בבא קמא צב. - דף יומי

 ב"ה

צב. השב אשת האיש כי נביא הוא וכו'. אשת נביא בעי אהדורי' אשת אחר לא בעי אהדורי ארשב"נ אר"י השב אשת האיש מכל מקום ודקאמרת הגוי גם צדיק תהרוג וכו' כי נביא הוא וכבר למד (נ"א וממך למד) אכסנאי שבא לעיר וכו' על עסקי אשתו שואלין אותו וכו'.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

 משנה. ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך וגו'. במפרשים הקשו אולי אברהם לפנים משורת הדין עשה אבל אין חיוב בדבר. ובפני יהושע (ד"ה ומנין) תירץ שמאחר שאבימלך פייס את אברהם ונתרצה, ממילא היה ראוי שיתרפא אף ללא תפילתו וכו' עיין שם, וקשה לפרש כן, כי כלל גדול שכל מה שהשם יתברך משפיע טוב בעולם הוא על ידי תפילתנו, וכמו שמצינו במעשה בראשית שלא ירדו גשמים עד שאדם הראשון התפלל על זה, וכן בכמה וכמה מקומות. ויש עוד כמה תירוצים במפרשים. וי"ל בפשטות שהדיוק הוא שהתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים, דהיינו שאפילו במידת הדין הסכים על זה, ואם כן מי שאינו מוחל הרי הוא אכזרי, כי אפילו לפי מידת הדין מוכנים למחול.

רש"י ד"ה אותם שהוכפלו שמותם כז"ל כל השבטים יצאו עצמותיהם ממצרים ונקברו בארץ ישראל וכו' ולא נכתב יוסף אלא להודיעך שבחו של משה, שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא עסק במצוה, עכ"ל. וצריך ביאר שהרי בני ישראל היו מצווים מהשם יתברך לשלול ולבוז. ויש שני דיוקים בלשון רש"י שאולי באים ליישב את זה. א' אצל משה כתב עסק, מה שאין כן בישראל לא כתב עסקו אלא, נתעסקו, לשון התפעל. ב' אצל משה כתב שהוא עסק במצוה, משמע שהחפצא שבו עסק היה חפצא של מצוה, מה שאין כן הביזה, אף על פי שהיו מצווין, אבל לא היה הביזה חפץ של מצוה.

 

וזאת ליהודה כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שבא משה ובקש רחמים וכו' עיין שם. ומצינו אצל דוד המלך שהעלה את אבשלום מז' מדורי גיהנם והכניסו לגן עדן רק באמירת בני. ומן הסתם אבשלום היה לו הרבה צדקות, רק שעוונותיו הטרידו והפילו.

צריך ביאור למה משה רבינו המתין עד סוף המ' שנה, ועוד צריך ביאור שמשמע שרק מ' שנה במדבר היו עצמותיו מגולגלין, והרי קי"ל שיהודה נפטר הרבה שנים לפני הגאולה, ומה היה בכל אותן השנים.

וי"ל שכל הרע הזה שהגיע ליהודה מפני שקללת חכם אפי' על תנאי היא, לא התעורר עד שבנימין היה ניתק מקברו במצרים, ואז התעורר הענין שבנימין אינו במקומו, וכאילו הזכיר האחריות של יהודה אם לא הביאתיו אליך וחטאתי לך כל הימים (בראשית מג). אכן מאחר שכבר נד, לא היה חוזר לולא תפילת משה.

יהי רצון שנזכה להביא את רבינו לארץ ישראל במהרה בימינו אמן

נ נח נחמ נחמן מאומן

תיקון חטא המרגלים על ידי נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

פרשת שלח

יד:ג ולמה י' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה. לבז הלוא טוב לנו שוב, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

יד:ד וַיֹּֽאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל-אָחִ֑יו נִתְּנָ֥ה רֹ֖אשׁ וְנָשׁ֥וּבָה מִצְרָֽיְמָה. ויאמרו איש אל אחיו בגמטריא נון נון חית.

הסופי תיבות של: אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה בגמטריא רבי נ נח ע"ה.

יין בלקוטי הלכות חושן משפט מיצרנות ד:ה באריכות איך שפירש זה בענין החטא שהולכים אחר מפרסמים של שקר ולא הצדיק האמת. לא סתם שזה נשמט מהליקוט של תורות ברסלב על התורה...

ויש לפרש עוד:

ב"ה ראש זה נתן בגמטריא, השנה, זה רבינו, נ'חמן ש'מחה.

נתנ'ה ראש זה ללכת עם הברסלב הישן בלי התחדשות. ונשו"בה - נחמן בן שמחה, מצרימה, להמיצר. היפוך של נ נח נחמ נחמן מאומן שהולך ומתרחב.

נתנה ראש, פרש"י ז"ל כתרגומו זמני רישא, נשים עלינו מלך. ורבותינו פרשו ( (אותיות דרבי עקיבא, פסיקתא זוטא. וראה פירוש רש"י במדבר כו:סד ז"ל האנשים אומרים נתנה ראש, והנשים אומרות תנו לנו אחוזה, ע"כ) לשון עבודה זרה, עכ"ל. והרי רבינו אמר שכל ענין שלו זה ראש השנה, והרבה מתנגדים צועקים על ברסלב שזה ע"ז, כי הם עדיין אוחזים בחטא של נתנה ראש, וכן הזקנים שלא מחדשים ימיהם ומעכבים כביכול להביא את ציון רבינו לארץ ישראל לאחוזתו. ועל חטא המרגלים קבלו עונש לתקן על ידי בחי' יום לשנה, שזה בחי' ראש השנה, שבו יש את הסקירה מראשית השנה עד סוף השנה.

ועיין בחלק ה' מאומן, ערך להביא הציון של רבינו הקדוש לארץ ישראל, מה שסבא רימז שהוא עוסק בתיקון חטא המרגלים בחתימתו: החותר ומרגל לכלית האמת.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ציון רבינו הקדוש באדמת קודש של ארץ ישראל - לא פחות מהרב מטשעהרין

 ב"היידוע שהנאמנים לרבינו תמיד התפללו והשתדלו להביא את הציון של רבינו לארץ ישראל, כמו שרבינו אמר בפירוש שהוא רוצה לנסוע שנית להסתלק בארץ, וכבר הארכנו בזה במקומו. וכנגד הקול דקדשה יש תמיד קול ההברה, שאומרת אסור לגעת בציון חס ושלום, כידוע. ובשום פנים ואופן יתנו לקיים רצון האמיתי של רבינו. וכבר מוכח מאד שאין כוונתם לשם שמים, כי אם באמת ענין של רבינו היה חשוב, באותו זמן שהנאמנים היו טורחים ומשתדלים במסירת נפש להביא את הציון לארץ ישראל, למה הם לא עסקו בשלהם - לפתוח את הגישה לציון הקדוש באומן - למה למשל לא השתדלו לפתוח את השדה תעופה באומן?! רק עסקו לרכוש ולעשות כסף וכדומה השם ירחם.

והנה מצינו אצל אחד מחסידי ברסלב הוא הרב מטשעהרין ז"ל שכתב בצוואה (נדפס בספר כוכבי אור) ז"ל

 

יב

עַל עֲלִיַּת בֵּיתִי מֻנָּח כָּעֵת שְׁנֵי טָארְבִּילֶיךְ (שַׂקִּיקִים) עִם עֲפַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ בָּהֶם עָפָר פָּשׁוּט וְנִשְׁחָק, וְעָפָר לָבָן וְקָשֶׁה כָּאֶבֶן. עַל־כֵּן יַכְתִּישׁוּ זֶה הֶעָפָר לָבָן גַּם־כֵּן, וִיפַזְּרוּ הֵיטֵב מִזֶּה הֶעָפָר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל גּוּפִי הַרְבֵּה, וְעַל כָּל אֵבָרַי וּבִפְרָט עַל בְּרִית קֹדֶשׁ, וְיֹאמְרוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הַפָּסוּק "כִּי דַּם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְכוּ' וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ". וְכָל זֶה יִהְיֶה בִּשְׁעַת
הַהַנָחָה לַקֶּבֶר.
וּמִגֹּדֶל חִבַּת אַדְמַת קֹדֶשׁ לְכָל יִשְׂרָאֵל עַל־כֵּן יַשְׁאִירוּ קְצָת מֵהֶעָפָר הַלָּבָן שֶׁלֹּא נִשְׁחַק אֵצֶל בְּנֵי בֵּיתִי לְקַיֵּם: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ" וְכוּ', וְלִהְיוֹת לָהֶם לְזֵכֶר עוֹלָם שֶׁזָּכִיתִי בָּעוֹלָם הַזֶּה לִהְיוֹת בַּחַיִּים חִיּוּתִי בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וּלְנַשֵּׁק אֶת אַדְמָתָהּ אַדְמַת קֹדֶשׁ. וְעַל־יְדֵי כָּל זֹאת יִתְעוֹרֵר הַתְּשׁוּקָה גַּם אֶצְלָם לִזְכּוֹת לָזֶה. וְאוּלַי אֶזְכֶּה עוֹד אֲנִי וְהֵם, אוֹ עַל־כָּל־פָּנִים הֵם לְבַדָּם לִישִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִקְבֹּעַ דִּירָתָם שָׁם, בְּוַדַּאי אַשְׁרֵי לָהֶם וְאַשְׁרֵי חֶלְקָם. מִי יִתֵּן שֶׁאֶזְכֶּה
לָזֶה בְּחַיַּי גַּם אֲנִי וְכָל בְּנֵי בֵּיתִי שֶׁיִּחְיוּ.

ואם ככה ביקש וזכה אחד מחסידי רבינו, על אחת כמה וכמה עלינו לקיים את זה ברבינו, וכל עוד שהמתנגדים לא נותנים להביא את הציון של רבינו לארץ, לכל הפחות עלינו להביא הרבה עפר מארץ ישראל ולמלאות כל הקבר של רבינו מעפר ארץ ישראל, וגם המצבה שעל הקבר - שתהיה אבן גדול מארץ ישראל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת שלח - קצת רמזים על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן - גם בנחיצת ענין להביא את ציון רבינו לארץ ישראל שלא ניכשל בחטא המרגלים

שלח

יג:ב שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם.

הסופי תיבות של: את ארץ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי וסופי תיבות של: את ארץ בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: אני נתן לבני ישראל איש, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

שלח בגמטריא רבי נ נח חי. אנשים ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח. ארץ, עם הג' אותיות בגמטריא ברסלב. לבני ישראל, בגמטריא נון נון חית, עם הג' אותיות. תשלחו, עם הה' אותיות, בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן. נשיא בגמטריא רבי נחמן ע"ה כנ"ל.

יג:ג וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי ה' כלם אנשים ראשי בני ישראל המה. וישלח בגמטריא נ נח נחמ נחמן כנ"ל. כלם אנשים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:ז למטה יששכר יגאל בן יוסף. לכאורה משמו נוכל ללמוד שהיה ממש בחי' משיח בן יוסף. (ועיין במדרש תנחומא פרשת האזינו (אות ז) זכור ימות עולם וכו' לעולם יבדק אדם בשמות לקרא לבנו, הראוי להיות צדיק, כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע, כמו שמצינו במרגלים וכו' יגאל בן יוסף, על שהוציא דבה על הארץ, לכך נאסף בלא עתו, עכ"ל, והוא סתום, ולכאורה פירושו ששמו היה לו לנצח בענין ארץ ישראל, כי כן יוסף הצטיין בזה אפילו יותר ממשה רבינו כמו שאמרו חז"ל שאצל יוסף כתוב נער עברי ואילו אצל משה רבינו כתוב איש מצרי, וכן היה לו להביא גאולה. יגאל בן ע"ה בגמטריא אומן. והנה עון דיבה, עון לשון הרע הוא אומנתו של הנחש שאין לו רווח, ולהיפך לשון צו, אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס (רש"י ריש פרשת צו, ויקרא ו:א), צ"ו בגמטריא יגאל בן – של נשיא יששכר, יש שכר דייקא, ע"ה בגמטריא אומן. וצריכים לקיים יגאל – לגאול – בן יוסף, הצדיק הוא רבינו הקדוש האסור באומן. וזה מש"כ במגילת רות (ג:יג) אם יגאלך טוב יגאל, שכדי לזכות להגאולה, אם יגאלך, אז טוב יגאל, צריכים לגאול את הטוב, אמרו צדיק כי טוב, צריכים להביא את רבינו לארץ, שנשמר מסיפא של הפסוק – ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי י' שכבי עד הבקר, בחי' (יחזקאל (כ:לג) חי אני נאם א"י אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, כי הגאולה תהיה בסוף אפילו אם לא תחפץ, והשבעתי אתכם בנות ירושלים וכו' עד שתחפץ, וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח. יש חפץ של דכאון החלי רחמנא ליצלן, וזה אם תשים אשם נפשו, שנפש רבינו נמצא באשמת העם בטומאת כבר לאורך ימים, ויש חפץ ה' בידו יצלח, יצלח לשון בקיעה, לבקוע שערים ולהביא את רבינו לארץ, בבחי' (יד:ח) אם חפץ בנו י' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש בב"א. וע"ע מש"כ בחלק ד' – נחמן – בערך ציון – להביא ציון רבינו הקדוש לארץ ישראל, באריכות איך שסבא ניסה בזה לתקן חטא המרגלים הקשורה בזה.

ונוכל עוד לראות שנשיא זה היה ממש בחי' משיח בן יוסף, כי אחריו נזכר (פסוק ח) למטה אפרים הושע בן נון, שהיה ממש משיח בן יוסף. והרי התורה הזכירה כמה נשיאים עד שהזכירה, למטה יוסף למטה מנשה גדי בן סוסי, הרי שהקדימה "למטה יוסף" לפני שהזכירה למטה מנשה, וכן בכל התורה, מזכירה קודם בכללי, למטה יוסף קודם שמזכרת מטה שני בנותיו. ואילו כאן התורה הקדים להזכיר מטה אפרים, ולא הקדימה למטה יוסף רק למטה מנשה. ולכאורה אין זה כי אם בגלל שכיון שהזכיר את יגאל בן יוסף, שהיה ממש בחי' משיח בן יוסף, מיד סמכה אליו יהושע בן נון למטה אפרים.

יג:ח למטה אפרים הושע בן נון. למטה אפרים ע"ה בגמטריא רבינו נחמן. נראה לפרש שיהושע הוא כבנו של משה רבינו, וזה בן נון, כי באנגלית נן פירושו בלי כלום, וזה בחי' משה שהיה ענו ובחי' מה.

יג:ט למטה זבולן גדיאל בן סודי. זבולן על שם בית המקדש בית זבול, והוא בחי' סתרי תורה (לקוטי מוהר"ן טו:ו). ולעומתו מגדיאל זו רומי, כשזה קם זה נופל.

הראשי תיבות של כל הפסוק, עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח.

יג:י למטה יוסף למטה מנשה גדי בן סוסי. עיין מש"כ לעיל (פסוק ז) על נשיא יששכר.

והנה שמו של נשיא מנשה דומה ממש לנשיא זבולן שלפניו. גדי – גדיאל, סוסי – סודי. ואכן זבולן הוא בית זבול (ובמדרש תנחומא פרשת האזינו (אות ז) גדיאל בן סודי, דבר דברים קשים כגידין, ע"כ, וזה ענין הסמיכות למנשה, שהוא לשון גיד הנשה, שנשו וקפצו ממקומו של עולם (מובא בלקוטי מוהר"ן תורה נו, ע"ש ג' בחינות שהנשיה)), ואילו מנשה היה לו לתקן בשרש את שני העגלים של ירבעם, ונראה שהיה בזה תיקון על הערכים לגד שלחן (ישעיה סה, ועיין במסכת שבת דף סז: גד אינו אלא לשון עבודה זרה, ושם דף פח: דודי לי בכרמי עין גדי, מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי – פירוש על עון העגל שהוא מין בהמה כגדי א"נ שגדי הוא לשון ע"ז כנ"ל), וזה בחי' סוסי ג"כ כסוסתי ברכבי פרעה, במרכבה של הטומאה.

הראשי תיבות של: מנשה גדי בן סוסי, עם הד' אותיות, בגמטריא נ נח ע"ה.

יג:טז אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע. הסופי תיבות של: את הארץ ויקרא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. בן נון יהושע, עם הג' תיבות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:יז וישלח אתם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר. וישלח בגמטריא נ נח נחמ נחמן כנ"ל. הסופי תיבות של את ארץ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: את ארץ, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:כ ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי בכורי ענבים. היש בה עץ (פרש"י אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו, עכ"ל), עם האותיות והתיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יג:כח אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם. הענק ראינו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יג:ל ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה. העם אל משה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יד:ג ולמה י' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה. לבז הלוא טוב לנו שוב, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

יד:לו והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו וילונו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ. וילונו, בגמטריא נ נח.

יד:מא ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי י' והוא לא תצלח. את פי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יד:מד ויעפלו לעלות אל ראש ההר וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה, בגמטריא נ נח.

טו:ג ועשיתם אשה לי' עלה או זבח לפלא נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח לי' מן הבקר או מן הצאן. אשה לי' עלה או זבח, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טו:ד והקריב המקריב קרבנו לי' מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן. סלת ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טו:ו או לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרנים בלולה בשמן שלשית ההין. סלת ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טו:ט והקריב על בן הבקר מנחה סלת שלשה עשרנים בלול בשמן חצי ההין, בגמטריא נ נח. סלת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טו:י ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח ניחח לי'. חצי, בגמטריא נ נח.

פרשת ויאמר של קריאת שמע

טו:מ ל'מען ת'זכרו ועשיתם א'ת כ'ל מ'צותי, הר"ת (בלי הו' של ועשיתם, והו' יכול להיות הו' תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן) בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. עוד כתוב שמה, אשר אתם זנים אחריהם למען תזכרו, כל אות רביעי כותבת נחמן, ובסופי תיבות מ(א)ומן.

עצמות יוסף הובאו לשכם כי כן צריכים להביא את רבינו הקדוש לארץ

ב"ה

בזכות שיוסף טרח להביא את יעקב אבינו לקבורה בארץ ישראל, יעקב נתן לו את שכם להיקבר בו (רש"י פרשת ויחי מח:כב), והרי שכם בגמטריא רבי נחמן, ויש בזה רמז חזק מן התורה שכן צריכים להביא את ציון רבינו הקדוש לארץ ישראל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

צריכים להביא את ארונו של רבינו הקדוש כדי לכבוש את ארץ ישראל

ב"ה

המעיין במסכת סוטה (דף יג.) יראה גודל הכח של ארונו של יעקב אבינו, וגודל הכח של יוסף הצדיק. וכתוב שם שכל הארבעים שנה שהיו במדבר היו שני ארונות הללו - אחד ארונו של יוסף ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה וכו' עיין שם בסוף העמוד.

והנה גם בכניסתם לארץ ישראל שנסעו לכבוש תחילה את יריחו, היה ארון של יוסף הולך לפניהם, כמו שכתוב (יהושע ג:ד) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו, לשון רבים, וכמו שפרש"י שם ז"ל שני ארונות היו, של שכינה ושל יוסף מהלכין יחד, עכ"ל.

ומזה נוכל לשער קצת בדעתינו כמה תועלתי יהיה כאשר נזכה להביא את ארונו של רבינו הקדוש לארץ ישראל במהרה בימינו אמן. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

ביאור עמוק להבין פרשת הבאת הציון הקדוש של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן לארץ ישראל

ב"ה

בלקוטי מוהר"ן תורה קנב מבאר איך שהקליפה מסבבת את נשמת הצדיק ונשאר פתוח רק מבחינת האמונה, ועל ידי פגם אנשיו אפילו פתח האמונה יכולה להסתם חס ושלום, ואז תיכף אחר כך היא נפתחת שוב, וכאשר הקליפה מתגברת ויש חשש שלא יסתום הפתח לגמרי אז מעמידים שם בפתח הנ"ל ירא שמים, שהוא בעצמו עומד לשמור שלא יכנסו שם, ואף על פי כן הוא תועלת נגד הקלפיה המסבבת הנ"ל, שאי אפשר לה להתקרב ולהתפשט על הפתח וכו' עיין שם. וכתוב שם שזה כעין מה שמצינו שארז"ל (זוהר פרשת אחרי מות דף עב) בענין הבאת המתים שאינם ראוים ליקבר בארץ ישראל ותבאו ותטמא את ארצי ונחלתי ע"ש, ובסוף התורה חזר כמה פעמים לכתוב, "ודוק היטב ותבין נפלאות" "והבן הדבר היטב לדמות מילתא למילתא" אף על פי שמבואר בהקדמה ללקוטי מוהר"ן שעל כל דבר ודבר היה ראוי לכתוב לשונות כאלו ולכן הוא מונע לכתוב אותם.

ונראה לעניות דעתי שיש פה רמז עמוק להבין את פרשת ההשתדלות להביא את ציון הקדוש של רבינו לארץ ישראל. כי לא היה בכלל אפשרי, עד שפעם אחת נפתח, אבל אחר כך נסגר ונסתם והתגבר הקליפה, ואז העמידו את סבא ישראל בעצמו לשמור את הפתח לרבינו, וכמו שסבא אמר על עצמו שהוא הגשר לרבינו, וסבא – "בעצמו עומד לשמור שלא יכנסו שם" ומזה נולד כל הבלבולים שאומן נגמר – וגם לעומת זה לענין הקבורה – הדיבורים שסבא אמר שלא להשתדל על זה, כי אלו השני בחינות דומים זה לזה כמבואר בתורה שם, והולכים ביחד זה לעומת זה, ובמצב הזה רק "על ידי מסירת נפש דהיינו שמוסר נפשו בשביל לנסוע ולהתקרב להצדיק על ידי זה אפשר לדבק עצמו אליו, אך אי אפשר שיאיר אליו חכמה דהיינו המוח בעצמו, והשם יתברך ימהר הגאולה בכלל ובפרט".

נ נח נחמ נחמן מאומן

גודל המניעה על הסרת אין סוף מניעות

ב"ה

כאשר באים להסיר המניעות והעיכובים של מיליארדי אנשים לדורי דורות, שכעת כולם יצטרכו להתגבר על מניעות אין מספר ואין לשער כדי להגיע לרבינו באומן, וכאשר אנו באים ב"ה להביא את הציון הקדוש לירושלים בב"א ויש על זה מצד עצמו המון מניעות אין סוף כי בזה יסלק ויתרומם ויתעלה מאד מאד תוקף נוראות של רבינו הקדוש, אכן חוץ מזה ישתטח מנגד כח כל המניעות שהיה צפוי לכל העולם כולו בהצטרכותם ללכת לאומן עם כל המחיר ברוחניות וגשמיות הכרוכה בזה, ועכשיו שבאים לבטל כל המניעות האלו ולהקל מאד מאד על כל העולם, במניעת המוחין ובמניעות של ממון ורצון והתנגדות ושאר כל המניעות בלי שיעור, אז יהיה נגדנו מניעה עצומה כלולה מכל זה, ואין לנו באמת הכח לנצח מניעה גדולה ועצומה כזו, רק תקוותינו שהשם יתברך ירחם עלינו ורבינו הקדוש כבר ינצח את הנצחון.

וממילא מובן שמי שדואג שצריכים מניעות להתגבר עליהם בענין הכי חשובה ועיקרי להגיע לרבינו, דוקא פה הוא צריך להיכנס ולהתגבר לנצח על המניעה הזו של עיכוב העלאת הציון הקדוש שכולל מניעות אין סוף של מניעות של כל העולם, ופה הוא יכול לקחת חלק עצום בעול של כל העולם ולעזור להם לפטור מהם המניעות. וכמו שמצינו שיכולים להתפלל על אחרים שיהיה להם יראת שמים (והליטאים נתקשו בדבר היטב כידוע), כן יכולים לעזור להם ולפטור מהם המניעות על הקדושה בדבר היסודי הזה. מי גיבור יסור הנה להתגבר על המניעות האלו ולנצח להביא את הציון הקדוש של נ נח נחמ נחמן מאומן לירושלים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עיקר הפסח-נחמן זה בארץ ישרראל!

ב"ה

תוך השנה שלאחרי פטירת רבינו הקדוש רבי נתן קיים ההלכה לאמר ולכתוב הריני כפרת משכבו, כל פעם שהזכיר את רבינו. אפילו שזה חידוש גדול שכאילו באנו לכפר על רבינו, אם כל זה רבי נתן נהג בתמימות ופשיטות כהלכה. וכן עיקר הכפרה זה בקבורה בארץ ישראל כמובא.

והנה לקוטי הלכות כיבוד אב ואם הלכה ב' רבי נתן כתב באותו זמן, תוך השנה של פטירת רבינו הקדוש, כי כן מוכח כנ"ל סוף ב:י.

והנה שם (אות ט) רבי נתן מבאר שאף על פי שפסח הוא אור גאולה אפילו בתוך עמקי הטומאה של מצרים, עם כל זה עיקר הפסח הוא בארץ ישראל, וכיון שפסח היה במצרים על כן אינה גאולה שלמה, וצריכים חיפזון ושמירה מחמץ וכו' עיין שם. ואילו בשבועות זכו ממש לגאולה.

והנה ידוע שפסח בגמטריא נחמן, ויש בזה רמז גדול איך שרבי נתן שהיה בתוך שנה של אבילותו על רבינו, הבין שאף על פי שרבינו ממש אור גאולה אפילו בתוך עוצם הגלות, אפילו בתוך אומן, העיקר שיהיה רבינו בארץ ישראל.

וכן שבועות, כאשר מחליפין הש' לב' בא"ת ב"ש (שמו שרש"י מביא מחז"ל ש"קטרת" עולה תרי"ג כי מחליפין הק' לד' בא"ת ב"ש), עם הו' אותיות, עולה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ושבועות הוא סוד היובל, ויובל הוא לשון הובלה, פשוט להוביל את הציון הקדוש לירושלים.

במהרה בימינו אמן!

נ נח נחמ נחמן מאומן

בית חדש זה רק בארץ ישראל

ב"ה

בפרשת השבוע כי תצא כתוב כי תבנה בית חדש וכו' והרמח"ל בספר אוצרות רמחל מפרש שזה סוד ראש השנה שבונים את המלכות מחדש.

והנה בברסלב יש מנהג שאסור לבנות בית חדש בחוץ לארץ, כולל אומן. אז יש לנו עוד טעם להביא את ציון רבינו לירושלים כבר, כדי לקיים כי תבנה בית חדש דהיינו ראש השנה בירושלים, במהרה בימינו אמן.

נ נח נחמ נחמן מאומן