הפלגש ורבי עקיבא - פרשת תזריע

 ב"ה

תזריע. אותיות רע תזי. רע, הוא ענין או"ר נוג"ה כמבואר באריכות בספר אדיר במרום (עמ' שיח, מכון רמח"ל), ועיין שם (עמ' שכג) ז"ל סוד קליפת נוגה הנתקנת על ידי גלות ישראל. וסוד הדבר, הנה אמרו גם כן: ונשאר גם הוא לאלקינו (זכריה ט:י – ראשי תיבות גולה, לקמ"ת תורה עו) – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום (מגילה ו.), ע"ש כדה"ק שהם בחי' הפלגש. הפלגש בגמטריא תז"י ע"ה. והנה ידוע שמשה רבינו בגמטריא תרי"ג, והרי גם ר' משה חיים, בגמטריא תרי"ג, ורוב ימיו היה בחו"ל, בחי' פלג"ש (בגמטריא משה חיים. והוא בגמטריא בית ע"ה). וזה: ונשאר גם הוא ע"ה בגמטריא ר' משה חיים, שמרמז על היחוד עם הפלגש כנ"ל. וכל זה מרומז בתזריע כנ"ל ר"ע תז"י, כי הרמח"ל קבור ליד רבי עקיבא, הרי ר"ע שהיה רוב ימיו בארץ ישראל, תז"י בגמטריא משה חיים, עם עוד ד' אלפין, שהתלמידי חכמים אמיתים מתקנים, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה כח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

צרעת - ענוה פסולה - פרשת תזריע

 ב"ה

יג:כ וראה הכהן והנה מראה שפל מן העור ושערה הפך לבן וטמאו הכהן נגע צרעת הוא בשחין פרחה.

וראה הכהן והנה אין מראה שפל ע"ה בגמטריא פתק נ נח נחמ נחמן מאומן. שפל מן העור, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן. ושערה, בגמטריא פתקא. הפך, עם הג' אותיות, בגמטריא נ נח. פרחה ע"ה בגמטריא ברסלב.

צרעת בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. כי צרעת אותיות עצרת, היום שנולד ונפטר דוד המלך ע"ה, בחי' זה יעצר בעמי (שמואל א:ט:יז – וריש הפסוק: ושמואל ראה את שאול וה' ענהו הנה האיש אשר אמרתי אליך, עכ"פ מבואר שהוא ענין מלכות כמש"פ רש"י שם, ימשל ע"ש. אמרי שאול, שבועות. ובאמת דוד המלך נלקה בצערת, כדאיתא במסכת סנהדרין קז. ובמדרש).

מראה שפל, פרש"י ואין ממשה שפל, אלא מתוך לבנינותו הוא נראה שפל ועמק, כמראה חמה עמקה מן הצל, ע"כ. הרי זה מרמז על עונה פסולה – שנראה כאילו הוא שפל, אבל אין ממשה שפל, אין לו מבחינת שפלות אמיתי של משה רבינו.

וזה מה שכתוב בסוף ענינה (פסוק כג) ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה צרבת השחין הוא וטהרו הכהן. ופרש"י ז"ל תחתיה, במקומה, צרבת השחין, כתרגומו, רושם שיחנא, אינו אלא רשם החמום הנכר בבשר, כל צרבת לשון רגיעת עור, הנרגע מחמת חמום ע"ש. זה בחי' הענוה של שבת, בחי' שבו איש תחתיו, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה עט, שמחזיק עצמו תמיד בשפלות למטה תחת מקומו ומדרגתו, ע"ש, ולכן שייך בו לשון מרגוע (עיין רש"י שמות לא:טו, שבת שבתון, מנוחת מרגוע). ולכן טהור.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת תזריע - שחין

 ב"ה

יג:יח ובשר כי יהיה בו בערו שחין ונרפא.

בערו שחין ונרפא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. בו בערו, בגמטריא רפ"ו תורות שיש בליקוטי מוהר"ן קמא, ובגמטריא נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של כל הפסוק, עם הז' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של כל הפסוק, עם הז' אותיות, בגמטריא נחמן מאומן.

 

שחין, י"ל אותיות נחש י', וענין הי' הזה י"ל שהוא הי' של אוי"ר, שהוא הדין וצמצום על האור (אדיר במרום, עמ' שיא, שיח, מכון רמח"ל), וממנו נשתלשל הנחש (אדיר במרום סוף שיט). וזמש"כ בערו, שאות הו' אין נמצא בעין הע"ר אלא בסוף התיבה. כי הנוגה מתפשטת (מהי' של אוי"ר הנ"ל) בסוד רע, ויש בה ו' למיתוק, ובחינה זו היא עו"ר לאדם (-לשון הרמח"ל שם עמ' שיח), והו' הזו (לשון הרמח"ל שיט-כ): הוא סוד המטה העומד על הנחש לכפות אותו, ולפעמים המטה נעשה נחש, ואז הס"א שולטת. ולפעמים הנחש נעשה מטה, ואז הוא נשבר, ואז הוא סוד: [ונגה] כאור תהיה (חבקוק ג:ד). ולפעמים נשאר הנחש, והמטה עומד עליו שלא יתגבר יותר. ותדע ששורש זה הדבר, הוא ה-ו' וה-נו"ן של יאהדונה"י, כי הו' הוא סוד מטה, והנ' סוד נחש. ובהתגבר הו' אז הנ' נתקנת בו, ואז ד"ד דאדנ"י שהוא גם כן מט"ה שעולה – ד"ן, שולט על הנחש, שהוא נוגה, ונהפך למטה, ע"ש. הרי בזה שה-ו' של בערו אינו אלא בסוף התיבה, מראה על חלישתו, ולכן יש שליטת הנחש שנתשלשל מהי', הרי: שחי"ן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

צריך עיון גדול על תרגום אונקלוס פרשת תזריע

ב"ה

בפרשת תזריע בנגעי הנתק דין תורה שסימן טומאתו הוא שער צהוב, שרש"י פירש שהוא כמו זהוב, אבל אונקלוס תרגם צהב - סמק, שפירושו אדום, והוא פלא, ולא רק פלא לכאורה אי אפשר בכלל לפרש כן, כי הרי הספרא, הובא ברש"י יג:לז על הפסוק ששער שחור בנתק הוא סימן טהרה כז"ל ושער שחר, מנין אף הירק והאדם שאינו צהב, תלמוד לומר ושער עד כאן. הרי ששער אדום-סמק הוא סימן טהרה, ממש הפוך של תרגום אונקלוס.

ועיין בחלק (סנהדרין קה.) כלבים צהובין, פרש"י כעוסין כאדם שכועס פניו צהובין. עד כאן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת תזריע

ב"ה

ריש פרשת תזריע (ויקרא יב:ב) דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר, הראשי תיבות עם הי' כוללים, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!