למה הקרובים לא תמיד רואים נסים באמירת נ נח?

ב"ה

בענין מה שדוקא הרחוקים והזרים מיד רואים נסים גדולים באמירת נ נח ואילו הקרובים לא תמיד רואים, כבר כתבנו. ועוד י"ל שהרי הקרובים נכנסים לענין התפילה בדין שמוליד את הננח.

הרגשה של נ נח פשוט

ב"ה
בלקוטי מוהרן תורה כא רבינו גילה ז"ל וכן אצל עכו"ם יהיה זה אצלם השגה גדולה כשיבואו על סתם יהדות פשוט של איש הישראלי שיש לו בזה העולם, הינו שידעו מעבודות ישראל ומקדושת המצוות שלהם שעשו בעולם הזה יהיה אצלם השגה מה שידעו וירגישו קצת קדשה כמו איש כשר פשוט וכו' עיין שם.

ויתכן אולי על פי זה להמשיך, שמה שברסלבר מרגיש כאשר הוא לומד לקוטי הלכות וקורא עלים לתרופה יהיה עוד נחשב להשגה גדולה לשאר העולם לעתיד.
ובשבילו יהיה השגה נוראה בלי סוף כשיזכה לעתיד בעזרת השם להרגיש מה שאיזה נ נח פשוט מרגיש מהפתק הקדוש ומאמירת נ נח נחמ נחמן מאומן.

אם הבנים שמחה

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תורה עח

מבאר מתורה זאת, שהדבור הולך עם האדם אפלו למקומות המטנפים, כמו האם ההולכת עם הולד לכל מקום שהוא הולך, ועל כן נקרא הדבור "אם הבנים" [הערה: כתיב אם הבנים שמחה: אם, זה האמא, הבנים ע"ה בגמטריא נ נח, זה רבינו, שמחה, זה האבא, ר' שמחה אבי רבינו. וידוע שסבא צעק נ נח נחמ נחמן מאומן כאשר הס”א קטרג נגדו].

נ נח נחמ נחמן מאומן

ספרו בגוים נ נח נחמ נחמן מאומן!

ב"ה

ספרו בגוים את כבודו בכל העמים נפלאתיו (דברי הימים א:טז:כד – הודו של שחרית) ספרו בגוים 'את כבודו בכל' – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

מזמור לדוד ה' רועי... נ נח!

ב"ה

תערך לפני שלחן נגד צררי דשנת בשמן ראשי (תהלים כג:ה – מזמור לדוד), הראשי תיבות בגמטריא הפתק נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות תלש"נ ע"ה בגמטריא התשע"ו. דשנת ע"ה בגמטריא תשנ"ה השנה שסבא ישראל נפטר. בשמן ראשי תיבות מורינו נחמן בן שמחה. אותיות היסוד (אלו שלפני הס"ת) של 'לפני שלחן נגד צררי דשנת בשמן ראשי כוסי': גרס (לשון קריאה) שם נ נח!

מה הענין להגיד רק "נ נח" (בלי לסיים כל המשפט) -- What is the thing about just saying Nanach (and not the whole expression)

ב"ה

740. מה הענין להגיד רק נ נח?

יש בזה כח חזק ומשמח, והסבא אמר שהשי"ת יודע לסיים המשפט. ויש כמה סברות להבין את זה אכן אכתי צ"ת. וע"ע ברמזים (כסא ה' עם הכולל בגמטריא נ נח, דוד המלך בגמטריא נ נח ע”ה, ועוד). אכן כדי שלא נצא פטוב בלי כלום, כתבתי איזה רעיונות להתחשב בהם.

לקמן מה שכתבתי על זה לפני כמה שנים, ומשנה ראשונה לא תעקר, אכן כעת זכיתי ב"ה לעמוד על עוד טעם הגון. והוא על פי המבואר בספר הכוונות של האריז"ל בענין יום הכיפורים (דרוש ב') שמבואר שם שיש ב' אכילות של אבא ואמא, אכילה לג' ראשונים, ואכילה לז' תחתונים שלהם, וכן יש שני שתיות של זעיר אנפין ונוקביה, לג"ר וו' קצוות. ויעו' שם שמגלה איך שהם שני שפעים שבאים מאריך אבל נפרדים לגמרי. ועוד מבואר בכוונות שם שהשפעות ומזונות שבאים מפנימיות אימא הם בחי' קולות, חמש קולות, ומאלו ניזונים ביום הכיפורים שכנגדם נתיסדו חמש תפילות וחמש עינוים וצומות (צום = קול), ואילו בשאר ימות השנה ניזונים מחיצוניות אימא באכילה ושתיה ממש. והנה האכילה הב' הנ"ל היא בחי' ה' קולות של פנימיות אימא, וממנה נמשך השתיה הא' לצורך ג"ר דזו"נ. ונמצא שרק השתיה הב' שייך לימות השנה, כל זה מבואר באריכות שם.

והנה ידוע שהשיר פשוט כפול משולש מרובע הוא בחי' נהר היוצא מעדן להשקות את הגן (ע' לקמ"ת תורה ח'), וידוע מהזוהר הקדוש, שפשוט זה הכתר, וכפול זה חכמה ובינה, נמצא שהנ נח, שבא ליזון את העולם, כאשר הם לבד, הרי הם מייציגים בחינות השפע של החמש קולות של פנימיות אימא. ולכן בודאי יש חלות ופעולה חזקה רק באמירת נ נח, אמנם זה יהיה השפעה עליונה ששייך יותר להשם יתברך שהוא יגמר עליו, ואילו כדי להאיר עד גשמיות עולם הזה ממש, כדאי לשיר כל השיר: נ נח נחמ נחמן מאומן.

והראשונות הנה הנם: י"ל דהנה בתוה"ק כתיב נח נח ודרשו חז"ל נח דלעילא ונח דלתתא וע' בליקוטי הלכות יו"ד הל' הכשרת הלכים ד' באריכות שהוא ענין פי שנים של רוח הצדיק (וידוע ש'פי שנים' ע"ה בגימ' נ נח נחמ נחמן מאומן). אכן כאן בהשיר פשוט-כפול לא כתוב שמו של ר' נחמן אפילו פעם אחד.

והנה בשירת חזקיהו (ח"ק = נ נח, וז' אותיות, נחמ נחמן, הנשארים) אמר (ישעיה לח:יא) אמרתי לא אראה י-ה י-ה בארץ החיים, ויעו"ש בפרש"י ז"ל לא אשתמש עוד בשם של י-ה בארץ החיים, חיים משתמשין בו אבל המתים אינם רשאין שנא' לא המתים יהללויה חק למתים שאין מזכירין שם בן שתי אותיות לעולם ע"כ. וביאור דבריו הק' י"ל די-ה הם מדות הנהגה, למעלה מעוה"ז, ובעוה"ז צריך להשלים השם בו"ה במחית עמלק כמבואר כל זה באריכות בס' אדיר במרום ע"ש (וביחוד היראה להרמח”ל כותב ז”ל והנה בזה המ”ב – ט”ו אותיות הם בסוד שם י”ה המעמיד הס”א בתחומה, וה”ס: אשרי הגבר אשר תיסרנו י”ה, ומשם יסורים של אהבה. ועוד בזה מעבירים הס”א, אך כ”ז הם נותנים להם הכח לפעול פעולתם, וז”ס “לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י”ה. וה”ס: “אבא ב”ם אודה י”ה”. ומהם בא המלקות, שהוא בסוד שם י”ה כידוע, עכ”ל ע”ש). ולכן מי שהוא מת ודאי אסור לשבח בשם י"ה, דאז נראה כחסר ח"ו, ומי שהוא בחי' חי, הרי אמור (באותה שירה פסוק יט) חי חי הוא יודך, בחי' י-ה י-ה בחי' השם יהי"ה. ואולי י"ל בזה מה שאחז"ל שהשי"ת ביקש לעשות חזקיהו משיח וסנחרב וכו' אבל מחמת שלא אמר שירה נתבטל. ובאמת באותה פרק אמר השירה הנ"ל (כמבואר שם שחלה ג' ימים לפני מפלת סנחרב, ולאחר שכבר הובטח עליה) אכן עליו היה לשיר עוד שירה – כפול, והוא אמר לא אראה י"ה בחי' לא יראני האדם וחי, דהיינו בחי' ראיית ישעיה באספקלריא שאינה מאירה, בחי' ראיתי את השם, שהוא באמת אי ראיה, בחי' לא יראני, בחי' לא אראה.

והנה הי' בלי הה' הוא בחי' אור בלי כלים, משא"כ בהצדיק הנ' – שיר פשו"ט הוא הנשמ"ה. והנ"ח שיר כפו"ל – קו"ל, שאצל החיים זה כבר השלמות, ואצל המתים – הרי השי"ת יודע להשלימו, ודוק.

והנה נ נח בגימטריא המזון ובגימטריא חק, לשון מזונות. וידוע שרבינו אמר שהטעם שבני אדם שרים בשתיה ולא באכילה, הוא מחמת שבני ישראל אמרו שירה על הבאר (וגם במ"א (לק"מ כז:ה) רבינו פירש שבא"ר הוא בחי' ב'שמעו א'ת ר'נתם, וזה באר היטב, ה, הי, היט, היטב, בע' לשונות) ולא אמרו שירה על המן, ומ”מ עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן, והם בבחי' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, שמרמז על השיר פשוט כפול שלוש מרובע, והעוגות היו מצ”ה בגימטריא (ע”ה) כפו”ל, הרי רמז בזה לנ נח. ונ נח, מנח-מן זה כמו שירה על המן, ואיזה מן, המצ"ה שהוציאו ממצרים, בחי' שיר פשוט כפול, בחי' נ נח.

עוד יש להזכיר ש'נ נח' עם האותיות והכולל בגמטריא יב"ק שהוא שלמות התיקון, יעו' מש"כ בפירוש אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

עוד יש לראות שיכולים לסמוך על נ נח במקום כל הננננ”מ, כי יהושע הוכיח את עם ישראל שנתיים לפני פטירתו, כאשר היה בן קח כמנין נ נח, כי עיקר התוכחה צריך להיות דוקא בבחינת השיר כפול שלוש מרובע כמבואר היטב בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח', ועל כן כיון שיהושע ידע שלא יגיע לגיל ארבע מאות תשעים ואחד, סמך על הנ נח!

יש להוסיף "קח לי" בגמטריא נחמן, קח בגמטריא נ נח, ל"י הוא ענין הקשר בין הרבי להתלמיד היקר כמבואר בלקוטי מוהר"ן.

פורים - מחיית הספקות של עמלק על ידי שמחה

ב"ה בארץ ישראל כל המועדים, הימים טובים הם יום אחד, חוץ מראש השנה שהוא יומא אריכתא, מה שאין כן בחוץ לארץ מחמת ספקא דיומא עושים שני ימים טובים. אכן בפורים יש כמה מקומות אפילו בארץ ישראל שנוהגים שני ימים מחמת ספקא דיומא, כמו טבריה שיש ספק אם דינה כעיר מוקפת חומה או לאו.

והנה ספק, ידוע גמטריא עמלק ימח שמו. ולכן פורים שהוא ממש נקבע על מחיית עמלק, דוקא בפורים יבוא לנו ספקות של עמלק, ובפורים נהרוס ונאבד לגמרי זכר עמלק, כי עיקר הניצחון וההירוס של עמלק והספקות זה על ידי שמחה. ולכן יבואו כל הספקות בפורים ונהפוך אותם אשר ישלטו היהודים על ידי שמחה.

וימי הפורים האלו לא יעברו, שמכאן ואילך כל פעם שיש ספק, יהיה לנו עוד שמחה. וכמו שקרה לי בתחילת התקרבותי לנ נח שמעתי אישה שואלת את בעלה מה לעשות כי היתה לה איזה שאלה על ספק ברכה, אז הוא ענה לה ואמר אז תגידי נ נח נחמ נחמן מאומן! ובשמעי זאת דמי התחיל להרתיח... מה הקשר?! יש פה שאלה הלכה, צריכים לדעת מה לעשות, והוא בא ואומר תגידי נ נח נחמ נחמן מאומן?! אכן כמה הוא צדק... כי אין עצה ואין תבונה נגד הרע שכל יום מבקש להשמיד אותנו רחמנא ליצלן, רק להיות שמח בהשם יתברך וצדיקו, נ נח נחמ נחמן מאומן. 

ולכן נ נח נחמ נחמן בגמטריא שמחה ע"ה, ויהי אומן את הדסה היא אסתר, היה ממש מאמן את כל ההסתרות ואפילו את ההסתרה שבתוך ההסתרה - מאומן. וכמו שרבינו גילה בתורה כד, שעל ידי השמחה יוצאים מהיכלי התמורה, ששם שורש כל הספקות, על ידי השמחה נגאלים מכל התמורות.

ולכן הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן בגמטריא עמלק, בסוד ראשית גוים עמלק, ואחריתו -- באחוריים-- עדי אובד. עדי לשון כתר כידוע, והוא בחי' שמחה כמו שכתוב ושמחת עולם על ראשם. שהשמחה מאבדם. ולכן אפילו המילה שמחה מורה על זה כי שמחה זה ש-מחה לשון מחית עמלק והעצבות והעצלות והקרירות והספקות והכפירות. בב"א.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

שיר נ נח נחמ נחמן מאומן ותקבל רפואה!

ב"ה ראה מה שכתבתי אתמול, והנה בבוקר מושכם הראו לי מה שסבא אמר (ישראל סבא עמ' שיב) שנתן למישהו עצה לשיר נ נח, ואמר לו שעל ידי זה יהיה לו רפואה, והזכיר בפירוש את הרגלים -- פעמיים! 

כנראה קיבלתי אישור על המקום, ובעזה"י ישועות ורפואה שלימה קרוב לבוא! נ נח נחמ נחמן מאומן!

620. איך אומרים סתם נ נח נחמ נחמן מאומן בלי להקדים רבי: -- מתוך ספרי לקוטי נ נח (יכולים להוריד חנם באתר)

620. איך אומרים סתם נ נח נחמ נחמן מאומן בלי להקדים רבי:

א] ראשית כל כך קבלנו מהסבא, וכך הוא היה אומר. רק כדי לסמוך את הענין נכתוב סמוכין לזה.

ב] ע' ספר המדות צדיק אות מז ז"ל יש צדיקים שאינם נקראים בשם רבי. ובמ"מ ציינו לב"מ פו. - לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון וכתיב ביה, שמואל ירחינאה חכים יתקרי רבי לא יתקרי ע"ש.

ג] נ נח נחמ עם אותיות גימ' רבי (שוב ראיתי שכבר הקדמוני בזה בס' זה ינחמני סי' 27, ועוד כ' שם שזה גימטריא זה"ר).

ד] מצינו שהאריז"ל צוה את מוהרח"ו להגיד לפני כל תפילה עשרה פעמים עקיבא סתם בלי לומר רבי, ולא פירש כלום [שער הגלגולים הקדמה לו ז"ל גם אמר לי כשהלכתי עמו לטבריא במערת ר' עקיבא, כי א"ל ר' עקיבא, שאזכור עשרה פעמים את ר' עקיבא זה אחר זה, קודם כל תפילה מן השלשה תפלות, ערב בקר וצהרים, ועל ידי זה יתעבר בי, וסייעני מאד. ואמר לי שאין צורך לומר ר' עקיבא, אלא עקיבא בלבד, עכ"ל]. --- נו -- מי משתדל להגיד נ נח נחמ נחמן מאומן לפחות עשר פעמים רצופים לפני כל תפלה?!

ה] בתוספתא עדיות (ג:ד) תנא ז"ל מי שיש לו תלמידים קורין אותו רבי, נשתכחו תלמידיו קורין אותו רבן, נשתכחו אלו ואלו קורין אותו בשמו עכ"ל, ופירש המנחת בכורים ות"ב שם ז"ל עי' ברמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים דפי' שמי שהיה חשוב בעיני רבי שאין למעלה ממנו קורא אותו בשמו, כמו הלל ושמאי, ומי שהיה בעיניו למטה מן המעלה זה קרי אותו רבן, כמו רבן יוחנן בן זכאי וכדומה, ומי שהיה בעיניו למטה מן המעלה זה קרי אותו רבי, כמו ר' מאיר ור' יהודה. ועל פי זה כוונת התוספתא, מי שיש לו תלמידין פירוש באותו הדור שתלמידיו חיין: נשתכחו תלמידיו, היינו בדור הקדום: אלו ואלו, היינו דור הקדום לקודם, ולפי דברי הרמב"ם אתי למימר דהתוספתא לדוגמא בעלמא נקט לענין תלמידין והכוונה בענין החשיבות לבד ע"ש, עכ"ל. וכן ציין המצפה שמואל שם לדברי הרמב"ם. וכן ציין החסדי דוד שם, והוא ציין לעוד מראה מקומות (ערוך השלם ערך אביי, תחלת ספר הליכות עולם). ועל כל פנים מבואר לפי הרמב"ם בסמיכות להתוספתא שהמעלה הכי גדולה לרב וגדול בישראל כאשר קוראים אותו בשמו בלי שום תואר רב, רבי, רבן וכדומה. (ומעניין, לפי הטעם הזה, ולפי עיקר הטעם באות הבא, שאלו שמחפשים את הכבוד בתוארים, בכלל אין להם שכל או כלים לרצות את הכבוד הכי גדול הזה להיות נקרא בשמם לבד).

ו] המפרשים עה"ת כתבו ששם שהוא חלק בהתורה שונה דינה (בפרט לענין שמצינו שקוראים את האבות ואת הנביאים סתם בשמן), וכמו שאנו אומרים שמותיהם סתם, כמו למשל עמרם, שהוא היה אחד מראשי כל עם ישראל, וכן הרבה פעמים אנו אומרים משה סתם וכוונתינו לראש הנביאים רבן של כל ישראל לכל הדורות. ושמע ישראל אמרו השבטים לישראל אביהם, והוא השירה של ישראל (לשון הרמח”ל) ממש הענין של ננח.