ח' ימי חנוכה כנגד ח' שמות של חזקיהו

ב"ה

ח' ימי חנוכה י"ל כנגד הח' שמות של חזקיה, וכמו שמסיימים הפיוט מעוז צור, חשוף זרוע קדשך, ראשי תיבות חזק של חזקיה, שהיה ראוי להיות משיח לולא שלא שר לי"ה[1] [חזקיהו בן אחז נכד עוזיהו שביקש גם כהונה, היפך החשמנאים כהנים שביקשו מלכות השייך לבית דוד]. דאיתא בסנהדרין צד. אמר הקב"ה יבא חזקיהו שיש לו שמונה שמות, ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות. חזקיה דכתיב (ישעיה ט:ה) כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, והאיכא חזקיה, שחזקו י"ה, דבר אחר חזקיה שחזק את ישראל לאביהם שבשמים. סנחריב דכתיב וכו' וכו' והאיכא סנחריב, שסיחתו ריב, ע"כ. הרי ח' שמות, ושם חזקיה כנגד השמש. ולכן השני שמות הראשונים, פלא יועץ, ראשי תיבות פ"י בגמטריא חנוכה ע"ה. וענין חנוכה הוא שלמות הדיבור על ידי אמת, וללכת אחר הרבים לקבוע הלכה בשלום, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ב', וכן בקמא תורה יד ענין של חנוכה הוא שלום עולמי, היפוך סנחריב שסיחתו ריב. (לשון יוונית, השפה, היה מותר בבבל. אבל אסרו לחלוטי לשון יווני בחידות ובלשון סתום וכו'). וזה המשך הפסוק, למרבה המשרה, לשון שמן משחת קודש – משח רבות קודשא. וזה הכפלת ילד ילד בן, כי הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים (שבת כג:), יל"ד בגמטריא מ"ד נרות שמדליקים בחנוכה, עם חישוב השמש כנ"ל. ילד ילד בגמטריא פ"ח שמן. ילד לנו, לנו בחי' יון, כי הל' ג' קוצים של היו"ד. גם 'לנו' נוטריקון ל"ו נרות.

וזה מה שכתוב בפסוק ותהי המשרה על שכמו, כי ידוע ששלטון היוונים בא מיחוסם ליפת, וכוחו של יפת בזכות ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם (בראשית ט:כג).

נ נח נחמ נחמן מאומן

---

[1] (הראשי תיבות של חשוף זרוע קדשך וקרב קץ, בחילוף הז' לב', הרי חבקוק. והדרך להחליף הז' לאות ב', כי זי"ן, ז' פעמים י"ן הרי ת"כ, חסר הז' עצמו, בחי' אחד משישים, הרי בי"ת ע"ה. ועוד דרך עיקרי, כאשר שמים אצבעות יד ימין על אצבעות יד שמאול, האצבע הב' כנגד האצבע הז'). 

תפילה שהיא תמצית תורה ב' בליקוטי מוהר"ן תנינא - תפילה לחנוכה

 ב"ה

תפילה לליקוטי מוהר"ן תורה תנינא ב

זכני להרבות בשעשועי עולם הבא, בשירות ותשבחות להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך, ולהכיר אותו יתברך, שעל ידי זה אהיה סמוך וקרוב אליך יתברך, שאזכה לשמש הצדיק האמת שהלכה כמותו, וללמוד הרבה הלכות שהן השפעת החסד וג"ם לידה, ואזכה לבחינת הקרבת התודה, והליכת הדמים כסדרן, ויחלץ לבי ויתחזק באמת. וזכני להאיר הג' קווי אמת, אא"י (אאי"ד עם הד' אותיות, בגמטריא שמחה) תפילה תורה שידוכין, לתוך ריבוע הדיבור של צדקה, בחי' גדר אדם המדבר בצדקה, תשובה, עשירות, ומלכות, להשלים הדיבור בבחי' כה תברכו בלשון הקודש, שהוא מקושר לדבר דבר של שבת קודש, ועל ידי זה להמשיך השמחה של שבת קודש לששת ימי החול, מבחי' בן, מבחי' נחמן, לבחי' מט"ט, עבד, ועצבות. ועל ידי זה לגלות האחדות הפשוט יתברך מבחינת פעולות משתנות.

וזכני לכל זה בפרט בימי חנוכה שהם ימי הודאה שהוא בחי' שעשוע עולם הבא, בחי' הלכות, שעל ידי זה זוכין לשלימות הדיבור, על ידי התגלות האמת. והשמן של חנוכה בחינת אור האמת, נתון סמוך לפתח, בחי' פתח דבריך יאיר, ואזי נמשך השמחה של שבת לששת ימי החול – בחי' חנוך מט"ט, על ידי לשון הקודש שהוא שלמות הדיבור. ואזי זה ינחמ"נו ממעשינו ומעצבון ידינו. וזה בחי' חנוכה – חנו כה, הנייחא של שבת שהיא קשורה ללשון הקודש בחי' כה תברכו בלשון הקודש.

n     ויאמר מזמור לתודה – כמבואר בסוף התורה [לתוד"ה – תולדה, הריעו לה' כל הארץ, ראשי תיבות הלכה, עבדו את השם בשמחה, בחי' המשכת השמחה של שבת לימות החול שהם בחי' עבד, מט"ט. קס"ח אותיות – חס"ד בא"ת ב"ש. ג"ם תיבות נגד הקליפה גם לי גם לך].

נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

הגנה

ספר המידות, מריבה קא – בשעת מלחמה צריך להכין כלי מלחמה כנהוג, והקדוש ברוך הוא יעשה מה שברצונו, ואין לסמוך על הנס, ע"כ.

 

כוכבי אור, ראשי פרקים מן האותו והמופתים שנראו מאדמו"ר זצ"ל יד – פעם אחת בנסיעת רבנו ז"ל ממעז'יבוז' לברסלב וכו' בהודע הדבר להמתנגדים, ובכן ביום זה יצאו מחוץ לעיר ומקלות בידם בכדי להכותו. כששמעו אנשי שלומנו דבר זה עשו גם המה כמותם ומקל איש בידו בכדי להציל את רבנו ז"ל מידיהם. ושתי החבורות עמדו על הדרך וכו' עיין שם באריכות.

 

כוכבי אור כו – המעשה מאלכסנריווקי וכו' שפעם אחת היה רבנו ז"ל בחרף על ברית מילה ובא איש אחד וקבל לפניו אודות בתו אשר פתה אותה ערל אחד להמיר דתה רחמנאלצלן ונאבדה, וכבר חפש אותו בכל הכפרים ולא מצאה. ויאמר לו רבנו ז"ל שנמצאת אצל הכמר דעירו, אשר לא עלה על דעתו שהכמר יעשו לו זאת, יען כי חי אתו בטוב מאד, ואמר אל רבנו ז"ל איך הולכים לבקשה. והשיב לו שיסעו שני אנשים תכף עם עגלת החרף סמוך לבית הכמר ובתו תעמד בחוץ, וכשתראה אותם תכף תתרצה לנסע עמם לביתה. וכך הוה. ואדמו"ר ישב עוד על סעדת ברית מילה. וכשנודע הדבר להערלים דשם, לקחו מקלות וקרדמות לילך ללחם עם היהודים אשר לקחו את נערה מבית הכמר ולקחת בחזרה בחזקה, ונפל על היהודים פחד גדול. ואמר רבנו ז"ל שלא יפחדו רק יקחו בידם גם כן מקלו ולצאת כנגדם ויפחוד הערלים מהם וילכו להם, וכך הוה. כשראו הערלים את מעט היהודים יוצאים כנגדם גם כן במקלות הלכו להם, אף שלא היה שום דרך הטבע לזה וכו' עיין שם.

 

הנה בשני המעשיות האלו מספר כוכבי אור, יש בהם מענין שמד (כי כאשר המתנגדים הולכים להכות את רבינו, בחינת משה רבינו שעומד בין שמד לרצון, בודאי יש בזה משום שמד).

והנה ידוע בעולם הישיבות בשם ר' אלחנן וסרמן ההבדל בין פורים, שהיתה גזירה על הגוף, ולכן היהודים לא התכוננו ללחום (-רק בסוף כאשר ניתן להם רשות), לבין חנוכה, כאשר הגזירה היתה על הנפש, להעביר על הדת, זה 'מעשה שטן' ולא 'מעשה ה'' ואז יש ענין של מסירת נפש לצאת וללחום ממש. ור' אלחן סיפר בשם החפץ חיים – 'יהודים שגו, בשעה שהתחילו גזירות היבסקים, היו היהודים חייבים לצאת נגדם למלחמה במסירות נפש. נכון, יהודים רבים היו נהרגים. אבל כוחו של השטן היה נחלש. אך כאשר לא מצא מי שימסור נפשו במלחמה, נתחזקו היבסקים', והם האריכו בזה. אכן הקמת היבסקים 1918? לכאורה היה קצת אחר שנפטר ר' ישראל קרדונר, וסבא ישראל היה עוד בחינוכו בדרך לקבל את הפתק הקדוש בשנת 1922. והם היו בארץ ישראל. ובכלל חסידי ברסלב היו בדעה חזקה כבר אז שעל כולם לעלות לארץ ישראל. ולכן אין סיבה ללחום נגד השמד, אלא לברוח לארץ ישראל.

והנה ראיתי בשם ר' מנחם זמבה בזה"ל 'לא היינו צריכים ללכת בעצמנו אל ה'אומשלגפלץ', שממנו שילחו יהודים לטרבלינקה. השלינו את עצמו בדמיונות שווא. היינו צריכים להזעיק את העולם, ועכשיו אנחנו צריכים להתנגד.' ועוד אמר 'יש דרכים שונות לקידשו השם. בזמן שניסו להכריח יהודים להשתמד, להמיר את דתם, עצם מיתתם הייתה קידוש השם. אבל היום הדרך היחידה לקידוש השם היא ההתנגדות החמושה.' ניצול שואה אחר שמע אותו אומר – 'צריך להתקומם, להתנגד במעשה, בנשק ביד'. הרב גם תרם כסף רב לוועד ההתגוננות שקם בגטו, ע"כ ראיתי מובא בשמו, ותמוה הוא, כי כל יהודי שנהרג אפילו לא על שמד, רק משנאה וכדומה, נחשב קידוש השם, כידוע. וגם לכאורה הדברים סותרים הכלל הנ"ל מר' אלחנן, שדוקא כאשר יש סכנת שמד אז יש ללחום. אכן בענין המרידה והמלחמה שהקימו היהודים בגטו ורשה, גם האדמו"ר מראדזין נכנס בעובי הקורה, עד שהלשינו עליו, ומסר עצמו להירג הי"ד.

 

שיח שרפי קודש ב-תשעב – בשנות המחלקת הגדולה, היה פעם בראש השנה שהתפללו אנ"ש כשתריסי בית הכנסת סגורים, לרוב פחדם מזריקת אבנים וכדומה, לאחר התפלה הבחין מוהרנ"ת שאין אנ"ש הולכים לביתם כנהוג, ושאלם מוהרנ"ת על זה, אמרו לו, שמפחדים לצאת החוצה מחמת שנסאספו המתנגדים בחוץ לעשות שפטים במתפללים, מוהרנ"ת היה נוהג בראש השנה להניח תחת המעיל את השטריימל של רבנו ולהתפלל עמו, הלביש מוהרנ"ת את השטריימל של רבנו ויצא לחוץ, ותיכף ברחו המתנגדים, ויכלו אנ"ש ללכת לדרכם, ע"כ.

 

סיפורי ר' משה גלידמאן: ר' שמעון תלמיד רבינו ז"ל היה כידוע מתבודד גדול והיה הולך ביער כדרכו תמיד והיה לוקח איזה סכין קטן, פעם כשהלך ליער עמד לפניו דוב כדרך הדובים כשעומדים מול אדם לפני שהורגים אותו, ור' שמעון היה אז באמצע התבודדות ולא ירד ממנו אז הישוב הדעת (כי התבודדות זה סגולה לישוב הדעת) ופשט את הפעלץ (בגד חורף), וסובב על ידו וידו נהיית עבה וחשב בכך הדוב לא יכול להזיקו בפרט שיש לו סכין וכך הווה הדוב קפץ עליו והכניס ר' שמעון מיד את ידו לתוך פיו ועם הסכין שבידו חתך לו את הפה וחלק מפניו של הדוב עד שנפל ומת, בהגיעו לא"י והמשיך דרכו מאז ומתמיד להתבודד התנפלו כנופיית ערבים והצליח להתגבר עליהם אך מהמכות נחלה ומת, ע"כ. אכן ראיתי ביקורת מאנ"ש שלא היה לו לצאת עם סכין, וזה גרמא לו שהיה צריך להשתמש בו.

 

ימי שמואל א:סד – פעם אחד הלך רבי ישראל דב בעצמו לטבל שם, ובאו שני בחורים ערבים והתחילו למרוט זקנו ולהכותו, אבל בין כך באתי גם אני, והכיתי אותם עד שברחו, ע"כ.  

נ נח נחמ נחמן מאומן

Some basics about Chanuka

 HH

Translated by Nissim K.

LH

Moadei Hashem - Chanukkah 

1. Through the mitzvah of Ner Chanukkah he recognizes Kavod Hashem Yithbarakh (H"Y glory or presence), and His Kavod is elevated and aggrandized in the world, and those who were distant are awaked to return to Hashem Yithbarakh, and they attain Awe and Shalom Bayith and prayer, and strife and slander are nullified, and universal peace is drawn to all the worlds. (LM #14)

א. עַל־יְדֵי מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מַכִּיר כְּבוֹד הַשֵּם יִתְבָּרַךְ וְנִתְעַלֶּה וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ בָּעוֹלָם, וּמְעוֹרְרִין הָרְחוֹקִים לָשׁוּב לַשֵּם יִתְבָּרַךְ וְזוֹכִין לְיִרְאָה וְלִשְׁלוֹם בַּיִת וְלִתְפִלָּה, וְנִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלוֹקוֹת וְלָשׁוֹן הָרָע, וְנִמְשָׁךְ שָׁלוֹם הַכְּלָלִי בְּכָל הָעוֹלָמוֹת (יד)

2. Through the mitzvah of lighting Ner Chanukkah one draws on himself the Holy Consciousness which is the aspect of shemen ha'tov/ the oil of the Good [Ps. 133:2] [the Tzaddik], which is the aspect of remembrance, namely to constantly remember alma d'atei/ the Coming World, in general and in particular. [See Memory #4] (LM #54)

ב. עַל־יְדֵי מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁהִיא בְּחִינַת שֶׁמֶן הַטּוֹב, שֶׁהִיא בְּחִינַת זִכָּרוֹן, דְּהַיְנוּ לִזְכֹּר תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי בִּכְלָל וּבִפְרָט [עַיֵּן זִכָּרוֹן אוֹת ד] (נד)

Na Nach Nachma Nachman MayUman

ענין חנוכה הוא תיקון הכלל - שהשליט נצח ותיקן הוד

 ב"ה

קיצור הכוונות לרמח"ל – ענין חנוכה: הנה חנוכה הוא בסוד הנצח, וספירה זו היא השולטת, והוא ענף החכמה, ולכן נעשה הנס בשמן. והתיקון הוא בהוד. ור"ל לפי שבימי היונים גזרו על המילה, והיו רוצים בזה לעכב התפשטות הה' חסדים היוצאים מן היסוד, בכח הערלה הסותמת. וכשיש הערלה שמכסה על היסוד, אז הס"א לקוחת כח, כין אין כחה אלא מן הסיתומים, ומתאחזת בספירות לינק מהם, וכל אחיזתה אינה אלא בספירת הוד, בסוד: כל היום דוה. ונמצא שהיו רוצים לפגום הוד. וכשגברו בית חשמונאי, אזי נתבטל הקטרוג, ונתקן הפגם. ולכן התיקון הוא בהוד. כי הוא הנתקן על ידי מתתיה ובניו, כי היו ה', בסוד הה' חסדים היוצאים מן היסוד. שכשהם מתגברים, הס"א נחלשת ואינה יונקת. ועל כן אומרים על הניסים במודים, שהוא בהוד כידוע, עכ"ל.

עיין בליקוטי מוהר"ן תורה כט:י ז"ל והנה הכלל, שצריך לתקן תחלה תיקון הכללי, ועל ידי זה ממילא יתוקן הכל בפרט, ואף שתיקון הכללי הוא גבוה ומרומםם יותר מתיקון כל דבר בפרט, עם כל זה מחמת שתיקון כל דבר, תלוי בהמוח, דהיינו להמשיך לבנונית מן המוח בבחי' ונוזלים מן לבנון, ולרומם המוח אי אפשר כי אם על ידי תיקון הכללי, בבחי' כנשר יעיר קנו כנ"ל, ע"כ צריך לילך מתחלה אל המדריגה היותר עליונה מזה, דהיינו תיקון הכללי, כדי לתקן ולרומם המוח, ועל ידי זה נתקן הכל ממילא, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אורות של חנוכה

ב"ה

נרות חנכה, עם הח' אותיות וב' תיבות בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

בסיפורים שקבל שמואל הורביץ מזקני ברסלב:

ספרו לפני רבינו ז"ל על הרב הצדיק מוה"ר נחום מטשערנאביל ז"ל שכאשר הי' מגיע להדלקת נר חנוכה (פעם הראשון) עשה קפיצה מלא קומתו מחמת גודל האור שהי' מרגיש ואמר רבינו ז"ל שזה מחמת שלא הי' מכין עצמו כ"כ על האור הזה מקודם איזה זמן כמו רבינו ז"ל שהי' מכין א"ע כמה זמן קודם בהתבודדות והכנת כלים קבל האור ע"כ כשהי 'מגיע להדלקת נר חנוכה וכו' אפי' איזה אור שהי' מרגיש לא הי' קופץ כי הי' לו כבר כלים לקבל וכן קודם כל יו"ט עשה הכנות כלים בהתבודדות וכו'. 

ע"כ.

ויש להעיר עוד - עיין בלקוטי מוהר"ן תורה כא, שעל ידי צעקה (לארמא קלא) בתורה ותפלה זוכין להוליד המחין מתעלומותן, ועל ידי קדשת שבעת הנרות (אמירה בחשאי, שזהו בחינת שמן, שהוא בחשאי) זוכין להכניס המקיפים לפנים. ועל ידי שני בחינות אלו זוכין להשגת המקיפין, שהוא השגת הדעת הקדוש, שזהו עקר הנחמה, בחינת נחמו נחמו, הינו מקיף ומקיף למקיף.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ימי הדין וג' בעלי המסורה בברסלב

ב"ה

חומר למחשבה:

ב"ה ימי הדין בעיקר הם ראש השנה - הכתיבה, יום כיפור - החתימה, והושענא רבה - מסירת הפתק. והרי רבינו הקדוש בחר לעצמו ראש השנה, וגילה שכל הענין שלו הוא רק ראש השנה, ועל רבי נתן אומרים שהוא מכוון כנגד הסליחה של יום כיפור, וסבא ישראל (שנימול בחנוכה, וחנוכה הוא ממש גמר העתק ומסירת הפתקים, וכמו שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז:יא שחנכה נעשה על ידי הסלח נא של יום הכיפורים) קיבל את הפתק! 

נ נח נחמ נחמן מאומן

סוד חותם היראה שגילה הרמח"ל מבואר היטב בלקוטי הלכות!

ב"ה

עיין בלקוטי הלכות, יורה דעה ח"ב, הלכות כלאי בהמה ד:יד-טו, ותראה שדבריו הקדושים ממש מפרשים היטב את חותם היראה שגילה הרמח"ל ביחוד היראה הנדפס בסוף ספר קיצור הכוונות. פלאי פלאות, על פי מה שגילה רבינו הקדוש בספר לקוטי מוהר"ן תנינא, תורה ב, ועל פי הכוונות שגילה האריז"ל לחנוכה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יום שלישי של חנוכה - זבולון

ב"ה

זכיתי עכשיו לעליה לתורה, שמח (שמי) זבולון, ושמתי לב איך שנשיא היום כולו רמז על חנוכה. כי זבולון הוא בחינת בית זבול - חנוכת בית המקדש. והנשיא אליאב בן חלן, חלן בחינת נחל, ראשי תיבות להדליק נר חנוכה, וכל הסודות שגילה האריז"ל ורבינו הקדוש על נחל, ובכללם שהוא שם מ"ה כולל ריבוע אהי"ה בגמטריא מ"ד, וזה בגמטריא אליאב! וכן אליאב, א"ל זה סוד שורש שם ס"ג, והוא סוד חנוכה, חנ"ה כו-הוי"ה עם האותיות א"ל. ונשאר יאב שהוא רמז על השיר פשוט כפול - א"ב שעולה לי' - עשרה מיני נגינה.

ס"ג = סבא, אב"י = ישראל בער אודסר.

וכן זבולון - זו נח"ל (ובעצם נחלה הוא ביטוי ושם של בית המקדש).

נ נח נחמ נחמן מאומן

חיי מוהר"ן אות פה - מעשה של ליל ראשון של חנוכה מלבוש גן עדן

ב"ה

חיי מוהר"ן אות פה – מעשה של ליל ראשון של חנוכה מלבוש של גן עדן: ומצא שם ספר והיו בו צרופי אותיות אז"ח הוא ד' וכו' עכ"ל. ותימה איך אז"ח הוא ד'? וי"ל אז"ח בגמטריא חמש עשרה כמנין אותיות של השיר פשוט כפול משולש מרובע. וזה א"ז,שהוא בחי' השיר כידוע, וח' הוא עוד למעלה, בחי' למנצח על השמינית (תהלים ו, יב), ואז יש עשור, עשרה מיני נגינה, שהם ד' כנ"ל.

חיי מוהר"ן אות פה - מעשה של לבוש גן עדן: והיו בו צרופי אותיות וכו' והיה מציר בהספר (וכן באילן) כלים ובתוך הכלים היו אותיות, גם היה בתוך הכלים אותיות של הכלים שיכולים לעשות על ידם אלו הכלים:

 ע' קל"ח פתחי חכמה כג:ב – לפיכך נקראת כלי אומנתו של הקב"ה, שהתורה מצד סודותיה היא נקראת דפתראות ופנקסאות, לדעת איך עושים חדרים, איך עושה פשפשים, כמ"ש במדרש (ריש בראשית רבה). אך מלבד זה יש עוד ענין כלי אומנתו ממש לעשות הפעולה, והוא בבחינתה זאת של הצירוף, כמו השמות – שפעולתם נראית איך שהיא נעשית מיד בהזכיר אותם, או בשאר דרכי השימוש בהם. ונמצא הכל בתורה, בין המחשבות ועריכת הדברים, דהיינו בסודות של המלות, בין בוציאתם אל הפועל, דהיינו בצירופי שמותיה הקדושים, עכ"ל.

<iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/NmQR9c1yFHE" frameborder="0" allowfullscreen></iframe>

נ נח נחמ נחמן מאומן

ברכת נ נח בחנוכה לפי הרא"ש בני ישראל

ב"ה 

ג. חנוכה הוא ענין של נ נח כידוע, שהוא פרסומי ניסא באמונת חכמים, וכן מהדרין מן המהדרין מדליקין אחד שנים וכו', והשם פצפצי"ה הוא שם של חנו"ך. וע' במס' מגילה דף כא, והובא בהרא"ש שם דף ד: (ויש שם טעות בדפוס – מקום נקי מכתב, שממש מראה מקום להדיבור הנצרך!) דנר חנוכה יומא קמא מברכין נ נ"ח וכו'. וע"ש שבפורים מברכים מנ"ח אותיות נחמ. (ויש שני קושיות שהא' מתרצת השניה. דהיינו א' למה כתבו רק נ נח, וב' הלוא רק ר' נחמן זכה לדעת הסוד הזה של נ נח נחמ נחמן מאומן. ובזה השנית י"ל הראשון שבאמת שלפני ר' נחמן לא זכו לדעת את הסוד של נ נח נחמ נחמן מאומן רק שמץ מינייהו ורק לאיזה רגעים, ולכן כאשר התחילו לכותבו ונעלם ממנו, לא הספיקו לכתוב רק נ נח, ועל כן כתב הרא"ש וכו'. הילולה של הרא"ש בטו חשון - באותו יום של מתתיהו כהן גדול חשמונאי).

[והנה בענין פרסומי ניסא יש לדיין טובא, כי הב"ח והפרי מגדים ( או"ח תרע"ט:א) כתבו (ושורש הדבר בנוי על הרמב"ן) שעיקר מצות נר חנוכה הוא שממונו ידלק, וא"כ לו יצוייר שכל הענין שכותבים נ נח על הקירות היה רק מדין פרסומי ניסא אז יש לדון עם מספיק שהחומר כתיבה הוא ממונו ולא הבית או הקיר שנכתב (ועיין בפרק שנשאנו בענין כתיבת נ נח על רכוש של אחרים, שאולי יש בזה מדין כח מעשיו הגיד לעמו – דהיינו דין כיבוש, ואז יש לדון עוד טובא כמובן), אכן וודאי יש עוד הרבה ענינים גדולים ודברים העומדים ברומו של עולם בכתיבת נ נח כמובן קצת מרחוק לכל המעיין בקונטרסינו. וגם כעת שמעתי שיעור מר' אשר ווייס של העדה החרדית, שרצה לחדש דרך אחר בסוגיא בענין מה הקשר בין נר שבת לנר חנוכה, שהלוא נר שבת זה מדין עונג וכבוד ונר חנוכה זה מדין פרסומי ניסא, ועוד שאלות בסוגיא, והוא העלה שאין הדין של פרסומי ניסא דין בממונו, רק דין שרובצת על הנמצא, אם זה יחיד אז מוטל עליו ואם זה רבים נמצא המצוה חל על כולם שאחד יעשה בשביל כולם, ולפי זה יכולים לומר שהמצוה לפרסם נ נח חל על כולם, ושפיר יכולים להצטרף ולקיים כתיבת נ נח אפילו על רכוש של מי שהוא אחר, וכל זה כתבתי רק לרווחא דשמעתא, כי הלכה למעשה זה הכל חכמות, ועלינו לעשות כל מה שביכולתינו לפרסם שם של רבינו להאיר אור השם יתברך בעולם.]

והנה צ"ב דבחנוכה חוזרים באחוריים שמונה פעמים, משא"כ בשיר הגאולה חוזרים באחוריים רק עד מרובע. ונראה שבחנוכה כיון שלא עושים האחוריים במכה אחת, רק בימים שונים זה אחר זה, צריכים להגיע ממש להסכום הנדרש של עשרה. ובזה יוצא לנו חידוש עמוק, שבכלל החשבון של עשרה יש השמונה נרות השמש והמדליק, שגם המדליק בעצמו בא בחשבון. (ולכאו' נרות חנוכה הם האור של הצדיק, והשמש, אלו הנחמנים המשמשים את הצדיק ומביאים את האור להעולם, אכן גם במדליק יש הנקודה שלו, איך שאור הצדיק מאיר בו וממנו). ולכן קוראים ליום שמיני של חנוכה "זאת חנכה" (ולא "זאת חנוכת" – כלשון הקריאה בתורה), שהיא בגמטריא, נ נח נחמ נחמן מאומן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נ נח נחמ נחמן מאומן!

רח"ש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תורה:

תורה רלז

ואז היו משיחים לפניו מענין רחש המגיע לו. ענה ואמר: בודאי מגיע לי רחש, ש'רים ר'דפוני ח'נם: ע"כ. והנה האותיות הנשארות חוץ מהר"ת רחש, הם עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אז הרח"ש שייך דוקא להמלך - רבינו הקדוש.

שמעתי מחבר נ נח, שרח"ש ראשי תיבות: ראש השנה, חנוכה, שבועות, השלושה פעמים שהחסידים היו באים לרבינו (וע' בחיי מוהר"ן נסיעתו לארץ ישראל רסג ז"ל פעם אחת ביום הושענא רבא אמר בפני העולם ומה אעשה ששני רוצחים עומדים עלי ואומרים אף על פי כן שאני מנהיג (שקורין גיטר יוד) והראה בידו על רבי יודל ורבי שמואל אייזיק בעת שאמר שני רוצחים, הינו שעליהם היה נתכון מחמת שהם היו כרוכים אחריו מאד. ומי יזכה להבין פרוש דברים אלו כי האנשים הנ"ל היו יקרים בעיניו מאד מגדולי מקרביו, עכ"ל).

והחבר הוסיף לציין, מה שנדפס בהרבה סידורים בפיטום הקטורת לכוון בהסופי תיבות של "ממלח טהור קדש" להשם רח"ש והוא שם קדוש המסוגל לשמירה, והרי הר"ת הם בגמטריא נחמן עם הכולל, וענין המלים הם גם כן שייכים להצדיק שהוא ברית מלח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חנוכה - ממלכת כהנים

ב"ה

ענין חנוכה, שכולם מדליקים את נרות חנוכה, נר איש וביתו, קיום מה שכתוב (יתרו יט:ה), ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. והנה המנורה הוא סוד העין (אדיר במרום עמוד שו, ובכ"מ), וסוד הראיה הוא מרומז בהכתוב בפרשת העקדה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, שהנראה נצטייר בעיני הרואה, בבת עין שלו. וכל זה מבואר באריכות ובביאור נפלא באדיר במרום עיין שם. ומבואר שם שעל ידי זה מגיע תיקון גדול להנראה. והנה ידוע שכל איש ישראל יש לו מציאות של מקדש. ונראה שבסוף בית שני, טרם החרבן, כבר הקדים השם יתברך מעמד של ישועה, שכל אחד מישראל יראה לעשות את עצמו לבית המקדש, כי באמת זה כבר כל תהליך והתכוננות של גלות הארוך הזה שהולכים לקראת הגאולה הגמורה הסופית עם ביאת משיח בב"א. ולכן י"ל שבחנוכה נתקיים השלב הראשון הזה של הראיה, שנצטייר כל איש מישראל בעיני השם, ועל ידי זה חל בכל אחד ההכשרה להיות בבחי' כהן עובד בבית ה'.

ולכן בחנוכה לא מסתפקים בשבעה נרות, אלא צריך דוקא את השמש, הוא בחינת הנראה בעיני הרואה.

וענין הפתק הקדוש, נראה שהוא הדבקות, מה שבעיני הנראה גם כן מצוייר זה שרואה אותו, כמבואר באדיר במרום שם. ועוד מה שמבואר שם בסוד התפילין (בגמטריא פתק), שמשפיעים להנראה ואכמ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נר שבת קודם לנר חנוכה

ב"ה

בהשקפה קלה, י"ל דנר שבת, שהוא המעכב בשלום בית, אם אין ידו משגת קודם לנר חנוכה, כי נר חנוכה מרמז על אור עוד יותר גדול של השלום של מחלקת לשם שמים (לקוטי מוהר"ן תורה נו), כי אי אפשר להשיג את השלום הגדול הזה של מחלקת לשם שמים טרם שתשיג בפשיטות השלום בית כמבואר להדיא בלקוטי מוהר"ן (תורה יד - ושם מפרש ענין נר שבת קודם לקדוש היום), שרק על ידי שלום בית זוכין לתפלה, ועל ידי זה זוכים לשלום הכללי. ומבואר שם ענין מצות נר חנוכה שמצותה להדליק סמוך לפתח הבית, שזה בחי' העלאת הכבוד לשורשו ביראה, וענין זמן ההדלקה משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, הוא ענין ביטול הלשון הרע - ריגול, והוא ענין שלום הכללי, שלא יתקיים אפילו משא ומתן, כי דעת הקונה והמוכר יהיו שוים. וכל זה לכאורה על כרחך רק לענין סחורה של עולם הזה, אבל במשא ומתן של הלכה, בפלפולא דאורייתא, שם עיקר שלמות השלום, שהוא דעת עליון גבוה מאד, הוא מחלקת לשם שמים. נר מצוה ותורה אור (ראשי תיבות אומן כידוע), שהנר אין אורו גדול, והוא בעיקר מרמז על שלום בית, אכן בחנוכה כל אחד מרבה בהדלקה כפי בחינתו נר איש ובית, וכפי מנהגו, איש על מחנהו ואיש על דגלו, וזה כבר מראה על שלום הכללי של אור התורה והדעת בחי' מחלקת לשם שמים.

נ נח נחמ נחמן מאומן