הפתק מול בעל פעור

ב"ה

July 19, 1922 – כג תמוז התרפ"ב - זה התאריך שסבא קיבל את הפתק הקדוש. ה' ימים אחר כך –

יום ב' שבת חזון כ"ח תמוז התרפ"ב – July 24, 1922 –הצהרת בלפור שהאומות (בעלות הברית) כבר אישרו את ונכללה במנדט הבריטי על פלסטין, אושר רשמית על ידי חבר הלאומים (League of Nations formally approved of the Balfour Declaration which was previously endorsed by the Alied powers)!

1 November 1922 – י' חשון תרפג (מחרת הילולא של ר' ישראל קרדונר בט' חשון) - ביטולה הרשמי של הסולטנות העות'מאנית בוצע על ידי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה, הסולטן הוכרז כפרסונה נון גרטה מהארצות שבה שלטה השושלת העות'מאנית מאז 1299.

March 3, 1924, הסתיים ממשלת האיסלם – Ottoman Caliphate, ששלטה בעולם משנות ה1300, וכבשו יותר מהעולם מהרומנים, והצליחו לרצוח ולאבד יותר ממאתים ושבעים מיליון אנשים. ואולי זה חלק ממה שסבא אמר לא ליתן את הננח לערבים. וכן מצינו שכשנתיים אחר לידת רבינו התחיל המרד לעצמיות של אמריקה.

והנה יש להבין ענין של בלפור – שבו ההשגחה האלקי מרמז לנו על הסכנה והטומאה של בעל פעור. שלמה קרליבך תמיד אמר שהשם יתברך בנה את ארץ ישראל על ידי החילונים כדי שיהיה ברור שהוא מתנת חנם ולא משום שום זכות. אכן יותר מזה רואים, שהקימו בסמכות בעל פעור, והרי רק משה רבינו מציל את העולם מטומאת בעל פעור, בהיות קבור מול בית פעור. וקבורת משה רבינו לא ידע איש מקומו, ובמקומו ניתן לנו את קבורת רבינו הקדוש באומן. והרי כל קיום ישיבתנו בארץ ישראל נגד הבעל פעור, אינו אלא על ידי רבינו באומן, וצריכים להביא את הציון לארץ ישראל.

התורה הראשונה בליקוטי מוהר"ן – דע כי על ידי התורה, נתקבלים כל התפילות וכו' והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין הן ברוחני הן בגשמי, כי עכשיו בעו"ה חן וחשיבות האמתי של ישראל נפל וכו' כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל וכו' עיין שם באריכות, ורבינו גילה שם הדרך לזכות להרים החן והחשיבות ביסוד של דברי חכמים בנחת נשמעים. נחת בגמטריא בעל פעור. רמז לבלפור כנ"ל שהאומות קבלו הצהרתו. וזה דברי – ראשי תיבות רבי ישראל דוב בער. נשמעים בגמטריא שיר, השיר שנתגלה, נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הסופי תיבות של דברי חכמים בנחת נשמעים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.נ נח

האמת הוא רק אחד - ועם כל זה יש המושג של אלו ואלו דברי אלקים חיים

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה נא

כי אמת הוא אחד, למשל, על כלי כסף כשאומרים עליו שהוא כלי כסף, הוא האמת, אבל כשאומרים עליו שהוא כלי זהב, הוא שקר, נמצא שהאמת הוא אחד וכו' ע"ש.

עיין ברש"י כתובות נז. ד"ה מאי קמ"ל. שביאר שלא בכל מחלוקת בהלכה ניתן לומר אלו ואלו דברי אלוקים חיים, כגון אם נחלקו שני חכמים איך אמר פלוני החכם - שבמחלוקת זו אחד מהם אומר שקר ואין כאן דברי אלוקים חיים. ועיין ברשב"א בחולין (צב: ד"ה הא דאמר לגבי נותן טעם בגידין) ז"ל מן התימה, וכי נחלקו במה שיעיד עליו החיך? וכו' ואין זו דרך למחלוקתן של חכמים וכו' ע"ש. ובר"ן שם (מב.) ז"ל והיאך נחלקו חכמי ישראל בדבר שאפשר לעמוד עליו, ע"ש.

וזה סוגיא שלמה וארוכה מאד, עיין למשל בשדה חמד (קונטרס הכללים, מערכת המ"ם כלל קסד – מהדורת קה"ת, כרך ג', עמ' 1090 – תקמו). ובספר משנת בנימין (לרב בנימין מוילקומיר – סוף ח"א, קונטרס אחרון, מעשרות ה:ח אות טו, עם הוספות האדר"ת).

ועיין בארוכה בספר חיי מוהר"ן אות כד שרבינו אמר שאף על פי שנמצא בספרי מקבלים תרוץ על קשיא הזאת וכיוצא בזה וכו' וכו' באמת אלו התרוצים אינם כלום למבין קצת וכו' וכו' רק לסמך על אמונה לבד. וכשבא חס ושלום בדעתו איזה קשיא בעניניםאלו צריך לידע שאי אפשר לתרצה, כי אי אפשר לנו לדעת ולהשיג בשכלנו האנושי דרכי ה' וכו', רק לסמך על אמונה לבד, להאמין שבדואי באמת הכל נכון וישר, רק שבשכלנו אי אפשר להבין דרכי השם וכו' וכו' וכן על שאר קשיות כיוצא באלו כגון הידיעה והבחירה שמובא גם כן שרוצים לתרצה וכו' ע"ש באריכות.

וצריך עיון אם דברי רבינו שם הולכים גם על מחלוקת במציאות, דאם כן, אפילו לפי מה שחקק כאן בתורה נא שהאמת אחד, הרי אי אפשר לדעת אותו אחד בעולם הזה, כי יתכן לעינינו שני הפוכים בבת אחת באותו מציאות, ושניהם אמת, אף על פי שבעולם האמת, בודאי שניהם כאחת מציאות אחת של אמת, אבל לעינינו ניתן נראה כשנים, ולא נוכל לדעת שהוא אמת.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מחרת יום הכיפורים נקראת שם ה' - על פי לקוטי מוהר"ן תורה א'

ב"ה

גלא הוא היצר הרע דמטבע לספינתא הוא החן והחשיבות לשון ספון וחשוב כי היצר הרע רוצה להטביע ולהשפיל ח"ו בחי' החן והחשיבות של ישראל וכו' ומחינין לי' באלוותא דחקיק עלי' אהי' וכו', היינו שעיקר הכנעתו של היצר הרע הוא על ידי התורה שהוא כולה שמותיו של הקב"ה, ע"ש.

ובזה יש לפרש למה מחרת יום הכיפורים נקרא שם ה' (שנת תש"פ), כמבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה סו. כי אחר כל התפילות של יום הכיפורים, היצר הרע משתדל לבטל החן שפועל שהדברים יהיו בנח"ת ושיתקבלו ברצון, וצריכים להכות אותו עם שם ה', ולכן משה רבינו נתן לנו את התורה למחרת יום הכיפורים, שבו נכה ונכניע את היצר הרע בשמותיו יתברך. ואז מתחילים לבנות את הסוכה, בחי' בחכמה יבנה בית, והוא ענין של הגברת השכל וכפית הש"ד כמבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תמצית השכל שבכל דבר, ודיבור הפה זה נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

תורה א' בלקוטי מוהר"ן שצריכים להאיר את בחי' השמש לבחי' הירח ע"ש, והנה הארת השמש בירח הוא בחי' שילוב הוי"ה אדנ"י בגמטריא צ"א, ועשים ת', הרי תצ"א בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! 

ויש להעיר עוד שלפי ספר היצירה התיו מסמן את הפה, ת' הפה עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

נ נח נחמ נחמן מאומן על פי לקוטי מוהר"ן תורה א

ב"ה בלקוטי נ נח (70) פרשתי את נ נח נחמ נחמן על פי תורה א' בלקוטי מוהר"ן, ויש להוסיף בפשטות:
דהנה מבואר בתורה ש'נחת' הוא מה שמאיר הח' בחי' חכמה לתוך הנ' בחי' המלכות, זה בחי' הוי"ה מאיר לאדנ"י, ועי"ז יש חן, שעושה את הת'. והנה הוי"ה אדנ"י ותיו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.