסד על האיש שעולה לבחי' עולם אצילות ומבין שהכל מהשם יתברך, אבל אדם שצריכים לכופו ליתן גט, הרי המכות שהוא מקבל הם מגוי ממש (אפילו שהיהודי אומר רוצה אני, ודוק). וכן לענינינו, כל זמן שהאדם לא יבין שהגוי המבזה אותו אינו אלא שהשם יתברך מוסר לו רמזים, וחושב שהגוי עושה לו את הרע, אז יש לצדד כנ"ל שאין שום ענין לקבל הבזיון, ואדרבה יש למחות, כמו שאם יש גוי כופה יהודי ליתן גט, לכאורה צריכים למחות.

נ נח נחמ נחמן מאומן



Monday, August 14, 2023

לקבל מסר עליון מגוי

 ב"ה

מסכת גיטין

פח:

משנה: גט מעושה בישראל כשר, ובעובדי כוכבים פסול. ומבואר בגמרא שאפילו מדאורייתא אינו כלום. דהיינו כאשר הגוי כופה לישראל עד שאומר רוצה אני ליתן הגט, אינו גט. מכאן פירכא גדולה על היסוד שמובא בקונטרס עיקר אמונה מהבעל שם טוב שיכולים לקבל מסרים עליונים מהשם יתברך דרך גוים, עיין שם.

והנראה בזה לענ"ד שיסוד הבעל שם טוב אינו שהגוי הוא המוסר הידיעה, אלא שהאדם עולה לבחי' עולם האצילות, ואין שם אלא השם אחד [וצריכים לומר שאותו רב שבא להתווכח עם הבעל שם טוב על זה, וסירב לקבל ממנו, ורק בדרך חזרתו קיבל מסר מגוי, על כרחך אותו רב היה כבר בעל מדרגה, והיה משתדל תמיד לראות יחוד השם, ובעזרת הבעל שם טוב הוא הצליח לעלות ולקבל מסר הגוי]. ואילו יהודי שמקבל מכות מגוי כדי שיקיים התורה, על כרחך רחוק הוא מאד מזה, והרי הוא מקבל מסר מגוי בעלמא, ואינו כלום. [ויש לחקור עם רבים יכולים לקבל מסר, ואכמ"ל].

נ נח נחמ נחמן מאומן



Monday, November 7, 2022

נחמ - נחמיה

 ב"ה

נחמיה. בספר שבחי רבי חיים וויטאל עמ' כ. – חלמתי למורי ז"ל שהיה אומר לי, ידעת למה היה דוד מצטער כל כך על בן ראשון שנולד לו מבת שבע, אמרתי לו איני יודע. אמר לי, דע, כי זה הבן נתגלגל אחר בנחמיה התרשתא, שהיה מזרע דוד והיה אדם גדול. גם דע, לפי שבתחלה מת קדם שנמול ועדין לא זכה שיקראו לו שם, גם אחר כך נטפל ספרו לספר עזרא ולא נזכר על שמו, ע"כ.

והרי עוד הוכחה למה שכבר הוכחנו במקומו שבחינת נחמ, היא בחי' דינים וקושי. וכמו ששם נחמיה בבחי' העלם, כן שמו של רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן היה בהעלם.

והנה גם לרבינו, נולד לפניו אח, ישראל מת, שכמעט מת, ואמו, פייגא, שם אותו על ציון הבעל שם טוב, ומתוך הצעקות הנוראות שעשתה הבעל שם טוב מיהר ליתן לו איזה נשמה כל שהוא, ונתן לו נשמה של נפטר, עיין הסיפור בשש"ק ב-רכה (נראה שיש גירסא אחרת של הסיפור). "ורבנו הקדוש היה אחריו, כיון שהוא שמו נחמן זה משמעות נ נח נחמ נחמן מאומן (לשון של סבא בקלטת 95a)." והרי שלמה ע"ה בגמטריא רבינו נ נח, ואחיו הגדול שנפטר, בחי' נחמ.

ובזה אתי שפיר מה שכתוב אצל הילד הזה לשון נ נח ונחם, עיין שם (שמואל ב:יב:כב) ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע וחנני ה' וחי הילד  - וחנני דייקא, אותיות נ נח. וכן כתיב ביה (שמואל ב:יב:כד) וינחם דוד את בת שבע וכו'. ועל הילד הזה אמר דוד המלך – (שמואל ב:יב:כג) האוכל להשיבו עוד, אני הלך אליו והוא לא ישוב אלי!

נ נח נחמ נחמן מאומן



Saturday, January 18, 2020

חתן דמים למולות - רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה
פרשת שמות

ד:כו - - וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת. וירף ממנו בגמטריא ברסלב מאומן ע"ה. חתן דמים למולת ס"ת עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. למולת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם האותיות.
חתן דמים בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא. והנה עיין בספר אדיר במרום (עמ' כח, מכון רמח"ל) ז"ל והנה משה רבינו ע"ה הוליד שני בנים וכו' ואליעזר הוא סוף התיקון וכו' הוא ההצלה, שאז ניצל באמת מחרב פרעה, שהיה רודפו מפני רציחתו. וכבר אלה הדברים מתקשרים עוד בעניני הגלגולים בסוד קין והבל כידוע, כי הולכים לתקן הפגמים כולם שנפגמו בעולם. והנה כנגד זה היה עם רשב"י (שהיה ניצוץ משה רבינו) – רבי אלעזר בנו – בסוד כללות שני הבנים גרשום ואליעזר וכו' ע"ש.
והנה עיין במ"א שפרשנו ענין השמתא ששמו על רבי אליעזר הגדול, שהיה בבחי' אליעזר בן משה, כי זה היה ליתן כח לישראל בעומק הגלות הדומים למנודים לגמרי ר"ל. ואולי גם כאשר הבעל שם טוב הביא הישועות לעם ישראל, עוד נתעורר קטרוג על הברית, כמו שהיה עם אליעזר (והרי הרבה מהסיפורים של הבעש"ט מספרים על מלון), וזה לא נתקן אלא על ידי רבינו נחמן בן פיגא – ציפורה, שלחם דייקא על קדושת הברית.


נ נח נחמ נחמן מאומן


Thursday, June 20, 2019

בהתורה שהאדם לומד צריך לראות קורות חייו

ב"ה

שיחות הר"ן ריא: תורות כאלו מכון ממש לכל ענין וענין שיהיה מענינא דיומא. וכפי מה שצריכין להאנשים השומעים וכו' עיין שם באריכות. וזה דבר ידוע ומוכר בתורת רבינו איך שכל אחד רואה במה שהוא לומד ממנו את מה שקורה אז בחייו.
והנה האמת הוא שכך היה צריך להיות בכל מקצות התורה, שכל מה שהאדם לומד היה צריך לראות בו קורות חייו, וזה לשון הבעל שם טוב (אגרת ב' לבנו): ודע שמכח התורה שלמד אדם היום, ואחר כך באותו יום מזדמן לו דבר לעשות, ואינו יודע אם לעשות אם לא, יוכל להבין מכח אותו הענין שלמד איך יעשה. ובלבד שיהיה תמיד דבוק בה' יתברך, אז יזמין לו ה' יתברך תמיד שידע מכח התורה, עכ"ל. ולכאורה זה מענין מה שכתב רבינו בספר המדו (דעת יד) שיכולים לדעת איך להתנהג על ידי פתיחת ספר עמש"כ שם. אכן כפי מה שכתב הבעל שם טוב, זה בתנאי שיהיה תמיד דבוק בה' יתברך, ואילו סגולת התורה של רבינו הקדוש פועל בכל אחד ואחד אפילו בהרחוקים והמנותקים רחמנא ליצלן, הרי שהתורה של רבינו בבחינת דבקות תמידית לה' יתברך.


נ נח נחמ נחמן מאומן


Wednesday, January 9, 2019

לפרש דברי רבינו הקדוש על פי כתבי האריז"ל

ב"ה

איתא בספר חיי מוהר"ן אות שסג. קודם שנתקרבתי וכו' שיתקרב אליו איש וכו' ואז היה יכול לבאר כתבי האר"י ז"ל עד שאפלו נערים יודעי ספר היו יכולין ללמד ולהבין כל כתבי האר"י ז"ל, עכ"ל. והמשמעות שזה התקיים עם התקרבותו של רבי נתן.
והנה עיין במכתב שכ' רבי אברהם קליסקר לבעל התניא (אגרות חסידים לארץ ישראל, מכתב סד) ז"ל לא מצאתי קורת רוח ממה דעייל כת"ה בחמה דנרתקה, דהיינו להלביש דברי הרה"ק ממעזריטש שהן המה דברי הרה"ק הבעש"ט בתוך דברי קדוש האר"י ז"ל. הגם שהגם שהכל הולך אל מקום א', לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד, ובפרט מפני הסכנה שבעוונותינו הרבים שהגשם יורד ונוקב ולא אכשור דרא, אשר על כן ותבחר לשון ערומים וממילא אתגליין ולהבינו דרכי היראה והאהבה וכו' עיין שם. אכן מדברי רבינו כאן, וכן ממה שאמר על תורה ו' (חיי מוהר"ן אות ב) תאמרו לי איך מרמז בהתורה הנ"ל כל הכונות של אלול, וכן עוד כמה דוגמאות כאלו, מוכח שכבר יכולים לפרש את דברי רבינו על פי כתבי האר"י.

נ נח נחמ נחמן מאומן


Sunday, February 11, 2018

שלושה דברים להביא משיח

ב"ה 
באגרת של הבעל שם טוב כתב:
ושאלתי את פי משיח: אימתי אתי מר. והשיב: בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות, ויהיה עת רצון וישועה. ותמהתי על זה, והיה לי צער גדול באריכות הזמן כל כך, מתי זה אפשר להיות, אך ממה שלמדתי בהיותי שם שלשה דברים סגולות, ושלושה שמות הקדושים, והם בנקל ללמד ולפרש, יוכלו גם אנשי גילי לבוא למדרגה ובחינה כמותי, דהיינו בהיותם יכולים לעלות, וילמדו וישיגו כמו אני, ולא ניתנה רשות כל ימי חיי לגלות זאת, ובקשתי עבורך ללמד אותך ולא הורשתי כלל, ומושבע ועומד אני על זה. אך זאת אני מודיעך, והשם יהיה בעזרך, לנוכח תהי ה' דרכך, ואל יליזו בעת תפילתך ולימודך, וכל דיבור ודיבור ומוצא שפתיך תכוין לייחד, כי בכל אות ואחת יש עולמות ונשמות ואלוהות....

עיין שם כל דבריו הקדושים.
ויתכן שהשלושה דברים הם הג' מדרגות יחודים שגילה הרמחל בכללית כוונת התפילה, בקיצור הכוונות שלו. ואין כאן מקום להאריך.

נ נח נחמ נחמן מאומן


Saturday, December 16, 2017

הצדיק הוא הצינור

ב"ה
יודע מה שהבעל שם טוב גילה שכל העולם ניזון בשביל חנינא בני, בשביל היינו השביל והצינור, שהצדיק הוא הצינור.

והנה עיין בקל"ח פתחי חכמה של הרמח"ל פתח כז:ד (עמוד עח) שכז"ל והרי לנו בכאן ג' דברים- מה שהאין סוף פועל לפי שלמותו, אותם הדברים עצמם שאנחונ מקבלים אותם בגבול, ומה שאנחנו מקבלים לפי הגבול, ומה שהכל יוכל מביט אל ענין הדרך המוגבל עצמו שאנחנו מקבלים. והנה הבטת הכל-יכול - זה הו הצינור, שגם הוא קו מאין סוף ב"ה, אלא שהיא הבטה אל הרשימו לפי מה שהוא רשימו מוגבל. ומה שאנחנו מקבלים - זהו כללות הרישמו. מה שהאין סוף ב"ה פועל אותו הענין עציו לפי שלמותו, זהו מה שנמשך מן האין סוף ב"ה אל תוך החלל דרך הצינור וכו' עיין שם.

ושאלתי, האם יתכן ששורש הצדיק הוא בצינור הזה ששייך להקו א"ס ולא לרשימו?! או שהבעל שם טוב התכוון רק למטה.

נ נח נחמ נחמן מאומן


Sunday, September 27, 2015

חוברת חדש שהוציאו החברים המפיצים - עיקרי אמונה - ענין ההתבודדות של הבעל שם טוב

ב"ה

עקרי אמונה -- ביאור נפלא ביותר על דרך האמונה שהבעל שם טוב גילה בעולם, והיה כמעט אי אפשר להשיג, וגם היה מטושטש קשה מאד לקרוא ומלא טעיות, ועכשיו כולו מחמדים ממתקים על ידי חבירינו הננחים שעובדים חנם שיזכו למתנת חנם של השם יתברך.
וזכור תזכור שכל ההשגות של הבעל שם טוב רבינו הקדוש זכה והשיג בהיותו בן י"ג בר מצוה.
נ נח נחמ נחמן מאומן!


הַסְכָּמַת הָרַבָּנִים הַמֻּבְהָקִים חַבְרֵי וַעַד הָרַבָּנִים דְּעִיר לַאדְז'

הֶרְאָנוּ מו״ה ר׳ יוֹסֵף זַלְמָן נ״י הַחִבּוּר הַזֶּה ״עִקָּרֵי
הֶרְאָנוּ אֱמוּנָה" שֶׁהוֹצִיא לָאוֹר מַה שֶׁהִשִּׂיג בִּכְתָב יָד, עִייָנוּ בּוֹ וְרָאִינוּ הַדְּבָרִים מְכֻוָּנִים לְמַה שֶׁכָּתוּב בְּסִפְרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ
הִשְׁרִישׁ לְהַאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית בְּכָל דָּבָר, וְכָל אָדָם כְּפִי חֹזֶק אֱמוּנָתוֹ וְעִסְקוֹ בַּתּוֹרָה, וְשׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ בְּמַעֲשֶׂה וּבְמַחְשָׁבָה, יִזְכֶּה לִרְאוֹת הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, בְּהִתְבּוֹנְנוּת כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, עַל כֵּן מֵהָרָאוּי לִקְנוֹת הַסֵּפֶר הַזֶּה וּלְהַחְזִיק יְדֵי הַמּוֹצִיא לָאוֹר בְּסֵבֶר פָּנִים
         יָפוֹת כָּרָאוּי.

לַאדְז', מ״א לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תרצ״ג
לֵיבוֹש רַאזְענְבֶּרְג
מָרְדְּכַי נִיסָן קַרֵאל

עִקָּרֵי אֱמוּנָה

וִכּוּחַ רַבֵּנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַצַ״ל עִם רַב אֶחָד מִמִּתְנַגְּדָיו

כְּשֶׁהִתְחִיל שְׁמוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַצַ״ל
כְּשֶׁהִתְחִיל לְהִתְגַּלּוֹת וּלְהִתְפַּרְסֵם בָּעוֹלָם, וְכָל מְקֹרָבָיו יֹדְעָיו וּמַכִּירָיו הִרְבּוּ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, וְהִפְלִיאוּ וְהִגְדִּילוּ מַעֲלָתוֹ עַד לְמַעְלָה, הִתְעוֹרֵר חֵשֶׁק פְּנִימִי בְּלֶב אֶחָד הָרַבָּנִים הַגְּדוֹלִים מִמִּתְנַגְּדָיו, רַב מְצֻיָּן בְּתוֹרָתוֹ וְחָכְמָתוֹ וְיִרְאַת חֶטְאוֹ, לִנְסֹעַ וּלְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּעַצְמוֹ לִתְהוֹת עַל קַנְקַנּוֹ, וְלָדוּן אִתּוֹ לֹא עַל־פִּי הַשְּׁמוּעָה לְבַד, כִּי אִם לִטְעֹן וּלְהִתְוַכֵּחַ עִמּוֹ, עַד שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהַחְזִיר אֶת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה מִדַּרְכּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר בָּהּ, גַּם הוֹצִיא הָרַב חֶפְצוֹ אֶל הַפֹּעַל וַיִּסַּע לִמְקוֹם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ״ל, וּבִתְפִלָּתוֹ הִתְפַּלֵּל כִּי יוֹשִׁיעוֹ הַשֵּׁם מֵעֲצַת הַחֲדָשִׁים וְלֹא יִפֹּל בְּרֶשֶׁת
                      דֵּעוֹתֵיהֶם.
הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ״ל שֶׁיָּדַע מֵהִתְנַגְּדוּת הָרַב
הַבַּעַל הַהוּא, מֵהַתַּרְעוֹמוֹת נֶגֶד מִנְהָגוֹ, קִבֵּל אֶת הָרַב הַהוּא בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, שָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ וּבִשְׁלוֹם עִירוֹ, בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ לֵישֵׁב וּלְדַבֵּר אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ, וְיִטְעוֹן כְּפִי תְּמִימוּתוֹ וּכְפִי בַּקָּשָׁתוֹ הָאֱמֶת דְּבָרִים מְאִירִים וּטְעָנוֹת בְּרוּרוֹת, וְאַל יַבְרִיחַ וְאַל יַעֲלִים אֲפִלּוּ אַחַת מֵהַטְּעָנוֹת הַקַּלּוֹת אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ לִטְעֹן עָלָיו וְעַל דַּרְכּוֹ. יָדַעְתִּי וְשָׁמַעְתִּי אָמַר רַבֵּנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שֶׁדְּבָרִים בְּלִבְּכֶם עָלַי, וְשֶׁאֵין רוּחֲכֶם נוֹחָה מִמֶּנִּי וּמִדַּרְכִּי, רְצוֹנִי לָדַעַת מַה מְצָאתֶם בִּי עָוֶל, מַה שְׁמַעְתֶּם בִּשְׁמִי דָּבָר שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן? בְּבַקָּשָׁה מִכְּבוֹדְכֶם הָרַב הַנִּכְבָּד, הַטְעִינוּנִי בִּשְׁאֵלוֹתֵיכֶם וּבְטַעֲנוֹתֵיכֶם, כְּדֵי שֶׁאֵדַע מַה לְהָשִׁיב וּבְמַה לְהִצְטַדֵּק וּלְהִתְנַצֵּל לִפְנֵיכֶם, שֶׁאַחַר שֶׁמְּגַמַּת שְׁנֵינוּ הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה, אֵין הֶפְרֵשׁ וְהֶבְדֵּל בֵּין אִם יַעֲלֶה הַנִּצָּחוֹן בְּיָדִי אוֹ בְּיֶדְכֶם, כִּי כְּבוֹד הַנִּצָּחוֹן מַה הוּא נֶגֶד כְּבוֹד מְקוֹמוֹ
          שֶׁל עוֹלָם, וְכֻלָּנוּ חַיָּבִים בּוֹ.
הָרַב הַהוּא הָיָה מְיֻשָּׁב בְּדַעְתּוֹ וּמָתוּן
הָרַב בִּדְבָרוֹ, הִסְדִּיר טַעֲנוֹתָיו עַל הַסֵּדֶר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אַחַר־כָּךְ פָּתַח וְאָמַר: אִם אוּלַי אוֹצִיא מִפִּי בְּדֶרֶךְ וִכּוּחַ אֵיזֶהוּ דִּבּוּרִים שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן אֵין לָכֶם לָדוּן אוֹתִי כְּמֵעִיז פָּנִים בְּרַבּוֹ, כִּי לֹא לָמַדְתִּי מִכְּבוֹדְכֶם עֲדַיִן שׁוּם דָּבָר. וְכָךְ הוּא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁלֹּא לְהַחְנִיף וְשֶׁלֹּא לִשָּׂא פָּנִים לְאִישׁ, וּבִפְרָט בְּמָקוֹם שֶׁהַדָּבָר נוֹגֵעַ לֶאֱמוּנָה, וְהִנְנִי לִשְׁאֹל אֶתְכֶם הַשְּׁאֵלוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַקָּשׁוֹת וְהַכְּבֵדוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי
                   לִשְׁאֹל אֶתְכֶם.
א.   הֻגַּד לִי מִפִּי אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים שֶׁאַתֶּם מִתְפָּאֲרִים תָּמִיד שֶׁיֵּשׁ לָכֶם סוֹד נִפְלָא בָּעֲבוֹדָה, סוֹד שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה לְכָל 'חַכְמֵי הַדּוֹרוֹת' וְשֶׁלֹּא יִזְכֶּה לְהַשִּׂיג כִּי אִם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה גְּבוֹהָה מְסֻגֶּלֶת לְזֶה, וְהַתַּלְמִידִים קוֹרִין לְסוֹד זֶה חִדּוּשׁ בֶּאֱמוּנָה, וּמֵהֶם שֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ הוֹסָפָה בֶּאֱמוּנָה, וּלְדַעְתִּי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ עֲתִידִים אַתֶּם לִתֵּן אֶת הַדִּין, שֶׁכָּל הַיּוֹצֵא לָדוּן בַּדָּבָר הֶחָדָשׁ אוֹ לְהוֹסִיף עַל עִקָּרֵי הָאֱמוּנָה אֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי חֲשָׁד וַחֲשָׁשׁ מִינוּת, אוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל תּוֹסִיף.
ב.    הַתַּלְמִידִים שֶׁלָּכֶם מַגִּידִים בְּשִׁמְכֶם שֶׁרָזֵי תּוֹרָה שֶׁלָּכֶם הוֹדָעוֹת וְהוֹפָעוֹת מִלְּמַעְלָה הֵם, וְכָל הַמְּחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה מִדַּעְתּוֹ וְאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹרָתוֹ מִלְּמַעְלָה, תּוֹרָתוֹ אֵינוֹ תּוֹרָה כִּי אִם פִּטְפּוּטֵי מִלִּין וּדְרָשׁוֹת שֶׁל דֹּפִי, וּבְעֵינֵינוּ הִיא חֻצְפָּה וְגַסּוּת רוּחַ לִבְדּוֹת מִלִּבּוֹ שֶׁקֶר מֻחְלָט כָּזֶה, שֶׁבַּעַל נְבוּאָה וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ אַתֶּם, וְשֶׁכָּל בַּעֲלֵי תּוֹרָה בְּמַדְרֵגָה שְׁפֵלָה וּפְחוּתָה מִמַּדְרֵגַתְכֶם.
ג.     כָּל הַדְּרָשׁוֹת וְהָרְמָזִים מִשִּׁמְכֶם הֵן כֻּלָּן מְמֻשָּׁכוֹת וּמְמֹרָטוֹת, וְגִלּוּי פָּנִים שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, וְרוּבָּן כְּכֻלָּן לֹא נֶאֶמְרוּ כִּי אִם לְהַקְטִין מַעֲלוֹת הַתּוֹרָה הַנִּגְלֵית, וּלְהַקְנִיט אֶת הָרַבָּנִים וְהַלּוֹמְדִים הַהוֹגִים בָּהּ יוֹמָם וְלַיְלָה.
ד.    מִי וּמַה הָיָה בְּעוֹרְרִים וּמְעִירִים אֶתְכֶם לִכְבֹּשׁ לָכֶם דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה? מִמִּי קִבַּלְתֶּם קַבָּלַתְכֶם ? מִי מָסַר לִידְכֶם דַּרְכֵּי תּוֹרָה וַעֲבוֹדָה שֶׁאַתֶּם מִשְּׁתַּבְּחִין וּמִתְפָּאֲרִין בָּהֶם? וּמַה מְאוֹד רָצִיתִי לָדַעַת מְעַט מִדֶּרֶךְ הַחִנּוּךְ שֶׁלָּכֶם בְּיַלְדוּתְכֶם, לְמַעַן אוּכָל לָדוּן עַל תַּהֲלוּכוֹתֵיכֶם בֶּאֱמֶת לַאֲמִתָּם...
הַטְּעָנוֹת שֶׁלָּכֶם (עָנָה רַבֵּנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ״ל)
הַטְּעָנוֹת יָשׁוּבוּ לִהְיוֹת בְּעַצְמָם תְּשׁוּבוֹת מַסְפִּיקוֹת עַל כָּל שְׁאֵלוֹתֵיכֶם, הֵמָּה בְּעַצְמָם יָשׁוּבוּ לִהְיוֹת מַעֲנוֹת צוֹדְקוֹת וַאֲמִתּוֹת, וְלָכֵן מְחֻיָּב אֲנִי לְהַחְזִיק טוֹבָה לָכֶם עַל שֶׁיָּפֶה כִּוַּנְתֶּם, וְיָפֶה טְעַנְתֶּם בִּשְׁאֵלוֹתֵיכֶם, קְלַעְתֶּם אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא הֶחְטֵאתֶם הַמַּטָּרָה, כִּי הַכֹּל מוּכָן וּמְזֻמָּן
            וּמְצֻמְצָם כְּנֶגֶד תְּשׁוּבָתִי.
דְּעוּ לָכֶם הָרַב, שֶׁאֲבִי הַמָּנוֹחַ הָיָה אִישׁ
דְּעוּ מֻפְלָג בִּתְמִימוּת, וּמְצֻיָּן בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת. וּבְעוֹדִי יֶלֶד קָטָן הָיִיתִי תָּמִים עִמּוֹ קָשׁוּר וְדָבוּק אֵלָיו, וְכָל תְּמִימוּתִי מֵאִתּוֹ הוּא. זְכוּרַנִי הֵיטֵב שֶׁקֹּדֶם מוֹתוֹ קָרָא אוֹתִי אֵלָיו וְאָמַר לִי: "בְּנִי זָכוֹר תִּזְכֹּר תָּמִיד שֶׁהַשֵּׁם אִתְּךָ וְאַל תָּסוּר דַּעְתְּךָ מִזּוֹ הַמַּחְשָׁבָה, הַעְמֵק לְכַוֵּן כַּוָּנָה זוֹ בְּכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע וּבְכָל מָקוֹם, וְהִשְׁתַּדֵּל לְהַסְתִּירָהּ מִבְּנֵי אָדָם, הִתְרָאֶה לִפְנֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ כְּלוּם עַד שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ
                      שׁוּם אָדָם.
דְּבָרָיו אֵלֶּה הִנָּם שְׁמוּרִים בְּלִבִּי וַחֲרוּתִים
דְּבָרָיו בְּזִכְרוֹנִי, וְאַחֲרֵי פְּטִירָתוֹ הָיָה דַּרְכִּי לְהִתְבּוֹדֵד בַּיְּעָרִים וּבַשָּׂדוֹת, לְהִתְחַזֵּק בְּרַעְיוֹן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁהַקָּבָּ״ה הוּא מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְשֶׁהוּא אִתִּי מַמָּשׁ, וּכְדֵי לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאִי בְּהֶסְתֵּר וּבְהֶעְלֵם, קִבַּלְתִּי עָלַי לִהְיוֹת עוֹזֵר וְרֵישׁ דּוּכָנָא, וְהָיִיתִי מֵרִים וּמַגְבִּיהַּ קוֹלִי לִקְרֹא קְרִיאַת־שְׁמַע עִם הַתִּינוֹקוֹת, לְבָרֵךְ עִמָּהֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, לַעֲנוֹת עִמָּהֶם בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ וְאָמֵן אַחַר כָּל בְּרָכָה, וְהִיא הָיְתָה תַּחְבּוּלָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה שֶׁאוּכַל בֵּינִי וּבֵין עַצְמִי לְכַוֵּן בְּאוֹתָן הַשָּׁעוֹת מַה שֶׁנִּצְטַוֵּיתִי
                         לְכַוֵּן.
אַחַר־כָּךְ נַעֲשֵׂיתִי שׁוֹמֵר וּמְשַׁמֵּשׁ בֵּית
אַחַר־כָּךְ הַכְּנֶסֶת, וְיָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת בַּלַּיְלָה מַה שֶׁהֵטִיל עָלַי אֲבִי הַמָּנוֹחַ לַעֲשׂוֹת, אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְפִרְקִי נָשָׂאתִי אִשָּׁה הֲגוּנָה, אֲחוֹתוֹ שֶׁל הַר׳ ר׳ גֵּרְשׁוֹן קִיטוֹבֵער וְקָבַעְתִּי יְשִׁיבָתִי בְּבַיִת קָטָן אֶחָד שֶׁבֵּין שְׁנֵי הָרִים, וְהָיִיתִי מִתְפַּרְנֵס מֵחֲפִירַת טִיט וְהוֹלָכָה לָעִיר, אַחַר כָּךְ שָׂכַרְתִּי כְּפָר סָמוּךְ לַיַּעַר, וּבַיַּעַר הָיָה לִי בֵּית הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁרֹב הַיָּמִים הָיִיתִי שָׁם, וּבְבוֹאִי לְבֵיתִי בַּכְּפָר הָיִיתִי עוֹסֵק בִּמְלֶאכֶת הַבַּיִת, וּבְקַבָּלַת פְּנֵי אוֹרְחֵינוּ לְהַאֲכִילָם וּלְהַשְׁקוֹתָם וּלְשַׁמְּשָׁם, בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים קָנִיתִי לִי יְדִיעָה בַּנִּגְלֶה וּבְנִסְתָּר, אֲבָל זֹאת לֹא הָיָה אֶצְלִי לְעִקַּר כִּי אִם קְדֻשַּׁת הַמַּחְשָׁבָה וְעַמְקוּת הַכַּוָּנָה בְּמַה שֶׁאָמַר לִי אֲבִי הַמָּנוֹחַ זַ״ל, וְלָכֵן הָיִיתִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּלִמּוּדִי בִּתְפִלָּתִי וּבְמַעֲשַׂי כְּמוֹ בְּאֶמְצָעִים לְהַשִּׂיג תַּכְלִית גָּבוֹהַּ וְנָעֲלָה, "וּבְדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ״, בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מָצָאתִי עַצְמִי נֶעֱזַר עַל הָעִנְיָן שֶׁהָיִיתִי מְבַקֵּשׁ, וְהָיִיתִי זוֹכֶה לִרְאוֹת לִמְצֹא וְלִשְׁמֹעַ דְּבָרִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים עַל־כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה, רָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקוּת נִגְלֵית וְנִרְאֵית בְּעֵינֵי הַלֵּב בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁשָּׁמַעְתִּי, וּבְכָל מַעֲשֶׂה וְעִנְיָן שֶׁבָּא לְיָדִי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַכֹּל בְּכַוָּנָה עֶלְיוֹנָה מְכֻוֶּנֶת וּבְהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מְצֻמְצֶמֶת, וּלְפִי הַמַּדְרֵגָה שֶׁעָמַדְתִּי בָּהּ אֲזַי בָּעֲבוֹדָה שֶׁקָּנִיתִי לִי בִּשְׁקִידָתִי עָלֶיהָ וּבְהֶעַמְקֻתִי בָּהּ, נֶחְשְׁבוּ לִי דְּבַר חוֹל וּמַעֲשֵׂי עוֹלָם כְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשֵׂי
    הַמִּצְווֹת, אַחֲרֵי הָעִיּוּן וְהַמָּצוּי בָּהֶם...
וְעַתָּה הָרַב הַנִּכְבָּד, עֲשֵׂה אָזְנְךָ
וְעַתָּה כַּאֲפַרְכֶּסֶת, וְאַרְחִיב לְךָ הַדָּבָר בָּזֶה כִּי כְּדַאי וְשָׁוֶה הוּא לְךָ. דַּע לְךָ, שֶׁמִּי שֶׁקּוֹרֵא דַּרְכִּי דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה בָּאֱמוּנָה וַעֲבוֹדָה, מִשְׁתַּבֵּשׁ שִׁבּוּשׁ גָּמוּר. וְגַם מִי שֶׁקּוֹרֵא אוֹתָהּ הוֹסָפָה בַּעֲבוֹדַת ה', טָעוּת הוּא בְּיָדוֹ. שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין בְּהֶעָרוֹתַי שֶׁאֲנִי מֵעִיר תָּמִיד לִבּוֹת הַחֲפֵצִים קִרְבַת ה', לֹא שׁוּם חִדּוּשׁ וְלֹא שׁוּם הוֹסָפָה עַל מַה שֶׁנּוֹדַע לְכָל יְחִידֵי סְגֻלָּה הַמַּאֲמִינִים, וְעַל מַה שֶׁמְּקֻבָּל בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר הַשֵּׁם קוֹרֵא אֲשֶׁר בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וְרַק הַזֵּכֶר וְהִתְיַסְדּוּת וְחִזּוּק עִנְיָן הָאֱמוּנָה שֶׁנִּשְׁכַּח מְעַט מְעַט, וְנִשְׁתַּקֵּעַ בְּרֹב הַיָּמִים וְהַטְּרָדוֹת מִלִּבּוֹת הַרְבֵּה מִבַּעֲלֵי הַתּוֹרָה הַגְּדוֹלִים, וְאֵצֶל שְׁאָר הַעָם,
                כְּמוֹ שֶׁאֲבִינְךָ בָּזֶה.
וְעַתָּה הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע, אֵין סָפֵק
וְעַתָּה שֶׁהָאֱמוּנָה בִּמְצִיאוּת ה' הוּא הַיְּסוֹד וְהָעִקָּר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְאֵין לָנוּ לְדַבֵּר מֵהַמֵּתִים בְּחַיֵּיהֶם הָרְשָׁעִים הַמַּכְחִישִׁים זֹאת, כִּי הֵמָּה יוֹצְאִים מִדַּעְתָּם וּמְאַבְּדִים אֱמוּנָתָם וְטוֹבָתָם לָדַעַת, אֲבָל אִם גַּם נַנִּיחַ מֵהֶם וְנַעֲנֶה אֶל הַמּוֹדִים בֶּאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמַכְחִישִׁים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ, נִמְצָא שֶׁיֶּשְׁנָם מַאֲמִינִים וְאֵינָם אֶלָּא כּוֹפְרִים, שֶׁמַּה לָנוּ שֶׁהֵמָּה מוֹדִים כִּי הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא בָּרָא כָּל הַנִּבְרָאִים וְהַנִּמְצָאִים בְּחָכְמָה עֲמֻקָּה וְכַוָּנָה מְיֻחֶדֶת, אִם הֵמָּה אוֹמְרִים שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ סִלֵּק הַשְׁגָּחָתוֹ מִן הָעוֹלָם, וְהָעוֹלָם מִתְנַהֵג עַתָּה בִּלְתִּי עֲזָרוֹ. וּבָזֶה הֵמָּה אֵינָם מַאֲמִינִים בֶּאֱלֹהַּ הַזֶּה, בַּהֹוֶה כָּל הַתְּאָרִים מְכֻוָּן מַמְצִיא וּמְחַיֶּה וּמְהַוֶּה, בּוֹרֵא וּמְחַדֵּשׁ, וְלֹא יִשָּׁאֵר לָהֶם רַק ה' אֱלֹהַּ שֶׁבָּרָא הָעוֹלָם וְלֹא בּוֹרֵא, וּמַה לָנוּ לֶאֱלֹהַּ כָּזֶה שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם לִפְנֵי כַּמָּה אַלְפֵי שָׁנִים, כֵּיוָן שֶׁעַתָּה הוּא בְּעֵינֵיהֶם כְּחֵרֵשׁ סוּמָא וְשׁוֹטֶה, שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מְאוּמָה, הִנֵּה אֵין בֵּינֵיהֶם לְבֵין הַכּוֹפְרִים כְּלוּם. הַמַּאֲמִין הָאֲמִתִּי הוּא שֶׁמְּחַיֵּב וּמְיַחֵס לְכָל הַנִּמְצָאִים נִמְצָא מִסְתַּפֵּק בִּמְצִיאוּתוֹ
(רָצָה לוֹמַר שֶׁאֵין צָרִיךְ לְשׁוּם עֵזֶר לְזוּלָתוֹ), יוֹדֵעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הַנִּבְרָאִים בִּידִיעַת עַצְמוֹ, פּוֹעֵל כָּל פְּעֻלּוֹתָיו בְּכַוָּנוֹת מְיֻחָדוֹת וּלְתַכְלִית יְדִיעוֹת, כּוֹלֵל כָּל הַשְּׁלֵמוּת שֶׁהֵמָּה חָכְמָה גְּמוּרָה (לֹא גְּבוּלִיּוֹת), טוֹב כּוֹלֵל, רָצוֹן פָּשׁוּט וְחָפְשִׁי (רָצָה לוֹמַר שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ תָּלוּי בְּרָצוֹן זוּלָתוֹ אוֹ בְּסִבַּת אֵיזֶה דָּבָר הַמַכְרַחַת אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁיִּרְצֶה לַעֲשׂוֹתָן, כִּי אָז הוּא לֹא חָפְשִׁי, יַעַן שֶׁנִּתְהַוּוּ מִדָּבָר הַמַּכְרִיחוֹ וְלֹא פָּשׁוּט, כִּי יֵשׁ לוֹ סִבָּה וִיכֹלֶת מֻחְלָט), (רָצָה לוֹמַר בְּלִי גְּבוּלִיּוּת, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁיָּכֹל הַפֶּה לְדַבֵּר וְהַמַּחְשָׁבָה לְהַרְהֵר, שֶׁאֵין בִּיכֹלֶת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת כֵּן). זֶה הוּא הַמֻּשָּׂג הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ לְמַאֲמִין אֲמִתִּי לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג בְּשֵׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא, וְהוּא מְחַיֶּה מְהַוֶּה וּמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית. הָאֱמוּנָה הַזֹּאת בִּכְלָל מַסְפֶּקֶת דַּי וְהוֹתֵר לְקִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, לְפִי שִׁטְחִיּוּת מוּבֶנֶת לְכָל הַתּוֹרָנִיִּים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם טוֹעִים בְּדִמְיוֹנָם, וְחוֹשְׁבִים שֶׁהָאֱלֹהַּ הַזֶּה יוֹשֵׁב בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים לְמַעְלָה מִכָּל הָרְקִיעִים, מְטַפֵּס וְעוֹלֶה מְטַפֵּס וְיוֹרֵד, מֵנִיחַ אֶת בְּנֵי הָאָדָם לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁלִּבָּם חָפֵץ בִּבְחִירָתָם הַחָפְשִׁית, בְּלִי שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ, לְפִי שֶׁמְּצִיאוּת הַנִּמְצָאִים חוֹצֶצֶת בֵּין הַבּוֹרֵא וְהַבְּרוּאִים, וְהוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מֻפְשָׁט מֻפְרָד וּמֻבְדָּל מִכָּל הָעוֹלָמוֹת בְּתַכְלִית הָעִלּוּי וְהַהֶבְדֵּל, וּמִמְּקוֹמוֹ הוּא צוֹפֶה וּמַבִּיט עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשִׂים וְכַדּוֹמֶה מִדִּמְיוֹנוֹת שֶׁאֵין לָהֶם שַׁחַר, אֲבָל סוֹף סוֹף אֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה חֲזָקָה אֶצְלָם, כֵּיוָן שֶׁהֵם מַאֲמִינִים כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ צוֹפֶה וּמַבִּיט, וְיוֹדְעִים שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לְהַעֲנִישׁ וּלְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב, וְלָכֵן אֱמוּנָתָם מַרְחִיקָם מִן הַחֵטְא
               וּמַרְבִּים לִידֵי זְכוּת.
לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגַת אֵלּוּ הַמַּאֲמִינִים, הֵם
לְמַעְלָה אוֹתָם שֶׁהִשִּׂיגוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ לְמַטָּה, שֶׁאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים הֵם, שֶׁבָּתֵּי מִקְדָשׁוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת מְלֵאִים מִזִּיו כְּבוֹדוֹ, שֶׁהַחֲלוֹמוֹת שֶׁהַצַּדִּיקִים חוֹלְמִים מִשְׁתַּמֵּשׁ לִפְעָמִים בְּבַת קוֹל, וְזוֹכֶה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו בְּשָׁעוֹת יְדוּעוֹת, כִּי מַאֲמִינִים כָּאֵלּוּ יַעֲלוּ מַדְרֵגָה אַחַת לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגַת הַקּוֹדְמִים, וְהוּא מַדְרֵגַת רֹב הָעוֹבְדִים
               וְהַחֲרֵדִים לִדְבַר ה'.
אֲבָל מִי שֶׁקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה בְּעִיּוּן בְּעֹמֶק
אֲבָל הָרָאוּי, וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת וְחוֹדְרוֹת, יַעֲלֶה בְּמַדְרֵגָה הַיּוֹתֵר גְּדוֹלָה מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה, וְהוּא יִמְצָא בַּתּוֹרָה שֶׁכָּל מְגַמָּתָהּ וְכַוָּנָתָהּ הוּא אֱמוּנַת הַיִּחוּד הַצְּרוּפָה, וְהִיא הִיא הַפָּרָשָׁה הַקְטָנָה שֶׁכָּל גּוּפֵי הַתּוֹרָה וְתַרְיַ׳׳ג
              מִצְוֹתֶיהָ תְּלוּיִים בָּהּ.
וְעִנְיָנָהּ הוּא, שֶׁעָלֵינוּ לְהַשְׁרִישׁ בְּלִבֵּנוּ
וְעִנְיָנָהּ שֶׁאֵין שׁוּם מְצִיאוּת לְשׁוּם נִמְצָא זוּלַת מְצִיאוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ כִּבְיָכוֹל, וַאֲפִלּוּ מַה שֶׁנִּרְאָה בְּהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה כְּדָבָר נִפְרָד וְנִבְדַּל מֵאֱלֹקוּת, עִם כָּל זֶה אֱלֹקוּת גְּמוּרָה הוּא, וְכָל מַה שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ וּמִתְהַוֶּה בְּעוֹלָם הַמַּעֲשֶׂה, אַף־עַל־פִּי שֶׁסִּבּוֹתֶיהָ הַגְּלוּיוֹת תּוֹצָאוֹת מִקְרִים שׁוֹנִים גְּמוּרִים, טֶבַע גָּמוּר, בְּחִירָה גְּמוּרָה, אוֹ הַמְצָאוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת שֶׁהִמְצִיאוּ הַחֲכָמִים מִדֵעֹתֵיהֶם, עִם כָּל זֶה סִבּוֹתָיו הַפְּנִימִיּוֹת הֵן הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית וְחָכְמָה אֱלֹקִית, שֶׁהֵן מַבְרִיקוֹת וּמַזְהִירוֹת לְעֵינֵי זַכֵּי הָרְאוּת בְּאוֹר צַח וּמְצֻחְצָח, שֶׁאַחֲרֵי הוֹדָעוֹתֵינוּ בִּיכָלְתּוֹ יִתְבָּרַךְ הַבִּלְתִּי בַּעַל תַּכְלִית, אֵין מִן הַנִּמְנָע לְהַאֲמִין שֶׁבְּיָדוֹ וּבְכֹחוֹ יָכֹל לְצַמְצֵם וּלְהַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּאֹפֶן נַעֲלֶה וְנִפְלָא כָּזֶה, עַד שֶׁיְּחַיֶּה נִגְלָה וְנִסְתָּר נִרְאָה וְנֶעֱלָם כְּאֶחָד, רָצָה לוֹמַר, בְּאֹפֶן שֶׁהַמַּכְחִישׁ וְהַכּוֹפֵר לֹא יִרְאֶה כִּי אִם חִיצוֹנִיּוּת הַדַּק הַנִּרְאֶה וְהַנִּגְלֶה, וְהַמַּאֲמִין הַמַּשְׂכִּיל יוּכַל לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנִימִיּוּתוֹ וְרוּחָנִיּוּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ, וְלִמְצֹא אֶת הַכֹּחַ הָאֱלֹקִי הַמִּסְתַּתֵּר בּוֹ, הַמְּשַׁלֵּב וְהַמְּחַבֵּר כָּל פְּרָטָיו וַחֲלָקָיו בְּיַחַד, לְהוֹצִיא מֵהֶם כְּלִי מְסֻדָּר כְּהִלְכָתוֹ
  מַסְכִּים וּמַתְאִים לְאֵיזֶה תַּכְלִית מְכֻוֶּנֶת.
נִרְאֶה נָא מַעֲשֶׂה דְּרַבִּי עֲקִיבָא (בְּרָכוֹת ס׳
נִרְאֶה עב.),  וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כִּי הָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא דַּהֲוָה קָאָזִיל בְּאוֹרְחָא, מְטָא לְהַהִיא מָתָא, בְּעָא אוּשְׁפִּיזָא, לֹא יְהָבִי לֵיהּ, אָמַר כָּל דְּעָבִיד רַחֲמָנָא לְטַב. אֲזַל וּבַת בְּדַבְרָא, וַהֲוָה בַּהֲדֵיהּ תַּרְנְגוֹלָא וַחֲמָרָא וּשְׁרָגָא, אֲתָא זִיקָא כַּבְיֵהּ לִשְׁרָגָא, אֲתָא שׁוּנְרָא אַכְלֵיהּ לְתַרְנְגוֹלָא, אֲתָא אַרְיֵה אַכְלֵיהּ לַחַמְרָא, אָמַר כָּל דְּעָבִיד רַחֲמָנָא לְטַב. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא אֲתָא גְיָיסָא שַׁבְּיֵיהּ לְמָתָא, אָמַר לְהוּ לָאו אַמְרִי לְכוּ, כָּל מַה שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
                    הַכֹּל לְטוֹבָה:
(פֵּרוּשׁ: מַעֲשֵׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ
(פֵּרוּשׁ: בַּדֶּרֶךְ, הִגִּיעַ לְעִיר אַחַת, וּבִקֵּשׁ אַכְסַנְיָה לָלוּן בָּהּ, וְלֹא נָתְנוּ לוֹ, אָמַר: כָּל מַה שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה. הָלַךְ רַבִּי עֲקִיבָא וְלָן בַּשָּׂדֶה מִחוּץ לָעִיר, וְהָיָה עִמּוֹ תַּרְנְגוֹל וַחֲמוֹר וְנֵר. בָּא רוּחַ וְכִבָּה אֶת הַנֵּר, בָּא חָתוּל וְאָכַל אֶת הַתַּרְנְגוֹל, בָּא אַרְיֵה וְאָכַל אֶת הַחֲמוֹר. אָמַר: כָּל מַה שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה. בַּלַּיְלָה הַהוּא בָּא גְּדוּד שֶׁל גּוֹיִים, וְלָקַח בַּשֶּׁבִי אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר, וְרַבִּי עֲקִיבָא נִצָּל מִיָּדָם, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא לְתַלְמִידָיו: וְכִי לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם? כָּל מַה
שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה.
וְהֵנָּה הַמְּאֹרָעוֹת הַלָּלוּ מִקְרִים נִפְרָדִים
וְהֵנָּה הֵם וּמִבַּעֲלֵי הַבְּחִירָה, שֶׁבַּעַל הַמָּלוֹן הָיָה בַּעַל בְּחִירָה וְגַם חַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת אֲשֶׁר טָרְפוּ לְרַעֲבוֹנָם, וְהָרוּחַ הוּא רָגִיל לְכַבּוֹת אֶת הַנֵּר, וְאִם יִקְרֶה אֵלֶּה לְמִי שֶׁדֵּעוֹתָיו חָפְשִׁיּוֹת יִתְלֶה הַכֹּל בְּטֶבַע וּמִקְרֶה, אֲבָל קְדוֹשׁ ה' כְּרַבִּי עֲקִיבָא לֹא רָאָה פֹּה רַק יָד ה', בַּעַל הַמָּלוֹן לֹא נָתַן לוֹ מָקוֹם לָלוּן, אָמַר כָּל מַה דַּעֲבָדִין מִן שְׁמַיָּא לְטָב, וְלֹא תָּלָה זֹאת כִּבְחִירַת בַּעַל הַמָּלוֹן, וְכֵן גַּם הַסִּבּוֹת הַטִּבְעִיּוֹת אֲשֶׁר יִקְרוּ לְכָל הַלָּן בַּיַּעַר שֶׁמְּצוּיִים חַיּוֹת רָעוֹת, רָאָה רַק אֶת הָאֱלֹקוּת פָּנִים אֶל פָּנִים, וְגַם אֲנַחְנוּ נִקַּח לְמָשָׁל וּלְדֻגְמָא מִקְרִים מְחֻבָּרִים וּמְסֻדָּרִים אֶחָד לְאֶחָד, מַה שֶׁקָּרָה לְאִישׁ אֶחָד הַיָּדוּעַ לָנוּ, שֶׁנִּתְעוֹרֵר פִּתְאוֹם מִשְּׁנָתוֹ עַל־יְדֵי עֲקִיצַת פַּרְעוֹשִׁים, וַיִקְפֹּץ הָאִישׁ מִמִּטָּתוֹ וַיָּרָץ לְהַפְּרוֹזְדוֹר שֶׁלִּפְנֵי הַבַּיִת לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו, וּבִמְרוּצָתוֹ נִדְחַף וְנִדְחַק בְּכֹחַ אֶל חָבִית מַיִם שֶׁעָמְדָה שָׁם, עַד שֶׁנִּתְהַפְּכָה וְנִשְׁפְּכָה עַל הַקַּרְקַע, וּמִיָּד הִרְגִּישׁ הָאִישׁ שֶׁנִּכְבּוּ בְּאוֹתוֹ הַשָּׁעָה גֶּחָלִים עוֹמְמוֹת וּמִתְלַהֲבוֹת שֶׁעָמְדוּ לְהַבְעִיר דְּלֵקָה בַּבַּיִת הַהוּא, וְשָׁקְעָה הָאֵשׁ שֶׁכְּבָר עָלְתָה מֵאֵלֶיהָ, וּבַחֲזָרָתוֹ אֶל מִטָּתוֹ מָצָא שֶׁהַקּוֹרָה שֶׁבְּהַתִּקְרָה שֶׁהָיְתָה מְכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד מִטָּתוֹ נָפְלָה עַל הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁכַב וְיָשָׁן שָׁם. וְהִנֵּה אִם הָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מֵהַחָפְשִׁיִּים הַטִּפְּשִׁים וּפוֹרְקֵי עֹל, לֹא הָיָה רוֹאֶה וְלֹא הָיָה מוֹצֵא בָּזֶה כִּי אִם קִבּוּץ מִקְרִים נִפְרָדִים שֶׁאֵין לְשׁוּם אֶחָד מֵהַמִּקְרִים יַחַס עִם חֲבֵרוֹ, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן עִם חֲבֵרָיו, אֲבָל הָאִישׁ שֶׁהוּא מִן הַמַּאֲמִינִים הַתְּמִימִים, הוּא רוֹאֶה בְּקִבּוּץ מִקְרִים כָּאֵלֶּה אֶת הָאֱלֹקוּת פָּנִים אֶל פָּנִים. וּמִי שֶׁזָּכָה לִרְאוֹת בְּחַיָּיו עִנְיָנִים כָּאֵלּוּ פַּעֲמָיִם וְשָׁלוֹשׁ, הוּא הוֹלֵךְ וּמִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתוֹ, וְתוֹלֶה וּמְיַחֵס אֶל הַהַשְׁגָּחָה גַּם עִנְיָנִים שֶׁאֵינָם כָּל־כָּךְ בּוֹלְטִים נִרְאִים וְנִכָּרִים, עַד שֶׁהוּא מִתְרַגֵּל בָּעֲבוֹדָה וְאוֹמֵר שֶׁאֵין בִּלְתּוֹ וְאֵין זוּלָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ
        הוּא כִּפְּשׁוּטוֹ וּכְמַשְׁמָעוֹ מַמָּשׁ.
(הוֹסִיף הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְאָמַר): רְבָבוֹת
(הוֹסִיף הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁעוֹלוֹת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע, שֶׁחוֹלְפוֹת וְעוֹבְרוֹת מִיָּד הָרַעְיוֹנוֹת הַשּׁוֹנִים שֶׁנּוֹצְצִים וּמַבְרִיקִים כְּרֶגַע נִכְבִּים סָמוּךְ לְהַבְרָקָתָם, אֵינָם כִּי אִם בִּבְחִינַת חֲלוֹמוֹת וְדִמְיוֹנוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, אֵין לִשְׁאֹל עֲלֵיהֶם לָמָּה הֵן בָּאִים וּמַה הֵם מְשַׁמְּשִׁים, אֲבָל אוֹתָם הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁמִּתְעַכְּבִים מְעַט, וְאוֹתוֹ הָרַעְיוֹן שֶׁהוּא שׁוֹהֶה דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ יוֹתֵר מֵהַמֻּרְגָּל, אוֹמֵר אֲנִי שֶׁדַּעַת הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה הוּא, שֶׁהַעֲכָּבָה וְהַשְּׁהִיָּה הַהִיא הֶעָרָה וְהַזְכָּרָה מִלְּמַעְלָה הִיא, שֶׁשֹּׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא בָּזֶה,
וְשֶׁצֹּרֶךְ גָּדוֹל לְבַעַל הַמַּחְשָׁבָה הַהִיא בָּהּ.
וְאַחֲרֵי שֶׁאֵין דֵּעוֹת בְּנֵי אָדָם שָׁווֹת, וְכָל
וְאַחֲרֵי דַּעַת וְדַעַת שֶׁל כָּל בָּעַל דֵּעָה בִּכְלָלָהּ כּוֹלֶלֶת פְּרָטִים הַרְבֵּה, יֵשׁ לוֹ לְהַמַּאֲמִין שֶׁיַּאֲמִין שֶׁמַּרְאִים לוֹ מִלְּמַעְלָה עַל יְדֵי רְמָזִים דַּקִּים אֵלֶּה סְעִיפֵי דַּעַת הַכְּלָלִית הַמְּיֹעֶדֶת וְהַמְּזֻמֶּנֶת לוֹ, וְהַמְּסֻגֶּלֶת
                  לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ.
זַכֵּי הָרְאוּת אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ רוֹאִים כְּמוֹ
זַכֵּי בְּעֵינֵיהֶם מַמָּשׁ כָּל מַלְאָךְ, רָצָה לוֹמַר כֹּחַ אֱלֹקִי בַּשָּׁעָה שֶׁהוּא מַכֶּה אֶת הָעֵשֶׂב, וְשׁוֹמֵעַ כְּמוֹ בְאָזְנוֹ מַמָּשׁ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל מַלְאָךְ הַהוּא כִּמְצַוֶּה וְקוֹרֵא וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל גְּדַל, הַפִּקְּחִיִּים הַלָּלוּ שׁוֹמְעִים כָּל הַכְּרוּזִים וּבְנוֹת הַקּוֹלוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת וּמִתְפּוֹצְצוֹת בָּעוֹלָם, וְתַחַת שֶׁהֻרְגְּלוּ כָּל בַּעֲלֵי שֵׂכֶל שִׁטְחִיִּים לַחְשֹׁב שֶׁרַק מְקוֹמוֹת מְיֻחָדִים מְקֻדָּשִׁים לַשָּׁמַיִם, אוֹמְרִים בַּעֲלֵי עִיּוּן הַדַּק שֶׁכָּל הַמְּקוֹמוֹת קְדוֹשִׁים הֵם, וְלֹא רַק הַנְּבוּאָה וְהַחֶזְיוֹנוֹת מִשָּׁמַיִם הֵם בָּאִים, אֶלָּא גַּם כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁנִּשְׁמַע בְּכַוָּנָה מֵאֵת הַשּׁוֹמֵעַ הַמְּכֻוָּן לְשׁוֹמְעוֹ, הוּא שְׁלִיחוֹ שֶׁל מָקוֹם שֶׁיָּצָא בִּשְׁלִיחוּתוֹ, שֶׁאַחֲרֵי הַהִתְבּוֹנְנוּת הָרְאוּיָה בּוֹ, יִמְצָא בּוֹ מַטָּרָה יְדוּעָה וְתַכְלִית מְכֻוֶּנֶת, וּלְפִיכָךְ רַשָּׁאִים אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ לִדְרֹשׁ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת גַּם עַל דְּבָרִים הַנִּרְאִים כִּבְטֵלִים, כִּי יְחִידֵי סְגֻלָּה הַלָּלוּ שֶׁהִשִּׂיגוּ הַסּוֹד הַנִּפְלָא וְהַנַּעֲלָה הַזֶּה שֶׁהַכֹּל קֹדֶשׁ, אֵין הֶפְרֵשׁ וְהֶבְדֵּל אֶצְלָם בֵּין בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵין הַיַּעַר לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ, שֶׁכַּוָּנַת הַמִּתְפַּלֵּל יְכוֹלָה לְהַקְדִּישׁ גַּם אֶת הַיַּעַר, וּכְמוֹ־כֵן בְּעֵת אֲשֶׁר הֵמָּה מַעֲמִיקִים בְּרַעְיוֹנָם בִּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, אֵין הֶפְרֵשׁ וְהֶבְדֵּל אֶצְלָם אָז בֵּין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִשְׁנָה וְתַלְמוּד  מִדְרָשִׁים   וְאַגָּדוֹת,  וּבֵין שִׂיחוֹת טְפֵלוֹת קַלּוֹת וּבְטֵלוֹת הַיּוֹצְאוֹת מִפִּי פָּחוּת
שֶׁבַּפְּחוּתִים, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁהַמְּדַבֵּר הַהוּא אֵינוֹ מֵבִין כְּלוּם, אֵין הַדָּבָר הַזֶּה מְעַכֵּב כְּלוּם עַל יָד הָאֱמוּנָה לְהַאֲמִין שֶׁמִּי שֶׁשָּׂם פֶּה לָאָדָם, וּמִי שֶׁנָּתַן בּוֹ כֹּחַ הַדִּבּוּר בִּכְלָל, שָׂם בְּפִיו גַּם הַדִּבּוּרִים הַפְּרָטִיִּים כּוֹלְלִים כַּוָּנוֹת שׁוֹנוֹת, וְהִטְמִין בָּהֶם עִנְיָנִים גְּנוּזִים שֶׁלֹּא כִּוֵּן הוּא בְּעַצְמוֹ לָהֶם מֵעוֹלָם, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהֵם מַרְגִּילִים עַצְמָם בִּשְׁמִיעָה דַּקָּה לִשְׁמֹעַ מִכָּל דָּבָר רַק הַקּוֹל הַפְּנִימִי בְּעֵת דְּבֵקוּתָם, אָז גַּם בְּעֵת שֶׁנּוֹפְלִים מִדְּבֵקוּתָם אֵינָם שׁוֹמְעִים כִּי־אִם קוֹל הַפְּנִימִי מֵהַדָּבָר שֶׁמְּעוֹרֵר אוֹתָם לָשׁוּב לַעֲבוֹדָתָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא כִּוֵּן לָזֶה הַמְדַבֵּר הַהוּא, כְּמוֹ שֶׁלֹּא כִּוְּנוּ אֲבוֹתֶיהָ שֶׁל רוּת מֵעוֹלָם בַּשָּׁעָה שֶׁקָּרְאוּ אֶת הַנּוֹלָדָה לָהֶם בַּשֵּׁם רוּת, עַל־שֵׁם שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם  שֶׁרִוָּה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וְכֵן אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל מְרַגְּלִים לֹא קָרְאוּ אֶת בְּנֵיהֶם עַל־שֵׁם הֶעָתִיד, וְלֹא יָדְעוּ כְּלָל שֶׁגַּם שֵׁמוֹת עַצְמָם הוֹרָאוֹת לְרָעָה יֵשׁ בָּהֶם, אֶלָּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִבֵּב הַדְּבָרִים וְשָׂם בְּפִי אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל רוּת, שֶׁהָיְתָה לָהֶם אֵיזֶה כַּוָּנָה בְּהוֹרָאַת שֵׁם רוּת לָהֶם בְּלָשׁוֹן אַחֵר בִּלְשׁוֹן מוֹאָב הַכַּוָּנָה אֱלֹקִית בְּמַה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת, וְחֲזַ״ל קָרְאוּ
לָזֶה מִקְרָא מָלֵא, אֲשֶׁר שָׂם שֵׁמוֹת בָּאָרֶץ.
הַכְּלָל, אֵצֶל הַמַּאֲמִין הָאֲמִתִּי מִמַּדְרֵגָה
הַכְּלָל, הַזֹּאת שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בָּהּ, אֵין שׁוּם הֶפְרֵשׁ וְהֶבְדֵּל בֵּין אִם יְעַיֵּן בְּסִפְרֵי קֹדֶשׁ אוֹ אִם יְכַוֵּן בְּדִבְרֵי תִּינוֹק, אוֹ אֲפִלּוּ בֵּין עִם אַחֵר וּבֵין כְּשֶׁיִּדְבַּק בְּמַחְשַׁבְתּוֹ שֶׁנִּשְׁתַּהָה מְעַט בַּעֲלוֹתָהּ עַל לְבָבוֹ, הַכֹּל הוּא דִּבְרֵי תּוֹרָה אֶצְלוֹ, וַאֲפִלּוּ הַמַּחְשָׁבָה וְהַהִרְהוּר הָעוֹלֶה בְּלֶב הָאָדָם בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַיֵּצֶר הַתַּאֲוָה, מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהָרַעְיוֹן הַזֶּה הוּא עוֹלֶה וְחוֹזֵר וְעוֹלֶה בְּדִמְיוֹנוֹ, הָרַעְיוֹן הַזֶּה הַגָּלְמִי וּבָרָק נְקֻדַּת הַמַּחְשָׁבָה שֶׁאֵינֶנָּה עֲדַיִן הֵיטֵב, וְאֵין עוֹד בּוֹ כֹּחַ לְהִתְלַבֵּשׁ בְּדִבּוּר פֶּה, אוֹ אֲפִלּוּ בְּמֻשָׂג בָּרוּר, וְהוּא מוֹצֵא מִשְׁתּוֹקֵק לְהַרְחִיבָם, סִימָן שֶׁהַמַּחְשָׁבָה הַזּוֹ שַׁיָּכָה אֵלָיו, מְסֻגֶּלֶת לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וְיֵשׁ בָּרַעְיוֹן הַזֶּה כִּדְמוּת הֶעָרָה מִלְּמַעְלָה עַל אֵיזֶה עִנְיָן מְיֻחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ לְתַקְּנוֹ, וְאוּלַי בָּא לָעוֹלָם
                    רַק בִּשְׁבִילוֹ.
וְעַל־זֶה הֵלַצְתִּי בְּדֶרֶךְ דְּרוּשׁ פָּסוּק כִּי
וְעַל
־זֶה יְפַתֶּה אִישׁ נַעֲרָה בְּתוּלָה, רָצָה לוֹמַר כִּי יַרְחִיב אִישׁ רַעְיוֹן גָּלְמִי (שֶׁהוּא כְּקַרְקַע בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא עָבַד בָּהּ), אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה, שֶׁלֹּא בָּאוּ עֲדַיִן בִּבְחִינַת דִּבּוּר וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו, וְשָׁכַב עִמָּהּ, שֶׁיִּתְחַבֵּר עִם הַמַּחְשָׁבָה הַהִיא וְיִתְדַּבֵּק בָּהּ, מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לוֹ לְאִשָּׁה, סִימָן מֻבְהָק הוּא שֶׁמְּיֹעֶדֶת וּמְזֻמֶּנֶת לוֹ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְשֶׁכָּל עִקָּרוֹ וְעַצְמוֹ לֹא בָּא אֶלָּא בִּשְׁבִיל זֶה לִמְצֹא הַטָּמוּן וְהַנֶּעֱלָם בְּרָז זֶה, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁרַבִּים מִבַּעֲלֵי הַתּוֹרָה מְלַגְלְגִים וּמַלְעִיגִים עַל דְּרוּשִׁים זָרִים כָּאֵלּוּ, וְחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁלִּי אוֹ שֶׁל תַּלְמִידַי, לִשְׂחֹק וְלֵיצָנוּת נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינֵיהֶם, אָנוּ אֵין לָנוּ בְּלִגְלוּגָם שֶׁל אֵלּוּ מְאוּמָה, שֶׁהַדּוֹרֵשׁ יוּכַל לִדְרֹשׁ וּלְהַכְנִיס בְּדֹחַק וּבְאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, כָּל דֵּעָה צוֹדֶקֶת וּמְבֹרֶרֶת, וְכָל מוּסָר הַשְׂכֵּל וְכָל מִדָּה טוֹבָה בְּכָל כָּתוּב וּבְכָל מַאֲמָר שֶׁיִּמְצָא מִלּוֹתָיו סוֹבְלִים אוֹתוֹ קְצָת, שֶׁהָעִנְיָן הַמְּחֻדָּשׁ מֵאֵת הַדּוֹרֵשׁ כְּמַכְרִיחַ אֶת הַמִּלּוֹת לְהַכְנִיעָם וּלְשַׁעְבְּדָם תַּחַת יָדוֹ, וְכָל מִלָּה אוֹ תֵּבָה בַּתּוֹרָה הוּא יָתֵד לִתְלוֹת עָלֶיהָ כָּל דָּבָר טוֹב וְכָל עִנְיָן מוֹעִיל, אַךְ הָעִקָּר הוּא שֶׁהָעִנְיָן הַמְּחֻדָּשׁ יִהְיֶה מְאֻמָּת וּמֻחְלָט אֶצְלוֹ, חָקוּק וְחָרוּת עַל לוּחַ לִבּוֹ, וּבַשָּׁעָה שֶׁהוּא דּוֹרֵשׁ יִהְיֶה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ שְׁקוּעִים וּקְבוּעִים בָּעִנְיָן הַהוּא, וְדַעְתּוֹ וְהַרְגָּשָׁתוֹ מַקִּיפוֹת אוֹתוֹ וּמַקֶּפֶת מִמֶּנּוּ בְּכָל צָד, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְהַכְנִיסוֹ בְּלִבּוֹת הַשּׁוֹמְעִים, שֶׁזֶּהוּ עִנְיָן דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב וְכוּ', רָצָה לוֹמַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ עוֹמֵד בְּמַדְרֵגַת הַדְּבָרִים שֶׁהוּא בָּם, כּוֹפֵל וּמְשַׁלֵּשׁ אֲנִי אֶת הַדְּבָרִים בְּכַוָּנָה וְלֹא לְחִנָּם, כִּי שְׁכוּחִים הֵם מֵרֹב הָרַבָּנִים, וְהוּא קִלְקוּל עָצוּם שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ בּוֹ הֶהָמוֹן הַתּוֹרָנִיִּים, שֶׁהֵם מְנִיחִים הָעִקָּר הַגָּדוֹל הַזֶּה, וּמַחְשִׁיבִים יוֹתֵר אֵיזֶה הַמְצָאוֹת אֵיזֶה יִשּׁוּב זָר עַל קֻשְׁיָא רְחוֹקָה, אוֹ הַמְצָאוֹת אֵיזֶה פִּלְפּוּל וְדִבְרֵי חִדּוּדִים בְּעִנְיָנִים שֶׁאֵינָם מַעֲלִים וְלֹא מוֹרִידִין, עַל דְּרוּשִׁים כָּאֵלּוּ שֶׁהַדּוֹר אֵין צָרִיךְ לָהֶם, וַאֲנַחְנוּ עִם כָּל יְדִיעוֹתֵינוּ גֹּדֶל עֶרְכָּם וְרוּם מַעֲלָתָם, וְעִם הַכָּבוֹד שֶׁאָנוּ מְחֻיָּבִים בִּכְבוֹד תּוֹרָתָם, אֵין אָנוּ נִמְנָעִים מִלְּהָעִיר אָזְנָם שֶׁלֹּא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים בָּזֶה, שֶׁטּוֹבָה פִּלְפֶּלֶת כָּל שֶׁהוּא מִתּוֹרָה וְיִרְאָה מוּסָר וּמִדּוֹת, מִכָּל הַחִלּוּקִים וְהַדְּרָשׁוֹת שֶׁהֵם מַאֲרִיכִים וּמַרְחִיבִים בָּהֶם, וְאַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַגְּדוֹלִים נִשְׁמָעִים לַקְּטַנִּים, שֶׁאֲפִלּוּ הַגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים אִי־אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם פְּחִיתוּת בְּאֵיזֶה דֵּעָה אוֹ מִדָּה
                   שֶּׁצְּרִיכִין תִּקּוּן.
בְּתוֹךְ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דָּפַק נָכְרִי אֶחָד עַל
בְּתוֹךְ הַחַלּוֹן, וַאֲגֻדָּה שֶׁל חִשּׁוּקִים עַל צַוָּארוֹ, וְשָׁאַל: אוּלַי נִמְצָאִים כֵּלִים דָּלִיּוֹת חָבִיּוֹת שֶׁנִּתְפָּרְקוּ נְסָרֵיהֶם לְתַקְּנָם? לֵךְ לֵךְ לְשָׁלוֹם
(עָנָה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב בִּשְׂחוֹק קַל), אֶצְלִי בְּבֵיתִי הַכֹּל שָׁלֵם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, הִסְתַּכֵּל הֵיטֵב אָמַר הַנָּכְרִי שֵׁנִית, וְתִרְאֶה שֶׁתִּמְצָא מְקוֹמוֹת שֶּׁצְּרִיכִין תִּקּוּן, אָז פָּנָה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְהָרַב הָאוֹרֵחַ וְאָמַר לוֹ: רְאֵה וְהִתְבּוֹנֵן, וְאִם לֹא שָׁלִיחַ מִן הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה הַנָּכְרִי הַזֶּה, וְאִם לֹא דְּבָרִים קְדוֹשִׁים הֵם דִּבְרֵי צְרָכָיו אֵלֶּה שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו, הַלֹּא הֵם הַדְּבָרִים בְּעַצְמָם שֶׁהָיָה דִּבּוּרִי בָּהֶם, שֶׁאַחֲרֵי הַהִסְתַּכְּלוּת וְהַהִתְבּוֹנְנוּת, יִמְצָא גַּם מִי שֶׁהוּא שָׁלֵם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת לְפִי דַּעְתּוֹ, נְקָעִים וּבְקָעִים וּסְדָקִים בְּלִבּוֹ בְּנַפְשׁוֹ בְּדַעְתּוֹ וּבְמִדּוֹתָיו, שֶּׁצְּרִיכִין תִּקּוּן, אֲנִי זֶה דַּרְכִּי לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין מִקְרֶה בָּעוֹלָם, וּמוֹצֶא אֲנִי אֶת עַצְמִי נֶעֱזָר עַל חִזּוּק וְאֹמֶץ הָעִנְיָן הַזֶּה מִמְּרוֹמִים, וּמִשָּׁמַיִם מְסַיְּעִין אוֹתִי עַל כָּךְ, חָי נַפְשִׁי כִּי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָאָה עֲצוּמָה בְּסִתְרֵי לְבָבִי לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, עַל קְרִיאַת הַנָּכְרִי הַזֶּה וּדְבָרָיו, שֶׁנִּמְצְאוּ מְכֻוָּנִים לְהָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן דַּעְתִּי עָלָיו תָּמִיד, וְשֶׁהִפְסִיק דִּבּוּרִי בּוֹ
                   כְּרֶגַע זוֹ מַמָּשׁ.
זְכוּרָנִי שֶׁרָאִיתִי בְּסֵפֶר אֶחָד מִגְדּוֹלֵי
זְכוּרָנִי הַמְּפָרְשִׁים מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה עַל פָּסוּק: "הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה"
(בַּמִּדְבָּר יז, י), רָצָה לוֹמַר יֵשׁ לוֹ לְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת כְּמוּרָם וְנָעֲלָה מִתּוֹךְ הָעֵדָה, לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא מִכָּל הָמוֹן הָעָם, שֶׁהַצַּדִּיק אֲמִתִּי צָרִיךְ לְבַטֵּל כָּל עֲשִׂיָּתוֹ וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים נְכוֹנִים לְפִי דַּעְתּוֹ, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינָם מַסְכִּימִים עִם מַעֲשֵׂי
            גְּדוֹלֵיהֶם, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
וְהַדַּעַת נוֹתֶנֶת שֶׁעַל כָּל אֶחָד לִדְאֹג לְנַפְשׁוֹ
וְהַדַּעַת וּלְעַצְמוֹ מִבִּלְתִּי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עַד הֵיכָן יַסְכִּימוּ דֵּעוֹתָיו עִם דַּעַת חֲבֵרָיו, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבִּשְׁבִיל דְּבָרִים כָּאֵלּוּ רַבּוּ עָלַי מְעַרְעְרִים, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל ה' אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַבָּנִים. הִנֵּה לָכֶם תַּמְצִית דַּעְתִּי, וִיכוֹלָה הִיא לְמַלֵּא מָקוֹם תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת אֲשֶׁר נִשְׁאַלְתִּי
     מֵאֵת מְקַטְרְגַי אֲשֶׁר גַּם אַתֶּם מֵהֶם.
וְעַתָּה אִם רְצוֹנְכֶם לְקַבֵּל דְּבָרַי אֵלֶּה
וְעַתָּה בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן, וְלִתֵּן לָהֶם מָקוֹם בִּלְבַבְכֶם, הִתְעַכְּבוּ עוֹד בְּבֵיתִי, וַאֲטַיֵּל עִמָּכֶם אֲרֻכּוֹת וּרְחָבוֹת בָּזֶה, עַד שֶׁיֻשְׁרְשׁוּ וְיֻקְבְּעוּ עִנְיָנִים הָאֵלּוּ כְּמַסְמְרוֹת בְּמַעֲמַקֵּי דַּעְתְּכֶם, וּבִפְנִימִיּוּת מַחְשַׁבְתְּכֶם, וְאָז יָאִירוּ לִפְנֵיכֶם הַכְּתוּבִים "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ"
(יְשַׁעְיָהוּ ו, ג), "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תְּהִלִּים טז, ח), כְּאוֹר בָּהִיר וּמַבְהִיק בְּכָל
     תְּנוּעוֹתֵיכֶם הַגְּדוֹלוֹת עִם הַקְּטַנּוֹת.
הָרַב הָאוֹרֵחַ הַהוּא, שֶׁהִרְכִּין רֹאשׁוֹ,
הָרַב וְהִשְׁקִיעַ דַּעְתּוֹ בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב כָּל הָעֵת שֶׁהָיָה מְדַבֵּר, עָמַד מִמְּקוֹמוֹ וְהָלַךְ בַּבַּיִת אָנֶה וָאָנָה, כְּחוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת וּמְבַקֵּשׁ מַה לְהָשִׁיב וְלַעֲנוֹת, אַחַר־כָּךְ פָּתַח פִּיו וְאָמַר: לֹא בִּקְצָת דְּבָרֶיךָ אֲבָל בְּרֻבָּם יָכֹלְתִּי לְהוֹדוֹת לְךָ שֶׁדְּבָרִים שֶׁל טָעַם הֵם, אֲבָל מַה שֶׁאֲמַרְתֶּם וַחֲזַרְתֶּם וַאֲמַרְתֶּם, שֶׁגַּם שִׂיחוֹת בְּטֵלוֹת וּטְפֵלוֹת דִּבְרֵי תּוֹרָה הֵן, שֶׁהָעֲרֵלִים שְׁלוּחִים שֶׁל מָקוֹם הֵם, וְדִבְרֵיהֶם דִּבְרֵי נְבוּאָה, אֵינָם דִּבְרֵי תְּמִימוּת לְבַד כִּי אִם דִּבְרֵי מִינוּת מַמָּשׁ, שֶׁלְּפִי דְּבָרֶיךָ גַּם עַל דִּבְרֵי מִינוּת וְנַבְלוּת קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה שׁוֹרָה, וּבְהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה וּבְמַחְשָׁבוֹת זָרוֹת, נִיצוֹצוֹת גִּלּוּי שְׁכִינָה מְפֻזָּרִים, וְזֶה דָּבָר לֹא יִסְבְּלֵהוּ הַשֵּׂכֶל, וְלֹא תַּסְכִּים עָלָיו הַתּוֹרָה בְּשׁוּם צַד וְאֹפֶן, וְאִם נִמְצָא אֲנָשִׁים הַכְּרוּכִים אַחֲרֵי דֵּעָה מְגֻנָּה זוֹ, וַאֲדוּקִים וּדְבוּקִים בָּהּ, עֲתִידִים לִהְיוֹת נֶעֱנָשִׁים עָלֶיהָ, וַאֲנִי אֵין יָכֹל לְקַבְּלָהּ
       וּלְהַסְכִּים עָלֶיהָ בְּשׁוּם צַד וָאֹפֶן.
לֹא בִּיכָלְתְּךָ אֲבָל בִּרְצוֹנְךָ הַדָּבָר תָּלוּי,
לֹא (עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב), יָכֹל אַתָּה וְאֵינְךָ רוֹצֶה לְהִתְקַשֵּׁר בְּקִשּׁוּר הַדַּעַת הַזּוֹ, יְכָלְתְּךָ בִּרְצוֹנְךָ קְשׁוּרָה, רְצֵה וְתוּכָל, אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הָרָצוֹן, הַחְלֵף דִּבּוּר
    אֵינִי יָכֹל בְּאֵינִי רוֹצֶה, וְאָז אַצְדִּיקְךָ.
לֹא (אָמַר הָרַב הָאוֹרֵחַ), כִּי לְהַגִּיד שֶׁדִּבּוּר שֶׁל
גּוֹי מִן הַשּׁוּק הוּא דִּבּוּרוֹ שֶׁל מָקוֹם בִּדְמוּת נְבוּאָה וְגִלּוּי, זֶהוּ דָּבָר שֶׁאֵינִי יָכֹל וְאֵינִי
               יָכֹל לְקַבֵּל וּלְהַסְכִּים
יָכֹל, יָכֹל אַתָּה, (אָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב) וְאֵינְךָ רוֹצֶה וְאֵינְךָ רוֹצֶה. מִתּוֹךְ דְּבָרִים אֵלּוּ
               נִתְפָּרְדָה חֲבִילָתָם.
נִתְפַּטֵּר הָרַב הָאוֹרֵחַ מִבֵּית הַבַּעַל שֵׁם
נִתְפַּטֵּר טוֹב וְהָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ, לַחְזֹר לְבֵיתוֹ וּלְעִירוֹ, וּבְשׁוּבוֹ מִבֵּית הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְבֵית הַמָּלוֹן שֶׁהִתְאַכְסֵן בּוֹ, פָּגַע בּוֹ נָכְרִי אֶחָד מוֹשֵׁךְ בְּעֲגָלָה טְעוּנָה אֲבָנִים שֶׁנֶּהֶפְכָה עַל צִדָּהּ, וְהַנָּכְרִי עוֹמֵד וּמְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת לְהַעֲמִידָהּ עַל עָמְדָהּ כָּרָאוּי, יְהוּדִי! קָרָא הַנָּכְרִי, יְהוּדִי קְרַב נָא אֵלַי וֶהֱיֵה עוֹזֵר לִי לְהָרִים הַמַּשָּׂא הַכְּבֵדָה מִמֶּנִּי, חִישׁ וּמַהֵר בְּחַסְדְּךָ וְעָמוֹד לִימִין יִשְׁעִי, חַלָּשׁ וְרָפֶה כֹּחַ אֲנִי, הֵשִׁיב הָרַב, לֹא אֻכָל. יָכֹל, יָכֹל אַתָּה, אָמַר לוֹ הַנָּכְרִי,
        אֲבָל אֵינְךָ רוֹצֶה, רְצֵה וְתוּכָל.
פָּעֲלָה תְּשׁוּבַת הַנָּכְרִי עַל הָרַב עַד אֲשֶׁר
פָּעֲלָה לֹא יָדַע מַה לַעֲשׂוֹת, אִם לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִכְּפִי כֹּחוֹ, וְלִמְסֹר כֹּחוֹ בְּיַד רְצוֹנוֹ לְסַיֵּעַ לְהַגּוֹי, אוֹ לָרוּץ לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב וּלְסַפֵּר לוֹ מַה שֶׁקָּרָה לוֹ. הִקְדִּים הָרַב הַמַּעֲשֶׂה לַהוֹלָכָה, וְקָרָא לְכַמָּה עִבְרִים שֶׁיְּמַהֲרוּ גַּם הֵם לַעֲזֹר לְהַנָּכְרִי הַהוּא, וּכְשֶׁזָּז הַנָּכְרִי מִמְּקוֹמוֹ וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ, חָזַר הָרַב לְבֵית הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְלִבּוֹ פַּעַם בּוֹ בְּקִרְבּוֹ אִם לְהַיְמִין אוֹ לְהַשְׂמְאִיל, וּבְבוֹאוֹ אָמַר לוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב: אוּלַי נִתְבָּרֵר לְךָ שֶׁיָּכֹל אַתָּה וְאֵינְךָ רוֹצֶה!? כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר הָעִנְיָן הַזֶּה בִּכְלָלוֹ לְכָל מְקֹרָבַי, עַל־יְדֵי מְאֹרָעוֹת שׁוֹנוֹת דֻּגְמַת אֵיזֶה מְאֹרָע שֶׁאֵרַע
                        גַּם לְךָ.
הֶחְלִיט הָרַב בְּדַעְתּוֹ לְהִתְעַכֵּב שָׁם יָמִים
הֶחְלִיט אֲחָדִים, וּלְדַבֵּר עִם מְקֹרָבֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִיהֶם אוֹדוֹת הָעִנְיָן הַנִּכְבָּד הַזֶּה. כַּאֲשֶׁר הֶחְלִיט כֵּן עָשָׂה, וְשָׁהָה שָׁם יָמִים רַבִּים, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְהִסְתַּכֵּל בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁהוֹרָהוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ״ל עַל כָּל הַדְּבָרִים. וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁנִּתְקָרֵב וְנַעֲשָׂה חָסִיד, וְקִדֵּשׁ דַּרְכֵּי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב בְּכָל
  דְּרָכָיו וְתַהֲלוּכוֹתָיו, וְנַעֲשָׂה צַדִּיק גָּמוּר.
הִתְפַּרְסְמוּת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב בָּעוֹלָם
כְּשֵׁם שֶׁבְּעֵת שֶׁהִסְתִּיר מַעֲשָׂיו מִבְּנֵי אָדָם,
כְּשֵׁם רָאָה לְהַסְתִּירָם בְּכָל מִינֵי הַסְתָּרוֹת, לְבַל יַכִּירוּ כִּי רוּחַ אֱלֹקִים בּוֹ, וְכָל יֹדְעָיו לֹא הִרְגִּישׁוּ בּוֹ שׁוּם מַעֲלָה אֲשֶׁר יִהְיֶה רָאוּי בַּעֲבוּרָהּ לְשֵׁם כָּבוֹד, כֵּן הָיָה בְּהִפּוּךְ כַּאֲשֶׁר הֵחֵל לְהִגָּלוֹת לִפְנֵי הָעָם בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים הֶרְאָה נִפְלָאוֹת, וִיגַלֶּה אֶת כֹּחוֹ הֶעָצוּם, וְלֹא הִסְתִּיר דָּבָר לֵאמֹר עַל עַצְמוֹ כִּי אוֹר גָּדוֹל הוּא, אֲשֶׁר אֵין בְּדוֹרוֹ כָּמוֹהוּ, וּבִקְדֻשַּׁת כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ שֶׁלּוֹ הִמְשִׁיךְ אֵלָיו אֶת הַגְּדוֹלִים מֵהָרַבָּנִים, עַד כִּי כָּל בָּאֵי אֵלָיו לֹא שָׁבוּ רֵיקָם מִבְּלִי אֲשֶׁר נִתְקַשְּׁרוּ אֵלָיו בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה, וִיכַבְּדוּהוּ כְּמַלְאָךְ אֱלֹקִים, וּבְמֶשֶׁךְ שְׁמֹנֶה שָׁנִים עַד שְׁנַת ת״ק כְּבָר נוֹדַע שְׁמוֹ בְּכָל אַרְצוֹת אוּקְרָיְינָא ווֹאלִין פּוֹלִין קָטָן וּפוֹלִין גָּדוֹל, וְיִתְקַשְּׁרוּ אֵלָיו גְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים וְהַמְּקֻבָּלִים, וְהוּא לִמֵּד אוֹתָם דַּרְכּוֹ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר סָלַל בַּעֲבוֹדַת ה', וַיִּזְרַח אוֹר שִׁמְשׁוֹ עַד כִּי הִגְבִּיהַּ לִבָּם בְּדַרְכֵי ה' צְבָאוֹת, וַיִּפַּח בָּהֶם רוּחַ חַיִּים רוּחַ תִּקְוָה רוּחַ שָׂשׂוֹן, וְעַד מְהֵרָה הִרְגִּישׁוּ שֶׁנֶּהֶפְכָה נַפְשָׁם לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, וְהוּטַב גַּם מַצָּבָם הַגַּשְׁמִי, וּבְכָל הָאֲרָצוֹת הָהֵם מִגְדֹלָם וְעַד קְטַנָּם כֻּלָּם כְּאֶחָד הִקְדִּישׁוּ וְהֶעֱרִיצוּ שְׁמוֹ, עָנוּ וְאָמְרוּ כִּי אִישׁ אֱלֹקִים קָדוֹשׁ הָרַב הֶחָשׁוּב הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְכָל יְמֵי הֱיוֹתוֹ עַל הָאָרֶץ בְּחַיָּיו לֹא הָיָה עָלָיו מַחֲלֹקֶת, כִּי־אִם הָיוּ אֵיזֶה מִמִּתְנַגְּדָיו, אֲבָל כַּאֲשֶׁר אַךְ רָאוּ פַּעַם אַחַת אֶת אוֹר פְּנֵי קָדְשׁוֹ, חָדְלוּ מִלִּהְיוֹת אוֹיְבִים, וְהָיוּ מֵהַסָּרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ, וּבְכֵן
              גָּדַל שְׁמוֹ בְּכָל הָאָרֶץ.
הָגָה בִּקְצֵה הָעֵט בְּלִמּוּדָיו הַכְּלָלִים
א.   הוּא לִמֵּד לְתַלְמִידָיו דַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁאֵין בְּכָל הַתּוֹרָה וּבְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ רַק אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא הַמִּסְתַּתֵּר בָּהֶם, וְכָל הַפְּסוּקִים "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (דְּבָרִים ד, לה), "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (יְשַׁעְיָהוּ ו, ג), "אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא" (יִרְמְיָהוּ כג, כד), הֵמָּה כִּפְשׁוּטוֹ מַמָּשׁ, שֶׁאֵין לְךָ כָּל מַחְשָׁבָה וְכָל מַעֲשֶׂה וְכָל דִּבּוּר וְכָל הִרְהוּר שֶׁאֵין עֶצֶם אֱלֹקוּת מִסְתַּתֵּר וּמְצֻמְצָם בּוֹ, וְלָכֵן הַמַּבִּיט וְרוֹאֶה בְּעֵין שִׂכְלוֹ עַיִן חוֹדֶרֶת עַל כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נֶגֶד עֵינָיו מִצַּד פְּנִימִיּוּתָם וְחִיּוּתָם, לֹא מִצַּד שִׁטְחָם וְחִיצוֹנִיּוּתָם בִּלְבַד, לֹא יִרְאֶה רַק כֹּחַ אֱלֹקִי הַמְּ‍חַיֶּה אוֹתָם וּמְהַוֶּה וּמְקַיְּמָם בְּכָל עֵת וָרֶגַע. וְהַשּׁוֹמֵעַ בְּאָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת לַקּוֹל הַפְּנִימִי שֶׁבְּתוֹךְ הַקּוֹל הַגַּשְׁמִי הַנִּשְׁמָע לְאָזְנָיו, לֹא יִשְׁמַע רַק קוֹל אֱלֹקִים הַמְּחַיֶּה וּמְהַוֶּה בָּרֶגַע הַהוּא מַמָּשׁ אֶת הַקּוֹל הַהוּא אֲשֶׁר שׁוֹמֵעַ.
ב.   גָּלוּת הַשְּׁכִינָה יִקְרָא לְחַיּוּת וְכֹחַ אֱלֹקִי הַמְּחַיֶּה אֶת הַחוֹטֵא בְּעֵת חֶטְאוֹ מַמָּשׁ.
ג.    הַיֵּצֶר הָרַע וְהַתַּאֲוָה הֵם שְׁלִיחֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁעוֹשִׂין רְצוֹן שׁוֹלְחָם לְפַתּוֹת אֶת הָאָדָם לְמַעַן יִגְבֹר עֲלֵיהֶם, וּמֵהֶם יִלְמַד הָאָדָם לִהְיוֹת גִּבּוֹר כְּמוֹהֶם, כְּמוֹ שֶׁהֵם אֵינָם נִרְפִּים וְכָל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה לֹא יֶחֱשׁוּ לְהָסִית אֶת הָאָדָם, כִּי יַחְמֹד תָּמִיד אֶת אֲשֶׁר עֵינָיו רוֹאוֹת וְאָזְנָיו שׁוֹמְעוֹת, וְהֵמָּה שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם בָּזֶה, כֵּן לֹא יָסִיר הָאָדָם מִמַּחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר רְצוֹן קוֹנוֹ לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, עַד כִּי יִהְיֶה מוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ, וְכָל הַתַּאֲווֹת יִהְיוּ נִכְנָעִים אֵלָיו עַד כִּי יַהַפְכֵם לְטוֹב, וְהִלְבִּישׁ זֹאת בַּמַּאֲמָר הַכָּתוּב "כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה'" (שְׁמוֹת י, כו), רַק מֵהֶם נִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּמוֹהֶם כְּמוֹ שֶׁהֵמָּה עוֹשִׂים רְצוֹן קוֹנָם, וְהַבֵּאוּר רָחָב בָּזֶה וְאֵין לְהַאֲרִיךְ.
ד.   אֵין רַע יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי אֵין מָקוֹר לוֹ, וּבְהָרַע אֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ פְּנִימִי אֲשֶׁר הָיָה מְחַיֶּה אוֹתוֹ, וְהוּא טוֹב גָּמוּר, וְלָכֵן אִם יַבִּיט אֶל הָרַע מִצַּד פְּנִימִיּוּתָהּ, לֹא יִרְאֶה רַק הַטּוֹב שֶׁבָּהּ, וְאָז יִתְהַפֵּךְ הָרַע לְטוֹב גַּם בְּחִיצוֹנִיּוּתָהּ, וְכֹה הֵמָּה דְּבָרָיו: הָרַע הוּא כִּסֵּא וּמַעְיָן לְהַטּוֹב... כִּי אֵין רַע יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, וּכְמַאֲמָר הַכָּתוּב: "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת" (אֵיכָה ג, לח).
ה.   הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְדַּבֵּק בְּהָאוֹתִיּוֹת אֲשֶׁר הוּא אוֹמֵר, וּבְכָל אוֹת יֵשׁ עוֹלָמוֹת נְשָׁמָה וֶאֱלֹקוּת, וּכְשֶׁהָאָדָם מִתְדַּבֵּק עִמָּם נִדְבָּק בֶּאֱלֹקוּתוֹ.
ו.     כָּל מַה שֶׁנַּעֲשָׂה בָּעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ קַל שֶׁבַּקַּלִּים הַכֹּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן אֵין לְהָאָדָם לְהַשְׁגִּיחַ אִם הֵם כִּרְצוֹנוֹ אוֹ לֹא כִּרְצוֹנוֹ.
ז.     לֹא זִכְרוֹן יוֹם הַמִּיתָה וְלֹא יִרְאַת עֹנֶשׁ גֵּיהִנֹּם מְעוֹרְרִים לֵב הָעוֹבֵד לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם הַתְּשׁוּקָה לְהִתְדַּבֵּק בְּמָקוֹר חָי הַחַיִּים.
ח.   כָּל אָדָם הוּא תּוֹרָה שְׁלֵמָה רוּחָנִית (אִם הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ ה') שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בּוֹ כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ. כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל אֶל הַדָּבָר הַצָּרִיךְ לוֹ, יְכַוֵּן לְהִתְפַּלֵּל עַל חַיּוּת אֱלֹקִי הַמִּסְתַּתֵּר בּוֹ וּמְחַיֵּהוּ, שֶׁהוּא בְּצַעַר מֵהַדָּבָר הֶחָסֵר לוֹ, וְלָכֵן יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים כִּי יְרַחֵם ה׳ עַל חִיּוּתוֹ הַמִּסְתַּתֵּר בּוֹ.
ט.   הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית הִיא עַל כָּל הַבְּרוּאִים בִּכְלָל, גַּם עַל הַדּוֹמֵם וְהַצּוֹמֵחַ, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁלֹּא יִהְיוּ מַשְׁגִּיחִים עָלָיו מִלְּמַעְלָה בְּכָל פְּרָטָיו, וְהַכֹּל נַעֲשָׂה בְּכַוָּנָה מְיֻחֶדֶת.
אֵלֶּה הֵמָּה רָאשֵׁי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לָמַד
אֵלֶּה וַאֲשֶׁר הֶרְאָה לְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים, אֲשֶׁר סָלַל לוֹ בְּדַרְכּוֹ הַחֲדָשָׁה, וְהֶרְאָה לְתַלְמִידָיו נִפְלָאוֹת, אֲשֶׁר בִּרְאִיָּה זַכָּה וּשְׁמִיעָה דַּקָּה הִרְגִּילָם לָעֲבוֹדָה מְתוּקָה, אַהֲבָה וְיִרְאָה חֵשֶׁק וּדְבֵקוּת, נִיצוֹץ אֶחָד אֲשֶׁר יָצָא מִפִּי קָדְשׁוֹ נִתְפַּצֵּל וְנִתְפַּשֵּׁט לְכַמָּה נִיצוֹצִין וּשְׁבִילִין דְּאוֹרָיְתָא, עַד כִּי מָלְאוּ מֵהֶם כָּל סִפְרֵי הַחֲסִידוּת וּמִדּוֹת
                       הַטּוֹבוֹת.
אֵיזֶה מְשָׁלִים מִמְשָׁלָיו הַקְּדוֹשִׁים

מֶלֶךְ אֶחָד רָצָה לְנַסּוֹת בְּנֵי מְדִינָתוֹ עַד
מֶלֶךְ הֵיכָן מַגִּיעַ אֱמוּנָתָם עָלָיו, מֶה עָשָׂה? צִוָּה לְאֶחָד מֵרוֹאֵי פָּנָיו וְשָׂרֵי צְבָאָיו הַיּוֹתֵר נֶאֱמָן לְפָנָיו, שֶׁיִּקַּח עִמּוֹ אַנְשֵׁי צָבָא הַרְבֵּה, וְיֵלֵךְ לַמְּדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת שֶּׁבְּסוֹף מַלְכוּתוֹ, וְיַרְאֶה אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁרְצוֹנוֹ לִמְרֹד בְּהַמֶּלֶךְ, וַיִּקְרָא גַּם אֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה בְּהַמֶּלֶךְ וְלִכְבֹּשׁ מַמְלַכְתּוֹ, וְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מַה שֶׁיּוּכַל לְדַבֵּר עַל לְבָבָם שֶׁיַּעַזְרוּהוּ, וְיִהְיוּ עִמּוֹ בְּעֵצָה אַחַת, וְאָז יִרְאֶה אִם אַחֲרֵי כָּל אֵלֶּה יִתְקוֹמְמוּ כְּנֶגְדּוֹ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לוֹ כְּלָל, וְאַדְרַבָּה יִתְגַּבְּרוּ וְיַעַמְדוּ כְּנֶגְדּוֹ, וְיִתְגַּבְּרוּ עָלָיו עַד שֶׁיִּקְּחוּ אוֹתוֹ בַּשִּׁבְיָה, וְיוֹשִׁיבוּהוּ בְּבֵית הַסֹּהַר עַד שֶׁיּוֹצִיא הַמֶּלֶךְ דִּינוֹ, סִימָן מֻבְהָק שֶׁהָאֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים הֵמָּה לְמַלְכָּם, וּכְשֶׁיִּמְצְאוּ שָׁם אֲנָשִׁים חֲכָמִים שֶׁיִּגְזְרוּ בְּהֶחְלֵט שֶׁיְּנִיחֻהוּ מִיָּד לַחָפְשִׁי, לְפִי שֶׁבְּטוּחִים הֵם שֶׁכָּל דִּבְרֵי הַשַּׂר, טַכְסִיסֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלִי זֵינוֹ וְאַנְשֵׁי חֵילוֹ, אֵינָם כִּי אִם תַּחְבּוּלוֹת וְעֵצוֹת עֲמֻקּוֹת מֵאֵת הַמֶּלֶךְ לְנַסּוֹת אֱמוּנָתָם אֵלָיו, וְיֹאמְרוּ אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲלֶה עַל דַּעַת אֵיזֶה אִישׁ לֶהָרִים יָד בַּמֶּלֶךְ אָב וְרַחֲמָן וְרַב חֶסֶד, וּבְלִי שׁוּם סָפֵק הוּא שֶׁכָּל עִנְיָן הַמְּרִידָה וְהַמִּלְחָמָה הוּא לְפָנִים הוּא, שֶׁנִּצְטַוָּה לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כָּךְ לְפָנֵינוּ, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר וְהַטּוֹב אֶת אֱמוּנַת הֶהָמוֹן הַנִּמְצָאִים, הֵם הֵם הָאֲנָשִׁים הַחֲכָמִים וְהַיְּחִידִים שֶׁזָּכוּ לֵידַע מַה שֶׁרְצוֹנוֹ לָדַעַת מֵהֶם. וְכֵן כְּשֶׁהַיֵּצֶר הָרַע, אוֹ הָאֶפִּיקוֹרְסִים, מְסִיתִים וּמְפַתִּים אֶת הָאָדָם שֶׁיִּמְרֹד בְּמַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁצִּוָּה, אוֹ לִכְפֹּר בּוֹ לְגַמְרֵי חֲלִילָהּ, הָמוֹן הָעָם נִלְחָמִים עִם יִצְרָם וְכוֹבְשִׁים אוֹתוֹ בְּקִשּׁוּי גָּדוֹל, אֲבָל יְחִידֵי סְגֻלָּה מַכִּירִים בּוֹ מִיָּד שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם הוּא, וְגַם הוּא עָשָׂה בָּזֶה רְצוֹן קוֹנוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה בְּנֵי אָדָם עַל
                          יָדוֹ.
עוֹד מָשָׁל: יֵשׁ אָדָם כְּשֶׁהוּא מַרְגִּישׁ גַּנָּב
עוֹד בָּא לְבֵיתוֹ לִגְנֹב, מִיָּד הוּא צוֹעֵק וְנוֹתֵן עָלָיו קוֹלוֹ בִּמְהוּמָה, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מַבְרִיחוֹ מֵעָלָיו, וְהוּא סִימָן שֶׁהַבַּעַל הַבַּיִת הוּא אִישׁ יָרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, אֲבָל מִי שֶׁהוּא רוּחַ אַמִּיץ, וּבָטוּחַ בְּכֹחוֹ שֶׁלֹּא יַעֲמֹד הַגַּנָּב נֶגְדּוֹ, מַה הוּא עוֹשֶׂה? שׁוֹתֵק וּמַחְרִישׁ, נוֹתֵן מָקוֹם לִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ וְלִיקָח אֵיזֶה חֲפָצָיו, וְאָז הוּא מִתְנַפֵּל עָלָיו פֶּתַע פִּתְאוֹם, עוֹקֵד יָדָיו וְרַגְלָיו וּמוֹסְרוֹ לַמִּשְׁפָּט, וְעַל יְדֵי תַּחְבּוּלָה זוֹ יִנָּצֵל מִמֶּנּוּ גַּם עַל יָמִים הָעֲתִידִים. כָּךְ יֵשׁ לְךָ אָדָם צַדִּיק, שֶׁמִּיָּד שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע בָּא לְפַתּוֹתוֹ לַעֲבֹר אֵיזֶה עֲבֵרָה חָלִילָה, אֵינוֹ מַנִּיחוֹ כְּלָל לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, רַק מֵגַרְשֶּׁהוֹ וּמַרְחִיקֵהוּ מֵעָלָיו כִּמְלֹא עֵינָיו, וְיֵשׁ שֶׁעוֹשִׂים עַצְמָם כְּמַנִּיחִים אוֹתוֹ לָבוֹא עֲלֵיהֶם לְמַלְּאוֹת רְצוֹנוֹ וְתַאֲוָתוֹ, וְאַחַר־כָּךְ הֵם כּוֹבְשִׁים אוֹתוֹ בְּיָדָם וּמְהַפְּכִים עַל־
    יְדֵי־זֶה כָּל מִדָּה מְגֻנָּה וְרָעָה לְטוֹבָה.
עוֹד כַּנַּ״ל: אִישׁ כַּפְרִי אֶחָד מָרַד בַּמֶּלֶךְ
עוֹד וְרָגַם אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ, מַה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? הֶעֱלָה אוֹתוֹ לְמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה, וְאַחַר־כָּךְ לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וְאַחַר־כָּךְ לַמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר הַגָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה, וְכָל מַה שֶׁהֵטִיב לוֹ הַמֶּלֶךְ בְּיוֹתֵר, הָיָה יוֹתֵר מִצְטַעֵר וּמִתְמַרְמֵר עַל מַה שֶׁעָשָׂה, בְּזָכְרוֹ כָּל שָׁעָה שֶׁמָּרַד כְּנֶגֶד הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הָרַחֲמָן הַזֶּה, וְהָיָה מוֹסִיף צַעַר עַל צַעֲרוֹ, וְזֶהוּ: "אֵל נְקָמוֹת ה׳ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ" (תְּהִלִּים צד, א), שֶׁלְּצֹרֶךְ הַנְּקָמָה כִּבְיָכוֹל, מוֹפִיעַ לְהַחוֹטֵא מִגְּדֻלָּתוֹ וּמַרְאֶה לוֹ כְּבוֹדוֹ הַגָּדוֹל שֶׁלֹּא רָצָה לִלְמֹד שׁוּם
                         דָּבָר.
עוֹד: מֶלֶךְ אֶחָד הָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד, וְהָיָה
עוֹד: שָׁם שַׂר אֶחָד שֶׁהִכִּיר בְּבֶן הַמֶּלֶךְ, שֶׁנַּפְשׁוֹ חָשְׁקָה בִּבְתוּלָה אַחַת מִבְּנוֹת עַם הָאָרֶץ, וְחָמַד יָפְיָהּ בְּלִבּוֹ, וְהִצִּיעַ הַשַּׂר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהַחֶמְדָּה יְכוֹלָה לְהָבִיא אוֹתוֹ לִידֵי לִמּוּד. מֶה עָשָׂה? הִכְנִיס אֶת הַבְּתוּלָה הַהִיא לְבֵית הַמֶּלֶךְ, הִלְבִּישָׁה, וְנָתַן לָהּ כָּל צְרָכֶיהָ, וְהִזְהִירֹה שֶׁכְּשֶׁיִתְּבַעֵנָה בֵּן הַמֶּלֶךְ לֹא תְּהֵא נִשְׁמַעַת לוֹ, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לִלְמֹד חָכְמָה זוּ וְלָשׁוֹן זֶה, וְאַחַר־כָּךְ תִּדְחֶה שֶׁיִּלְמַד חָכְמָה אַחֶרֶת וְלָשׁוֹן אַחֵר, וְכֵן הָיָה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה חָכָם גָּדוֹל, וְהֵבִין מֵעַצְמוֹ שֶׁאֵינָהּ בַּת זוּגוֹ, וְשֶׁרָאוּי לוֹ לִשָּׂא בַּת מֶלֶךְ שֶׁכְּמוֹתוֹ, וְכֵן הָעוֹבֵד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ מַטְעִימִין אוֹתוֹ לִשְׁמָהּ מְעַט מְעַט, עַד שֶׁמִּתְרַחֵק מִכָּל פְּנִיָּה
                חִיצוֹנִית מִכָּל וָכֹל.
עוֹד: בֵּן מֶלֶךְ שָׁלַח אוֹתוֹ אָבִיו לִמְדִינָה
עוֹד: אַחַת שֶׁאֲוִירָהּ לֹא טוֹב, לְצֹרֶךְ אֵיזֶה דָּבָר, וְנָתַן לוֹ מַלְבּוּשׁ, שֶׁבְּעֵת יְצִיאָתוֹ לַחוּץ יִלְבָּשׁ אוֹתוֹ מִפְּנֵי הָאֲוִיר הַלֹּא טוֹב, וְהִנֵּה אֲוִיר הַמְּדִינָה הָיָה לוֹ סְגֻלָּה שֶׁבְּעִתּוֹת יְדוּעוֹת הָיָה מַזִּיק לוֹ לָאָדָם עַד שֶׁבָּא לוֹ מַיִם בְּגוּפוֹ, וּכְשֶׁלּוֹבֵשׁ הַמַּלְבּוּשׁ עַל גּוּפוֹ נִרְאָה בּוֹ הַמַּיִם כְּמוֹ בְּגוּפוֹ, וְזֶהוּ צָרִיךְ שְׁמִירָה. וְהַנִּמְשָׁל הוּא הָאָדָם
                וְנִשְׁמָתוֹ הַמַּלְבּוּשׁ.
תָּם וְנִשְׁלַם, שֶׁבַח לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם
לֶקֶט מִסֵּפֶר הַמִּדּוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, נַ'חַל נ'וֹבֵעַ מְ'קוֹר חָ'כְמָה, רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זצוק"ל נֶכֶד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זצוק"ל.
א.      צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ אֱמוּנָה וְלֹא בְּדֶרֶךְ מוֹפֵת.
ב.       עַל־יְדֵי עֲנָוָה תִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה.
ג.        בִּרְאוֹתְךָ שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה, אַל תֹּאמַר מִקְרֶה הוּא, אֶלָּא תַּאֲמִין כִּי זֶה הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
ד.       יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מְבִיאִים הֶזֵּק גָּדוֹל לָעוֹלָם. וְהַדָּבָר קָשֶׁה: לָמָּה נִבְרְאוּ? תֵּדַע, שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם צַד אֶחָד לְטוֹבָה.
ה.       עַל־יְדֵי אֱמוּנָה הָאָדָם חָבִיב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּאִשָּׁה לְבַעְלָהּ.
ו.        מִי שֶׁנֶּאֱבַד לוֹ אֵיזֶהוּ דָּבָר, בְּיָדוּעַ שֶׁנָּפַל מֵאֱמוּנָתוֹ.
ז.        מִי שֶׁנֶּאֱבַד אֱמוּנָתוֹ מִמֶּנּוּ, יֵלֵךְ עַל קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל וִיסַפֵּר הַחֲסָדִים, שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.
ח.       עַל־יְדֵי הַלִּמּוּד נִשְׁבָּרִים כָּל הַכְּפִירוֹת.
ט.       עַל־יְדֵי אֱמוּנָה נִתְבָּרֵךְ.
י.        עַל־יְדֵי רִבּוּי אֲכִילָה נוֹפְלִים מֵאֱמוּנָה.
יא.    כְּשֶׁתִּסְתַּכֵּל בַּשָּׁמַיִם כְּשֶׁהֵם זַכִּים וּבְהִירִים, תִּזְכֶּה לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים.
יב.     כְּשֶׁנּוֹפֵל  אֵיזֶה  קֻשְׁיָא  עַל  הַשֵּׁם  יִתְבָּרַךְ, אֲזַי תִּשְׁתֹּק, וְעַל־יְדֵי הַשְּׁתִיקָה מַחְשְׁבוֹתֶיךָ בְּעַצְמָם יָשִׁיבוּ לְךָ תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיוֹתֶיךָ.
יג.      מִתְּחִלָּה צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר־כָּךְ יִזְכֶּה לְהָבִין אוֹתוֹ בַּשֵּׂכֶל.
יד.     אֱמוּנָה בָּא עַל־יְדֵי שְׁתִיקָה.
טו.     אֱמוּנָה בָּא עַל־יְדֵי צְדָקָה.
טז.     עַל־יְדֵי אֱמוּנָה יָכוֹל לְהָבִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
יז.      עַל־יְדֵי אֱמוּנָה יָכוֹל לָבוֹא לְבִטָּחוֹן.
יח.     עַל־יְדֵי אֱמוּנָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִסְלַח לְךָ [עַל] כָּל עֲווֹנוֹתֶיךָ.
יט.     לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹלֵחַ צַעַר לְאָדָם וּמַכֶּה אוֹתוֹ וְאֵין מַפִּיל אוֹתוֹ לְחֻלְשָׁה, אֵין זֶה כִּי אִם בִּשְׁבִיל אֱמוּנָה.
כ.       עַל־יְדֵי שְׁבוּעַת שֶׁקֶר נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה.
כא.   דַּע, שֶׁיֵּשׁ לְכָל עֵשֵֶׂב וָעֵשֶׂב כֹּחַ מְיֻחָד לְרַפְּאוֹת אֵיזֶה חוֹלַאַת מְיֻחֶדֶת, וְכָל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁלֹּא שָׁמַר אֱמוּנָתוֹ וּבְרִיתוֹ, וְלֹא שָׁמַר אֶת עַצְמוֹ מִלַּעֲבֹר עַל "אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם". אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, וְהוּא גַם־כֵּן שׁוֹמֵר הַבְּרִית וּמְקַיֵּם "אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם", אֵין רְפוּאָתוֹ תּוֹלָה בְּחֶלְקֵי עֲשָׂבִים הַמְיֻחָדִים לְחוֹלַאַתּוֹ, אֶלָּא נִתְרַפֵּא בְּכָל מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה בִּבְחִינַת "וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ" וְכוּ'(שְׁמוֹת כג, כה), וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּתְרְמּוּ עֲשָׂבִים הַמְיֻחָדִים לִרְפוּאָתוֹ.
כב.   אִשָּׁה הַזְּהִירָה בְּחַלָּה – בָּנֶיהָ בַּעֲלֵי־אֱמוּנָה.
סֵפֶר הַמִּדּוֹת, אֱמוּנָה


נ נח נחמ נחמן מאומן