ציון רבי עקיבא והרמח"ל

ב"ה

ידוע שסבא ישראל עשה תקיעת כף עם ר' ישראל קרדונר ליד ציון הקדוש של רבי עקיבא והרמח"ל שלא ילכו יום ולילה בלי להתראות זה עם זה (לא ברור לי, אבל קצת משמע שהתחייבו שיהיה פעם ביום ופעם בלילה). ומזה ההתקשרות צמחה גאולה לעם ישראל, כי על ידי שר' ישראל האיר לסבא בכל כוחו אור של רבינו, כן זכה סבא להמשיך ולהתחזק ברבינו עד שזכה לקבל את הפתק הקדוש ולהמשיך לעלות ולעלות.

עקיבא, כבר פרסמתי שהוא ר"ת עתיקא קדישא (בחי' סבא) ישראל בער אודסר.

עכשיו הנני מוסיף, ובפרט לאור הנתבאר לעיל.

ע' -זה עין - בחי' להתראות, ק"י - ישראל קרדונר, יב"א - ישראל בער אודסר.

הרי שהשם עקיבא בעצמו מעיד על ההתקשרות בין ר' ישראל קרדונר וסבא ישראל הנ"ל. (וידוע שהאריז"ל פקד את מהרח"ו להתקשר את עצמו לרבי עקיבא לפני כל תפילה ותפילה על ידי הזכרת השם עקיבא עשר פעמים... ובסוף עיקר התגלות העשר מיני נגינה של נ נח נחמ נחמן (עשר אותיות) מאומן, נולד על ידי ההתקשרות בציון רבי עקיבא).

נ נח נחמ נחמן מאומן

ימי שמואל - בענין ההשמטות ומה ששלחו בו יד

ב"ה

בעזה"י בעוד כמה חדשים יצא לאור הספר החשוב ימי שמואל, הזכרונות של ר' שמואל הורוביץ ז"ל, והנה עד כה אי אפשר להשיג אלא מה שהוציאו שהוא מצונזר מאד, וגם שלחו יד בכתבים באופן מטורף. כי זה שהוציא את הספר, בלי להזכיר שמות היה מקושר לאיזה זרם של אחד מהמפרסמים של שקר, ועל כן הוא ראה על נכון לשנות פה ושם ולהוציא כל דבר בהתאם לדרכם ורוחם של התנועה שלהם. ובהיות שהזרם הזה בחרו הרבה בהפקרות, ובפרט שהבעל לא יקשיב לאשתו, אז השמיט כל החרטות שר' שמואל כתב על התנהגות הראשונות שלו, והשמיטו כל פעם דברים כאלו, כמו סיפור שפעם סמוך סבא ישראל היה מחכה עמו לאוטובוס ללכת למירון לעבוד את השם יתברך, ובא אשתו וצעק עליו איך הוא עוזב אותה לעת אתה כאשר היא סמוך ללידה וכו', וסבא ישראל פייס אותה הרבה, איך שאדרבה הוא הולך להתפלל עבורה שהכל יהיה נח וקל לה וכו', עד שנחה דעתה והסכימה ונתן לו רשות וברכתה ללכת. וכנראה זה לא מתאים לרוחם של הזרם הנ"ל שהאיש יתיחס לאשתו.

ובכל מקום שר' שמואל הורוביץ כותב שהוא שקד על לימודי ספרי רבינו, הוא ראה על נכון לשנות את זה לש"ס וכדומה, כראוי.

עוד השמיט מה שר' שמואל מספר איך כאשר הוא היה אורח אצל אחד במוסקו הוא סבל הרבה משני דברים, אחד לחיצת אחד מבני הבית שדאג מאד על עוצם הסכנה שהיה כרוך בזה שהיו מארחים אותו, ושנית מהבת, בחורה בתולה, ובשביל זה הוא עזב את ביתם והלך לישון בבית הכנסת. וכנראה זה לא מתאים שאיש צדיק כמו ר' שמואל יהיה לו בלבולים מזה שיש בחורה בבית איתו, ולכן השמיטו. וכן השמיטו מה שר' שמואל מתלונן על הפריצות שראה ברחוב שם, ולכאורה זה גם כן לא מתאים כנ"ל.

עוד השמיטו מה שהיה באיזה פורים שר' שמואל וחבירו השתכרו מאד ומתוך ריבוי הקפיצות שלהם גרמו שבירת הגודל של איש בן שישים שעבר מיפו והיה יושן בשטיבל. ולמחרת ר' שלמה ווקסלר והגבאי צעקו עליהם מאד על הנהגתם ואמרו שיסלקו את ר' שמואל משם (וידוע שלא היה לו שום מקום להיות חוץ מזה כמסופר שם). ואחר כך ר' אלטר בן ציון בא ושמע מה שהיה, והוא צעק מאד על ר' שלמה ווקסלר איך הוא מוכיח כך, ומאיים בכלל, ושאם הוא יאמר דברים כאלו אי פעם הוא (ר' אלטר) יסגר את השיטבל לגמרי מכל החסידים, כי השטיבל שייך לאנשי פולין וכו'. ואחר כך בא האיש הנ"ל שנשבר לו הגודל, ובכה והתנצל מאד מר' שמואל הורוביץ על שהוא גרם לכל המחלקת הזה, והרי אדרבה ראוי להם להיות אוהבים זה את זה מאד, שכל העולם יתקנאו מאהבתם וכו', עד שכל האנשים הנ"ל עשו שלום ביניהם, עד שגברו האהבה עוד הרבה יותר מקודם. וסיפור נפלא זה גם כן לא מתאים להנ"ל.

כל זה טעימה ממה שיצא לאור בקרוב בעזה"י. תתפללו על זה.

נ נח נחמ נחמן מאומן.

תמימות ופשיטות

ב"ה היום התקשרתי לחבר טוב, ושאלתי, "אפשר לדבר עם הרב", הוא לא הכיר את קולי ואמר בתמיה של אי הבנה לגמרי, מה? וזה חזר כמה פעמים, עד שהוא מסר את הטלפון לאשתו, אולי היא תבין, אז שאלתי אותה, אפשר לדבר עם הרב פלוני (שם של החבר -- וזה למדתי מרב אחד בישיבה ליטאי, עצה טובה שיכבדו הנשים את בעליהם...), אז היא החזירה את הטלפון לבעלה, ואז שאלתי שוב סתם, אפשר לדבר עם הרב, והוא - מה? ואז התחלתי לצחוק כל כך עד שהוא הבין זה אני....

י"ג חשון הילולא של מאיר עקביא ימיני ז"ל

ב"ה

שמעתי עכשיו שמאיר ימיני היה רגיל לספר שסבא ישראל אמר לו שהוא (מאיר ימיני) אחד מעשרה אנשים בעולם שמביאים שמחה לעולם!

עוד שמעתי שפעם בהפצה עם החברים, דלת דלת, אחד מהדיורים סיפר על אחד מבני הבית שהוא חולה אנוש, אז מאיר ימיני אמר להחברים להמשיך הלאה בהפצה, והוא ביקש חדר שם, וצעק כל הלילה להשם יתברך, ולמחרת החוה כבר התרפא.

עוד שמעתי שפעם באיזה רמזור היה ערבי משתולל ומאיים והיה סכנה, אז מאיר ימיני הוציא ראשו מחלון האטו ואמר לערבי שני מילים, והערבי נכנע לגמרי וחזר לאטו שלו (ואולי היה מנדנד ראשו) כילד קטן.

יש עוד הרבה הרבה סיפורים ובעזה"י נזכה להם. מספרים על מאיר ימיני שזכה לגילוי אליהו, וגם מספרים שכל יום היה לו הרבה לימודים, כמו שבע או שמונה דפי גמרא חוץ מעיקר הלימוד של רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן ושאר לימודים. וחוץ מעוצם ההפצה שהוא זכה לגייס הרבה כספים לדפוס ולצאת הרבה בהפצת הספרים, יהיה זכרו ברוך וזכות יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

מאיר עקביא בן יעקב ימיני זצ"ל נהרג בתאונת דרכים כאשר היה ברכב עם יבלחאו"ט גבריאל נ"י ועברו ברמזור ומהצד מונית עבר על אדום במהירות (ויתכן שהיה שתוי) ופגע ממש איפה שמאיר היה יושב, וכמעט לא נשאר מקום ישיבה, כי בדחיפה קמץ המקום. ועם כל זה אחר הפגיעה, גבריאל התחיל להקריא למאיר את הפתק הקדוש ומאיר ענה מילה אחר מילה. מאד, היה, קשה, לי... אבל אז באו הצלה ודחו ורחקו את גבריאל, ולא נשאר לנו את מאיר....

הציון של מאיר נמצא בהר המנוחות כמה שורות למזרחה של ציון ישראל סבא.

יש כמה סרטים של מאיר נמצאים על היוטוב, תמצאם בחיפוש קל "מאיר ימיני"

נ נח נחמ נחמן מאומן!

שנת התש"פ
הוספות
BD:
הוספה ממה ששמעתי אני בעצמי:
היה אחד מקיבוץ שדות ים, א.ה, שהכיר את מאיר פעם אחת באומן, ונפשו נקשרה בנפשו בקשר חזק. פעם אחד שמע שמאיר נמצא בפרדס חנה בבית מאיר אריאל, ומיד נסע אליו לראות אותו. כשהגיע מאיר ימיני בדיוק בא לעזוב יחד עם גבריאל לוי ופגש את א.ה ברחוב. הוא עשה משהו מוזר. הוריד את הקמיע שלו ושם על א.ה. נפרד ממנו ונסע ברכב עם גבריאל. שעה אחרי זה היתה התאונה הנ"ל בו הוא נהרג.

IB:

היה מאד מיוחד לראות את מאיר ז"ל מגיע לסבא, לא הרבה אנשים היו מתנהגים עם סבא כמו שמאיר התנהג, בחברות, בקירבה, בשמחה, בתקופה שאני הכרתי אותו הייתה הרבה יראה ביחסים מול סבא, אבל אצל מאיר היה רק שמחה וחברות

סיפור צדיקים על הגאולה

ב"ה

חבר פה באומן מספר שבשבת לפני פורים (תשע"ד) קיבל על עצמו בלי נדר ללמוד כל יום מהספרים הקדושים שחיבר סבא ישראל, לקוטי אמונה ואבי הנחל.

ואז ביום רביעי של אותו שבוע ברבע לארבע הוא התעורר בצער גדול ולא רצה לקום מהמטה ונשאר נים ולא נים עד ארבעה בבקר, ואז התעורר -- ער לחלוטין -- ועצם עיניו, ומיד סבא ישראל התגלה מול פניו ואמר לו:

"משיח יבוא במהרה בימינו"

ומיד פקח עיניו, וקם.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

שני סיפורי על סבא ישראל בעל הפתק בשם החבר יצחק ג'אי jowey

ב"ה

סבא היה בבית של יצחק ג'אי בצפת, סבא שאל אותו אם הוא הולך להתבודדות ליער בלילה, והוא אמר לסבא שהוא מפחד וכו', אז סבא ישב איתו והראה לו תורה נב בלקוטי מוהר"ן והסביר לו בטוב טעם ודעת גודל הענין והנחיצות ללכת ליער להתבודד בחצות לילה. למחרת סבא שאל אותו שוב אם הוא הולך להתבודד והוא השיב כנ"ל, אז עוד הפעם סבא הראה לו תורה נב וכו', ולא הועיל. אז יצחק מספר שמאז סבא סגר ונעל דלת חדרו ולא נתנו להם ליכנס כלל, ולא קיבל אוכל. וסבא היה צועק להשם יתברך למה שמת אותי בבית של רשע, ימח שמו (!!!), וכאלו דיבורים, וצועק ודופק וכו'. וזה היה יומים. ביום השלישי, והיו דואגים מאד על הבריאות של סבא, כי הוא שם בלי אוכל וכו', והוא שומע את סבא צועק כנ"ל. פתאום הוא התחיל לבכות והוא התחיל לרוץ ולרוץ ליער ושם בכה כשעתיים, וכאשר הוא חזר הוא עמד על סף הפתח של סבא והסתפק ליכנס, ולא ידע מה לעשות, ואז סבא ביקש ממנו ליכנס והזמין אותו לשבת לידו בשמחה. ומאז יצחק כבר מתבודד ב"ה.

פעם היה למישהו בית נטוש אולי בלוד או בסביבות, ויצא על הבית שם שיש בו מזיקין וכו' ה"י. וחשבו מה לעשות, יביאו את סבא שם. באמצע הלילה סבא ביקש מיצחק לעשות לו שני חתיכות כבד על הגז. ויצחק פחד לצאת מהחדר של סבא לתוך הבית הנטוש באמצע הלילה, וניסה לדחות את סבא שזה באמצע הלילה וטוב לחכות לבוקר, אבל סבא מבקש שהוא רעב, ולעשות לו שתי חתיכות כבד. אז בלית ברירה יצחק יצא מהחדר, והוא עשה בזריזות גדול את הכבד, וחזר מיד. ויצחק נרדם שם כאשר סבא אוכל. אחר קצת זמן סבא שוב מבקש מיצחק לעשות לו שתי חתיכות כבד ככה כי הוא רעב. ויצחק מנסה לדחות הכל כנ"ל, וככה היה עד הבקר. ואחר הדברים האלו נכנסו לגור בדירה בלי שום טרדות.

זכרונות של דניאל ביטון על סבא ישראל -- ובפרט בגודל חשיבות שסבא נתן להביא את הציון הקדוש של רבינו נחמן מברסלב לארץ ישראל

ב"ה

דברים ששמעתי עכשיו מדניאל ביטון נ"י בעת ביקורו בציון הקדוש י"ט אב תשע"ד (פעם ראשונה מאז...)

סבא היה אורח אצל דניאל ביטון (מדברים על כ2-3 לפני פטירתו), וכאשר הוא יצא לצאת מהבית, דניאל ביטון מזכיר חטאותיו היום שהרגיש נייחא, כידוע שהיה מאד קשה להארח את סבא, ואז סבא אמר לו שהוא עדיין לא פטור ממנו, כי יש לו לבוא לחתונה עוד היום. אז דניאל הלך לחתונה אבל לא התעכב שם בכלל. אח"כ סבא חזר לביתו של דניאל, ואמר לו שיש לו שלשה דברים של תוכחה, על של הלך איתם לפגוש עם השרים בענין העלאת הציון הקדוש לירושלים (ודניאל היה מתנצל כי לא ידע בכלל מה תועלת היה בדבר שיבוא, והוא בקושי היה מדבר כמה מילים בעברית), ועל שלא הלך איתם ולא שהה בחתונה, וביקש חזרה את הכסף שהיה מופקד אצלו.

באומן כשנתיים לפני פטירת סבא, כמה ימים לפני ראש השנה היה מנין ענק כמה אלפים, (ובסתמא זה היה בהמגע שעכשיו תחת ידי שיק), וכולם התפללו ביחד אמן יהא שמיה רבה או שמע ישראל, ודניאל ממש הרגיש כמו צמרמורות בכל בשרו, ואז סבא ענה ואמר: אלף אומן לא יעזור להם!

והם חזרו לדירה ואז סבא אמר אומן נגמר, והם דנו איתו, וכלל דבריהם אמרו שאפילו אם הצדיק בעצמו אומר לא לבא וכו' וסבא הסכים להם, ושוב אחר קצת זמן סבא אמר עוד הפעם אומן נגמר, ועוד דנו איתו וזה חזר על עצמו כמה פעמים עד כמה שעות! ופעם אמרו לסבא הלוא הם בעצמם קבוצה שלימה שיש להם עשר – מנין, וסבא אמר כן? והסתכל בידיו ובאצבעותיו, וכאילו שהם לא באים בכלל בחשבון, וסבא אמר שהוא מוקף עם בהמות. (ודניאל מציין למה שמוהרנ"ת כותב באריכות בלקוטי הלכות בענין גניבת השבטים את יוסף הצדיק שהחטא לא מחול עד שמחזירים את הגנבה, ופה עדיין רבינו כאילו עדיין לא הוחזר למקומו בארץ ישראל).

ואחר כך בארץ דניאל שמע על הרדיו שמתכוונים להביא את הציון הקדוש של רבינו נחמן מברסלב לארץ ישראל, ואיזה שמחה עצומה היה וריקודים וכו', ותוך אולי כשלשה רבעי שעה הכריזו על הרדיו שזה מבוטל (כי לא רק הרבנים פעלו לבטל, גם מנחם פרוש שהיה חבר כנסת ושנא את סבא ישראל בשינאה גדולה, כידוע שזלמן שזר הציל את סבא משנאה זו ועוד ניצח את עניניו של סבא מעל השנאה של פרוש, אז פרוש וגם חבר כנסת מטעם חסידות גר – אולי משהו כמו ריבלין, הם פעלו לבטל את זה. ואז רב הרצוג התלונן לסבא שכאילו סבא הרים אותו להגיד שזה רצון ברסלב וכו'). וזה היה שברון גדול בשביל החברים וסבא מאז והלאה נשתנה והתנהג בצורה קשה מאד, והפסיק לאכול והעלה כמה נגעים על בשרו וכו'.

צפורה בתו של סבא סיפרה שכל ימיו סבא עבד קשה על זה, להביא את רבינו הקדוש לארץ ישראל.

דניאל סיפר דעתו שסבא אמר לכמה חברים כל אחד כפי רוחו, כי כמה מהם השאיר להם לעבוד על זה, וכמה מהם לא דיבר להם בכלל על זה....

בשנה אחרונה של חיי סבא (כמדומני) לפני ראש השנה הוא היה אצל ישראל דגן בצפת, ואז סבא אמר להם שהצרפתים רוצים לקחת אותו לירושלים עבור ראש השנה, ושלא יתנו להם בשום אופן, ואמר להם אפילו לזרוק אותו לתוך המטוס לאומן.

אכן אחר כך בשדה התעופה סבא לא רצה לצאת ליכנס להאוטובוס שמוביל להמטוס ופתחו חלון גדול ואמבש והחברים הרימו את סבא והעבירו אותו דרך החלון להאטובוס, וכל הזמן סבא היה מסרב ומתנגד עד שהכניסו אותו להאטובוס, ואז סבא ישן, וגם כל הדרך במטוס סבא ישן.

במטוס חזרה אחד נתן $10 ונתנו לו לינהוג את המטוס והוא הוריד את האוירון והעלה כרצונו, אז אחד מחסידי קעניג ניגש אל החברים ולסבא ודיבר בגאוה ובוז ולעג ואמר לסבא שבגללו הם עומדים למות, ודיבר דיבורים גסים ששמענו כאלו, שכאילו סבא לא יודע רק הוא יודע וכו'. ואחד מהחברים הביא צלחת של איזה אוכל ונתן לו בפנים, וב"ה לא הגיע לעוד מריבות, ובפרט שהאבא שנתן אוזן היה שם – אברהם, שהיה גיבור, (וכמדומני שגם שמעון גרוסקוט ודניאל אמבש היו שם, ושמעון היה הרבה שנים חסיד של דניאל עד שיצא ופרש, ודניאל כמעט מיד לאחר פטירת סבא התחיל עם הסז"ר עד שבימינו הוא קיבל 27 שנים בכלא ר"ל).

בלויה של סבא, אביגדור הביא אוטו קטן, והם לקחו את סבא מהלויה והכניסו להאטו, כי רצו לקבור אותו בטבריה, והיה מריבה, והסוף אנו יודעים, שב"ה סבא נקבר במקום שהוא בעצמו בחר בהר המנוחות ליד אשתו.