איך מכירים אם המלאך קדוש או חס ושלום מהסטרא אחרא

ב"ה

בספר המדות בהקדמה מובא סיפור איך להבחין מלאך קודש, ולאחרונה נתגלה גירסה נכונה.

אכן עיין במסכת מגילה (ג.) ששואלת איך יהושע סגד להמלאך, והאמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום לחברו בלילה חישינן שמא שד הוא. שאני התם דאמר ליה כי אני שר צבא ה'. ודלמא משקרי, גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה, ע"כ. וצ"ע הרי לפי הסיפור המובא בהקדמה יש להכיר במצחו אם הוא מצד הקדושה.

וי"ל שאפילו אם האותיות מאירות כראוי על מצחו עדיין יכול להיות שהוא מצד הסטרא אחרא, אלא למעשה הראש ישיבה היה בטוח שהמגיד הזה היה לגמרי רע ולא יתכן אפילו שהאותיות היו מאירות כראי.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הס"מ

ב"ה

בספר דעת תבונות ח"ב של הרמח"ל אות לד, מסביר איך שהס"מ בתחילה היה מלאך קדוש שהש"י ברא כדי לאפשר הבחירה והעבודה לנצחו, "אך הוא חשב בדעתו, שאם באמת יעלה בידו להחטיא בני האדם לגמרי, הנה יתגברו מדריגותיו לגמרי בכח גדול, ולא יהיה הוא צריך כלל אל הקדושה. וחשב שחס ושלום שתי רשויות יש בכל פעולותיו שהוא פועל. גם כי הם רק הפעולות שניתן לו רשות לפעול, אך הוא פועל אותן בכונה הרעה הזאת. ולכן ראוי להנקם ממנו, ולבטל אותו, וזה יהיה כשלא יהיה עוד לבריאה צורך בו כלל, עכ"ל.

ושאלתי, האם יתכן שהס"מ בעצמו - מעצמו יחזור בו מרשעתו בעוד אריכות הגלות?

נ נח נחמ נחמן מאומן

להנצל מאנשי רשע ושקר

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תורה רמא מדת הדין אין לה כח לכלות את האדם, אבל אדם אחר כן יש לו את הכח ע"ש. ולפי זה מובן סדר הברכות בשמונה עשרה בבחי' לא זו אף זו, כי בברכת השיבה שופטינו אנו מבקשים והסר ממנו יגון ואנחה, וכבר מצוין בכמה סידורים שאלו הן ס"מ ולילי"ת - - וכמה ראוי לכוון היטב במילים אלו לזכות להנצל מהס"א! (ובמקום אחר כבר כתבנו איך שמבואר מברכה זו שהרבנים של שקר הם המונעים ל"ומלוך עלינו אתה ה' לבדך" – ועל כן אנו מבקשים השיבה שופטינו כבראשונה וכו' – שרק על ידי צדיקים אמיתים אנו יכולים לזכות לזה, שעל ידי מרותם נזכה שהש"י בעצמו מולך עלינו, ולא סתם להיות עבדים לאיזה בן אדם ח"ו). ותכף אחר כך אנו מבקשים – ולמלשינים אל תהיה תקוה וכל המינים וכו', כי יותר מכל מה שהס"א יכול להזיק אותנו – שעל זה כבר ביקשנו בברכה שלפניה – אנו צריכים עוד ישועה נגד האנשים שכוחם עוד יותר חזק ח"ו להזיקינו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הבא לטהר - מוציא עוד הרבה טומאה טמונה לנקות... נ נח

ב"ה

שיחות הר"ן פה: מבואר שדיקא כאשר האדם מתחיל לטהר את עצמו, דיקא אז הוא רואה את כל הפסולת. וע' ברמח"ל בספר פתחי חכמה ודעת (נדפס בספר שערי רמח"ל) שגילה שורש ענין זה, עיין שם סי' לה, ואביא קצת מדבריו הקדושים ז"ל הנה הכלים בהיותם בפני עצמם בלא האור, לא היה השורש הוא (של הסטרא אחרא) פוגם בהם, כי כבר בעצמם הם כך (-מוגבלים כדי שיוכל השורש ההוא לימצא בהם). רק בבוא האור, שהוא בבחינה מה שאין בו קליפה, אז לא יוכלו להתחבר ביחד האורות והכלים. ועל כן יצטרך שידחה מן הכלים אותו הדבר המעכב עליהם. ואז ישתוו עם האורות ויתחברו יחדיו וכו' ע"ש.

ומבואר עוד שם, שאפילו זה השבירה היה רק שורש להס"א, אבל עוד לא יצאה, עד עולם התיקון, כי אז הכלים שנפלו לג' עולמות בריאה יצירה עשיה, נעשו מהם ד' עולמות אצילות בי"ע, ונמצאת עשיה שניה תחתונה מהראשונה, ומסופה הרע יוצא, הרי שרק מכח הסדר שהיה נעשה בעולם התיקון, יצא מזה הסטרא אחרא.

ועוד עיין בספר אדיר במרום (עמוד נה) שמפרש שם הזוהר הקדוש (פרשת פנחס רלח: ברעיא מהימנא) ז"ל אדהכי הא רעיא מהימנא נפיק מההוא סלע ואמר, בוצינא קדישא מה מועיל לי לאתטמרא מקמך וכו' ודרך המאמר הזה עמוק, כי איך נבין שירצה הרעיא מהימנא ללכת להסתתר בכל מקום אשר יוכל מלפני בוצינא קדישא, וכי היה מכריח אותו או מיצר לו? אך הענין הוא, דע כי השכינה נסתרת בתוך הקליפות. וכאשר יתעורר עליה המלך לבקש אותה, הנה לא תמציא עצמה מיד, אלא אדרבא נכנסת מקליפה לקליפה, כדי שיצטרך כביכול המלך ללכת בכל הקליפות למצוא אותה, ואז כל קליפה נכנעת לפניו ונשברת. ונמצא שכאשר יוצאה על ידו אחר כך, אינה יוצאת מקליפה א' לבד, אלא מכל הקליפות. כי בראותה עת רצון והאהבה מתחזקת בסוד היחוד, אז הוא זמן שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור (ירושלים פסחים י:ה). ולכן אפילו שלפי אותה קליפה שהיא שם לא היה צריך כל כך טורח, וכו' ע"ש כל דבריו הנפלאים.

ויש לציין עוד, למש"כ בספר המדות ערך ענש אות א', שלפעמים כאשר האדם עושה מצוה מקבל עונש על מה שהוא לא עשה אותה מקודם. אבל כאן רבינו לא מדבר על עונשין.

נ נח נחמ נחמן מאומן