לבן איבד את אביו בתואל

 ב"ה

פרשת ויצא

כט:ה ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו.

הראשי תיבות של כל הפסוק, עם הט' אותיות, בגמטריא נחמן ע"ה.

הסופי תיבות של: הידעתם את לבן ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

את לבן, עם האותיות תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור, בגמטריא לקוטי מוהר"ן.

בן נחור, ן-נח אותיות נ נח, ו"ר בגמטריא נ נח נחמ.

לבן היה בן בתואל בן נחור, ובני בנים כבנים, והרי הוא בן נחור. וי"ל שהתורה רמזה למה שאיתא בהגדה של פסח, ארמי אובד אבי, כי י"ל שהיו"ד של אבי מיותר, כמו הישבי, בשיר המעלות אליך נשאתי את עיני הישבי בשמים (תהלים קכג:א). כי יתכן שלבן הוא ששם הרעל בתבשיל של אליעזר עבד אברהם, ואותו הרעל הגיע לבתואל שאכלו ומת, עיין בתרגום יונתן בן עזיאל ובדעת זקנים ובשאר מפרשים, הרי ארמי אבד את אביו. ורש"י כבר כתב עה"פ ויען לבן ובתואל (כד:נ), שלבן לא כיבד את אביו. וכן כאן לבן אבד את הזכרת שם אביו.

נ נח נחמ נחמן מאמן

המצבה שהקים יעקב - פרשת ויצא

 ב"ה

כח:כב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך.

הסופי תיבות של: שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והסופי תיבות של: וכל אשר תתן לי עשר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי וסופי תיבות של: שמתי מצבה, בגמטריא פצפצי"ה, ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: הזאת אשר שמתי מצבה יהיה, עם הה' תיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: תתן לי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י ז"ל והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו' כתרגומו אהי פלח עלה קדם ה', וכן עשה בשובו מפדן ארם וכו' (לה:יד) ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך, עכ"ל. ק"ק כי כאן כתוב שיעקב יעבוד על המצבה ששם עכשיו, ואילו להלן משמע שהקים עוד מצבה ועבד עליה, אם לא נדחוק הכוונה ויצב יעקב כבר מאז מצבה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת ויצא - שכיבה במקום בית המקדש

 ב"ה

כח:טז וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש י' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. הסופי תיבות של: ויאמר אכן יש, עם הג' אותיות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: יש ה' במקום הזה, עם הד' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הראשי וסופי תיבות של: וייקץ יעקב, בגמטריא נ נח. הראשי וסופי תיבות של: אכן יש בגמטריא רבי נחמן ע"ה.

ואנכי לא ידעתי, פרש"י שאלו ידעתי לא ישנתי במקום כזה, עכ"ל. י"ל שהגיע לתכלית הידיעה שלא נדע, אכן אילו היה עדיין רק בבחי' ידיעה לא היה יושן במקום קדוש זה. וכמו שרבינו גילה (לקוטי מוהר"ן תנינא ז) שהשגת בן, בחי' השגת רבי אליעזר הגדול הוא בחי' שינה.

ק"ק כי לעיל בפסוק יב רש"י הביא ז"ל שכב עליה, קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו (חולין צא:), עיין שם. הרי הש"י בעצמו שם את כל ארץ ישראל תחתיו, ואפילו אם היה יושן במקום אחר, הרי הש"י היה מביאו תחתיו. וצ"ל שעכ"ז לא היה ראוי לו לישון שם, והשם יתברך הטוב בעיניו יעשה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת ויצא - האם יעקב אבינו היה צדיק הדור בעוד שיצחק אבינו היה חי - קודשת ארץ ישראל מהצדיק

 ב"ה

כח:י ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויצא ע"ה בגמטריא נ נח.

הראשי תיבות של: מבאר שבע וילך חרנה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של: ויצא יעקב מבאר שבע וילך ע"ה בגמטריא ברסלב.גמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא.גמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא.גמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא. הסופי תיבות של: מבאר שבע וילך חרנה בגמטריא ברסלב ע"ה.

רש"י פירש ז"ל לא היה צירך וכו' ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רשם, שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם, פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה. וכן ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות (רות א), ע"כ, והוא המדרש רבה (סח:ו). ויש לדייק בלשונה, שיציאת צדיק, ולא כתב הצדיק (ומש"כ אח"ר שבזמן שהצדיק, הצדיק, היינו אותו צדיק שאנחנו מדברים בו), היינו שאין הדבר תלוי כאן במה שיעקב הוא מיוחד, וכמו שמצינו שהוא בחי' שבאבות, אלא אפילו כל צדיק. והגור אריה הוכיח את זה לענין מה שרש"י הביא דוגמא מנעמי.

והנה במדרש רבה שאלו על זה, שתינח אצל נעמי, שלא היתה שם אלא אותה הצדקת בלבד, אלא הכא דהוי יצחק ורבקה, ותירצו ז"ל רבי עזריה בשם רבי סימון אמר לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים, ע"כ. והכוונה בשני צדיקים לכאורה לשלושה צדיקים שהיו שם מעיקרא, יצחק ורבקה ויעקב. ואף על פי שהתירוץ נראה קצת דחוק, כי לשון חז"ל היה שהצדיק הוא הדרה וזיוה, ולשון זה אינו משמע סתם תוספת, וצ"ל שבדרך כלל הצדיק הוא הודה וזיוה, ולכן אפילו כאשר יש עוד צדיקים שנותנים הוד וזיו למקום, מ"מ כאשר אחד מהם עוזבת, יש פגם בהודה זיוה והדרה. על כל פנים גם כאן מדוייק במדרש שלא דחו לתרץ שיעקב יותר מיוחד מיצחק ורבקה, שיעקב הוא בחיר שבאבות וכדומה, ולכן אע"פ שהשאיר שם שני צדיקים, הוא היה הודה וזיוה וכו', אלא דחקו ליישב כנ"ל שכל צדיק בעלמא מוסיף ומגרע בהודה וזיוה של המקום.

ומכאן יש לפקפק טובא על מכתב ר' געצ'י ז"ל לחבריו בפולין (ספר נחלי אמונה, מכתב כא) שרצה שכולם יקראו ויקחו מוסר הלכה למעשה, וכמה הבינו שעיקר הנקודה והמסר של המכתב במש"כ ז"ל וזה פירוש ויהי עשו איש שדה, היינו שינק רק מבחי' שדה מבחי' יצחק. והוא היה צריך לבוא לצדיק שבדורו בחי' יעקב, והבן כי נכון הוא בע"ה.     ונצרך לעובדה ולמעשה בכל דור ודור ופלאי הוא, ע"ש.

והרי הוכחנו לעיל כמה שמדוייק במדרש ובלשון רש"י לא לעשות יעקב אבינו באותו מעמד כבחיר ומיוחד מעל ליצחק, והשוו אותם שהיו שני צדיקים. וזה לא מונע לפרש שעשו היה צריך להכניע את עצמו ליעקב וללמוד ממנו, אבל לא מחמת ענין של "צדיק הדור".

ועוד יש לראות מדברי חז"ל אלו, שהצדיק הוא הודה וכו', שאפילו בתוך ארץ ישראל, העיקר הוא הצדיק, שהוא החן והיופי. ואע"פ שזה דבר פשוט, ורבינו כבר גילה בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מ' שקדושת ארץ ישראל בא מהצדיק, עכ"ז הרבה צריכים הוכחות על זה. וכן ברש"י לקמן פסוק יג, קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו, ע"ש. כי יעקב לקח מאבני המקום וישם מראשתיו (פסוק יא), וכרש"י ז"ל זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, ע"ש, ומבואר שלא רק האבנים נעשו אחד, אלא כל ארץ ישראל התאחד תחתיו, שישכב עליו. ועיין במפרשים (חתם סופר, זכרון יוסף – (פיורדה תקל"ג)) שדנו ופלפלו איך יעקב אבינו שכב על אבני קודש, ועל כל פנים הקב"ה זה שהזמינו כמש"כ רש"י (פסוק יז) צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, ע"ש. והרי רואים שכל ארץ ישראל ואפילו אבני קודש הקדשים – ויתכן שהם היו אבני המזבח של אבותיו, הכל אינו אלא לשמש הצדיק.

ועוד הרי מעשה שמים וארץ – כולל ארץ ישראל ביד אחד נבראו, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב שני ידים, כמבואר במסכת כתובות (ה.).

ובנין זה יש להזכיר שב' שבטים וחצי לא לקחו חלקם בארץ ישראל, אלא בחרו להיות בעבר לירדן מזרחה להיות בארץ שבו משה קבור, כמש"כ בפרשת וזאת הברכה (דברים לג:כא) וירא ראשית לו כי שם חלקת מחקק ספון, ע"ש ברש"י.

נ נח נממ נחמן מאומן

וישק יעקב לרחל - פרשת ויצא

 ב"ה

פרשת ויצא

כט:יא וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך. וישק בגמטריא רבינו נחמן. וישק יעקב ע"ה בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: יעקב לרחל וישא את קלו ע"ה בגמטריא נחמן. הראשי תיבות של: וישא את קלו, וכן של: את קלו ויבך, ע"ה בגמטריא נ נח.

הסופי תיבות של: לרחל וישא את קלו ויביך, בגמטריא לקוטי מוהר"ן ע"ה.

הראשי וסופי תיבות של: יעקב לרחל וישא את, עם הח' אותיות וד' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ויב"ך – ו"ך – הוי"ה, י"ב צירופים, מבואר היטב על פי לקוטי מוהר"ן לו:ד ע"ש מש"כ.

פרש"י ז"ל לפי שבא בידים רקניות וכו' לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להרגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידיו. אמר לו, מה אעשה לצווי של אבא? אמר לו יעקב טל מה שבידי והעני חשוב כמת, ע"כ. וכבר הקשה המשכיל לדוד למה אליפז צריך להתיחס כלל לציווי כזה, ובזה יש לדחות שאולי חשש שעשו יהרגו, וכתב שיעקב לא רצה ללמד לו לשקר לומר הרגתיו, אע"פ שמותר, כדי שלא ילמד לשונו לדבר שקר. ולפי זה יעקב מסר נפשו – כל נכסיו להיות נחשב כמת, רק כדי לחנך את אליפז בזה. ונראה לעניות דעתי, שהרי עיקר זכות עשו הרשע היה הכיבוד אב שלו, והרי עשו נגדו לוחם, ועליו על יעקב להמלט בצדקתו ולהתגבר בצדקתו, ואם יבוא לשים סוף למצותו של עשו, הרי זה לרעתו, שמנע טובה זו מהעולם, ולכן אדרבה עסק הוא בעצמו במסירות נפש לקיום אותו המצוה, והבן את זה למעשה בכל מחלוקת שלא תהיה.

ענין עני חשוב כמת, עיין ביאור הגור אריה, והוא קשור למה שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן סו:ג והקדמה לחיי מוהר"ן.

במדרשים איתא שיעקב בכה על שחשדו הרואים שהנשיקה היתה תפלות. וכיון שבכה ניכר היה שלא היה עוסק בתפלות. וי"ל על דרך מה שגילה רבינו בליקוטי מוהר"ן תורה לו, כאשר היה התגברות של נאוף, משה ואהרן היו בוכים וקורין את שמע, כדי להנצל מהרהור של אשה זונה עיין שם. וכן כאן כיון שחשדוהו, ואין אדם חושד אלא במה שיש לו, והרי היה התעוררות של נאוף, ולכן בכה (ועצם נשיקתו לרחל, כבר בחי' היחוד של ק"ש).

מפתחות: וישק יעקב לרחל ויבך – לק"מ יב:א דף טז..

נ נח נחמ נחמן מאומן

איך מכרה רחל ללאה את הלילה עם יעקב עבור דודאים?!

 ב"ה

פרשת ויצא

ל:טו ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך.

וימצא ע"ה בגמטריא נחמן. את דודאי בני, עם הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אישי, בגמטריא רבי נ נח ע"ה. תני נא לי ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים, בגמטריא רבי נ נח.

 

כמה ראשונים פירשו שהדודאים היו מסוגלים להריון, ולפי דבריהם מובן למה רחל מכרה אותה לילה עבורם. אבל שיטת רש"י (לעיל פסוק יד) שהדודאים הם סתם עשב – ישמי"ן. וצריך עיון איך מכרה רחל אותה לילה עבורם.

ונראה לע"ד שסתם עשבים ופרחים כוחם כמו סימן, שנותנים אותם לסימן אהבה, וכמו שבאמת נראה כאן שראובן הביא אותם לאמו מאהבתו אותה (לפי שיטת רש"י שהם כמו סתם עשבים). ולאה אמרה לרחל – המעט קחתך את אישי ולקחת גם את הסימנים – ובזה הצליח רחל בגדול לעורר זכותה מה שנתנה הסימנים ללאה כאשר ניתנה ליעקב תחתיה (רש"י כט:כה), לקחת גם יעקב וגם הסימנים. ועכ"ז נחשב לזילזול ונענשה, ועכ"ז אחר כך כבר (פסוק כב) ויזכר אלקים את רחל, פרש"י זכר לה שמסרה סימניה לאחותה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת ויצא - יצחק ויעקב שני צדיקים בדור

 ב"ה

ויצא

קמ"ח פסוקים כמנין נחמן

כח:י ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויצא ע"ה בגמטריא נ נח.

הראשי תיבות של: מבאר שבע וילך חרנה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של: ויצא יעקב מבאר שבע וילך ע"ה בגמטריא ברסלב. הסופי תיבות של: מבאר שבע וילך חרנה בגמטריא ברסלב ע"ה.

רש"י פירש ז"ל לא היה צירך וכו' ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רשם, שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם, פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה. וכן ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות (רות א), ע"כ, והוא המדרש רבה (סח:ו). ויש לדייק בלשונה, שיציאת צדיק, ולא כתב הצדיק (ומש"כ אח"ר שבזמן שהצדיק, הצדיק, היינו אותו צדיק שאנחנו מדברים בו), היינו שאין הדבר תלוי כאן במה שיעקב הוא מיוחד, וכמו שמצינו שהוא בחי' שבאבות, אלא אפילו כל צדיק. והגור אריה הוכיח את זה לענין מה שרש"י הביא דוגמא מנעמי.

והנה במדרש רבה שאלו על זה, שתינח אצל נעמי, שלא היתה שם אלא אותה הצדקת בלבד, אלא הכא דהוי יצחק ורבקה, ותירצו ז"ל רבי עזריה בשם רבי סימון אמר לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים, ע"כ. והכוונה בשני צדיקים לכאורה לשלושה צדיקים שהיו שם מעיקרא, יצחק ורבקה ויעקב. ואף על פי שהתירוץ נראה קצת דחוק, כי לשון חז"ל היה שהצדיק הוא הדרה וזיוה, ולשון זה אינו משמע סתם תוספת, וצ"ל שבדרך כלל הצדיק הוא הודה וזיוה, ולכן אפילו כאשר יש עוד צדיקים שנותנים הוד וזיו למקום, מ"מ כאשר אחד מהם עוזבת, יש פגם בהודה זיוה והדרה. על כל פנים גם כאן מדוייק במדרש שלא דחו לתרץ שיעקב יותר מיוחד מיצחק ורבקה, שיעקב הוא בחיר שבאבות וכדומה, ולכן אע"פ שהשאיר שם שני צדיקים, הוא היה הודה וזיוה וכו', אלא דחקו ליישב כנ"ל שכל צדיק בעלמא מוסיף ומגרע בהודה וזיוה של המקום.

ומכאן יש לפקפק טובא על מכתב ר' געצ'י ז"ל לחבריו בפולין (ספר נחלי אמונה, מכתב כא) שרצה שכולם יקראו ויקחו מוסר הלכה למעשה, וכמה הבינו שעיקר הנקודה והמסר של המכתב במש"כ ז"ל וזה פירוש ויהי עשו איש שדה, היינו שינק רק מבחי' שדה מבחי' יצחק. והוא היה צריך לבוא לצדיק שבדורו בחי' יעקב, והבן כי נכון הוא בע"ה.     ונצרך לעובדה ולמעשה בכל דור ודור ופלאי הוא, ע"ש.

והרי הוכחנו לעיל כמה שמדוייק במדרש ובלשון רש"י לא לעשות יעקב אבינו באותו מעמד כבחיר ומיוחד מעל ליצחק, והשוו אותם שהיו שני צדיקים. וזה לא מונע לפרש שעשו היה צריך להכניע את עצמו ליעקב וללמוד ממנו, אבל לא מחמת ענין של "צדיק הדור".

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת ויצא - רמזים על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן מספר לקוטי נ נח

ב"ה

ויצא

כח:יז אין זה כי אם בית אלקים. הסופי תיבות של: כי אם בית אלקים ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כי אם בית, עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כח:כ וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש. הסופי תיבות של: נדר לאמר אם יהיה אלקים, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אני הולך ונתן לי לחם לאכל ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כח:כא ושבתי בשלום אל בית אבי, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כח:כב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. הסופי תיבות של: שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והסופי תיבות של: וכל אשר תתן לי עשר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

לא:יג הש"י אומר ליעקב אבינו, אנכי האל בית אל, והלשון אינו פשוט בכלל, ואתי שפיר שהגמטריא של 'האל בית אל' – עם האותיות והתיבות, הוא – נ נח נחמ נחמן מאומן.

לא:לב כי רחל גנבתם, גנבתם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים. והיא גנבה את התרפים, והנה סוף התיבה י"ם מורה על הכמות שלפחות היו שנים, יוצא שזה כמו התרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק.

לא:מה ויקח יעקב אבן וירימה מצבה. ויקח יעקב אבן בגמטריא משיח ע"ה. מצבה בגמטריא מאומן, וירימה בגמטריא נחמן קכג – 123, דהיינו נחמן בצורה של השיר פשוט כפול משולש מרובע – מאומן! גם האותיות הפנימיות של "אבן וירימה מצבה" – בירימצב – בגמטריא נ נח נחמ נחמן. ועוד י"ל וירימה בגמטריא אודסר [וכן עיין בס"ת של פסוק מז, ויש בזה הרבה לפרש, כי זה בגמטריא רע"א בסוד התגברות הכ"ז אותיות, שהם בחי' אב"ן שלמה (שמו של אביו של סבא) ואב"ן זה אב ובן, כמפורש בלקוטי מוהר"ן, בסוד בן ותלמיד, מאמר וחצי מאמר, אבןש ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן, למה- מלה וכו' ואכמ"ל].

לא:מז ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד, ויעקב קרא עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. גלעד ע"ה בגמטריא נ נח.

יגר שהדותא, יגר, זה רב"י ע"ה, שהדתא (חסר ו') בגמטריא נחמן במילוי – נון חית מם נון! גם שהדותא רמז על אחד מהעיקרים של רבינו "השדה"! וגם רמז למילי דשטותא (כי אות ד' וט' מתחלפים בסוד אותיות הלשון), גם על ענין של רבינו לא לפחד, כי יגר, לשון פחד, ושהדותא יכולים לפרש לשון חרבן ואבדון (עיין עמוס ה:ט) או כמו לשון שודא בגמרא (כתובות צד) להשליך ממנו, דהיינו להשליך ולאבד את הפחד. כי זה הכלל והעיקר של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן לא לפחד כלל. [והסופי תיבות של כל הפסוק בגמטריא אודסר, ע' מש"כ בזה לעיל פסוק מה].

לא:מט והמצפה אשר אמר יצף ה' ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו. ובתרגום אונקלוס, וסכותא דאמר ייסך מימרא דה' בינא וכו'. יש בזה רמז על השם הקדוש של הפתק פצפצי"ה. ובעצם המצפה הוא בחינת המצבה, שהוא בגמטריא מאומן כנ"ל. גם "נסתר" בגמטריא נחמן במילוי, נון חית מם נון (ובדקתי ומצאתי גמטריא זו בספר כוכבי אור בהקדמה לחכמה ובינה), שזה ג"כ הגמטריא של סכות במילוי (כנזכר בכוכבי אור שם). ויש גם רמז על ענין רבינו של בינה, כמו שמאריך בכוכבי אור שזה ענין של רבינו, ביני ובינך בינא ובינך. וראוי להתבונן היטב איך שמימרא דה' בין איש לרעהו, מאומן לטבריה! וזה ענין הגל הזה, הגילוי של הפתק, לגלות לך. ויש פה אזהרות חמורות לא לעבור על הגל הזה, ונלע"ד שיש בזה רמזים על השואה ויש עוד הרבה ענינים רצים בלבי ובמוחי בזה והש"י יאיר עינינו לבינו ונשמתינו בתורתו אמן.

לב:ג ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים, ופרש"י מחנים שתי מחנות של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו, עכ"ל. והנה ידוע שמחנים בגמטריא נחמן, וזה רמז לשני המחנות של הנחמנים, שצריכים להיות גם באומן, בחוץ לארץ, גם בארץ ישראל. ועמש"כ על זה לעיל בפנים הספר בפרק בענין פועלת הנחמנים.

והנה הסופי תיבות של ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, רברמהמה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה!

עבודת הצדיק הקטן

ב"ה

רבינו גילה בספר המדות, ערך צדיק אות קכג

כָּל צַדִּיק יֵשׁ לוֹ דְּבַר עֲבוֹדָה, שֶׁצַּדִּיק אַחֵר, אֲפִלּוּ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיג עֲבוֹדָתוֹ.

ויש איזה רמז בעלמא לזה מהפסוק (ויצא כח:טז) וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. כי אנכי זה בחי' אימא עילאה שהיא למעלה מקב"ה בחי' הוי"ה, וכאן יעקב עסק בעבודה קטנה של שינה, כי עד אז היה לומד י"ד שנים בלי שינה, והוא אומר שאכן הוא לא ידע שיש עבודה כזו.

ועוד עיין בקל"ח פתחי חכמה פתח ה שכז"ל הרי יש ספירות עליונות שאינן נראות אפילו מן העליונים עיין שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

This weeks Torah Portion - Va-Yaitzai - And Yaakov left - Strong indications of going to Uman to bring the tomb to Jerusalem

HH

At the end of this weeks Torah portion of Va-yaitzai, Yaakov returns to the Holy Land, he is accompanied by the angels of chutz <outside> lu'uretz <of The Land> and he is greeted by angels of the Holy Land to accompany him into the Land and be with him there. So Yaakov calls this place, "Machanoyim <Camps>" - the Hebrew word Machanoyim is very similar to Nachman (if you take the last two letters of Machanoyim, YM = final Nuen, and all the letters are the same). Thus we see the concept of the two encampments of the Breslovers, to be in Israel and to be in Uman, and ultimately to bring the holy tomb to Jerusalem.

ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה - הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ויקרא "שם המקו"ם - בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. מחנים  - מחני"ם - י"ם = ן, הרי אותיות נחמן. הרי רמז על שני מקומות ומחנות של הננחים, בחוץ לארץ באומן, ובארץ ישראל, ושנביא את הציון במהרה לירושלים. ועוד רמזים בספר לקוטי נ נח!

נ נח נחמ נחמן מאומן