הזכות לבקש גדולות מהשם יתברך

 ב"ה

מגילת אסתר

ז:ד כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך.

הצר בגמטריא ברסלב ע"ה.

נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק, עם הט"ז תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן (-היינו ט' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן)!

מצאנו כמה פעמים שגדולי ישראל לקו על שניסו לזכות להנות מזיו השכינה, עיין למשל ברש"י עה"פ (שמות כד:יא) ואל אצילי בני ישראל, הם נדב ואביהו והזקנים. לא שלח ידו, מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד. ויחזו את האלקים, היו מסתכלין בו בלב גס, מתוך אכילה ושתייה, כך מדרש תנחומה (בהעלותך טו), ע"כ. ומבואר מיניה וביה שמי שבא לראות בזיו השכינה כדי להמלט מעלמא דשקרא ובפרט כדי להימלט מעוצם יצר הרע, זה זכותו.

ועיין במסכת ברכות (ז.) ויאמר לא תוכל לראות את פני (שמות לג:כ) תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה כך א"ל הקב"ה למשה, כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה איני רוצה, ע"ש. כאשר רצה הש"י זאת היה בעוצם שעבוד מצרים, ומשה רבינו היה גולה לארץ מרחק וכו', ואז היה רצון ליתן לו אפילו לראות, להתאחז בדבקות הראיה, אבל אחר כך כאשר כבר יצאו ממצרים, והשם יתברך הראה כבר למשה כי מצא חן בעיניו, שוב לא תוכל לראות את פניץ

וזה הטענה פה של אסתר, שאילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי, סך הכל אנחנו בעולם עבדים לבורא עולם, ואין לנו שום זכות לבקש ממנו גדולות, כל עוד שאין הצר שוה בנזק המלך, ויכולים להסתדר. אבל כיון שנמכרנו להשמיד להרוג ולאבד, בידי כחות הטומאה והרשע, כבר יש לנו לבקש הכל מהשם יתברך. תנתן לי נפשי (ז:ג), נפש זה לשון נפיש, יתרון, תוספת מעבר, וכל זה רק, בשאלתי, מתוך צעקה מהשאול תחתית. ועמי, הע' מתחלף לא', והוא מלשון גחלים אוממות, בבקשתי – מלשון קש ותבן. בהיותי נשרף כקש, אין ברירה אלא לבקש, על המלך תנתן לי, מה שהוא אפילו 'על המלך'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות - נ נח

ב"ה

מרדכי אמר לאסתר (מגילת אסתר ד:יד) ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות (שעיקר פירושו פרש"י דהיינו מי יודע אם לעת ההריגה עדיין תהיה נבחרת להיות מלכה ולא תהיה אבודה עם שאר בני ישראל בגזירה. ועם כל זה המילים צועקים -) שאולי כל הסיפור שנלקחה להיות המלכה למלך אחשווירוש היה בשביל העת הזאת. ובזה רואים פלאות, כי לא אמר בודאות: הלוא לעת הזה הגעת למלכות! אלא בלשון שמא וספק, אולי, מי יודע, אם לעת כזאת הגעת למלכות. ואפילו לפי הקבלה ש"מי" זה עולם הנשמות, עדיין אין הדבר קבוע בודאות, אלא: הנשמה יודע "אם" אולי לעת כזאת הגעת למלכות (אלא דיש לפרש גם את ה"אם" וכו' ואכמ"ל). והוא פלא, שאפילו נס פורים שהיה הצלת כל עם ישראל, וקבלת התורה מרצון וכו', אי אפשר לקבוע שרק לזה היתה כל סיפור הלקח אסתר. ואין איתנו יודע עד מה, תכלית מעשינו מה שעובר עלינו לאן זה מגיע. כל תנוע ותנוע פועל ומגיע לעולמות שאי אפשר לשער, ודוק.

מגלת אסתר

ב"ה
מגלת אסתר - אותיות תגרם סלתא. סלתא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, והרי שהמגילה כבר גורם את נ נח.

ויהי בימי רבינו הקדוש הוא הפתק הקדוש נ נח