תיקון של אלול - ישמע בזיונו וישתוק - מה אם הבזיון בא מגוי

 ב"ה

בסוף התורה: שעל ידי הדמימה והשתיקה, ששותקין לחברו כשמבזין אותו, על ידי זה זוכה לתשובה, שהיא בחי' כתר וכו' כי צריכין להזהר מאד לדון את כל אדם לכף זכות, ואפלו החולקים עליו וכו' וכו' כך כל אחד מישראל הוא בחינת כתר להשם יתברך וכו' עיין שם.

משמע שכל ענין של ישמע בזיונו וישתוק אינו אלא כאשר הבזיון בא מיהודי, אבל אם הבזיון בא מגוי, שאין ענין לדון אותו לכף זכות, אין ענין. אם לא שנדחוק שענין זה המבואר בסוף התורה אינו אלא תוספת טעם על עיקר התורה.

אכן יש לפרש, כי כבר פירשו ומקובל אצל אנ"ש שהענין של ישמע בזיונו קאי בין אדם לעצמו, שהאדם שותק מול כל הרע שיודע בנפשו שנכשל בו, - והנה אפילו בזה יש להעמיק ששתיקה זה הוא ענין לדון את עצמו לכף זכות, ודוק, ועל כל פנים, כן יהיה כאשר הבזיון יבוא מגוי, שכיון שהאדם שומע את זה, באמת לא משנה מאיפה הוא בא, ועל פי יסוד הבעל שם טוב בקונטרס עקרי אמונה האדם יכול לקבל מסרים עליונים מגוי, והרי הוא דומה ממש לענין הנ"ל ששותק בינו לבין עצמו מלפני חטאותיו וחסרונותיו. אכן גם זה לכאורה תלוי במה שביארתי בס"ד בסוף מסכת גיטין – דף פח, שגט מעושה על ידי גוי אינו כלום, ואינו בכלל יסוד הבעל שם טוב הנ"ל, כי יסוד הנ"ל מיוסד על האיש שעולה לבחי' עולם אצילות ומבין שהכל מהשם יתברך, אבל אדם שצריכים לכופו ליתן גט, הרי המכות שהוא מקבל הם מגוי ממש (אפילו שהיהודי אומר רוצה אני, ודוק). וכן לענינינו, כל זמן שהאדם לא יבין שהגוי המבזה אותו אינו אלא שהשם יתברך מוסר לו רמזים, וחושב שהגוי עושה לו את הרע, אז יש לצדד כנ"ל שאין שום ענין לקבל הבזיון, ואדרבה יש למחות, כמו שאם יש גוי כופה יהודי ליתן גט, לכאורה צריכים למחות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שתיקה

 ב"ה

שתיקה. עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. עיין ליקוטי מוהר"ן סד:ה ז"ל ולבחי' זמר של אמונה העליונה הזאת, אין מי שיזכה, כ"א צדיק הדור שהוא בחי' משה, שהוא במדריגת אמונה זו, זהוא בחי' שתיקה, בחי' שתוק כך עלה במחשבה ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בריאת העולם בתוך החלל פנוי

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן

סד:ד ודע כי מחלוקת היא בחינות בריאת העולם וכו' ע"ש. ועכ"ז ביום ראשון כתוב יום אחד, שכולו אחד, ולא התחיל החלוקה אלא ביום שני.

 

סד:ד ודע כי מחלוקת היא בחינות בריאת העולם, כי עיקר בריאת העולם ע"י חלל הפנוי כנ"ל וכו' ובתוכו ברא את כל הבריאה, היינו הימים והמדות, ע"י הדיבור, וכו', וכ"א מושך עצמו לצד אחר, על ידי זה נעשה ביניהם בחינות חלל הפנוי, שהוא בחוא בחינות צמצום האור לצדדין, שבו הוא בריאת העולם על ידי הדיבור כנ"ל, כי כל הדברים שכ"א מהם מדבר, הכל הם רק בשביל בריאת העולם שנעשה על ידם בתוך החלל הפנוי שביניהם ע"ש.

ולכאורה מבואר שת"ח הם מרכבה לבחי' הסובב כל עלמין, והם בונים העולמות שזה בבחי' ממלא כל עלמין. והרי בני העולם חיים במציאות זה של אלו העולמות. והם צריכים ליזהר מאד לבלי ליכנס לבחי' החלל פנוי.

אלא שלא כן היה ברבי שמעון בן גמליאל – בעל המימרא של המשנה (אבות א:יז) כל ימי גדלתי, [והוא פלא שרבינו לא מזכיר ששמו (-והרי רבינו הדגיש שצריכים לראות בעל המאמר כדאיתא בירושלמי וכו'), ואולי כי הדגש על בחי' החלל פנוי שאין בו שמות], כי רבי שמעון אומר שהוא לא גדל בתוך אותם העולמות שהת"ח בנו ובונים, אלא הוא היה חי בחלל הפנוי, ובנה לעצמו את העולמות. וכיון שהיה נמצא בבחינת החלל פנוי היה צריך לשתיקה, כמו שאמר ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, ועכ"ז היה מגדל ימיו ומדותיות בבחי' בריאת העלם, וכמו שאמר כל ימי גדלתי. והרי רשב"ג היה שותק לבחי' החלל פנוי, ועכ"ז היה מדבר ובונה עולמות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בזכות נשים צדקניות

ב"ה

לכבוד ראש חודש אדר, נראה לפרש מאמר חז"ל שבזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ועתידים ליגאל, שהוא עולה בד אחד עם עוד מאמר חז"ל (חולין פט.) אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה, ע"כ. וידוע שארץ בחי' אשה. וידוע שהאשה תמיד צודקת. הרי בזכות זה שאנשים בולמים עצמם נגד נשותיהן, ונותנים להן להיות תמיד צדקניות, זכו ויזכו לגאולה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ביאורים בלקוטי מוהר"ן תורה יא

ב"ה

תורה יא

אות ג: כי זה תלוי בזה גאות ונאוף כמו שאמרו חז"ל (סוטה ד:) על פסוק (משלי ו): ואשת איש נפש יקרה תצוד עכ"ל.

ובה"ד נראה כמו שרבינו מבאר כאן שהגאוה הוא עבודה זרה, שמכחיש שיש די באלוקותו יתברך ח"ו, כן הוא מביא את האדם לעבור על אשת איש, שכל מהותו הוא בחינת יחוד השם כידוע, כי האדם ואשתו בבחינת קב"ה ושכינתיה. ועוד שהרי רבינו מגלה כאן שתיקון הברית בחינת שד"י הוא בחינת הסתפקות בשני בחינות, יחודא תתאה ויחודא עלאה, והרי הגאוה שהיא מכחשת בחי' שד"י - שאין מספיק לו אלוקותו ח"ו, הרי לא יספיק לו יחוד דקדושה ויחמוד מה שאינו שלו ואינו ראוי לו.

ונראה עוד ב"ה שכל דבר יש לו זכר ונקבה, ולכן ברמות רומא, שקנה לעצמו רוח של הבל, הרוח הזה דיקא יחפש להזדווג בהבל טמאה כמותו.

(ועיין בכלי יקר פרשת קרח עה"פ וישמע משה ויפול על פניו שחשדוהו על אשת איש, שפירש שהענין הוא שבעל גאוה רוצה להשתלט על כולם, והנראה לי כתבתי).

אות ד. הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר (איוב לג), פעמים שלש הם בחינת טל אורות של מילוי שלש אותיות ראשונות ע"ש.

פעמים שלש זה בחינת שיר כפול משולש, והרי הגמטריא של נ נח נחמ = גבר עם הכולל. עד שיבוא לשלמות הדיבור בריבוע - נחמן מאומן.

והנה לא מבואר בכלל איך העונשין והיסורים והתיקונים שבו הפסוק מדובר הוא בחי' טל אורות. אכן סיפה של הפסוק וכן מלפניה מבואר שכל התהליך הנ"ל של פעמים שלש הוא להביא את האדם לאור באור החיים. והרי מבואר הדבר, ובפרט על פי מה שכבר פירשנו בס"ד בתורה ו (אות ב) שתורה יא זו הוא כהמשך ביאור של תורה ו שבעיקר דיבר על מה שהאדם צריך לקבל בזיונו בשתיקה ולעשות וידוי על חטאותיו, ולקבל הכל בדממה, ועל ידי זה זוכה לכבוד השם. אכן מרומז שם ומבואר להדיא כאן ובעוד מקומות שיותר חשוב ומעולה מהשתיקה הוא הדיבור של שבת. ולכן הן כל אלה יפעל - כל התיקונים שעוברים על האדם הוא צריך לקבל בשתיקה עד שזוכה לשלוש - בחינת הו' שמשלים קדושתו במידת שד"י, ואז הוא כבר זוכה לבחי' טל אורות ודיבור בקדושה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יום הזיכרון וחג העצמאות

ב"ה 

מעולם הייתי בדעה שהדקה של שתיקה שהנהיגו הציונים הוא ממש בכלל האיסור לא תעשה של ובחקתיהם לא תלכו. אכן יש דרך להפוך אותו לטוב, בהליכה בדרכיו, דרך צדיקים, והוא לכוון להיות מתלמידי אהרן הכהן, שכאשר מתו בניו נדב ואביהו כתיב (פרשת שמיני, ויקרא י:ג) וידם אהרן (והנה בני אהרן מתו גם בעון אבותם ששמע להערב רב ועשה להם את העגל (כמו שכתוב בפרשת עקב, דברים ט:כ וברש"י שם), על כן מובן שדוקא ההנהגה זו יקחו הציונים...). ובזכות זה הוא זכה לבחינת עצמאות, כמו שפרש"י שם ז"ל קבל שכר על שתיקתו, ומה שכר קבל, שנתיחד עמו הדיבור, שאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין, עכ"ל. שקיבל הדיבור לבד, בחי' עצמאית.

ועוד תראה רמז לסמיכת החג שחוגגים על גודל הניסים והגבורות שהשם יתברך עשה עם עמו בני ישראל בהנחילם את ארץ ישראל (כמו שסבא ישראל כתב במכתבים לנשיא מדינת ישראל שבעבר, זלמן שזר, הנדפסים בספר הקדוש אבי הנחל), עיין בתהלים פרק קיא, טרף נתן ליראיו, בחינת טרוף טרף יוסף, בחינת הריגת צדיקים, אלו שמתו על קידוש השם, יזכר לעולם בריתו, הרי זכרון, ומיד אחר כך, כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שהוא ענין נתינת ארץ ישראל לעם ישראל כידוע מחז"ל ברש"י בתחילת פירושו על התורה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

האומר מודים מודים משתקין אותו

ב"ה

במשנה במסכת ברכות (ה:ג) האומר מודים מודים משתקין אותו. י"ל על פי מה דאיתא בגמרא (סנהדרין מג:) כל הזובח את יצרו ומתודה עליו כאלו כבדו להקדוש ברוך הוא בשני עולמות, ומבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה ו) לפרש שמדבר על העושה תשובה על תשובתו, שמשיג השגה הרבה יותר גדולה עד שצריך לעשות תשובה אפילו על תשובתו הראשונה. וכבר פירשנו שלפי זה יש לפרש לשון ווידוי כמו שמופיע בתורה הקדושה אצל פרשת ביכורים, שצריך לעשות ווידוי דהיינו להודות להשם יתברך על מה שהוא מקיים את המצוה. ומבואר עוד בתורה ו' שם, איך שזוכים לכל זה, על ידי שמהפכים את הדם (לשון דמים בגוף) לדום (דמימה, ותקוה, ובחי' והארץ הדם רגלי), ועל ידי זה כבר הוא מטהר לבו וכו' עיין שם. ולפי זה אתי שפי, שהאומר מודים מודים, דהיינו מי שכבר זוכה לעשות תשובה על תשובה, וידוי על וידוי, הרי זה זכה לבחי' שתיקה ודמימה, שהרי ביטל את עצמו, ואור השם יופיע עליו, כמבואר שם שהוא בן עולם הבא ומרכבה להשכינה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לקוטי מוהר"ן תורה ו' – מרומז הרבה בפסוק ריש חומש ויקרא.

ויקרא (א:ה) ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד.

עיקר תורה ו' הולך על זביחת היצר, שהוא בחי' קרבן, וכאן מרומז עוד על שני הדמים (כמו שדרשו חז"ל הובא ברש"י שלכאורה כתוב דם מיותר), דם אחד של דמימה, בחי' והקריבו בני אהרן, מלשון קרב ומלחמה ובחי' יז נצחם שהוא ענין של הדמים שעוד לא עבדו את השם יתברך (תורה עה), להפוך להארץ הדם רגלי בשתיקה של דום לה', שהוא ענין קיווי וצפיה לישועת השם בחי' המתן שהוא גם לשון מתנה של מתנת דמים, וזה בחי' וזרקו, בחי' השליך על ה' יהבך. וזה בני אהרן, מלשון זריחה, מהלבנת הפנים או מהכבוד הנישגת. סביב, זה בחי' הענוה המבואר. אשר פתח אהל מועד, גם כן מפורש להדיא בתורה.