טעם המן ככל חפץ

 ב"ה

פרשת בהעלותך

יא:ה זָכַ֨רְנוּ֙ אֶת-הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר-נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת-הֶֽחָצִ֥יר וְאֶת-הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת-הַשּׁוּמִֽים.

זכרנו את, בגמטריא רב נחמן מברסלב. הדגה אשר נאכל, עם הי"א אותיות, בגמטריא נון נון חית. ואת האבטחים, בגמטריא נחמן מברסלב. , ועם הי' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ואת בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. השומים ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח.

הראשי תיבות של: זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת, בגמטריא נ נח.

הסופי תיבות של: במצרים חנם את, ושל: חנם את הקשאים, ושל: הקשאים ואת האבטחים, ושל: הבצלים ואת השומים, עם הג' אותיות, בגמטריא נחמן מברסלב ע"ה.

פרש"י ז"ל אמר רבי שמעון מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו, מפני שהם קשים למיניקות וכו' ע"ש. והנה היום אדם שאסור לאכול סוכר יכול לאכול כל מיני החלפות של סוכר, כמו פרוקטוס וכדומה. אכן משמע מכאן שעל פי החכמה הקדומה, אי אפשר לחלק ככה, וצ"ע, וזה כתבתי לאמיתת הענין, כי יכולים ליישב בכמה דרכים, כי י"ל שכאשר המן היה נותן טעם של איזה אוכל, היה ממש בדיוק כאותו אוכל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הרגשת טעם באכילה

ב"ה

ספר המדות אכילה אות ו: מי שאינו מרגיש טעם באכילתו ידע שנתק ממנו השם יתברך, עכ"ל. 

ואפילו הכי רבינו היה אוכל באופן שלא ירגיש הטעם כמבואר בשיחות הר"ן אות רמו ז"ל הייתי מסתכל על אכילתו, והיה מתכוין שלא להכניס הדבר שאוכל לתוך הפה והחיך וכו' ומי שאוכל כך כמעט שאין מרגיש שום טעם באכילתו ע"ש.

ובמקום אחר כתבנו על זה שהתם בסיפורי מעשיות היה דוקא מרגיש כל הטעמים שהיה מצפה, שתמוה מאד שלכאורה בתמימות היה צריך לוותר על כל הטעמים, ואולי העיקר בזה הוא הנמשל, ועדיין צ"ע.

נ נח נחמ נחמן מאומן

טעם, ריח, ומראה של המאכל

ב"ה

בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה יג מהשבעה בטלירס

יום שני -- הקבצן החרש

"קלקלו את הטעם... כל מי שירצה לטעם איזה טעם יהיה טעם נבלה... וכן קלקלו את המראה, שהחשיכו את העינים כאלו יש עננים ועבים... כשבאו סמוך להמדינה התחיל להתקלקל גם אצלם הטעם ושאר הדברים, והרגישו בעצמם שנתקלקל אצלם... והרגישו בלחם ומים שלי כל הטעמים וכו' ונתתקן מה שנתקלקל אצלם."

לכאורה מבואר שהפגם שהטילו הג' כתות עבדים, לא היה בחפצה של הפירות, אלא בהחושים של הגברא, כן משמע בפרט מהלשון 'שהחשיכו את העינים', וכן בהמשך מבואר ענין זה כי החשך יעור עיני חכמים, ומשמע להדיא שזה מקלקל את העינים, חוש הראיה, ולא הדבר שרואים. וכן ממה שאחר שאכלו מהלחם והמים שלו נתתקן אצלם מה שנתקלקל, משמע להדיא, שלא רק בלחם שלו ומים שלו ירגישו כל הטעמים, אלא שנתתקן אצלם שירגישו את כל הטעמים אפילו בלחם שלהם, כי הפגם לא היה בחפצה של האוכל אלא בחושים. (אלא שצריכים להבין, שזה לא אומרת שכל האוכל שבעולם יש את כל הטעמים, אלא האוכל של הגן, והאוכל של אלו העשירים, דהיינו שהיה להם אוצרות והיו חיים 'חיים טובים', דהיינו לכאורה שהחפצה של האוכל שלהם היה מוקדש, רק שכיון שנתקרבו לאותה המדינה נתקלקל אצלם החושים, ולא היו יכולים להרגיש הטעמים בהאוכל המיוחד שלהם, עד שנתתקן. אבל אוכל בעלמא, שלא מהגן ולא מהאוצרות, לכאורה אין בהם כל הטעמים אפילו לבעל הרגשה. ועיין במשנה סוף מסכת סוטה (ט:יג) רבי שמעון בן אלעזר אומר, הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח, המעשרות נטלו את שמן הדגן. וחכמים אומרים, הזנות והכשפים כלו את הכל, ע"ש. לכאו' מבואר להדיא  שמדובר על החפצה של הפירות, ודו"ק).

נ נח נחמ נחמן מאומן

תבין סוד הצמצום ותעלה למעלה ממנה

ב"ה

לולא דמסתפינא נלע"ד שכל פעם שהש"י מצמצם כביכול את האלהות בבריאת העולם, האלהות שנצטמצם נשאר בעולם בבחינת תאוה, ובעיקר התאוה הידוע ר"ל. באמת זה החלל פנוי, שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן (תורה סד) שיש בחלל פנוי שני מיני אפיקורסות ע"ש ולכאו' נאוף תלוי ממש בכפירה וכמו שאמרו רז"ל (סנהדרין סג:) לא עבדו ע"ז אלא להתיר להם עריות וכו' (ואולי הוכחת הדבר בתורה לז שרבינו מפרש הקשר בין אחרי לבבכם זהו מינות לבין ואחרי עינים זו נאוף ע"ש וצ"ע). כי הכפירה שנמצא בהחלל פנוי זה ממילא, כי הצמצום נתן מקום לאפשר אפיקורסות, אבל האלקות גופא שנצטמצם בודאי עוד שם רק שהוא מצומצם וכאילו אינו שם, וזה נותן את התאווה (והנה ידוע מהספרים הקדושים שהטעם בהאוכל הוא מהניצוצות הקדושים, ואכן לפי מש"כ כל התאווה בכלל לכל דבר בא מהאלקות שנצטמצם כנ"ל).

ולפי זה יש להעמיק במה שגילה הרמח"ל בדרך יחוד הגן ליכנס לגן עדן, וז"ל (אדיר במרום עמ' סב) עולה לאוירו של גן ומצאו יאור, אוריה שמו - אויר י"ה, שהגן ה' ועדן י', שנאמר: אודה י"ה. ואוריה הוא ה"פ אור - אלף ל"ה, ה"פ י' - נ', הרי אלהי"ם. והנחלים נמשכים למקומם שנאמר כל הנחלים הולכים אל הי"ם, ואומר ואת הנחלים ארנון. י' נעשה אור. כיצד אור ואותיותיו - ר"י, י' עשרה נמלאת הרי יו"ד, י"פ ו"ד - מאה, ו"ד פ"י - מאה, כולם ר"י. מלביש אויר באור י' [נ"א: באוריה], עכ"ל וע"ש יותר באריכות (בעמוד מא-מב), ובפרט להבין מה שאכתוב כאן בס"ד.

'כי אור י' סודם חסד ודין שנולדו בתחלת המציאות בסוד המצמצום' ע"ש, הרי שעיקר הצמצום בהיו"ד. וצריכים להחזיר את האויר לאור י', וצריכים ה' פעמים אור וה' פעמים י', וזה עושה אלהי"ם כנ"ל. ואלהי"ם הזה לכאו' בלי אוירא דעלמא, והוא תופס כל המציאות ובעיקר הפנימיות, וא"ל יהיה כתר והמוחין, ה' תהיה המדות חג"ת נ"ה, וי"ם יסוד ומלכות. י"ם זה החמשה פעמים י'. ונראה שחמשה פעמים זה בסוד שמירת הברית לנוקבא קדישא, שעי"ז יכולים לשחרר כביכול את הצמצום, והרי מעיקר המצמום ששורה בהי' יהיה נעשה בשלמות יסוד ומלכות של האלהות, ומהאור שנשתחרר כביכול יופיע כל הבנין של הקדושה. 

והרי שמי שנשאר באויר העולם הזה, הרי נפסד מהי"ם של יסוד ומלכות שאצלו זה רק י' שמחשיך לו את כל האור, על זה כתבתי שלולא דמסתפינא זה מקור ושורש של כל התאווה, ואם יכול להתגבר ולהגביל את התאווה שישאר י' חוץ מהאור, אז יזכה להשגות אלהות, כי יזכה לה"פ אור וה"פ י', ויזכה לאלהי"ם.

ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן!