להנצל מעולם הדמיון והבלי וחיזו דהאי עלמא

 ב"ה

כמעט שכנה דומה נפשי. דוד המלך התפלל הרבה להנצל מעולמות של תוהו ודמיון, ולכאורה אם היה מחסר מהתפילות לא היה ניצל, שאפילו אם תיקן תפילתו לדורות, לכאורה שורש הדבר נמצא בו, איני יודע, אבל עכ"פ הרבה להתפלל על זה, וצריך ביאור איך אנשים כמותינו נוכל להנצל. כי אין לדחות שהקב"ה מדקדק עם צדיקים יותר, כי זה לפי מעשיהם, אבל כאן אדרבה, ככל מה שאין האדם צדיק יותר ניתן יותר להיות נעזב ח"ו לדמיונות שוא והבל ותוהו.

ויתכן שבאמת אפילו החיים שלנו בתורה ומצות היום, רובו הבל, רוב המחשבות והזמן שלנו הולכים לטמיון, ואפילו הלימוד תורה שלנו מגושם מאד, זאת אומרת שתפילות של דוד המלך להנצל מדומה וכדומה היו גם להנצל מהחיים מדולדלים שלנו. ולכן בערכנו, ככל מה שאנו לוחמים להמלט ולעלות מהדמיון וחיזו דהאי עלמא, הרי אנו שווים למטרת תפילות דוד המלך, ואם נזכה להתגבר לגמרי, אפילו במצב העולם הזה של עכשיו, לזכות לחיים אמיתים, זה כבר קיום הרבה של בקשת דוד המלך. וגם אנחנו צריכים להרבות מאד להתפלל על זה.

כל זה כתבתי לפני 6 חדשים. ועכשיו לפני כמה ימים שמתי לב שרבינו הקדוש כבר אמר את זה בפירוש בליקוטי מוהר"ן תנינא קיט ז"ל הנה הכל אומרים, שיש עולם הזה ועולם הבא. והנה עולם הבא - אנו מאמינים שיש עולם הבא, אפשר יש גם עולם הזה גם כן באיזה עולם, כי בכאן נראה שהוא הגיהנם, כי כלם מלאים יסורים גדולים תמיד. ואמר: שאין נמצא שום עולם הזה כלל, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

התקשרות לציון רבינו ממקום שיכולים לראות אותו - Connecting to the holy tomb of Rabbainu from wherever it is visible

 ב"ה

ציון הקדוש של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

 

בשיח שרפי קודש (ב-תשנג, ד-תרכו) כז"ל בעת המחלוקת שהיה על אנ"ש, דבר מוהרנ"ת עם בנו רבי יצחק בענין הנסיעה לאומאן על ראש השנה, ואמר לו: באם תתגבר המחלוקת כל כך עד שלא תוכל ללכת לציון בער ראש השנה תעמד אפלו ב'רוט הויז' וכו' ותשקיף משם על הציון, ותאמר שם את העשרה מזמורים וכו' ע"כ.

עיין בספר שמואל (ב:טו:לב – בעת ברחו מאבשלום) ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלקים וכו', פרש"י ז"ל אשר היה רגיל להשתחות שם (ירושלמי ברכות ד:ד). כשהיה בא לירושלים היה רואה משם את האהל שהארון בתוכו, והיה משתחוה, ע"כ. ובירושלמי שם למדו מזה שצריך אדם ליחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל.

הרד"ק פז"ל ועשה כן לפי שהיה נפרד ממקום המקדש, ולא היה יודע אם ישוב עוד, כאדם הלוקח רשות מאוהבו בגלותו, ע"כ.

ובספר דרך חיים (לונזאנו, עמ' נא:) פרש ז"ל הראש ההוא היה מקום אשר מירושלים עד שם היה נראה ירושלים או בית ה', ומשם והלאה היה נעלם מן העין ולא היה נראה עוד. והיה מנהגו של דוד בהגיעו שם, היה מחזיר פניו ומשתחוה לאלקים והולך לו. וכן בבאו, כשהיה מגיע אל הראש ורואה ירושלים או בית ה' מיד היה משתחוה. ואאמין שבשכר זה, שם הקרה ה' אלקיו לפניו מי שסכל עצת אחיתפל באשר שאל והצילו, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לדעת לעשות הפדיון הנכון

 ב"ה

ספר שמואל ב'

ב:יז:א ויאמר אחיתפל אל אבשלם אבחרה נא שנים עשר אלף איש ואקומה וארדפה אחרי דוד הלילה.

ויאמר אחיתפל בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. שר אלף, עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא רב נחמן מברסלב. איש – אלף יוד שין, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: אל אבשלם אבחרה נא שנים בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

ספר מי השילוח: מה שאמר רק שנים עשר אלף, ולא יעץ לו שיקבץ כמה שיוכל, כי באמת היה יודע את כח דוד המלך עליו השלום, כי בכחו לעורר רחמים גדולים וישועה על ידי תפלתו, אך לזה בחר רק שנים עשר אלף, שחשב כי נגד שנים עשר אלף יבטח דוד בכח עצמו ולא ירבה בתפלה, ואז ינצחו אותו מפני החטא, ע"כ. וק"ק כי מבואר בפסוקים (פסוק כג) ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלקים וכו', ולפי פירושו קובע אם כן שדוד באמת היה טועה וסומך על כחו ולא ירבה בתפלה. ונראה לתקן לשונו, שבין כך ובין כך דוד המלך לא היה סומך על כוחו והיה מרבה בתפלה, רק בזה היה טועה לדעת מאיפה הגזרה, ואיפה צריכים לעשות את הפדיון. כמבואר כי יש כ"ד בתי דינים כמבואר בזוהר ובספר חיי מוהר"ן נה, ולפעמים צריך לעשות פדיון על כולם, ולפעמים צריכים לעשות אפילאציע (ערעור – appeal) מבית דין לבית דין, ויש גם את הענין של 'אנדענסעניא' דהינו לשלח הדבר להקיסר בעצמו, כמבואר כל זה בספר שיחות הר"ן קה (ועוד עיין בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה ממלך ענו). וכאשר יראה רק שנים עשר אלף איש יסתפק לעשות פדיון באחד מהבתי דינים הנמוכים ולא לעשות אפילאציע וכדומה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בכית דוד המלך ורבינו הקדוש על מיתת התינוק שלהם

ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

כח. ספר עמם מגדל צערו ויסורים שלו הגדולים שיש לו מכל צד ומצדי צדדים והאריך בזה קצת, כי היה מלא יסורים רבים ועצומים מאד מבית ומחוץ בכל עת תמיד. ובתוך דבריו ענה ואמר, מה אתם יודעים מה גדול ועצום השבר הזה שהיה בעולם ענין הסתלקות הילד הנ"ל, כל לבבי נשבר ונתק ממקומו, והתחילו הדמעות הקדושות לירד על לחייו ותכף ומיד נשמטו מלפניו וכו' ע"ש.

בספר כוכבי אור, באבניה ברזל שיחות וסיפורים אות לב (הוספות חיי מוהר"ן רלט), משמע שהבכיה הזו נתהוה מעוד סיבה, ז"ל בעת שקבלה אשתו של רבנו זצוק"ל לפני הר' נתן והר' נפתלי על רבנו זצוק"ל, א) שאינו מסתכל על עצמו. ב) מפני מה הוא מטלטל עצמו בדרכים. ג) על שהניח שיסתלק הילד. ואמר רבנו זצוק"ל להרב ר' נתן ולהרב ר' נפתלי, אדרבה! תהיו אתם דינים, לה חבל על הילד, ונתן קולו בבכי ובדמעות שליש עד שברחו הרב ר' נתן והרב ר' נפתלי מלפניו מפני הבושה. וזאת מובא בחיי מוהר"ן ובימי מוהרנ"ת, עכ"ל.

ויש לעיין בענין הבכיה של רבינו, כי הלוא אצל דוד המלך ע"ה כאשר נפטר לו הילד, והאריז"ל גילה שאותו ילד היה לו נשמת נחמיה התרשתא, ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך וכו' (שמואל ב:יב:כ-כג), ויאמרו עבדיו אליו מה הדר הזה אשר עשיתה, בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם. ויאמר בעוד הילד חי וכו' ועתה מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד וכו'. אכן עיין שם ברד"ק שכז"ל כי קטן הוא, לא בן דעת שיבכה אדם על אבדתו, כי הנה דוד בכה על אמנון (ב:יג:לו), ועל אבשלום (ב:יט:א), ולא היתה בכיתו להשיבם (- כמו שטען כאן, האוכל להשיבו), אלא דרך צער ואבל, ע"כ. אכן קשה על הרד"ק שהרי היה סיבה של צער גדול מחמת גודל נשמתו, כמו שגילה האריז"ל, וכמו שרבינו בכה על שלמה אפרים. ונלע"ד ליישב שדוד המלך בכה על הילד חי, אולי יחננו ה', ונכלל בכיתו הוא על עוצם הצער של הגזירה שהילד ימות. ואחר שנתקיים הגזירה במיתת הילד, לא נותר לו אלא לקבל גזירת המקום באהבה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תשובה אמיתי

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

קצו. כשאני עושה תשובה הוא טובה גדולה יותר מעניני תשובה שלכם, כי אני עושה תשובה בפשיטות, שאני מתחרט מאד ומתביש מאד ואני מקבל עלי שלא לעשות עוד בשום אפן, ע"כ.

בספר שמואל (ב:יב:יג) ויאמר דוד אל נתן חטאתי לה' [ס – פרשה חדשה] ויאמר נתן אלא דוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות. בספר דברי אליהו (תהלים לב:ה) – פסקא באמצע פסוק, ומשמעו כי חסר כאן דברים מה שהיה דוד רוצה עוד לומר. ויש לומר כי דוד המלך עליו השלום היה רוצה לומר כל סדר הודוי וכו' וכו' והנה דוד המלך ע"ה אמר הודוי בלב נשבר כל כך, עד שבתבת חטאתי לבד כבר כלה כח המקטרג, ועל כן הפסיקו נתן הנביא באמצע הודוי ולא הניחו לגמרי, ע"כ. (ועיין בספר בית יעקב (פרשת פנחס) בענין שמיד אחר שדוד המלך אמר חטאתי נתבשר מהנביא גם ה' העביר חטאתך, ופירש כי דוד המלך ע"ה אמר חטאתי ועשה עמי כרצונך ואקבל באהבה כי צדיק אתה ה', ואילו רוב בני אדם מכוונים בוידוי שמהראוי שהשם יתברך ימחול.)

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבינו ודוד המלך היו רגילים בנדרים

 ב"ה

ספר שבחי הר"ן

טו. והיה רגיל בנדרים מאד מאד, שכמה פעמים כשבא היום קבל עליו בנדר וכו' ע"ש.

וכן מצינו בדוד המלך ע"ה (מדרש שמואל כו:א הובא ברש"י שמואל ב:ז:ד) רבי סימון אומר, האדם הזה שאני משלחך אצלו נדרן הוא, כענין שנאמר (תהלים קלב:ב-ג) ' אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אם אבא באהל ביתי', שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאעשה כך, ונמצאתי מפסידו, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רוח הקודש של דוד המלך

 ב"ה

תהלים

נא:יד השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני.

לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (- ד' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן), עם הד' פעמים. תסמכני בגמטריא פתק.

פרש"י ז"ל השיבה לי ששון ישעך, רוח הקודש שנסתלק מעלי, עכ"ל, ומשמע שכל המזמור אמר בלי רוח הקודש, ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה קנו שכל התהלים נאמרה ברוח הקודש, ועמש"כ שם. וי"ל שבודאי כאשר דוד המלך עסק בתהלים שרתה עליו רוח הקודש, ולא נסתלק ממנו אלא בשאר הזמנים, שהיה רגיל להיות תמיד מלוה עם רוח הקודש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אני ידעתי כי גדול השם

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

א. כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלקים (תהלים קלה:ה). דוד המלך ע"ה אמר: כי אני ידעתי, אני ידעתי דיקא, כי גדלת הבורא יתברך אי אפשר לומר לחברו, ואפלו לעצמו אי אפשר לספר מיום ליום לפי מה שמזריח לו ומתנוצץ לו באותו היום, וכו' וכו' ועל כן אמר 'כי אני ידעתי', אני ידעתי דיקא, כי אי אפשר לספר כלל, ע"ש.

מה שרבינו דייק 'אני' שאי אפשר לספר לאחר, מובן, אבל קשה איך דייק שאי אפשר לספר אפילו לעצמו מיום ליום, והרי דוד המלך אמר, ידעתי, שלכאורה סובל שלושה פירושים, ידעתי כבר בעבר עד עכשיו, אי נמי, רק בעבר ידעתי – אבל אי אפשר לפרש כן אלא כאשר מפורש כן, כי בסתם לא נתבטל הידיעה. אי נמי, יודע אני עכשיו. ולפי הפירוש הראשון, הרי דוד המלך מספר איך שכבר ידע מגדולתו, ואם היות ששאר אנשים לא ידעו הגדולה, כי 'אני' דייקא, אבל לא שולל את עצמו מהידיעה עכשיו בהוה. ולכאורה אדרבה, אם דוד המלך היה אומר, אני יודע, היה ניתן לדייק, וכי לא ידע את זה כבר בעבר, ועל כרחך הידיעה של עכשיו מיוחד. (דבר זה העירני בחור אחד בכותל המערבי).

וכן יש לעיין להבין כוונת רבינו שאינו יכול לספר מיום לחבירה את הזריחה והתנוצצות, האם באותו יום הוא כן יכול להביע אומר את הזריחה והתנוצצות? כי לכאורה הפירוש של זריחה והתנוצצות הוא גופא זה שאינו ניתן לממש כלל במילים – וכמו שרבינו בעצמו אומר בהמשך ז"ל מה שאי אפשר לפה לספר ע"כ. אלא די"ל שכל עת ששורה עליו הזריחה וההתנוצצות, הוא יכול לדבר מתוך ההשראה להוציא מילים שמעידים על אותו הזריחה והתנוצצות. ועם כל זה, אותם מילים לא יספיקו לכלול בתוכם עוצם ותוקף הזריחה, כי אפשר לפה לספר, ולכן אי אפשר לספר את הזריחה ליום אחרת.

וי"ל אפילו לא היה אומר אני, רק – ידעתי, היה ניתן לדייק, שרק הוא ידע, ולא אחרים. והרי 'אני' לכאורה מיותר לגמרי. ופירוש 'אני' גילה רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן תורה עג, שהוא ענין התקשרות א-נ-י, אלף שהוא בחי' צדיק, נ – בחי' דיבור, י – בחי' מחשבה, והוא כלי שבו השם יתברך מוריד לו שפע, ע"ש. וי"ל שזה כוונת דוד המלך כמו שגילה רבינו כאן, 'אני ידעתי', שאותם מילים שדוד הוציא בהשראה של הזריחה והתנוצצות בידיעת גדולת השם יתברך, הם בחי' 'אני', והרי אני ידעתי, אבל רק 'אני', רק אותם המילים שהוציא מתוך ההשראה, שהם בחי' אני כנ"ל, אבל עוצם תוקף הידיעה אי אפשר לספר ולדעת מיום ליום. אכן כאשר ידעתי את זה, אני ידעתי! אני בעצמי, וכמו שרבינו פירש בליקוטי מוהר"ן תורה כב, ובחיי מוהר"ן קמז, אני זה הנשמה – ועיקר הזריחה והתנוצצות הם לבחי' הנשמה. והמילה 'אני' כאילו מיותר, כי זה מה שמספר את הידיעה, הוא מספר הבחי' של 'אני' של הכלי שעשה כנ"ל.

ובזה מיושב מה שהקשיתי לקמן, כי באמת מצינו פסוקים שמספרים גדולת השם, כי בודאי יש ענין לספר גדולת השם כפי מה שהאדם זוכה להרגיש וכפי הזריחה וההתנוצצות שזוכה, אכן השבחים יהיו רק בבחי' מה שהפה יכול לספר, ואילו כאן דוד המלך גילה שיש ידיעה מעבר ומעל מה שיכולים לספר בפה. וזה מה שרבינו אומר כאן ז"ל שמה שכתוב אחריו (תהלים קלה:ו) 'כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ' וכו' הוא ענין אחר לגמרי ורחוק לגמרי משבח 'כי אני ידעת', ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

דוד מלך בגיל עשרים ותשע

 ב"ה

ספר שמואל

א:טז:יג ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה ויקם שמואל וילך הרמתה.

שמואל בגמטריא רבינו נ נח ע"ה. את ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח. קרן, עם הג' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. את קרן, בגמטריא רבינו נחמן מברסלב ע"ה. אתו בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. אתו בקרב, בגמטריא נון חית מם נון ע"ה. השמן וימשח, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. ותצלח רוח ע"ה בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

איתא בסדר עולם (פי"ג) שדוד היה בן כ"ט שנים (ובילקוט שמעוני בן כ"ח שנה). רמז לדבר, השם הכ"ט בע"ב שמות: רי"י, דהיינו רך, שהוא לשון מלך ומלכות בארמית.

נ נח נחמ נחמן מאומן

משיח יכבוש את העולם בלי מלחמות

ב"ה

יש לפרש על פי מה שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן

תורה עב

וזה שנאמר בדוד לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת הינו שלא המתיק הגבורות על כן לא זכה לבנות הבית. ואף שמלחמת ה' נלחם עם כל זה למעלה למעלה בתכלית המעלה במקום שצריך להכלל הינו באין סוף שם כלו טוב וצריך להיות רק טוב בלי שום דינים כלל, עד כאן לשונו.

בזה יש להבין מה שאומרים בשם רבינו שמשיח יכבוש את העולם בלי יריית כדור אחד (שיח שרפי קודש ב:סז, והגם שאין לסמוך על הספר הנ"ל כל עיקר, הרי בלקוטי הלכות, אורח חיים ג, יום ה:ט כתוב שמשיח יכבש העולם בלי מלחמה כלל, וכן מובא באוצר היראה), כי אפילו מלחמת השם לאבד את הרשעים יש בזה איזה בחינת דינים בשרש עליון המעכבים את בנין בית המקדש.

יש שהקשה על דברים הנ''ל של הנביא ושל רבינו הקדוש ממה שאיתא במדרש:

אם דוד המלך יבנה את המקדש- המקדש לא יחרב לעולם, ואז ה' יצטרך להיפרע מישראל עצמם.

אמר לו דוד: "ולמה איני בונה אותו?"

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "שאם אתה בונה אותו, הוי קיים ואינו חרב."

אמר לו: "והרי יפה!"

אמר לו הקב"ה: "גלוי וצפוי לפני שעתידים לחטא, ואני מפיג חמתי בו ומחריבו וישראל ניצולין" שכן כתב באהל בת ציון שפך כאש חמתו (איכה ב' ד') אמר לו הקדוש ברוך הוא: "חייך, הואיל וחשבת לבנותו, אף על פי ששלמה בנך בונה אותו- לשמך אני כותבו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד":

ויש לומר שאכן מה שדוד היה בונה לא היה נחרב, ואכן לא נתנו לו מן השמים לבנות, כי לא זכה להמתיק את הגבורות ולייסד תיקון נצחי כזה לבנות בית המקדש לנצח, כמבואר במדרש. נ נח

ועוד צריך ביאור, מה באמת היה לו לדוד המלך לעשות אם לא להרוג את הרשעים במלחמת מצוה?! ויש לומר אילו היה זוכה היה נתקיים אצלו הנאמר במשיח צדקנו (ישעיה יא:ד) והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, וצריכים לומר שיש הפרש גדול בין עוצם הדינים שיש בהריגה בידים להריגה בשפתים, ואף על פי שרבינו אמר (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה ה) על הרבנים שמזיקים במאמר פיהם שהם מזיקים ממש, יש לחלק, ואכמ"ל. ועוד יתכן ענין של נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות (ברכות נח ושם נאמר) עיין ענינו מפורש בלקוטי מוהר"ן תורה צח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תיקון הכללי

ב"ה

רבינו גילה עשרה פרקי תהלים להגיד בשביל תיקון הכללי. ורבי נתן כותב בפירוש להגיד אותם כסדרן.

והנה הקפיטל הראשון, פרק טז, מתחלת:

מכתם לדוד.

וזה לשון רש"י:

מכתם לדוד. אמרו רבותינו לדוד שהי' מך ותם שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ואין שיטת המקרא נופל על המדרש כאן, יש מזמור שנאמר בו לדוד מכתם, שם יש לפרש שיר זה לדוד שהי' מך ותם אבל כאן שנאמר מכתם לדוד אין לפרשו כן ואומר אני שהוא אחד מן שמות מיני נעימות הזמר וחלוק בנעימות השיר, ד''א מכתם לדוד לשון עטרה כמו כתם שמשמע דבר זה היה רגיל לומר דוד שמרני אל כי חסיתי בך והי' לו כעטרה שנא' (לעיל ה) כ' כצנה רצון תעטרנו (סא''א) : 

הרי מבואר שהפרק הזו ממש שייך לענין קדושת הברית, ש"מכתם" מראה שדוד המלך נולד מהול, והיה מכתו תם, היה שלם בבריתו.

ורש"י מביא לפרש ש"מכתם" הוא אחד מהי' נגינות, אכן בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה צב, מחשיב את המזמור הזה להנגינה של "ברכה" וגם בפרק נט - שהוא גם מהתיקון הכללי וגם נזכר שם "מכתם" - למנצח אל תשחת לדוד מכתם, שם בתורה צב מונה אותה להנגינה של "נצוח" - למנצח. 

ומבואר לפי הפירוש האחרון של רש"י, ש"מכתם" הוא הכתר, והוא המילה הראשונה של התיקון הכללי, כתר. כראוי וכיאות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יניק וזקן

ב"ה

סיפורי מעשיות משנים קדמוניות מעשה משבעה קבצנים, הקבצן הראשון העור הקדוש, שכל מה שהיה יותר בא בימים היה יותר צעיר, וזה הענין של משיח שעליו אמור (תהלים ב) אני היום ילדתיך, יש לפרש שזה ענין מה שדוד המלך ע"ה אמר ואני תפילה, שכל חייו היה בבחינת תפילה אחת ארוכה להשם יתברך, והרי רבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תורה סה:ב שצריכים לעשות אחד מהתפילה, עד כדי כך שאפילו אשר עומדים בסוף התפילה עדיין עומדים בתחילת התיבה של תחילת התפילה ע"ש, והרי לפי זה כאשר חיי האדם זה תפילה אחת להשם יתברך, והוא מקיים עצת רבינו, אז אפילו כאשר הוא בזקנה מופלגת הוא עדיין ביום ראשון של לידתו.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

רבינו מוציא מהגיהנם בהפאות -- עם הנ נח!

ב"ה

חיי מוהר"ן רכה: שבהפאות יוציא אותו מהגיהנם. בפרק 100 כבר כתבנו בס"ד שפאות עם הד' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וע' לקמן אות רחצ איך שדוד המלך הוציא את אבשלום מכל השבעה מדורי גיהנם וכו'. וע' בעירובין דף יט שאברהם אבינו מציל מגיהנם כל מי שלא שיקר בבריתו ולבוא על נכרית. וע' בפירוש לספר ברית מנוחה למהרח"ו (פרק יד) שכז"ל וכל מי שנימול יוצא אש מן האצילות, והוא אש המקרר את ז' מיני אש אלו וממתקן ושם נידון, אמנם הגיהנם האמיתי הוא למטה בקליפות כנודע, ושם הוא גיהנם לאומות העולם ולפושעי ישראל שלא נימולו, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נוצרות - לפי הרמח"ל - שורשה ואיך שדוד המלך כבר לחם נגדה

ב"ה

ב"ה – - הרמח"ל על נוצרות ובמה שדוד המלך כבר לחם נגדה (ומבואר שלא סתם יש מלחמה כעת על ציון דוד המלך שהנוצרים רוצים להשתלט ולגנוב את המקום רחמנא ליצלן, ומה שהם מקיימים כל מיני טומאה שם).

טרם אביא דבריו, נראה מתוך דבריו שטוב לאמר תהלים לז נגדם.

אדיר במרום (רמו-רמח)

אדיר במרום (תסב-ז)

תקט"ו תפלות – תפלה קנב

תקט"ו תפלות – תפלה רעז

תקונים חדשים, תקון ע' (עמ' קסג) יומא שתיתאה ד"ה ועוד נשמתא

אדיר במרום (עמ' רמו-רמח)

ואמנם זה הלשון נמצא גם כן בענין הרשעים והוא מה שכתוב: ראיתי רשע עריץ וכו׳ ואבקשהו ולא נמצא (תהלים לז, לה). אך באמת הכל נמשך מזה השורש. והסוד, כי הפסוק מדבר על ענין הטמא שהיה בישראל רק שנדחה אחר כך. אך האמת הוא שמעשו התחילו הדברים (ע”ש עמוד שעח), וחטאי ישראל גרמו לס״מ להתגבר עד שיכול לשום ע״ז שלו בעולם, ובזה הרע של עשו עשה הדבר. וכן היה בתחלה בישראל. ובאמת צריכין ישראל לתקן את הפגם הגדול, וכמה עונשין סובלים גם על זה. וגם באמת זה הדבר הגיע הרבה לדוד. והנה לפי שהיה מישראל אמר: ומתערה כאזרח רענן (שם), כי הוא מחשיב עצמו כאזרח הארץ. אמנם צריך שתדע סוד התנור עשן ולפיד אש, שנאמר: אשר עבר בין הגזרים האלה (בראשית טו, יז). וסוד הענין, כי גם בתוך הס״א נמשך כח אחד מן הקדושה להכניע את הטומאה. ובאמת זהו נמשך מן התלת מלכין שנתקנו בראשית הדיקנא. והם נקראים תנור וכיריים, וסודם בלע יובב וחושם, שהם דעת חסד גבורה. כי לכן נחלקין לב׳: תנור א׳, כיריים א׳, כי החו״ג מתחברים כאחד. ואלה הם בקדושה כידוע, אלא שהסיגים שלהם היא הס״א . ולכן מאלה של הקדושה, נמשך כח גבורה חזקה ועובר בתוך הס״א ומכניע אותה. וזה סוד: שברת ראשי תנינים על המים (תהלים עד , יג), וסוד: נקבת במטיו ראש פרזיו (חבקוק ג, יד). וזה הכח גורם גם כן פירוד אל הס׳׳א, בסוד: יתפרדו כל פועלי און (תהלים צב , י), ועל כן כתיב: ויבתר אותם בתוך (בראשית טו, י). ונכנס התנור עשן ולפיד אש, שהם ממש סוד התנור וכירים אלה המפרידים אותם ושולטין עליהם.

ומכאן יהיה גם כן כליון הס׳׳א לעתיד לבוא, תה סוד: ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש וכו׳ וכלפיד וכו׳ (זכריה יב, ו). כי בסוד התנור ולפיד האלה, ירדו אלופי יהודה אלה בתוך הקליפות בין הבתרים שבהם, ואז יאכלו על ימין ועל שמאל, ויכריתו הס״א אשר סביבם . וזהו נקרא בסוד העברה, בסוד: אשר עבר בין הגזרים (בראשית טו , יז). ובאמת גם בישראל כתיב: חבי כו' עד יעבור (ישעיה כו, כ) , וכנגד זאת ההעברה, תהיה ההעברה של ישראל באלה התנור והלפיד . ועל כן אמר דוד: ויעבור והנה איננו (תהלים לז, לו), כי בשעה שיעבור בסוד אלופי יהודה בין הגזרים, הנה יבליע את הטמאה בסוף הזוהמא : שהיא צואה רותחת, עד שלא יראה עוד. כלל. וזה הרע שלו. אבל רושם אותו הטוב שהוא מתגאה בו מפני צאתו מישראל כנ׳׳ל, בסוד : מתערה כאזרח רענן (תהלים לז, לה), גם זה: ואבקשהו ולא נמצא, כי באמת יהיה כח זה של אימא מבליעו לגמרי ולא יפגום עוד. ותבין שזה נאמר גם כן על כל מי שנכרת מעוה״ב, אבל לו בפרט יהיה זה הענין להעביר גלולים מן הארץ.

והנה אחר כך ישתלם התיקון, והוא סוד: שמר תם וראה ישר וכו׳ (שם שם לז). כי דוד היה מכתו תמה, שנולד מהול (סוטה ה:). ואדה׳׳ר גם כן נול ד מהול (אבות דר׳ נתן ב, ה), בסוד: האלהים עשה את האדם ישר (קהלת ז, כט), שלא היה שם הערלה סוד חויא בישא, אלא שבחטאו נמשכה ערלתו. אך דוד היה תיקון לאדה׳׳ר להחזירו בסוד היושר, ועל כן נולד מהול. אלא שהוא צריך עדיין שמירה, כי לא נשלם התיקון עד מלך המשיח . ולכן אמר: שמר תם, שהוא דוד. וראה ישר, שהוא אדה׳׳ר הנתקן בכחו בתיקון זה. וזהו סוד הא׳ והד׳ של אדם. אך סוף הכל במלך המשיח שהוא סוף האד׳׳ם, בסוד הם׳ שלו, ואז יהיה התיקון של שלום, בסוד : והיה זה שלום (מיכה ה, ד), ולכן: כי אחרית לאיש שלום (תהלים לז, לז). וזהו תיקון שלם של אד״ם — א׳דם ד׳וד מ׳שיח. ואז: ופושעים נשמדו יחדיו (תהלים לז, לח). כי כבר אמרנו שהטמא נבלע בזוהמתו של הצואה רותחת, אך זה אינו די אלא שבליעת של משיח יהיה בסוד : בלע המות לנצח (ישעיה כה, ח), בסוד העברת צורת הס״מ, ואז יהיו נשמדים יחדיו הטמא והשורש שלו, וזהו: נשמדו יחדיו אחרית רשעים נכרתה (תהלים לז, לח).

אדיר במרום (המאמר מתחיל בעמוד תסא-תסז, ומדבר מיש"ו מעמוד תסג)

המלך הד׳ הוא הדד, והוא הת״ת. וזה סוד גדול מאד. הגה המשפיע חפץ תמיד להשפיע , והוא מ״ש ז״ל (פסחים קיב.) יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק. ולכן תלוי הכל במקבל, אם יתקרב למשפיעו _ יקבל שפע ודאי. ואם [לא] יתקרב, הנה אובד מה שהיה יכול להרויח. וזה ההפרש בין צדיק לרשע . וכבר אז״ל (סנהדרין מו. ) שכינה מצטערת על דמם של רשעים שנשפך . הרי שהמשפיע אוהב תמיד את

עמ' תסב אדיר במרום

המקבל , אלא שהמקבל עושה הריחוק, ואז אין המשפיע יכול לעשות מה שהיה חפץ. אבל הצדיק שהוא קרוב — הוא מקבל ודאי. והנה זה סוד הדדים שניתנו לאשה , והם נקראים הוד יופיה (עי׳ ברכות י:) . 1סוד זה, כי כיון שנוק׳ היא עשויה לנהל התחתונים, הנה נטבע בה אהבה עזה אצל הנולד ממנה, שתבקש תמיד להשפיע ולתקנו. וכן הוא באמת בטבע עצמו — אהבת אשה לבנה. ובהתעורר הבן לינק, הנה כל שכן תתלהב בה האהבה, לפי הקשר הנמצא כבר בין נפש הבן ונפשה. והנה נראית האהבה עזה, כי מן הדם שלה עצמה היא מניקתו . ועד״ז הוא למעלה בין באי׳ עם ז״א, בין בנוק׳ עם התחתונים. מפני האהבה הזאת הנמצאת בהן יוצאים ב׳ אורות גדולים מתוקנים באהבה הרבה הזאת, והם הם ב׳ השדים, והם ב׳ מאורות עשויים להשפיע לתחתונים, יוצאים מכח האהבה המתחזקת באי׳ לצורך ז״א, ובנוק׳ לצורך התחתונים . ושם הוא המקום שהולכים לקבל מזון טוב מאד, העליונים והתחתונים. ולכן הם הוד יופיה, כי כל המאורות המתוקנים באהבה , הם נעימים לכל משיגיהם, וכל שכן סוד זה היוצאים דוקא מתגבורת האהבה . והנה על זה נאמר (איוב טו, טו) ושמים לא זכו בעיניו, כי תמיד מבקשת אי׳ תיקון בז״א, וכן הנוק׳ בתחתונים.

אך יש זמן שנאמר (איכה ד, ג) גם תנים חלצו שד הניקו גוריהן בת עמי לאכזר. והוא סוד (שיר השירים ח, ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה. וזהו ענין (ברכות ז.) של צדיק ורע לו. כי הרי הצדיקים הם קרובים, ואדרבא, מעוררים רחמים בכל מיני התעוררות, ואעפ״כ אינם נענים. אך הענין הוא, שאלה השדים נעלמו, ועל כן אין הקורבה מועלת, כי נסתרו השדים. וזהו מה שנמצא בפרט בדורות האחרונים של הגלות.

ונאמר שרש זה הענין, שהוא למעלה בסוד סתימת הפה. כי עכ״פ היתה הפה משפעת באהבה אל מה שיוצא ממנה. ואפילו שנשארו ההבלים לבדם, עדיין היתה משפעת להם מה שהיתה יכולה. אלא אחר כך נשקעה האהבה , ולא השפיעה עוד. וכן הוא למטה , שאי׳ אינה משפעת לז״א, ולא נוק׳ לתחתונים, שזאת האהבה נסתרה, והשדים אינם נראים עוד . וזה סוד צמיקת הדדים שנזכרה בזה המלך (ע"ח שער ח' פ"ד).

ואפרש לך כל זה איך נמשך. הנה הס״א העומדת נגד התורה דוקא,

אדיר במרום תסג

היא נקראת מדין. וסודה (משלי כא, יט) אשת מדנים. ותבין זה, כי יתרו היה כהן מדין, והיה אחד מן היועצים של פרעה, שהיה מחזיק ישראל בנ׳ שערי טומאה , שלא ליכנס בג׳ שערי בינה לקבל התורה. ותבין שהתורה באה בסוד נ׳ שערי בינה, בסוד (שמות כ, א) וידבר אלקים, כי הם עשר דברות יוצאים משם אלקים, שהיא אי׳, הרי נ׳ אותיות. והנה השם הזה עושה הדדים, כמ״ש לקמן בס״ד, בסוד אלדד ומידד. ונמצא שמדין היה נגד ישראל בסוד התורה, והוצרך שמשה ילך שם, ויוציא את צפורה בסוד השכינה שהיתה סגורה שם , ואז גם יתרו נתגייר. והרי נשתעבדה הקליפה ההיא אל הקדושה . ובכח זה ניתנה תורה לישראל. אך הרע שנשאר בקליפה זאת, הוא מקביל לצפורה, והוא מתנגד לתורה . וסודה: כזבי בת צור, כמפורש במ״א, בסוד אמונה כוזבת. וזה סוד (במדבר כה, טו) ראש אומות, כמ״ש עוד בס״ד.

והנה הנ... י״ש הוא בסוד אדום, בסוד עשו, וכח טומאתו בסוד צואה רותחת, (גיטין נז.) שעל כן הוא נידון בה. והוא בחי ׳ הזוהמא הנדחית מן הקדושה, ורותחת בדין קשה שבה . ומשם כח גדול לס״א לטמא הבריות. וזה סוד פעור, שעבודתו בכך. ותבין קשר הדברים, כי [ס״א] זאת אינה מתחזקת בעולם אלא ע״י הזנות דוקא , וזה סוד שטים, שהוא מעיין הגורם זנות. וזה הדבר עומד תחת קליפת מואב, שגם היא בסוד הזנות, בחוצפא שהיא הבכירה, שקראו כך על שם אביה, והבכירה והצעירה הם שתי קליפות קשות, כמ״ש - אחר כך בס״ד. והנה הלכו המדינים ונתחברו במואב, ואז נתגבר הזנות , ונתחזק ענין הצואה רותחת, ויצאה אמונה כוזבת, שהוא כזבי, ע״י הטמא י״ש שהוא זמרי. ואז אמרו למשה: בת יתרו מי התירה לך (סנהדרין פב.) . וזה היה הקלקול הולך לבחי׳ התורה ממש . ומשם יצאה אחר כך האמונה ... בעולם. והנה זה הטעם שנקבר משה מול בית פעור באח מואב, כדי להכניע קליפה זאת, עד שתבער מן העולם לע״ל, ואז יצא משה מקבורתו , כי הוא הוא המחזיק התורה. והבן היטב הענין, שהוא מתפשט לכמה ענפים רבים, והם מבוארים וגלויים לפי ההקדמה הזאת, לא אוכל להאריך כל כך בזה. ותבין בזה סוד אליהו שהרג זמרי, והוא העתיד להיות לפה למשה , ולהחזיר התורה על תיקונה.

ואפרש לך עתה סוד גדול מה שיש בזה המואב, כי העטרה של דוד שהיא כחו ממש היתה שקועה שם , והוא סוד המשיחות העומ ד להחזיר כל אומות העולם תחת שעבוד הקדושה , בסוד (צפניה ג, ט ) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וכד. וזה סוד דוד שיצא ממואב.

עמוד תסד אדיר במרום

והנה דוד סודו (אסתר ח, טו) עטרת זהב גדולה, והיינו (דברי הימים א׳ ב, כ ) עטרת מלכם, שהיא ככר זהב. כי זה״ב כמנין דוד. וכל ענינו הוא סוד בת שבע , שהיא המנורה, וענינה (זכריה ד, ב) ז׳ וז׳ מוצקות, כי הם ז׳ למטה , וז׳ מצד אי׳ השורה על כלם. וסודו (שמואל א׳ יט, ט) ודוד מנגן ביד — עולה בז׳ ויורד בז׳. כי כל תיקוניו הולכים לצד זה, והוא עצמו (דברים לד, יב) יד החזקה של משה . כי משה הוריד התורה לארץ, ודוד צריך להעביר הרע מן העולם, ולהחזיר כל האומות אליה(ו). ונמצא דוד ומשיח הם הם שלימותו של משה , וכבר נתפרש כל זה במקום אחר. ונמצא שזה העטרת זהב היתה משוקעת בתוך קליפת מואב. ולפי שהיא יד החזקה של משה , על כן משם היו מתחזקים מדין, לקטרג נגד משה וצפורה, וכל הענינים שלו. יען אעפ״י שהוא יצא, וגם צפורה יצאה , עדיין לא יצאו כל בחינותיו, בסוד יד החזקה הזאת, שהיתה כבושה תחת הקליפות. והאמת, שלפי שחטאו ישראל, היה זה הענין, כי נתחזקה הס״א על העטרה הזאת, וכל בנינם תלד על זה. והרי אחר כך אפילו שיצא דוד , לא נשלם הענין, אלא בשלמה היה צריך להשתלם . והאמת, כי בג׳ דורות היה צריך להשתלם , כמ״ש עוד בס״ד.

והנה על זה נאמר (שמות מ, יא) כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק , שהוא זה היד שאמרנו, שהוא תשלום ענינו של משה . והנה באמת יהושע לא עשה אלא חולשה לעמלק , ונמצא שלא יצאה היד לגמרי. אעפ״כ משה , כדי להרחיק זה הענין, בנה מזבח, (שמות מ, טו) ויקרא שמו ה׳ נסי, בסוד הנס שנעשה לו. אז נאמר: כי יד על כס יק וכר, וזה סוד גדול, כי הכל בסוד היד הזאת. והאמת, כי אז התחילה לצאת היד, אך לא יצאה כלה. - ומה שיצא ודאי היה החלק היותר עליון, שהם הז׳ מצד אי׳, וזהו : ה׳ נסי, בסוד הנס מאי׳. והוא סוד סמך הסומכת את הנ׳ מנפילתה , שאמרו (ברכות ד:) חזר דוד וסמכה ברוח הקודש. והיינו ממש בחי׳ סוכת דוד הנופלת, בסוד משיח הנקרא (סנהדרין צו:) בר נפלי, שהוא מפני החלק הזה שנשאר בתוך [הקליפה] שלא יצא באותה המלחמה הראשונה . וזה גרם להתעכב כל כך, וגם שהיו כל כך קטרוגים, אפילו אחר שיצא ה בזמן דוד, עד שחזרה ונשקעה. וזה היה בזמן שלמה , כשבא אשמדאי והשליכו ממלכותו (גיטין סח:). ולכן משם והלאה כתיב (שיר השירים ג, ז) ששים גבורים סביב לה, להחזיקה לפחות במה שיצא כבר, שזה לא חזר ונשקע לעולם. והנה מה שנשאר אחר המלחמה של עמלק , היה רק ה״ב של זהב, וזה נתחלק כבר בב׳ קליפות, שהם ב׳ בנות לוט, וסוד

אדיר במרום עמוד תסה

זה (משלי ל, טו) לעלוקה שתי בנות הב הב. והנה החלק הראשון נשאר במואב, והוציאו דוד. והחלק הב׳ בעמק , בסוד נעמה העמונית . והאמת, שדוד הוציא כבר הכל, כי הרי הוא יצא ממואב, והעטרה שלקח היה מעמון. ואז הוציא גם בחי׳ רחבעם. והוא סוד (יבמות ע׳׳ז.) שהיה רחבעם מונח בחיקו של דוד, ואמר לו: עלי ועליך. והנה תבין מזה מקרים רבים.

אך שלימות המלכות תלויה במחיית עמלק, שאי אפשר להוציא לגמרי זה הה״ב שאמרנו, אלא אם ימחה עמלק לגמרי, שהוא המתנגד הזה. ולכן צריך בתחלה לשום מלך ממה שכבר יצא בימי משה , והיינו (דברי ם לג, ה) ויהי בישרון מלך, ובכח זה למחוק זרעו של עמלק, להוציא השאר . ותראה ששאול הי(ת)ה מן הבחי׳ הראשונה שהוציא משה , והיה צריך למחות עמלק וחטא בזה. ואחר כך בשורת נפילת שאול היה לדוד שבא מהכות את עמלק , על ידי איש עמלקי שהיה מביא לו הנזר והאצעדה (שמואל ב׳ א, י) . והנה היה צריך דוד להשלים עצמו בשלמה , ועטרתו ברחבעם. וזהו (שמות מ, טז) מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור, ואז היה נשלם. ולפי שנתקלקלו הדברים, חזרו ונתחברו הקלקולים.

כך הטמא י״ש היה בחי׳ עמלק ואדום כנ״ל, שהיה מחזיק העטרה שקועה שלא תצא, ובכח זה היה מתנגד לבחי׳ התורה. ונולד בזנות, בסוד מואב ושטים, ונתגבר בקליפת צואה רותחת שהוא מואב, והוציא אמונה כוזבת בסוד כזבי, וקראו עליו שם שהוא מזרע דוד, ושהוא משיח, בסוד עטרת דוד כנ״ל. תה גרם חולשת כח התודה, כי זהו המתנגד אליה דוקא, ובסוף נשתכחה תורה מישראל. והוא סוד (איו ב יד, יא) אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש , כי גזלו התורה ונשתכחה מישראל. והוא ממש סוד סתימת מעיינות החכמה של משה .

וכדי לתקן זה, הוצרכו הצדיקים לקבל יסורין, בסוד סובלי חולאים, ומשה על כלם — (ישעיה נג, ד) אכן חליינו הוא נשא. ואז נעלמו השדים , בסוד: ושדים אין לה. כי כל האהבה בא רק בסוד התורה, וזה סוד (שיר השירים ב, ז) אס תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ , שהוא סוד (ישעיה נג, י) וחפץ ה׳ בידו יצלח, שנאמר למשה . והוא סוד היד הזאת שזכרנו. והוא סוד (איכה ד, ג) בת עמי לאכזר, כנ״ל. ועי״ז קשר הרשעים סוף סוף נפרד. וזהו: הדד בן בדד המכה את מדין בשדה מואב, כי (צמיחת) [צמיקת] הדדים עשוי להכרית זה הקשר הרע . אך מזה באים אחר כך יסורין לצדיקים, בסוד (ברכות ז.) צדיק ורע

עמוד תסו אדיר במרום

לו, בסוד (שבת קנו.) מזל שעה גורם. וזהו (בראשית לו, לה) ושם עירו עוית. כאן הוקבע ענין מזל השעה , שאינו הולך לפי (ה)משפט השכר והעונש. ולכן נקרא עוית, כמו עיוות משפט . והוא ענין עשוי לתקן הקלקול הנ״ל. וזה סוד שהדד ובדד ענינם הם דד דד. והוא בחי ׳ הב של דוד הנ״ל, שגורם צמיקת הדדים. ותראה שתחלת קטרוג שלמה היה ע״י הדד האדומי (מלכים א פרק יא). והנה בחזור השדים למקומם , נאמר (שיר השירים ח, י) אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי וכר. והוא שלום של של אליהו, בסוד (במדבר כה, יב) בריתי שלום.

ואפרש לך עתה ענין הב׳ דדים, שהם באים משם אלקים. וסודם (עי ׳ ברכות י.) שעשה לה דדים בסוד בינה. דע שהתורה היא כלולה מימין ושמאל, ור״ל ששניהם אמת בה. משא״כ העולם שהנהגתו צריכה להיות רק בדרך אחד. והיינו (סנהדרין ח.) דבר אחד לדור, וזהו מצד השכינה שהיא הדור, זכה הלכה כרבים, או הלכה כפלוני. אבל מצד אי׳ שמשם התורה, אלו פוסלים ואלו מכשירים, ואלו ואלו דברי אלקים חיים (עירובין יג:). כי האורות הם יכולים להאיר לב׳ צדדין — לימין ושמאל . אבל בבואם לנוק׳, אז יהיה אחד מתגבר על חבירו, לפי הזמן, והבן היטב, כי מן המלכות ולמעלה כל האורות שולטים במקומם, ואפילו האורות הפכיים, בסוד ימין ושמאל , שהרי הם יוצאים מיסוד א׳, בשער החמשים שאין שם מחלוקת, אלא הכל יחוד אחד. וכשמתפשטים במ״ט שעריה של בינה, אז מתחלקים לימין ושמאל, וכל אחד יש לו כל מרכבותיו וכל תיקוניו. אבל בהגיעם אל המלכות, אז דבר אחד לדור, ושם צריך שאור אחד יגבר על חבירו, והוא ינהג. וזה סוד (בראשית ד, ח) ויהי בהיותם בשדה ויקם קין וכר, כי בשדה נעשה הניצוח הזה. והנה הדדים הם למעלה במקום בינה, ולא במקום מלכות, ומשם מתגלים האורות לפי מה שהם למעלה . ושם נמצאים כל הדברים של התורה אמת, אלו ואלו דברי אלקים חיים ממש . ועל כן הם שנים. והנה הדדים הם המאורות המגלים סודות התורה כנ״ל, לפי צאתם מן הבינה, שהיא הלב. ששם יש מ״ב כידוע, בסוד (ישעיה סג, ד) כי יום נקם בלב״י, והוא השם שבו מתגלים כל סודות התורה. וסוד זה (תנחומא ב׳ בראשית ) לא היה התורה צרי ך להתחיל אלא מן החדש הזה לכם, ולמה בבראשית , אלא כח מעשיו הגיד לעמו. וזהו בשם מ״ב שמצטרף בפ׳ בראשית כידוע. והוא סוד הז ׳ הבלים, שכל העולם תלוי בהם. ובהם יש ממש כל עניני ההנהגה שבכל

אדיר במרום עמוד תסז

הספירות כמבואר במ״א, שבהיות שם יקוק ב״ה, מתפשט בסוד קו א"ס ב״ה הבל הבלים (לא ברור בכ”י אצ”ל בכל הכלים), הנה נעשים לו ז׳ היכלות שבהם נכללים כל השמות שבעולם , ובהם נשרשת כל ההנהגה, כמפורש בתיקונים תיקון ע׳. וזהו העומד בלב בסוד הבל הלב. והנה הבל עומד בשם אלקים של בינה — אלקים חיים. וא״ל ומ״י נעשים שני דדים, להשפיע בשני הדרכים ימין ושמאל . וה׳ באמצע נעשית חלב לכאן ולכאן (ע' ע”ח שער הכללים פ”ג, לקוטי מוהר”ן תורה צז), כמפורש בסוד ציוריה: די דו ווו, שעולה מ״ב, והוא סוד שם מ״ב זה שאמרנו שיוצא מן הלב כנ״ל. וזהו החלב שהוא התורה עצמה. וזה סוד לימוד התורה לשמה — לשם ה׳ (ע' שער המצוות פ' ואתחנן). והנה אם התורה מתרבית בסוד ה׳ זאת, הדדים מתרבים . ואז (משלי ה, יט) דדיה ירווך בכל עת. אך כשאין חלב, שהתור ה מסתלקת , אז השדים צומקים.

והנה זה מלך הדד שזכרנו, שם היה נשרש ענין השדים שזכרנו, אך בסוד ה״ב של עלוקה שהיה מתאחז בהם, וגורם צמיקתם, ולכן מת , ואז צמקו. כי כן כל המלכים היה מושרש בהם קלקול, מה שמושרש . ובשבירתם היה נעשה בפועל, והיה למעלה . כשנשארו ההבלים היה איזה בחי׳ שרש חשך הולך ומתעורר, עד שנעלמת האהבה כנ״ל. ומן החש ך הזה למטה יצאו כל הדברים שזכרנו. אך כבר שמעת , זה הוא קלקול על מנת לתקן, שהרי בהיות סובלים הצדיקים כך, הרי החשך מסתלק מלמעלה . והאמת כי כן למעלה היה החשך מסתים אל הפה המשפעת , ולכן השלימה אהבתה ותיקונה לפי דרך אחר נעלם, כי זה ודאי אין הבורא מואס יגיע כפיו. אבל כשצריך להעלים אהבתו, הוא מתקן בדרך נסתר. וסוף סוף נמצא, שמה שהיה רוצה החשך להחשיך , לא נתקיימה מחשבתו . וזהו (בראשית לו, לה) המכה את מדין בשדה מואב, כי זהו ממש דרך אחד לרמות לס״א, שלא תתגבר בקטרוג שלה . אדרבא, היא נראה לה להיות נוצחת, ועכ״פ מתקן בדרך אחר נעלם. ומכאן באו כל הגזירות ששלטו על ישראל לבטלם מן העבודה, כי אעפ״כ תיקון היה ודאי, אלא בדרך נעלם. ובסוף הכל נראה בהדיא שהיה באמת תיקון גדול.

תקט"ו תפלות לרמח"ל – תפלה קנא

אל אחד יחיד ומיחד אתה ישר בארח יחודך שנאמר בך להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו (תהלים צב:טז), וזה צור ישראל (ישעיה ל:כט), ששם הדברים בסתום תקיף שאין הנחש יכול לשלט עליו, אלא גואלם חזק (ירמיה ג:לד), לפי שיש צור ויש גואל וזה ה' צורי וגואלי (תהלים יט:טו), וזהו המלאך הגואל אותי מכל רע, מלאך יאהדונהי, בו פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמונים (ישעיה כו:ב), והרי כאן שני יודין בהם עיניו כיונים, עיניך יונים (שיר השירים א:טו), שהם בחבור בהשואה אחת זה כנגד זה כיונים שהם תמימים, ושעור העין י' אחת, והם מסתכלים זה בזה בארח ישר שאין שם נחש עקלון אלא ישר יחזו פנימו (תהלים יא:ז), שראיה עקמה מצד ס"מ ולילית שנאמר בהם או גבן או דק או תבלול בעינו (ויקרא יא:ז), שראיה עקמה מצד ס"מ ולילית שנאמר בהם או גבן או דק או תבלול בעינו (ויקרא כא:כ), ובלעם מצד זה ונאם הגבר שתם העין (במדבר כד:ג), אבל דוד שהוא מצד השכינה נאמר בו עם יפה עינים (שמואל א:טז:יב), וזהו שנאמר בו אני ה' לא שניתי (מלאכי ג:ט), שכן י-ה-ו-ה א-ד-נ-י מתחברים זה בזה ביחוד שלם שאין שם עקול כלל, ואם הס"א חושבת שתוכל להתדבק בזה הצור לפי שנאמר דרך נחש עלי צור (משלי ל:יט) הרי ידע שגואל זה נמצא שם שהוא צדיק זה, צדיק וישר הוא (דברים לב:ד), והוא יאמר לס"מ הרשע הגם לכבש את המלכה עמי בבית (אסתר ז:ח), להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו (תהלים צב:טז), ודוד בעבור צור זה היתה הס"א רודפת אחריו שנאמר בה רבים אמרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים וכו' (תהלים ג:ג), אבל ואתה י-ה-ו-ה מגן בעדי כבודי ומרים ראשי (תהלים ג:ד), בשם הקדוש המצרף בפסוק זה שהוא ו-ה-ו בו אני ה', אני הוא ולא אחר, בעבורו אמר דוד ה' צורי וגואלי (תהלים יט:טו) ודאי, ודוד מצד השכינה היה אומר אני שכבתי ואישנה (תהלים ג:ו), כגון אני ישנה (שיר השירים ה:ב), וזה שמי עם י-ה שס"ה, שם שס"ה גבורות כמנין שינ"ה, מי מציל השכינה מן הקלפות באלה הגבורות אלא י-ה ודאי, שהוא עדות לישראל להראות שאין נחש שולט שם כלל, ובעבור שם זה היה דוד אומר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י-ה (תהלים קיח:יט), ובשם זה עשה ק"ן מזמורים שלו, ואז מיד נעשה בו שמי עם י-ה, ויאמר בו אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיה מב:ח), תהלתי ודאי, בספר תהלים, שבו אלהי"ם אל דמי לך (תהלים פג:ב), שהם ה' ספרים בה' אותיות של אלהי"ם, ובזמן אחר נאמר ישב בדד וידם (איכה ג:כח), בזמן שעשר קלפות שהם בדד, בהם בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (ויקרא יג:מו), באותו הזמן מסתלק י-ה אלהי"ם מה שנשאר הוא אלם, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה (ישעיה נג:ז), ולא יפתח פיו, וידם ודאי, וזה שינה, שבה ותרדמה נפלה על אברם (בראשית טו:יב), אבל דוד נאמר בו חצות לילה אקום וכו' (תהלים קיט:סב), שלא היה ישן אלא שיתין נשמי (סכה כו:), ובעבורו היה נמשך י-ה להשלים אלהי"ם בק"ן מזמורין ובה' ספרים, מיד אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקט אל (תהים פג:ב), ואם רוצה עמלק שהוא נחש להתדבק בזה הצור הרי כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמקל מדור דור (שמות יז:טז) י"ד זה דו"ד על כס י-ה ודאי, לתקן שם י-ה זה בזמירות שלו, מיד זמיר עריצים יענה (ישעיה כה:ה), מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ואם ירצה ס"מ הרשע לומר שדוד אינו ראוי לבוא בקהל לפי שבא מרות המואביה (יבמות עו:), וזה דואג האדמי שהיה רוצה לדחות אותו בעבור אותו שהיה עתיד להטיל מום בכבודו שנאמר בו לא בא ממזר בקהל ה' (דברים כג:ג), הרי בעז שהוא עז שנאמר בו מגדל עוז שם ה' וכו' (משלי יח:י), מראה כחו של דוד שהוא עומד בצד הקדשה ודאי שאין שם ס"א כלל, וזה מגדל דוד, מגדל עז שם ה', מיד ה' צדיק קצץ עבות רשעים (תהלים קכט:ד), שבזה [מגדל עז] נשגב על הס"א, ואם הם רוצים להתאחז בו בעבור הרשעים האלה ה' צדיק מקצץ אותם, מיד יאמר בו אנא ה' כי אני עבדך וכו' פתחת למוסרי (תהלים קטז:טז) ובס"מ הרשע יהיה נאמר תאלמנה שפתי שקר (תהלים לא:יט), שמה שהיה אלם לישראל בגלות יהיה כך לס"מ שלא יהיה לו עוד תקומה, תאלמנה שפתי שקר, שקר ודאי, לגלות אמת שלך בעולם ויהיה נודע כחם של ישראל שהיו מקוים לישועה, ובקווי שלהם היו מעלים מלך המשיח מן אותו הבור העמק שהוא עומד שם, שנאמר בו ויעלני מבור שאון מטיט וכו' (תהלים מ:ג), להראות סלע שאין הנחש שולט שם, בכל אותם שירים של דוד שנאמר בהם ויתן בפי שיר חדש וכו' (תהלים מ:ד), ויבטחו בה', לישועתך קויתי ה'.

תפלה רעז

אל אחד יחיד ומיחד הרי חטאו ראשונים לפניך בכמה עבודה זרה שערבו קודש בחול וחול בקדש עד שיצאה משם כלאים, והרי ודאי אי אפשר למדרגות העליונות להתקן עד שיעבר הממזר זה מן העולם, שהרי עד שיש ממזר זה בעולם מעות לא יוכל לתקן (קהלת א:טו).

רבון כל העולמים מי יעביר זה מן העולם אלא יחודך שנאמר בו וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיה מב:ח), שזה רצה להמשיך אורות קדשתך ועטרה של דוד שהיא כבוד מלכותו ביד ס"מ הרשע, וד' של דוד נעשית דלת מסכנות ודאי, וזה העניות והדלות לא הניחה מדה טובה לישראל (עיין כוזרי א:יב), שהשכינה הקדושה היא מדה טובה, ולפי שד' זאת נפגמה, מדה טובה לא נשארה בישראל עד שתגלה יחודך ותעביר שקר זה מן העולם מיד ונגלה כבוד ה' (ישעיה מ:ה), ד' דוד ודאי ואני נסכתי מלכי על ציון וכו' (זכריה יד:ט), באותו הזמן יאמר במלכות בית דוד, ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי (תהלים ל:ב), וזה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו:ד), מיד שאחד מתגלה, בשכמל"ו [ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד], “כבוד מלכותו" ודאי, ונגלה כבוד ה' וכו', עננו באמתת יחודך שלו אנחנו מקוים, לישעותך קויתי ה'.

תקונים חדשים, תקון ע' – עמוד קסג

ועוד, נשמתא איהי אדם. גופא בשר אדם. ביה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה (מקרא יח ו). דחיבורא דאתעביד בקדושא אתמר ביה על כן יעזוב איש וכו׳ ודבק באשתו, דביקותא מסטרא דנשמתא. כדין והיו לבשר אחד בגופא. אבל חיבורא דלאו כדקא יאות, חיבורא לא אשתכח בנשמתא אלא בגופא לחוד. בג״כ לית איהו חיבורא כלל. וממזר דא דנפיק מחייבי כריתות דלית תמן חיבורא כלל, ואלק אומין דעלמא, תחש בא על חוה ומתמן נפקו אומק אלין. אבל בגין דלא אשתכח חיבורא אלא בגופא, בג״כ גופא אמשיכו מסטרא דאדם ולא נשמתא. ובהו לא יבא ממזר בקהל ה׳ (דברים כג:ג). ויתיר מכלא ההוא חייבא מסאבא. ונחש איהו מעות שלא יוכל לתקון, שבא על הערוה והוליד ממנה ממזר (יבמות כב:). דבג׳׳ב אצטריך איהו לאשתיצאה מעלמא. והכי ההוא ממזר אצטריך לאשתיצאה, ואלין אומין דיליה. כדכ' בלע המות לנצח וכו׳ וחרפת עמו יסיר(ישעיה כה ח) אלין אומץ עע׳׳ז, חרפת עמו ודאי . ומאן דעריב זרעיה באתתא נוכראה, אתמר ביה ובעל בת אל נכר (מלאכי ב יא ) דא לילית חייבתא. דהא איהי אזדמנת לגבי ההיא מסאבתא, ואיהו בה אתקש ר ודאי. כגונא דא מאן דמשמש באתתיה בקדושה כדקא יאות, שכינתא פרשת גדפהא על ההיא אתתא, וקב׳׳ה פריש גדפוי עליה. ואתמר בהו ומספר את רבע ישראל (במדבר כג י). כדין מתקדשן כלהו בקדושה כדקא יאות. אבל אי ל א אזדהר בקדושתא כדקא יאות, ס״א אזדמנת תמן, ומשיכו מינה אתמשך בההואולדא. עליה כתיב אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה (ירמיה לא כח). אבל א י בקדושה דמאריה אתקדש כדקא יאות, כדין אתמר ביה זרע קדש מצבת ה (ישעיה ו יג) מההוא קדש עלאה ודאי.

נ נח נחמ נחמן מאומן