מלחמה בעמלק סוף פרשת בשלח - ולא על ידי נסים

 ב"ה

יז:ט ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי.

משה צוה את יהושע לצאת מן הענני הכבוד ולהלחם, וע' ברש"י פסוק יג: ולא הרגם כולם, מכאן אנו למדים שעשו על פי הדבור של שכינה, ע"כ. ועם כל זה כמה מקשים למה היו צריכים ללחום ולא היו משמידים אותם עם הענני הכבוד כמו שהיה אחר כך בנחל ארנון, או על ידי שום נס אחר. ועיין בספר המידות ערך מריבה קג ז"ל אין להתפלל על שום אדם שימות אפילו על מין, כי יותר טוב להרוג אותם בידי אדם ולא בידי שמים, ע"כ, וציינו שם לתוספות (ברכות ז.) שרבי יהושע בן לוי רצה לקלל ההוא מינא דהוה קא מצער ליה, אבל כאשר הגיע הרגע לקלל נפל לשינה, והבין שלאו אורח ארעא למעבד הכי, ורחמיו על כל מעשיו כתיב (תהלים קמה:ט) וכתיב (משלי יז:כו) גם ענוש לצדיק לא טוב, וכתבו התוס' עף על גב דהמינים וכו' מורידין ולא מעלין, היינו בידי אדם, אבל בידי שמים לאו אורח ארעא להענישם ולהטרידם\ולהטריחם ולהורגם בידי שמים, שלא כדרך בני אדם, ע"כ. ועוד ציינו להמושב זקנים על התורה (שמות ב:יד) ז"ל יותר איסור יש להעניש ולהמית את הגוי על ידי שם – דקשה להטריח ה' יתברך, מלהמיתו בידים, ע"כ, ומה שמשה רבינו הרג המצרי, תירץ שאותו מצרי היה חייב מיתה על אשת איש, ובכהאי גוונא שמצוהל הרגו מותר להטריח בידי שמים להורגו. ובספר חבצלת השרון תירץ שאין טרחא כלפי שמיא רק כאשר מקללים – אבל עיקר הרציחה על ידי שמים, אבל המקלל בשם כאילו הורג בידים (על פי הקהלות יעקב בב"ק סימן מה). ויכולים לפרש כן בדברי רבינו שכתב שאין להתפלל וכו', ומשמע שלהרגו בפירוש, אפילו על ידי שם, מותר.

אכן תוספות והמושב זקנים כללו בדבריהם כל עונש לא רק מיתה, ואילו רבינו הזהיר רק שלא להמית. ועיין בספר המידות ערך מריבה אות עו, למריבה, השכם והערב וכו' או כשאי אפשר לך לדון אותם, תתפלל עליהם והקדוש ברוך הוא יפילם, ואל תמסור אותם לשר, ע"כ, משמע דעונש בעלמא מותר. ולכאורה במלחמה זו נגד עמלק, אף על פי שלא כתוב אלא ויחלש, מיתה הוה.

והנה כל מלחמות של השם יתברך הם בשמו, כמו שכתוב באז ישיר, ה' גבור מלחמה ה' שמו (שמות טו:ג) ופרש"י ז"ל ה' שמו, מלחמותיו לא בכלי זיין, אלא בשמו הוא נלחם, כמו שאמר דוד (שמואל א:יז:מה) ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות, ע"כ. וכתיב בתהלים (כ:ח) אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר. ולכאורה גם אם השם יתברך היה הורגם על ידי העננים או נס אחר, זה נחשב על פי השם.

אכן במלחמה זו לכאורה לא היה על ידי שם השם, כי מבואר בסוף הפרשה ברש"י שאין השם שלם עד שימחה שמו של עמלק, ואפילו תומר שעכ"ז המלחמה עם שמות השם, עם כל זה יש לומר שכבר אין זה בכלל החילוק הנ"ל שההורג עם השם כמו ההורג בידים, כי כיון שאינו בא עם שם שלם, הוה יותר כמו מתפלל וכדומה. ואולי אפילו הכח של העננים, שודאי היו תקופים אפילו נגד עמלק, כמו שראינו שאחר פטירת אהרן והסתלקות העננים, רק אז באו להלחם עם ישראל, עם כל זה, לא היו תקופים נגד עמלק בכח שם שלם, ולכן יותר טוב להרוג אותם בידי אדם, ואפילו הציווי לא בא במפורש, לפירוש המושב זקנים.

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

כל מה שפגם יותר צריך תיקון ממקום יותר גבוה

 ב"ה

ספר ליקוטי מוהר"ן

ל:ב וכל מה שהוא קטן ביותר ומרחק ביותר מהשם יתברך, הוא צריך רבי גדול ביותר, כמו שמצינו בעת שהיו ישראל במדרגה קטנה מאד, דהינו במצרים, שהיו משקעים במ"ט שערי טמאה, היו צריכים רבי גדול ומלמד גדול ונורא מאד וכו' כי כל מה שהחולה נחלה ביותר צריך רופא גדול ביותר וכו' ע"ש.

בזה מובן מה שמצינו בקריאת שמע שעל המטה של האריז"ל שמכוונים לקבל ד' מיתות ב"ד, סקילה שריפה הרג וחנק, כנגד ד' אותיות של שם ה', י"א – סקילה, ה"ד – שריפה,, ו"נ – הרג, ה"י – חנק. הרי כל מה שהפגם יותר חמור והעונש יותר חמור, הרי צריכים לכוון כנגדו באות יותר עליון ומעולה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

משיח יכבוש את העולם בלי מלחמות

ב"ה

יש לפרש על פי מה שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן

תורה עב

וזה שנאמר בדוד לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת הינו שלא המתיק הגבורות על כן לא זכה לבנות הבית. ואף שמלחמת ה' נלחם עם כל זה למעלה למעלה בתכלית המעלה במקום שצריך להכלל הינו באין סוף שם כלו טוב וצריך להיות רק טוב בלי שום דינים כלל, עד כאן לשונו.

בזה יש להבין מה שאומרים בשם רבינו שמשיח יכבוש את העולם בלי יריית כדור אחד (שיח שרפי קודש ב:סז, והגם שאין לסמוך על הספר הנ"ל כל עיקר, הרי בלקוטי הלכות, אורח חיים ג, יום ה:ט כתוב שמשיח יכבש העולם בלי מלחמה כלל, וכן מובא באוצר היראה), כי אפילו מלחמת השם לאבד את הרשעים יש בזה איזה בחינת דינים בשרש עליון המעכבים את בנין בית המקדש.

יש שהקשה על דברים הנ''ל של הנביא ושל רבינו הקדוש ממה שאיתא במדרש:

אם דוד המלך יבנה את המקדש- המקדש לא יחרב לעולם, ואז ה' יצטרך להיפרע מישראל עצמם.

אמר לו דוד: "ולמה איני בונה אותו?"

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "שאם אתה בונה אותו, הוי קיים ואינו חרב."

אמר לו: "והרי יפה!"

אמר לו הקב"ה: "גלוי וצפוי לפני שעתידים לחטא, ואני מפיג חמתי בו ומחריבו וישראל ניצולין" שכן כתב באהל בת ציון שפך כאש חמתו (איכה ב' ד') אמר לו הקדוש ברוך הוא: "חייך, הואיל וחשבת לבנותו, אף על פי ששלמה בנך בונה אותו- לשמך אני כותבו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד":

ויש לומר שאכן מה שדוד היה בונה לא היה נחרב, ואכן לא נתנו לו מן השמים לבנות, כי לא זכה להמתיק את הגבורות ולייסד תיקון נצחי כזה לבנות בית המקדש לנצח, כמבואר במדרש. נ נח

ועוד צריך ביאור, מה באמת היה לו לדוד המלך לעשות אם לא להרוג את הרשעים במלחמת מצוה?! ויש לומר אילו היה זוכה היה נתקיים אצלו הנאמר במשיח צדקנו (ישעיה יא:ד) והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, וצריכים לומר שיש הפרש גדול בין עוצם הדינים שיש בהריגה בידים להריגה בשפתים, ואף על פי שרבינו אמר (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה ה) על הרבנים שמזיקים במאמר פיהם שהם מזיקים ממש, יש לחלק, ואכמ"ל. ועוד יתכן ענין של נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות (ברכות נח ושם נאמר) עיין ענינו מפורש בלקוטי מוהר"ן תורה צח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יד ה'

ב"ה כבר מזמן רואים שהרבה נפטרים מעם ישראל, ויש נחמה אחת, שרובם נפטרים לא על ידי בני אדם ונתקיים מה שביקש דוד המלך עליו השלום (תהלים יז:יד) ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים, ופרש"י במסכת ברכות (דף סא:) ז"ל ממתים ידך יי' ממתים. מידך היה לו למות ולא מידי בשר ודם: עכ"ל. הרי מבואר שעדיף להיפטר מן העולם על ידי שום סיבה מלהיות ח"ו נהרג על ידי בשר ודם.

אכן יש גם את הענין של חלקם בחיים, גודל ענין של הנהרג על קידוש השם.

נ נח נחמ נחמן מאומן!