לא לעסוק בעתידות

 ב"ה

רבינו הזהיר אותנו לא ליפול להשטות הגדול לעסוק בעתידות.

אכן יש נסיון גדול בזה כאשר כל אחד רוצה לקרוא במגילת סתרים, ואפילו רבי נתן הוציא מזה עתידות, ואחד מהדברים היה שהחליט מזה שרבינו לא סיפר שם על מלחמת גוג ומגוג, שכנראה ענין גוג ומגוג יהיה מלחמה על אפיקורסות.

והנה סבא ישראל כמה פעמים הזכיר:

ויהיה, יהיה דברים יפים, פלאים כאלה, פלאות כאלה, אני ראיתי בזוהר הקדוש אמר: "נסים, נסים ונפלאות שיהיה נעשה במשיח, בביאת המשיח, וזה הגאולה, לא היה אפילו במצרים נסים כאלה. וזה יעלה על כל הנסים, אפילו על יציאת מצרים".

והנה בהדפים של המגילת סתרים שיש עכשיו בברסלב אין שום זכר של נסים ונפלאות כאלו. 

אז אין לנו עסק בעתידות ולדרוש מעצמינו אפילו מדברי רבינו מה יהיה ומה לא יהיה. ואין לנו שום מושג והבנה בדברי הצדיק האמת, רק מצווים אנחנו לעסוק ולטרוח להבין תורתו, ולא לעסוק להוציא עתידות, אף על פי שרבינו אמר שמתורתו יכולים גם עתידות. וסבא ישראל פעם אמר שהמשיח בן ארבע (משהו כזה) ומי יכול לדעת כוונתו. גם כתוב על שאול המלך שהיה בן שנה, ופרשו חז"ל הכוונה, אז מי יודע מה היתה כוונתו בזה. וכן בכל הדיבורים של הצדיקי אמת.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כל העולם לא נברא אלא בשבילי - שמחה של מצוה ונבואה

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תורה ה' – כי צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז) וכו' צריך אני לראות ולעין בכל עת בתקון העולם ולמלאת חסרון העולם ולהתפלל בעבורם וכו'. ומבואר שם שכדי לדעת איך להתפלל בעבורם צריך לעשות המצות בשמחה של המצוה עצמה, בבחי' ביומו תתן שכרו, וזה בחי' נבואת משה רבינו ע"ה, דאילו סתם נבואה הוא בחי' צפיה ותקוה לשכר העתידה לבוא, ורק נבואת משה רבינו הוא בחי' שכר מצוה מצוה ע"ש. והדבר תמוה מאד מה רבינו דורש כאן מכל אדם, שיהיה יותר צדיק מכל הנביאים, ולהיות רק בדרגת משה רבינו ע"ה?!

והנראה לעניות דעתי בזה, שאדרבה בודאי הנביאים היו הולכים דייקא בדרך זו המבואר כאן, שקבלו על עצמן את האחריות של כל העולם לא נברא אלא בשבילי, והכניסו את עצמן לעובי הקורה לתקן את העולם, והיו עושים את המצות בשמחה של המצוה עצמה, בבחי' ביומו תתן שכרו, ודייקא על ידי זה זכו לנבואתם, כי נבואתם בא להציל את העולם מפורעניות ולהובילו לזכות לכל הטוב. וזה מה שרבינו דורש מכל אדם. לא להסתפק בקיום תוכחת הנביאים, כי נבואתם היה רק על העתיד [ע' נדרים כב: ובר”ן שם כב. שעיקרן של שאר נביאים לא היה אלא להוכיח ישראל על עבירות שבידם ואלמלא (לא) חטאו לא הוצרכו לתוכחה. וע' במגילת קהלת ז”ל לא תשבע עין וגו' אמר שמואל בר נחמן כל טובות וברכות ונחמות שראו הנביאים בעוה"ז לא לחנם ראו אלא על ידי שהיו הוגין ועושין מצות וצדקות ואם תאמר שראו כבר נאמר (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלהים זולתך וגו' וא"ת שלא ראו כבר ראו מקצת שנאמר (עמוס ג) כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים כיצד ראו ר' ברכיה אמר כמבין סידקו של פתח ר' לוי אמר ראו ומתן שכרן לא ראו וכו' ר' חוניא פתר קרייא בנביאים ובכתובים שאילו זכו ישראל לא היו קורין אלא חמשה חומשי תורה ה' ספרים בלבד וכלום ניתנו להם נביאים וכתובים אלא שיהיו יגעים בהן ובתורה ועושין מצות וצדקות כדי לקבל עליהם שכר טוב, וע"ש עוד, ומדויק שהנביאים בעצמם זכו על ידי שהיו עושים המצות סתם, ואילו על נבואתם הוסיפו לכתוב שהיה כדי שיעשו המצות כדי לקבל עליהם שכר, ויש לפלפל עוד הרבה בכל הנאמר שם ואכמ"ל], ואילו האדם גופא צריך לקבל תפקיד זה לתקן את העולם, וכדי לעשות את זה האדם עצמו צריך לעשות את המצות עבור המצות בעצמן, בשמחה של המצוה עצמה, לא עבור העתיד. ואז האדם יעסוק לתקן את העולם ויתפלל עבורם, כדי שהעולם יהיה זכאי וינצל מהגזירות, שזה בחי' הדאגה על העתיד. אבל לא כן נבואת משה רבינו, שלא רק משה רבינו ע"ה עצמו, שבודאי היה עושה את המצות בשמחה של המצוה עצמה, אלא אפילו נבואתו היה במעלה זו, שלא היה סתם לתקן על העתיד (וכמובא בספר עבודת הקודש ובעוד מקומות שנבואת משה רבינו היה על העבר ההוה והעתיד), אלא נבואת משה רבינו, שהיא כל התורה שמסר לנו, היא גופא הפנימיות, השמחה של המצוה, והיא כל העולם, שנה, נפש וכו'.

תורה ה:ג והקול פוגע בעבי מטרא, הינו בחי' מוחין, שמשם יורדין טפין טפין, כמו שכתוב בזהר (פינחס רלה:) באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, מן לבונא דמוחא, וכשפוגע בעבי מטרא, אזי אשתמע קלא וכו', ע"ש. וקשה שלכאו' אלו הבחי' הם תרתי לסתרי, כי מה שהוא בחי' לבונא דמוחא אינו בחי' עבים ועננין. על כן צריכים לעיין שם בזוהר שמבאר מה שרבינו דילג, שהעבי מטרא הם הכנפי ריאה שמלאים מליחות, והקול בא מהלב וצריך לפגוע בהריאה, “וחסד לימינא מים דכנפי ריאה, ותמן חכמה מוחא, ומניה (שיר ד:טו) מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, דאיהו לבונא דמוחא, נוזלים על קנה דריאה, בתר דאסתלקו עננים דבינה לגבי מוחא.”

ואולי העננים של בינה שצריכים לעלות לגבי מוחא, הוא בחי' השמחה וישרות לב, כי הזוהר ממשיך ז"ל ורזא דמלה (שיר ג:ד) מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן, ודא עשן המערכה (-שהיה עולה ישר לשמים ולא נעקם על ידי הרוחות – אבות ד:ז), דסליק מן לבא למוחא, דכל רוחין דעלמא לא זזין ליה מאתריה, ע"כ. וי"ל שזה בחי' ענן הקטרת, והקטרת הוא בחי' עשית המצות בשמחה כמובא בדברי רבינו בתורה כד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ללכת בתמימות ולעזוב את החכמות אפילו המותרות אפילו ששורשם במקום קדוש

ב"ה

רבינו הקדוש הזהיר אותנו לא ללכת עם חכמות כל עיקר, אפילו חכמה קדושה לא צריכים.

והנה בשולחן ערוך, אורח חיים סימן תרס"ד על הושענא רבא, כתב הרמ"א ז"ל

כָּתְבוּ הָרִאשׁוֹנִים זַ''ל שֶׁיֵּשׁ סִימָן בְּצֵל (ג) הַלְּבָנָה בְּלֵיל הוֹשַׁעְנָא רַבָּה מַה שֶּׁיִּקְרֶה לוֹ אוֹ לִקְרוֹבָיו בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה; וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב שֶׁאֵין לְדַקְדֵּק בָּזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתְרַע מַזָּלֵיהּ, גַּם כִּי רַבִּים אֵינָם מְבִינִים הָעִנְיָן עַל בֻּרְיוֹ; וְיוֹתֵר טוֹב לִהְיוֹת תָּמִים וְלֹא לַחֲקֹר עֲתִידוֹת כַּנַּ''ל.

ולכאורה הוא פליאה למה הרמ"א מביא ענין זה בכלל בשולחן ערוך, איזה הלכה למעשה יש בזה, ולכאורה הרמ"א בא להורות שאין בזה משום איסור של לא תנחשו וכדומה, ודבר זה שורשו במקום קדוש ומותר לעסוק בו, ועם כל זה הרמ"א כותב שיותר טוב להיות תמים (שהוא המצוה שנאמרה בתורה ליד האיסור של נחישה ושאר דורשי עתידות ודורשי הטומאה וכדומה) עם ה' יתברך לגמרי.

נ נח נחמ נחמן מאומן!