כח הצדיק לכפר ולגזור

 ב"ה 

ספר שמואל

א:טו:כה ועתה שא נא את חטאתי ושוב עמי ואשתחוה לה'.

ועתה ע"ה בגמטריא נחמן מברסלב. שא נא, עם הב' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. ועתה שא, עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. את ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח.

הראשי תיבות של: שא נא את חטאתי ע"ה בגמטריא רבי נחמן.

הסופי תיבות של: שא נא את, בגמטריא ברסלב נ נח.

שא נא חטאתי, יש כאן הוראה פלא על גודל כח הצדיק לכפר עון, ששאול ביקש משמואל למחול לא על חטאתו מה שלכאורה אינו תלוי אלא בהשם יתברך. אף על פי שלמעשה שמואל זעק אל השם כל הלילה (א:טו:יא) לבטל הגזר דין, ולא הועיל, שמא שאול לא ידע מזה, או שעם כל זה – אף על פי שלא נענה בתפילה, עדיין היה לו הכח לגזור שיימחל, כמבואר בתורה רכג (ז"ל יכול להיות שלא ימלאו בקשתו כי זמנין דשמע וזמנין דלא וכו' (זהר וירא דף קה:), אבל יש צדיק שיכול לגזר ולומר אני אומר שיהיה כן, עכ"ל).

וי"ל שאכן כאן שמואל לא היה יכול לגזור כך, כי הענין של צדיק גוזר ומבטל מבואר בדברים רבה (יב) הבאתיו בתורה סב:ו ז"ל שהצדיקים גורעים ומוסיפים על דבריו של הקב"ה כדי שיהיו הבריות יראין מלפניו... ברא הקב"ה את החרף שיהא חרף, ואת הקיץ שיהא קיץ, בא אליהו עושה את החרף קיץ, שכן כתיב (מלכים א:יז:א) חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. בא שמואל ועשה את הקיץ חורף שכך כתיב (שמואל א:יב:יז) הלוא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קלות ומטר, ע"כ. והרי כאן חטאתו של שאול היה בדיוק בענין זה שהרבה דברים והוסיף על דבר ה', כמבואר לעיל (פסוק כג) ואן ותרפים הפצר, ורש"י הביא את תרגום יונתן, דפצר ומוסיף, היינו שהרבה דברים (ויש שפירשו הכוונה להמדרש על וירב בנחל שרצה לדרוש וללמד לא להרגם) והוסיף (ויש שפירשו שהוסיף על מידותיו של הקב"ה ורחם על מה שהוא לא צוה, והתיר להביא מהשלל). ולכן שוב לא היה כח לשמואל להשתמש בכח הגזירה, שהוא ענין להוסיף ולגרוע כנ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כפרת אהרן על עשיית עגל הזהב - פרשת שמיני

 ב"ה

פרשת שמיני

ט:ב ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני י'. קח, בגמטריא נ נח. ויאמר אל אהרן קח לך ע"ה בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. ויאמר אל אהרן קח לך עגל, עם הו' תיבות, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה. אל אהרן קח לך עגל, עם הה' תיבות, בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן, ובגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. עגל בן בקר בגמטריא לקוטי מוהר"ן ע"ה. בן בקר בגמטריא נ נח נחמ נחמן. בן בקר לחטאת ואיל לעלה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן, עם הב' כוללים. לחטאת ואיל לעלה, בגמטריא נון נון חית. לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (דהיינו ג' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן). לעלה תמימם והקרב, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. והקרב לפני, עם הט' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של: ויאמר אל אהרן קח, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן, עם הז' אותיות, בגמטריא נ נח נ נח ע"ה. הראשי תיבות של: לך עגל בן בקר, עם הד' אותיות, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: לחטאת ואיל לעולה תמימם, ושל: לעלה תמימם והקרב לפפני, בגמטריא ליקוטי מוהר"ן. הראשי תיבות של: עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב, עם הח' אותיות, בגמטריא נחמן בן שמחה ע"ה.

הסופי תיבות של: אהרן קח לך עגל, בגמטריא נ נח. הסופי תיבות של: אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ע"ה בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני ה', עם הי"ב אותיות, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה ע"ה. הסופי תיבות של: בקר לחטאת ואיל, בגמטריא נון נון חית. הסופי תיבות של: לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני י', בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

אותיות היסוד (אלו שלפני הוספי תיבות) של: ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן, בגמטריא רבינו נ נח. אותיות היסוד של כל הפסוק חוץ משם י', התיבה האחרונה, עם הי"ד אותיות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. אותיות היסוד של: אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני י', עם הי"ג אותיות, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד של: קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה, עם הח' אותיות והכולל, בגמטריא נחמן מאומן. אותיות היסוד של: לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב, בגמטריא רבינו נחמן. אותיות היסוד של: לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני, בגמטריא ליקוטי מוהר"ן.

הראשי וסופי תיבות של: לעלה תמימם והקרב, עם הו' אותיות וג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: תמימם והקרב לפני, עם הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: בן בקר לחטאת, עם הו' אותיות ג' תיבות והכולל, בגמטריא רבי נחמן מברסלב. הראשי וסופי תיבות של: עגל בן בקר לחטאת ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: בן בקר לחטאת ואיל לעלה, עם הה' תיבות, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: בקר לחטאת ואיל לעלה, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן.

קח לך עגל, פרש"י ז"ל להודיע שמכפר לו הקדוש ברוך הוא על ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה, עכ"ל. לפי זה צע"ק מה שגילה האריז"ל (ספר הגלולים פל"ה) אהרן הכהן נתגלגל בעלי הכהן, ועון עבודה זרה הוא בסקילה, לכן נפל מעל הכסא ותשבר מפרקתו (שמואל א:ד:יח - כענין הכתוב (שמות לב:ב) פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם, שמן הטוב, ושם כתב עוד רמז במש"כ שם במיתת עלי, ויהי כהזכירו את ארון האלקים ויפל מעל כסא, שזה רמז לשבירת הלחות אשר היו בסבתו, אכן באמת שאול כבר חטף והציל הלחות). אחר כך נתגלגל בעזרא הספר שהיה גם כן כהן ונתתקן על ידו, ע"כ. ועכ"פ רואים מדברי האריז"ל בעצמו שלא היה מספיק לתקנו אפילו בקבלת העונש מלא, כי היה עוד צריך להתתקן על ידי עזרא. ועוד יש להתחשב שמא היה חייב מכמה בחינות, וכאן בפרשת שמיני קיבל כפרה על שגרם להחטיא את בני ישראל, אכן משמעות רש"י שזה היה להכשירו לכל עבודתו, שיהיה עובד זכאי. ולפי הדיוק שהבאתי מהשמן טוב י"ל שבמיתת עלי קיבל תיקון על אסיפת הזהב, מה שעוד לא היה מעשה ע"ז מצד אהרן, ולכן מפאת זו עדיין חשוב זכאי, ועל עיקר עשיית העגל קיבל כפרה עם העגל, ואח"כ בעלי הכהן קיבל תיקון על אסיפת הזהב.

נ נח נחמ נחמן מאומן

גיהנם בעולם הזה

ב"ה

בלקוטי מוהר"ן תורה

תורה קיט

והנה עולם הבא – אנו מאמינים שיש עולם הבא, אפשר יש גם עולם הזה גם כן באיזה עולם, כי בכאן נראה שהוא הגיהנם, כי כלם מלאים יסורים גדולים תמיד. ואמר שאין נמצא שום עולם הזה כלל, ע"כ.

קרוב לזה עיין בספר אוצרות רמח"ל (איוב לד:יא) ז"ל כי בדרך שאדם הולך בעולם בעולם הזה בה הולך לאחר מיתתו. ואותו העון שעשה בעולם הזה בבחירתו, ואז הוא לו לעונג, אותו העון עצמו מתמיד ועושה בגיהנם, אבל בעל כרחו שלא בטובתו. וזה הוא הצער היותר גדול שיכול להיות לו. ולפי ששמשון הלך אחר עיניו, היה ראוי שיעשה כן גם אחר מיתתו בעל כרחו, והקב"ה ריחם עליו ונתן לו העונש הזה בעולם הזה כדי לתת לו מנוחה לעולם הבא. והוא מה שארז"ל (סוטה י.) ויהי טוחן בבית האסורים (שופטים טז:כא), מלמד שכל אחד ואחד הביא לו אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר ממנו. וענין זה אומרו הפסוק בהדיא: ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו (איוב כד:יט), כי מי שגונב וגוזל בחייו גם במותו יגזול, אלא שבחייו גזל מעות או ממון להנאתו, ושם יגזול, אם גביהנם של אש – אש, ואם בגיהנם של שלג – שלג. וזה אליו לצער גדול ולכפרת עונותיו, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עיקר הפסח-נחמן זה בארץ ישרראל!

ב"ה

תוך השנה שלאחרי פטירת רבינו הקדוש רבי נתן קיים ההלכה לאמר ולכתוב הריני כפרת משכבו, כל פעם שהזכיר את רבינו. אפילו שזה חידוש גדול שכאילו באנו לכפר על רבינו, אם כל זה רבי נתן נהג בתמימות ופשיטות כהלכה. וכן עיקר הכפרה זה בקבורה בארץ ישראל כמובא.

והנה לקוטי הלכות כיבוד אב ואם הלכה ב' רבי נתן כתב באותו זמן, תוך השנה של פטירת רבינו הקדוש, כי כן מוכח כנ"ל סוף ב:י.

והנה שם (אות ט) רבי נתן מבאר שאף על פי שפסח הוא אור גאולה אפילו בתוך עמקי הטומאה של מצרים, עם כל זה עיקר הפסח הוא בארץ ישראל, וכיון שפסח היה במצרים על כן אינה גאולה שלמה, וצריכים חיפזון ושמירה מחמץ וכו' עיין שם. ואילו בשבועות זכו ממש לגאולה.

והנה ידוע שפסח בגמטריא נחמן, ויש בזה רמז גדול איך שרבי נתן שהיה בתוך שנה של אבילותו על רבינו, הבין שאף על פי שרבינו ממש אור גאולה אפילו בתוך עוצם הגלות, אפילו בתוך אומן, העיקר שיהיה רבינו בארץ ישראל.

וכן שבועות, כאשר מחליפין הש' לב' בא"ת ב"ש (שמו שרש"י מביא מחז"ל ש"קטרת" עולה תרי"ג כי מחליפין הק' לד' בא"ת ב"ש), עם הו' אותיות, עולה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ושבועות הוא סוד היובל, ויובל הוא לשון הובלה, פשוט להוביל את הציון הקדוש לירושלים.

במהרה בימינו אמן!

נ נח נחמ נחמן מאומן

תפלה קצרה לזכות לענוה בהמתקה

ב"ה

 ריבונו של עולם "כל הצרות שבאו על יעקב מדינה ויוסף וכן כולם, היו מטעם שלא יתגאה יעקב על עשו אחיו (דברים שבקדושה סימן ג' מובא בחק לישראל סוף פרשת ויחי)" ואם כך היה נצרך ליעקב אבינו בחיר האבות שדמותו חקוק על כסא הכבוד מה נענה אנן בתריה מה חס ושלום היה מגיע עלינו כדי שנכיר טוב שפלותינו ולרכוש וללכת במידת הענוה העולה על כל המדות טובות. אכן אין לנו כח לסבול שום צרה ולכן כרגע הנני מעמיק בדעתי לדמין בנפשי במיטב יכולתי כאילו חס ושלום נשפלתי לתהום רבה ונתביישתי לגמרי יצא הדם מראשי ופני משתנים לגוונים ולהרימו אין ביכולתי, וכאילו נהפך עלי כל סדרי העולם לרעתי חס ושלום ונשארתי מדוכא גלמוד ומשותק מרוב צער ותמהון, וכהנה וכהנה אני חוקק בדעתי לכמה רגעים עכשיו כדי ללמוד לקח ולהשיב היטב בליבי שפלותי מה אני, וזאת תהיה כפרתי ויעמוד בעדי ואני אצא לחיים טובים בהכרתי גדולתך במקום ענוותנותך וזאת תהיה נחמתי וזאת תהיה מנוחתי יגעתי ומצאתי. אליך תשוקתי ותקותי. ענני אל ענני.
והריני מדביק את עצמי למשה רבינו עליו השלום הענו מכל אדם ולרבינו הקדוש צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור חכמה רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן הענו של הצדיקים שאפילו קרוב לפטירתו מן העולם אחר שהשיג וזכה למה שהוא זכה היה פושט ומשתטח עצמו על הריצפה בבכיה ובתחנונים להשם יתברך לזכות להיות יהודי כשר.

 נ נח נחמ נחמן מאומן

מעשה יפה על פורים - איך שצדיק גמור בשיכרותו נאנס לשכב עם אשת איש ואיך שהוא עשה תשובה על זה

ב"ה

"מדרש", המובא בבתי מדרשות ח"ב, (מועתק ב"אוצר המדרשים" (אייזנשטיין) עמוד277, שהוא העמוד  הראשון שבחלק ב):

"מעשה היה בחכם אחד והיה שמו ר' מאיר, שבכל שנה ושנה היה עולה לירושלם לרגל,  והיה מתאכסן אצל ר' יהודה הטבח, והיתה אשתו של ר' יהודה זה בעלת יופי וצנועה מאד, והיתה זריזה בכבודו של ר' מאיר, כל זמן שהיה עולה לירושלם. אחר זמן נפטרה אותה האשה לבית עולמה ונשא ר' יהודה אשה אחרת וצוה לה יהודה בעלה אם יבא ויתאכסן בכאן חכם אחד ששמו ר' מאיר הזהרי בכבודו כפי אשר תוכלי במאכל ובמשתה ובהצעת המטה שכך היתה עושה לו אשתי הראשונה. כשהגיע הרגל עלה ר' מאיר לירושלם כמנהגו ועמד בשער אשפיזו ר' יהודה, ירדה אשתו אליו והוא לא היה מכירה, אמר לה חייכי קראי לי לאשתו של ר' יהודה חבירי, אמרה לו אדוני אני היא אשתו של ר' יהודה שאשתו הראשונה כבר מתה ונשאני לאשה, מיד בכה ר' מאיר ורצה לחזור לאחוריו ותפסה בו אותה האשה ואמרה לו בא אדוני כי כן אמר לי בעלי וציוה אותי כשיבא בכאן ר' מאיר הזהרי בו מאד וביקרו ושימי לפניו מאכל ומשתה ומטה, ואני אעשה מצות בעלי ואכבדך יותר מן הראשונה. אמר לה ר"מ אין לי רשות לבא שבעל הבית אינו בכאן עד שיתן לי רשות, מיד יצא ר"מ לחוץ ופגע בו ר' יהודה, אמר לו אדוני ר"מ אשתי הראשונה כבר מתה וזו אשתי השניה, הזהרתיה מאד בשביל כבודך אדוני ר"מ. אחר כן הלך ר"מ לבית יהודה והתקינה לו אשתו מאכל ומשתה ובאה לפניו והיתה משמשת אותו כראוי והיה ר' יהודה בעלה הולך למקום בשוק שכן היה רגיל, והיה ר"מ יפה תואר וטוב מראה עד מאד. מה עשתה אשתו של ר' יהודה נשאת עליו עיניה וחמדתו בלבה, ויהי בלילה השקתו יין עד שלא ידע בין ימינו לשמאלו, ואותו הלילה היה ליל פורים, וכשראתה שהיה שתוי מה עשתה הפשיטה כל בגדיו של ר"מ ושכבה עמו עד הבקר, ור"מ לא ידע בשכבה ובקומה, ובבקר הלך ר"מ לבית התפלה, וכשחזר לביתה [עמוד 278] עשתה לפניו מאכל ומשתה והיתה מדברת עמו ומשחקת לפניו, ור"מ היה תמיה מאד על מה שהיתה מעיזה פניה בפניו, והוא היה כבוש עיניו למטה שלא היה רוצה להסתכל בה, אמרה לו למה אינך מסתכל בי, אמר לה מפני שאת בעולת בעל ואהיה פושע לחבירי יהודה, אמרה לו הלא שכבת עמי בזה הלילה כמה פעמים, אמר לה ר"מ חלילה חלילה שלא ראיתי אותך ולא שכבתי עמך ולא עם אחרת כמותך מימי, אמרה לו כל הלילה שכבת עמי ועתה אתה צנוע ממני, אמר לה בחייך שקר את מדברת, אמרה לו אם לא תאמין לי הרי סימן פלוני ופלוני שיש בגופך, והיתה רואה על כתיפו הימנית כמו בכא אדומה ובנחיריו חזזית. בשעה שאמרה לו אלה הסימנים שבגופו מיד הכיר ר"מ שחטא, והיה מר נפש מאד, והיה צועק ובוכה והניח עפר על ראשו ואמר אוי לי שאבדתי את עולמי, זו היא שכר תורה שלמדתי, עכשיו מה תקנה יש לי, מיד המליך עצמו ואמר לילך אצל הישיבה של בבל וכל דין שיגזרו עליו יקבל, וישב לביתו והיה הולך וצועק בכל הדרך וקרע בגדיו וישם אפר על ראשו. פגע בו גוי אחד שכינו אמר לו ר"מ מה לך, אמר לו מבקש אני ממך שתלך לעירי ותאמר לקרובי שלסטים באו עלי ואנסו כל מה שהיה לי, מיד הלך הגוי ועשה כן ואמר לקרוביו שלסטים באו על ר"מ ולקחו מה שמצאו בידו, מיד יצאו קרוביו לקראתו וספר להם כל המעשה שאירע לו, אמרו לו קרוביו מה בלבך לעשות, אמר להם אלך אצל ראש הישיבה של בבל וכל מה שיגזור עלי אעשה, אמרו לו קרוביו בשוגג היית והקב"ה יסלח את עונך ולא תשמיע את הקול על זה שלא תעשה לעז על בני משפחתך, אמר להם אם אשמע אני לקולכם הקב"ה לא יסלח עוני. מה עשה ר"מ ז"ל הלך אצל ראש הישיבה וסיפר לו כל המעשה שאירע לו ואמר לו על מנת כן באתי לפניך שאקבל בשמחה כל מה שתגזור עלי. א"ל ראש הישיבה נחפשה היום דינך ולמחר אני אומר לך מה תעשה. למחר בא אצלו אמר לו חפשתי דינך וראיתי מן הדין כי ארי יאכלך, א"ל אני אקבל עלי דין שמים. צוה לעשות כן, מיד שלח ראש הישיבה וקרא לשני אנשים גבורים ואמר להם הוליכו זה למקום אריות וקשרו ידיו ורגליו והשליכוהו שם, ואתם הטמינו עצמכם באחת מן האילנות וראו מה יעשו לו האריות אם יאכלוהו הביאו לי עצמותיו ואספוד עליהן מאד על שקבל עליו דין שמים. מיד הוליכו אלו האנשים את ר"מ ועשו לו כאשר אמר להם ראש הישיבה. ויהי בחצי הלילה בא ארי אחד ונהם בצידו והניחו והלך לו ולא עשה לו כלום. למחר ספרו לו הדבר לראש הישיבה, אמר להם עשו כן ליל שני ויעשו כן. ויהי בחצי הלילה בא ארי בצידו והריחו והפכו על פניו והלך לו. למחר חזרו אצל ראש הישיבה וספרו לו, אמר להם עשו כן ליל שלישי ואם לא יזיקהו צדיק גמור הוא והביאוהו לפני שאין עליו דין שמים. ויהי בחצי הלילה בא ארי נוהם ושואג מאד בצידו והכהו בשיניו ועקר צלע אחת מצלעותיו ואכל ממנה כזית, למחר הלכו וספרו לראש הישיבה, אמר להם לכו והביאוהו לפני, הואיל ואכל ממנו כזית כמו שאכלו כלו. מיד הלכו והביאו אותו לפניו, וצוה ראש הישיבה לרופאים ורפאוהו, ושאל ממנו מחילה ואמר לו ראש הישיבה אשריך ר"מ שאתה צדיק גמור. וכשחזר ר"מ לביתו יצא בת קול מן השמים ואמר ר"מ זוכה לחיי העולם הבא. - צא ולמד מזה המעשה של ר"מ שהיה צדיק גמור וחכם ולא חטא בידיעה, ואלולי קיבל עליו דין שמים היה נטרד מן העולם הבא, אם כן החוטא במזיד על אחת כו"כ, השם יצילנו מעונינו, אשרי מי שלא נשא עיניו באשת איש".

נ נח נחמ נחמן מאומן!

זכות הרש"ש גרם לכפרה

ב"ה

במסכת חולין (ס:) איתא שהש"י מיעט את הלבנה, והתלוננה, והש"י פייסה שבני ישראל ימנו המועדים על ידה, אבל לא יישבה דעתה, כי הלוא עדיין התקופית תלויות בשמש, אז הש"י פייסה שצדיקים נקראים על שמה, כמו שמואל הקטן, אבל לא יישבה דעתה, אז הש"י אמר הביאו עלי כפרה, וידוע מרבינו שזה שורש וסיבת כל הכפרה של העולם, כי לכן ראש השנה בראש חודש. והנה הגמרא לא הסבירה למה לא יישבה דעתה של הלבנה בזה שיהיו צדיקים נקראים על שמה, כמו שהגמרא הסבירה בכל שאר השקלא וטריא. אז יש לומר כי היה אי אפשר לגלות את העתידות שיהיו צדיקים נקראים גם על שם השמש, וכידוע ללומדי קבלה (בלשון הקודש...) שהשמ"ש זה הרש"ש (שלום מזרחי שרעבי). רק להשמ"ש הזה לא ראינו לבנה להאיר אורה להעולם כדבעי, ואין מבינים את התורה שלו בכלל, עד שרוב המקובלים שכאילו לומדים את תורתו אינם אלא טועים לגמרי, רחמנא ליצלן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כפרת עונות בלי עונש - רק על ידי ענוה ודביקות

ב"ה

בלקוטי מוהר"ן תורה ד:ז עובר על פשע לשארית, למי שמשים את עצמו כשארית (ראש השנה יז:), יש להבין את זה על פי מש"כ הרמח"ל בספר אדיר במרום (עמ' תנ) ז"ל וכל חטא הולך לזה – להיות מפריד. כי החטא בא מן הס"א, ויש לו הטבע של מקורו. אך סוף סוף אם לא יתגבר הרע על הנשמה הרבה, אפשר לנשמה ליטהר ממנו אפילו בלא עונש. שהרי אם נפרדה באותה הפעם נדבקת בפעם אחרת, ובדביקות יכולה ליתקן, בסוד (שיר השירים א:ב) ישקני מנשיקות פיהו, שדרשו (מדרש שהש"ר שם) ידביקני יטהרני, וגם יזיינני נגד הס"א שלא תחטיא פעם אחרת, לפי כח ההתדבקות וכו' ע"ש כל דה"ק. והרי מי שהוא ששם את עצמו כשארית בודאי משיג הדביקות הדרושה וממילא יטהר מכל החטאים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תיבת משה משלים ריבוע הדיבור - קומה ד' לתיבת נח. תשע"ו

ב"ה

שנג. ריש פרשת נח (פסוק יד) עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר. והנה כל הצדיקים מפרשים שהתיבה משמעותה גם לתיבה דהיינו מילה. ורבינו יש לו כמה תורות פה ואכמ”ל. קנים זה בחי' נגינה כמבואר בלקוטי מוהר”ן תורה ג', כי לא מספיק סתם לדבר להשם יתברך, צריכים לשיר. ועל ידי זה יש כפרה (ע”ש בתורה ג, יבוא קלניא ויכפר וכו'), כפר פרש”י זפת, עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן פרש”י ז”ל מפני חוזק המים זפתה מבית ומבחוץ, זפתה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע”ה. וזה ענין של בית, בחי' בתים של השיר, וגם מבחוץ תרונה.

והנה עשה לך תבת וכו' בר"ת עלתע ע"ה בגמטריא תקע"א השנה שרבינו נפטר - זה גפר, אותיות פגר, גויה של הנפטר, וכן הר"ת של עצי (גפר - פגר) קנים תעשה את התבה = התקע"א. וזה ההמשך של וכפרת אתה, כי מיתת צדיקים מכפרת.

אתה מבית ומחוץ בכפר, אותיות היסוד (שלפני הס"ת) בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות, וכן הס"ת של מבית ומחוץ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תעשה את התבה - תעשהא, אי נמי עשהאתה - שנת התשע"ו.

(פסוק טז) צהר תעשה ל'תבה ואל אמה' 'תכלנ'ה מלמעלה ופתח התיבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה. תבה ואל אמה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן תכלנה גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם האותיות.

והנה תיבת נח הציל רק כמה נפשות והבהמות, כי חסר היה קומה אחד של רבוע הדיבור (עיין תורה ב' בלקוטי מוהר"ן תנינא, כי יש דיבור של מלכות, קרובי מלכות, תשובה, וצדקה, ע"ש. ונח זכה עד לתשובה, אבל לא זכה לצדקה) ונראה שזה נשלם על ידי התיבה של משה רבינו שהיה רק קומה אחת (ואולי משום זה היה כבד פה נגד השלושה קומות של נח). וכן הגמטריא של משה קמה א' – נ נח נחמ נחמן מאומן.