אויר עולם הזה לא כדאי

 ב"ה

מעשה מבעל תפילה - כת שבחרו עשירות

גם אמרו, שאין ראוי להם לישב כלל באוירא דהאי עלמא, ואין ראוי להם להתערב עם בני העולם, שלא יטמאו אותן, כי שאר בני העולם הם טמאים כנגדם, על כן ישבו עצמן, שיבקשו להם הרים הגבוהים ביותר מכל העולם וישבו שם, כדי שיהיו מרוממים מאוירא דעלמא וכו' עיין שם.

נבוכדנצר אמר (ישעיה יד:יד) אעלה על במתי עב אדמה לעליון, פרש"י איני כדאי לדור עם בני אדם, אעשה לי עב קטנה באויר ואשב בה (תוספתא סוטה ג:ו), עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

סמל בשביל אהבה

 ב"ה

סיפורי מעשיות משנים קדמוניות

מעשה מבעל תפילה

בכת העשירות כתיב:

והיו להם צורות ופאטרעטין [דמות דיוקן] של אותן האלקות (דהינו בעלי הממון), והיו אצל כל אחד ואחד צורות הללו, והיו מחבקים ומנשקים אותם, כי זה היה העבודה והאמונה שלהם כנ"ל.

ולהבדיל אצל האוהב הנאמן כתיב:

אך אף על פי כן יש שעות, שצריכין להתפרד קצת. והיו להם צורות, שהיו מצירין צורת שניהם, והיו משעשעין עצמן באלו הצורות בעת שנפרדו אחד מחברו. והצורות האלו היו מצירין איך המלך עם האוהב נאמן אוהבים עצמן ומחבקיים ומנשקים עצמן באהבה גדולה. והיה סגלה לאלו הצורות, שמי שהיה מסתכל באלו הצורות היה מגיע לו אהבה גדולה מאד (הינו שמדת האהבה באה למי שהיה מסתכל באלו הצורות).

עיין שמו"ר מו:ד נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל, שבשעה שבא לירושלים הביא עמו איקונין של נבוכדנצר, והיה עומד לפניו באימה וביראה כעבד, עיין שם, ומשמע שהסמל הזה היה בשביל יראה, אכן עיין במסכת סנהדרין צו: רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי, חד אמר דמות דיוקנו היתה חקוקה לו על מרכבתו, וחד אמר אימה יתרה היתה לו ממנו, ודומה כמי שעומד לפניו. וביאר המהר"ל ז"ל למאן דאמר דמות דיוקנו, סבר כי היה אוהב את אדונו, ולכך עשה לו דמות דיוקנו, שהאוהב את אחר, דמות דיוקנו אצלו תמיד, והיה עובד מאהבה, ודבר זה הוא יותר אצל האדון. ומאן דאמר אימה יתרה היתה לו, סבר שהוא עובד מיראה, ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הבעל תפילה היה נ נח

ב"ה

מעשה יב מבעל תפלה

והיו קורין אותו בעולם "דער פרומר בעל תפלה" הראשי תיבות עם הד' אותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מעשה מבעל תפילה - הריסה של מדינת העשירים

ב"ה

שאלנו במעשה מבעל תפילה שהיה רשום על היד הריסות מדינת העשירים, והלוא בסוף אכלו מהמאכלים וניצלו. ודחינו בדוחק. ואולי יש לומר, שהלוא היה עוד מדינה של עשירות שהיו יותר עשירים, וכן היו בדרך שלוחים אליהם לקחם מהם עצה מה לעשות, ורק אז פגשו את הממונה על האוצרות של המלך אז לא המשיכו ללכת לאותם העשירים, ויתכן שאותם העשירים הם שנהרסו בסוף. אכן עיין בסוף הסיפור שכתוב: כי על היד ראו ששניהם יהיו נכלין, העוזר העזור כנ"ל. אז צריכים להדחוקין שלנו במקומם.

ובענין המאכל שהריח טוב היה כל כך טוב, בסתמא כבר העירו את זה, אבל לא אמנע כי מי יודע: הרי רבינו גילה בלקוטי מוהר"ן שפסח הוא תיקון על תאות ממון, והרי בגמרא למדנו שהקרבן פסח היה לו ריח כל כך טוב כזה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מעשה מבעל תפילה - כת שבחרו דיבור

ב"ה

"כת אחרת אמרו שעקר התכלית הוא הדבור.... והלכו ומצאו איש צרפתי משגע, שהיה הולך ומדבר לעצמו וכו'. עיין שם.

"אחר כך מצאו איש אחד שהיה בעל לשון ומליצה, ודברן מופלג מאד מאד, לקבלו אותו למלך, כי המלך מחל לו המלוכה, מאחר שהוא בעל לשון כזה, עד כאן לשונו.

ומאד מעניין שהמלך הראשון שהיה משגע התבטל לפני המליץ של המלך.

והכת שבחרו בשמחה, ובחרו שיכור ערל, לא כתוב אצלו שהוא מחל על המלכות, רק שכאשר מצאו את האוהב נאמן יושב בתוך ים של יין קבלו אותו למלך, ויתכן שהמלך הקודם לא היה בכלל צריך למחול על המלכות כי היה שיכור בלי דעת כלל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מעשה מבעל תפילה - יד של החכם

ב"ה

ושאלו את החכם, אם אינו יודע מן היד של המלך, והשיב להם, שהיד הוא אצלו, אך מעת שנתפזרו על ידי הרוח סערה כנל, שאז נעלם מהם המלך וכו' כנל, מאז הוא אינו רוצה להסתכל כלל בתוך היד, כי היא שיכה רק אל המלך, רק שחקק תבנית היד על אבן, כדי שישתמש בזה קצת לצרך ענינו, אבל בהיד עצמו אינו מסתכל כלל, עד כאן לשונו.

ויש הרבה להאריך בכל זה. כי יש בזה מענין מה שרבינו גילה שחכמות לא צריכים כלל בעבודת השם, אפילו חכמה אמיתית של התורה. וכן לכאורה על היד היה חקוק איפה המלך, וכל המסילות של כל הפיזור של רוח הסערה, כי הכל היה רשום. אבל תמים תהיה עם ה'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מעשה מבעל תפילה - תיקון תאוות ממון וביקוש המלך

ב"ה

והודיע הממונה הדבר הזה להגיבור: באשר שהוא הולך עמם לבקש מקום החרב, וכונתו, אולי יזכה בדרך הלוכו למצא את המלך ואנשיו.

וכו'

וצוה הבעל תפלה לאנשים שלו שיתפללו על זה שיצליח השם דרכם, שיזכו למצא המלך עם אנשיו וכו'

עד כאן לשונו.

ומדויק שהעיקר אצלם היה למצוא את המלך, ולא כל כך התעניינו בתיקון של השקועים בתאוות ממון.

אכן אחר כך, כאשר קבלו את החכם, כתוב שהסכימו "אלמלא לא נתבדרנו ונתפזרנו כי אם בשביל אותה המדינה להחזיר אותם למוטב היה די לנו בזה"

הרי שתיקונם לכאורה עוד יותר חשוב לעת עתה מלמצוא המלך, כי אפילו הפיזור מהמלך היה שוה וכדאי בשביל זה.

אלא שעיקר התיקון יהיה על ידי מציאת המלך, ולא בעסק תיקונם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מעשה מבעל תפילה

ב"ה

מבואר שהיה כת שבחרו לעסק בתפלה תמיד להשם יתברך, ובקשו ומצאו בעל תפילה אחד ועשו אותו למלך עיין שם.

והוא פלא איך איש אמת שבחר לעסוק תמיד בתפילה קיבל להיות מלך, על אף שידע בנפשיה שהוא עוד לא זכה כמו שצריך, והוא מחל את המלכות לבעל התפילה.

וצריך עיון קצת.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מעשה מבעל תפילה

ב"ה
בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, סיפור יב מבעל תפילה מסופר איך שהיה רוח סערה ונעשו כיתות כיתות כל כך בחר בתכלית שלו, וכל כת בחרו להם מלך שהיה הכי קרוב להתכלית שבחרו. ולבסוף אחד מאנשי המלך הקדוש לקח המלכות כפי ענינו. אכן מסופר שם על כת שבחרו בתאוות ממון, והם לא בחרו מלך אחד, אלא הם עשו להם הרבה אלוהות, ולבסוף האיש בעל האוצרות של המלך הקדוש נהיה להם למלך - כי הם ראו אותו כאלהי האלהים חס ושלום, אבל לא שהוא החליף מלך שקדמה לו כבשאר הכיתות.
ודוק.
נ נח נחמ נחמן מאומן

בעון עבודה זרה גולין

ב"ה

בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מעשה מבעל תפילה, רק הכת של עשירות היו עוסקים עוד אז לעקור ממקומם כי מצאו מקום עוד יותר מסוגל, והטעם הוא ענין לחוד, והענין שהיו עוד עוקרים ממקום למקום ענין בפני עצמו, כי זה מגיע להם על ידי העבודה זרה של תאוות ממון.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מקום חוץ ליישוב

ב"ה

בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה יב מבעל תפילה, הבעל תפילה היה לו מקום חוץ מן היישוב והיה מביא אנשים שם והיו עוסקים כל היום בתפילות ושירות ותשבחות וודוים, ולא כתוב תורה, והרבה כבר עמדו על זה.

ויש לומר שהמקום חוץ ליישוב עיקר הכוונה להתורה שלו (וכמו שרבינו גילה על כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם, דהיינו מי שבאמת טועם הנעימות של התורה כבר לא יכול לסבול העולם הזה, ועל כרחך - לפי דברינו כאן - הוא מצטרף להיות מאנשי הבעל תפילה דהיינו במקום חוץ מהיישוב) שהוא מרפסן ובוקע כל גידי העולם, ומכניס את האדם לעולם אחר לגמרי, וכמו שרבינו אמר על התורה שלו שהוא כמו ארמון שנכנסים בו ורואים חדרים והיכלות נפלאות, ונכנסים יותר ורואים שמחדר זה וכו' - כן הבעל תפילה היה מביא את האנשים לתוך תורה כזו, ושפיר נקראת מקום חוץ מן היישוב.

הרי שמנות המקום גופא הולך על התורה שהיו לומדים, ואכן העסק שלהם, בחי' כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, שצריכים לעשות על התורה מלאכת בנין בית המקדש בתפלה ותיקונים להתחבר עם האין סוף ב"ה עד שזוכים להתבטל אליו לגמרי, ולזה היה כל עיסקם בתפילות ושירות ותשבחות וודוים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

King over the beautiful woman and her land

ב"ה

מעשה יב מבעל תפלה

על הבת מלכה: 'וקבלו אותה למלך עליהם וכו' והנה נמצא שבא בעלה של המלכה וכו' ועתה יש להמדינה מלך ע"ש. ואינה מוכרחת לגמרי, אבל מבואר הדבר שאף על פי שהעיקר היתה היפת תואר שמביאה אותם להתכלית, עם כל זה בראש המדינה יעמוד המלך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

HH

In the Story of Ancient Times of a Prayer Leader, the Queen's Daughter is taken as "King" over the country that was of the opinion that the main goal of world was procreation, and thus chose the most beautiful woman to be their head. However it seems from Rabbainu that even still the real head of the country would be the King, and at first they took her as "King," but upon the arrival of her husband, the warrior, he became King, and she remained as queen. Even though the entire basis of the kingship was her beauty, her husband took the dominating role of King.

hard luck for all the feminists out there, however beautiful you are....

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

שיכרות

סיפורי מעשיות משנים קדמוניות

מעשה יב מבעל תפלה

'ומצאו שהיה הולך ערל אחד בכתנת בזוי כדרכו, ונשא פלעשיל יין שרף, והלכו אחריו כמה ערלים'

יש להעיר א' מה שרק בכת זה רבינו מגלה שהיה הראש שלהם ערל ובזוי, ונראה שזה מראה עד כמה שרבינו מראה לנו איך ששיכרות לא שייך כלל ליהודים.

ועוד יש להעיר שחוץ מהכת שבחרו כבוד, שעל כרחך לענין הכת הזה צריך לבחור במי שכבר יש לו מעריצים, אז חוץ מהם, רק השיכור הזה כבר הולכים אחריו כמה ערלים. ויש להתבונן טובא על זה, ואולי כלול בזה גם כן כמה ירוד ושפל השיכרות, ששם הוא ממש התחתית ששם מתקבץ כל הטינוף.

ועל אף שמפורש שהכת הכי אבוד זה הכת של עשירות, אכן יש בענין השכרות גריעותא בזה שמאבדים את הדעת לגמרי, על אף שיותר קל לתקן את השיכור שלא יעשה את זה, כל הזמן של השיכרות הוא ממש בלי דעת. ואכן הוא אינו פוגע כל כך באמונות כזביות בעת השכרות, אבל הוא ממש כבהמה בזה שאין לו דעת אפילו לפגוע. והנה כל היכא שלוקחים מנהיג ונותנים שליטה לאחד על השני, הרי שדעת האחד שולט על דעת השני, וכל מי שיכנס תחת השלטון של זה צריך להכניע דעתו אליו. אבל בשכרות, אין שום דעת, אז כולם כבר נכנעים, וכולם כבר כמו עבדים ממש.

נ נח נחמ נחמן מאומן